הערות בפרש"י

רואים שקוף

משתמש ותיק
"וישב יעקב וגו'" - ד"א וישב יעקב הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב יוסף וכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם ברש"י ישן, יש לדקדק, ראשית, הלא הפשתני רצה להכניס ת הפשתן, וכן הפחמי, ומה היא עצתו של ה'פיקח' לשרוף את הפשתן, ואם אכן היה רצונו לשרוף את הפשן, למה נצרך 'פיקח' לומר העצה של 'ניצוץ אחד'.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"אלה תולדות יעקב" - ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, ודאי שיעקב רצה לישב בשלווה לעסוק בתורה, ושתשרה עליו שכיינה, ומה הוא א"כ 'לא דיין', אין זה לשון המורה על 'צדיק ורע לו' להרבות שכרו, אלא כביכול זה הוא דבר לא נכון, ויל"ע.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר), להפירוש הראשון נראה שגם יעקב לא האמין בהיתכנותו של החלום, א"כ מה הוא שפרש"י תיכף "שמר את הדבר" - היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן (ישעיהו כו) שומר אמונים וכן (איוב יד) לא תשמור על חטאתי לא תמתין, מדוע המתין לקיום החלום.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"למען הציל אותו" - רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו שיבא הוא ויעלנו משם אמר אני בכור וגדול שבכולן לא יתלה הסרחון אלא בי, ובחז"ל 'אילו היה יודע שהתורה תעיד עליו שלא נתכוון אלא להצילו, היה נוטלו על כתפיו ומוליכו אצל אביו', ולכאו' ברש"י נראה שכל העניין הוא רק שלא יתלה הסרחון בו, ומה הוא 'אילו היה יודע וכו''.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"מה בצע" - מה ממון כתרגומו, לכאו' נראה שזה הוא עניין כלכלי, מה ממון, ולכאו', אם אכן אחזו שיוסף חייב מיתה, מה עניין הבצע בזה, ואם אינו חייב מיתה, כיצד עלה בדעתם למוכרו.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו, מבואר שיצחק יכל היה לגלות מצד החרם, על אף שב"ד החרימו, רק לא גילה כי הקב"ה אינו רוצה לגלות.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"והיה בכזיב" - (פסחים נ) (ב"ר) שם המקום ואומר אני ע"ש שפסקה מלדת נקרא כזיב ל' (ירמיהו טו) היו תהיה לי כמו אכזב (ישעיהו נה) אשר לא יכזבו מימיו דאל"כ מה בא להודיענו ובב"ר ראיתי ותקרא שמו שלה וגו' פסקת, מנין ידעה בת שוע שבזה היא מפסיקה ללדת.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ותהר לו" - גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו, יש מעלה בגיבור, ויש מעלה בצדיק, ולכאו' מעלת צדיק עדיפה על מעלת גיבור, ומדוע רש"י הקדים גיבור לצדיק, ויעו' בס' בן יהוידע ב"מ פד., 'בנין שפירי כוותי גמירי אורייתא כוותי.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וחטאתי לאלהים" - בני נח נצטוו על העריות, היינו דיוסף אחז כי אבות ב"נ הם, וכידוע ע"פ חשבון הפרשת דרכים.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"לשכב אצלה" - אפילו בלא תשמיש, "להיות עמה" - לעוה"ב, והנה רש"י פירש שכל כוונתה הייתה לשם שמים, א"כ, מה הוא שרצתה 'לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש. ומדוע ה'להיות עמה' שמיד אחרי כן מתפרש על עוה"ב.
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"והיה בכזיב" - (פסחים נ) (ב"ר) שם המקום ואומר אני ע"ש שפסקה מלדת נקרא כזיב ל' (ירמיהו טו) היו תהיה לי כמו אכזב (ישעיהו נה) אשר לא יכזבו מימיו דאל"כ מה בא להודיענו ובב"ר ראיתי ותקרא שמו שלה וגו' פסקת, מנין ידעה בת שוע שבזה היא מפסיקה ללדת.
עיין ברמב"ן שדחה מקושיא זו פירוש זה.
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר), להפירוש הראשון נראה שגם יעקב לא האמין בהיתכנותו של החלום, א"כ מה הוא שפרש"י תיכף "שמר את הדבר" - היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן (ישעיהו כו) שומר אמונים וכן (איוב יד) לא תשמור על חטאתי לא תמתין, מדוע המתין לקיום החלום.
אולי הוא האמין, רק התקשה בנקודה הזאת איך יכול להיות הפרט הזה. [ובפני בניו שא בצורה שאינו מאמין, ע" להסיר קנאתם]
ואלי זה 'שמר את הדבר', שהמתין לראות באיזו צורה יתקיים החלום.
רואים שקוף אמר:
"מה בצע" - מה ממון כתרגומו, לכאו' נראה שזה הוא עניין כלכלי, מה ממון, ולכאו', אם אכן אחזו שיוסף חייב מיתה, מה עניין הבצע בזה, ואם אינו חייב מיתה, כיצד עלה בדעתם למוכרו.
בפשיסחא אמרו:
אם אנחנו אוחזים שאנו צודקים, אז למה 'וכיסינו את דמו'? למה אנו מתביישים?
על כרחך שיש פה בצע, איזה נגיעה מתחת.
רואים שקוף אמר:
"חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו, מבואר שיצחק יכל היה לגלות מצד החרם, על אף שב"ד החרימו, רק לא גילה כי הקב"ה אינו רוצה לגלות.
למה שיהיה מחוייב לחרם?
אולי יחיד מחוייב לחרם הציבור כאשר זה נעשה במקומו, או משהו דומה, אבל סתם בחרם שנעשה במקום אחר? [מי אמר גם שכללו אותו בחרם?]
אבל נראה לי שא' מן המפרשים מסביר כמוך, שלכן יצחק לא גילה.
רואים שקוף אמר:
"והיה בכזיב" - (פסחים נ) (ב"ר) שם המקום ואומר אני ע"ש שפסקה מלדת נקרא כזיב ל' (ירמיהו טו) היו תהיה לי כמו אכזב (ישעיהו נה) אשר לא יכזבו מימיו דאל"כ מה בא להודיענו ובב"ר ראיתי ותקרא שמו שלה וגו' פסקת, מנין ידעה בת שוע שבזה היא מפסיקה ללדת.
יש בהחלט מקרים שאפשר לדעת שזה לידה אחרונה.
רואים שקוף אמר:
"לשכב אצלה" - אפילו בלא תשמיש, "להיות עמה" - לעוה"ב, והנה רש"י פירש שכל כוונתה הייתה לשם שמים, א"כ, מה הוא שרצתה 'לשכב אצלה אפי' בלא תשמיש. ומדוע ה'להיות עמה' שמיד אחרי כן מתפרש על עוה"ב.
זה שני דרשות חז"ל שונות. [לשכב אצלה-בעוה"ז, עמה לעוה"ב]
ועל הקושיא מלש"ש, זה מאותה סיבה שסירב, כי אם מתחיל 'לשכב אצלה', זה יגיע בסוף ל'להיות עימה'.
 

