בהפטרה לפרשת מקץ - מלכים א ג - במעשה שתי הנשים אצל שלמה המלך

יושב אוהלים

משתמש ותיק
במאירי יבמות יז: על מה דאיתא בגמ' שם כל שנולד בשעת הזיקה אפילו בן יומו אפילו יצא ראשו זוקק ליבום - כתב וז"ל והוא הענין שנאמר בהגדה על אותן שתים נשים זונות שבאו לדין לפני שלמה, שהרי כשצוה שלמה לגזור את הילד החי והשיבה האחת תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו היה ראוי לאחרת להשיב את שלי היא נותנת לי וכשאמרה גם לי גם לך גו' סכלות היה ופתיות שלה ומה היה מכיר שלמה בדבר זה ומה תועלת היה רואה לה בדבריה אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה: עכ"ל.

וצ"ב למה צריך לומר שמתו שני הבעלים גם של הכלה וגם של החמות, יאמר רק שלא היה לחמות בנים אחרים חוץ מבעלה של הכלה, ותינוק זה שנולד עתה, וכן לכלה לא היו בנים אחרים חוץ מתינוק זה שנולד עתה, ומת ילד זה של הכלה, והרי היא זקוקה ליבום, וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם, (שהרי המת הוא אח היחיד של בעלה).
ולמה צריך לומר שמת גם בעלה של החמות, חמיה של הכלה, ואביו של התינוק השני?

[ואכן כתוב במאירי שכך "נאמר בהגדה", ואולי ידעו שכך היה, אבל למה צריך להזכיר את זה כדי להבין את הסיפור].
 

הלומד ילד

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
במאירי יבמות יז: על מה דאיתא בגמ' שם כל שנולד בשעת הזיקה אפילו בן יומו אפילו יצא ראשו זוקק ליבום - כתב וז"ל והוא הענין שנאמר בהגדה על אותן שתים נשים זונות שבאו לדין לפני שלמה, שהרי כשצוה שלמה לגזור את הילד החי והשיבה האחת תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו היה ראוי לאחרת להשיב את שלי היא נותנת לי וכשאמרה גם לי גם לך גו' סכלות היה ופתיות שלה ומה היה מכיר שלמה בדבר זה ומה תועלת היה רואה לה בדבריה אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה: עכ"ל.

וצ"ב למה צריך לומר שמתו שני הבעלים גם של הכלה וגם של החמות, יאמר רק שלא היה לחמות בנים אחרים חוץ מבעלה של הכלה, ותינוק זה שנולד עתה, וכן לכלה לא היו בנים אחרים חוץ מתינוק זה שנולד עתה, ומת ילד זה של הכלה, והרי היא זקוקה ליבום, וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם, (שהרי המת הוא אח היחיד של בעלה).
ולמה צריך לומר שמת גם בעלה של החמות, חמיה של הכלה, ואביו של התינוק השני?

[ואכן כתוב במאירי שכך "נאמר בהגדה", ואולי ידעו שכך היה, אבל למה צריך להזכיר את זה כדי להבין את הסיפור].
וכי זונה זקוקה ליבום? 
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
נכד גדולים אמר:
כבר העיר כך במשולחן רבי אליהו ברוך על התורה
מה העיר?
לא הבנתי, וכי אשה שנאסרה על בעלה מחמת שזינתה, אם לא גירשה ומת, אינה זקוקה לייבום לאחיו?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכל אופן, גם אם יש מקור לזה, זה עוד קושיא על האגדה שבמאירי, אבל זה לא מתרץ את קושייתי למה צריך לומר שמת גם בעלה של החמות?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הלומד ילד אמר:
וכי זונה זקוקה ליבום?
ואולי י"ל שגם אם ההלכה היא שאשה שנאסרה על בעלה אינה זקוקה לייבום ייתכן שהאשה הזאת לא ידעה הלכה זו וחשבה שהיא תתחייב לחכות לבן חמותה לייבום, ולכן אמרה מה שאמרה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
וצ"ב למה צריך לומר שמתו שני הבעלים גם של הכלה וגם של החמות?
אי בעית אימא: משום דכתיב 'אין זר אתנו בבית, זולתי שתים אנחנו בבית'.​
ואי בעית אימא: משום דאי בעלה חי, איך עסקה בזנות? (דס"ל כמ"ד זונות ממש.)
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
הלומד ילד אמר:
אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה: עכ"ל.

וצ"ב למה צריך לומר שמתו שני הבעלים גם של הכלה וגם של החמות, יאמר רק שלא היה לחמות בנים אחרים חוץ מבעלה של הכלה, ותינוק זה שנולד עתה, וכן לכלה לא היו בנים אחרים חוץ מתינוק זה שנולד עתה, ומת ילד זה של הכלה, והרי היא זקוקה ליבום, וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם, (שהרי המת הוא אח היחיד של בעלה).
ולמה צריך לומר שמת גם בעלה של החמות, חמיה של הכלה, ואביו של התינוק השני?
כדי שלשני הנשים יהיה את אותו סיבה לומר גזורו והאם האמיתית אפילו שרוצה להתחתן תרחם על בנה
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אשה שנאסרה על בעלה מחמת שזינתה, אם לא גירשה ומת, זקוקה לייבום לאחיו?
שו"ע אבן העזר סימן קעג סעיף יא:​
מִי שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ תַּחְתָּיו בְּעֵדִים וּבְרָצוֹן, וּמֵת בְּלֹא זֶרַע וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו – דִּינָהּ כְּדִין עֶרְוָה, וְהִיא וְצָרָתָהּ פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. הגה וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראב"ד) דִּצְרִיכָה חֲלִיצָה, וְהוּא הַדִּין לְצָרָתָהּ.
 

הלומד ילד

משתמש רגיל
יושב אוהלים אמר:
הלומד ילד אמר:
וכי זונה זקוקה ליבום?
ואולי י"ל שגם אם ההלכה היא שאשה שנאסרה על בעלה אינה זקוקה לייבום ייתכן שהאשה הזאת לא ידעה הלכה זו וחשבה שהיא תתחייב לחכות לבן חמותה לייבום, ולכן אמרה מה שאמרה.
יתכן ודוחק
 

הלומד ילד

משתמש רגיל
huo yuc יום טוב אמר:
הלומד ילד אמר:
אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה: עכ"ל.

וצ"ב למה צריך לומר שמתו שני הבעלים גם של הכלה וגם של החמות, יאמר רק שלא היה לחמות בנים אחרים חוץ מבעלה של הכלה, ותינוק זה שנולד עתה, וכן לכלה לא היו בנים אחרים חוץ מתינוק זה שנולד עתה, ומת ילד זה של הכלה, והרי היא זקוקה ליבום, וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם, (שהרי המת הוא אח היחיד של בעלה).
ולמה צריך לומר שמת גם בעלה של החמות, חמיה של הכלה, ואביו של התינוק השני?
כדי שלשני הנשים יהיה את אותו סיבה לומר גזורו והאם האמיתית אפילו שרוצה להתחתן תרחם על בנה
לא אני כתבתי זה אלא ציטטתי מתוך דברי מישהו אחר
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נכד גדולים אמר:
כבר העיר כך במשולחן רבי אליהו ברוך על התורה
מה העיר?
לא הבנתי, וכי אשה שנאסרה על בעלה מחמת שזינתה, אם לא גירשה ומת, אינה זקוקה לייבום לאחיו?

תלמוד בבלי יבמות י"א ע"א
אמר רב יהודה אמר רב צרת סוטה אסורה טומאה כתיב בה כעריות.
רש"י מסכת יבמות דף יא עמוד א
צרת סוטה אסורה - היה נשוי ב' נשים וזינתה האחת תחתיו ויש עדים ומת בלא בנים היא וצרתה פטורות אף מן החליצה מאי טעמא טומאה כתיב בה ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה).
רמב"ם הל' יבום פ"ו הי"ט
אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' +במדבר ה' י"ג+ והיא נטמאה 

מספיק?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
אי בעית אימא: משום דכתיב 'אין זר אתנו בבית, זולתי שתים אנחנו בבית'.
זה רק אומר שבאותו לילה לא היה מישהו אחר, לא חייב להיות שבעלה מתה.
משה נפתלי אמר:
ואי בעית אימא: משום דאי בעלה חי, איך עסקה בזנות? (דס"ל כמ"ד זונות ממש.)
ועדיין קשה למה צריך לציין את העובדא שמת בעלה, זה לא נוגע לכל ההסבר למה אמרה האשה מה שאמרה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
כדי שלשני הנשים יהיה את אותו סיבה לומר גזורו
הסיבה של פטור מייבום שייך רק לגבי הכלה, ולמה צריך להיות שמת גם בעלה של החמות?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת ועוד אמר:
רמב"ם הל' יבום פ"ו הי"ט
אשה שזינת תחת בעלה ברצון ובעדים ומת קודם שיגרשנה ונפלה לפני יבם הרי היא פטורה מן החליצה ומן היבום וכן צרתה כאילו היתה ערוה על היבם מפני שטומאה כתובה בה כעריות שנ' +במדבר ה' י"ג+ והיא נטמאה 

מספיק?
משה נפתלי אמר:
מִי שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ תַּחְתָּיו בְּעֵדִים וּבְרָצוֹן, וּמֵת בְּלֹא זֶרַע וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו – דִּינָהּ כְּדִין עֶרְוָה, וְהִיא וְצָרָתָהּ פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. הגה וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראב"ד) דִּצְרִיכָה חֲלִיצָה, וְהוּא הַדִּין לְצָרָתָהּ.
א. מאן יימר שזינתה בפני עדים והעדים העידו עליה.
ב. אולי דעת המאירי כדעת היש אומרים ברמ"א.
ומשני הטעמים האלה לא קשה על המאירי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
הלומד ילד אמר:
יושב אוהלים כתב:
ואולי י"ל שגם אם ההלכה היא שאשה שנאסרה על בעלה אינה זקוקה לייבום ייתכן שהאשה הזאת לא ידעה הלכה זו וחשבה שהיא תתחייב לחכות לבן חמותה לייבום, ולכן אמרה מה שאמרה.

יתכן ודוחק
למה דוחק, וכי כל אשה (זונה) אמורה לדעת את מסכת יבמות עם הרמב"ם? בפשטות יתכן מאוד שידעה את עיקרי הדין של ייבום, ולא ידעה את כל פרטי ההלכות.
(הנה גם אני הקטן לא זכרתי הלכה זו שזונה פטורה מייבום)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
משני הטעמים האלה לא קשה על המאירי.
משני טעמים אחרים אין קשה על דברי המאירי:​
א. הם החלו לעסוק ביצאנות אחרי מות בעליהן.​
ב. ס"ל כתרגום יונתן שפונדקיות היו ולא זונות ממש. (אלא שאז יקשה: מה טעם המית את החם?)
 
 

בת עין

משתמש ותיק
דבריו של המאירי מוזכרים בדרשות ר"י אבן שועיב בשם מדרש.
כך שאין זה סברא של המאירי ואין מה להקשות למה היה צריך לומר כך או כך.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
בת עין אמר:
דבריו של המאירי מוזכרים בדרשות ר"י אבן שועיב בשם מדרש.
כך שאין זה סברא של המאירי ואין מה להקשות למה היה צריך לומר כך או כך.
כבר כתבתי שהמאירי כתב את זה בשם ה"אגדה".
אבל זה לא משנה, עדיין קשה למה הר"י אבן שועיב / המדרש הביא פרט זה?
 

סיידוף

משתמש רגיל
ולפי"ד המאירי, צ"ל שהתינוק פיהק ומת ולכן נחשב נפל, שאם מת מחנק ע"י שאמו שכבה עליו [כפשטיה דקרא] תלוי בסוגיית ספק נפל בפרק ר"א דמילה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
סיידוף אמר:
ולפי"ד המאירי, צ"ל שהתינוק פיהק ומת ולכן נחשב נפל, שאם מת מחנק ע"י שאמו שכבה עליו [כפשטיה דקרא] תלוי בסוגיית ספק נפל בפרק ר"א דמילה.

א"כ למה היתה צריכה לשקר ולומר "וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו." ולא אמרה שפיהק ומת?
 

ים סוף

משתמש ותיק
הלומד ילד אמר:
יושב אוהלים אמר:
וכי זונה זקוקה ליבום? 

לא בהכרח שהמאירי הבין זונות כפשוטו אפשר כמש"כ בתרגום "בכן אתאה תרתין נשין פונדקן למידן קדם מלכא וקמא קדמוהי:"
וכן הרלב"ג כ' כן "אחשוב שהיו פונדקאות ומוכרות מזון כטעם רחב הזונה ואפשר שהיו מפקירות עצמן" 
 

הממע"ה

משתמש רגיל
וכי זונה זקוקה ליבום?
אסביר את דבריו
פשטות נשים זונות הוא מופקרות שנתעברו מביאות הפקר וזו השאלה שאין בה יבום כי לא היתה נשואה לאבי ילד זה

ואמנם אפשר לתרץ שילד זה נולד מנישואין וחוץ מזה הם היו זונות אך א"כ לא ברור הקשר של פרט זה לסיפור

ואולי התירוץ הוא
לא בהכרח שהמאירי הבין זונות כפשוטו אפשר כמש"כ בתרגום "בכן אתאה תרתין נשין פונדקן למידן קדם מלכא וקמא קדמוהי:"
וכן הרלב"ג כ' כן "אחשוב שהיו פונדקאות ומוכרות מזון כטעם רחב הזונה ואפשר שהיו מפקירות עצמן"
@יושב אוהלים @זאת ועוד
 
חלק עליון תַחתִית