לביא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"אלה תולדות יעקב" - ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז, ודאי שיעקב רצה לישב בשלווה לעסוק בתורה, ושתשרה עליו שכיינה, ומה הוא א"כ 'לא דיין', אין זה לשון המורה על 'צדיק ורע לו' להרבות שכרו, אלא כביכול זה הוא דבר לא נכון, ויל"ע.
הנקודה לענ״ד יסודו בדברי חז״ל שיצה״ר נדמה לצדיקים כהר וכו׳ פרושו שהצדיק תמיד יהיו לו נסיונות ביצה״ר, ויעקב ביקש לישב בשלוה פירוש ללא אותם הנסיונות הבאים לצדיק. וודאי שלא קאי השלווה אלימוד תורה שעליה אמרו חז״ל שאין מנוחה בעוה״ז ולא בעו״ה שנא׳ ילכו מחיל אל חיל וגו׳.
 

לביא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר), להפירוש הראשון נראה שגם יעקב לא האמין בהיתכנותו של החלום, א"כ מה הוא שפרש"י תיכף "שמר את הדבר" - היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן (ישעיהו כו) שומר אמונים וכן (איוב יד) לא תשמור על חטאתי לא תמתין, מדוע המתין לקיום החלום.
באופן שהבנתי ברש״י, קושייתך ליתא דהיא גופא הבנת רש״י.
כך הבנתי בס״ד: ״הבוא נבוא״ - והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו - קשיא לרש״י, בשלמא אי יעקב לא ידע שהדברים מגיעים לאמו, אבל לבטח ידע כי יש משמעות בחלום זה, וא״כ אמאי שלל יעקב את עניין אמו לגמרי, ולזה מתרץ שרבותינו למדו מיעקב שאין חלום בלא דברים בטלים, פרוש שוודאי יעקב ידע כי יש משמעות לחלום ורק לחלק הזה שלל בכל מכל כל, אף שייתכן שעדיין יש משמעות בחלום. אך לפ״ז למה מתוך הנקודה הזו שלל לגמרי כל יסוד חלומו של יוסף וכי נקודה זו מבטלת כל החלום כולו? והלא אין חלום בלא דברים בטלים, ורק נקודה זו הוא הטפל, אלא יעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו וכו׳.
 

לביא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו, מבואר שיצחק יכל היה לגלות מצד החרם, על אף שב"ד החרימו, רק לא גילה כי הקב"ה אינו רוצה לגלות.
לא זכיתי להבין מה ההשגה ומהו.
רש״י כתב ״לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב״ה עמהם״ קאי רק אאחים והקב״ה, אך לא מחוץ להם. דאל״כ באמת תקשה מהו אומר ביצחק ״היאך אגלה והקב״ה אינו רוצה לגלות לו״.
ואת״ל שלא רצה לגלות מחמת החרם, היא גופא דוק מדאמר ״והקב״ה אינו רוצה לגלות לו״ כיוון שצווי התורה על חרם שאסור להפרו, ואיך יפר מצוות ה׳. א״נ שאיך שתפו להקב״ה וה׳ לא רצה? אלאע״כ שה׳ כן רצה.
ולענ״ד העיקר כהבנה ראשונה.
 

לביא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"וחטאתי לאלהים" - בני נח נצטוו על העריות, היינו דיוסף אחז כי אבות ב"נ הם, וכידוע ע"פ חשבון הפרשת דרכים.
לא זכיתי להבין ההשגה, והא עד שלא קבלו תורה ונאמר במעמד הר סיני ״והייתם לי עם סגולה״ היו ישראל ככל העמים רק מיוחדים בדרכיהם. והדברים לא צריכים ביאור.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
רואים שקוף אמר:
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר), להפירוש הראשון נראה שגם יעקב לא האמין בהיתכנותו של החלום, א"כ מה הוא שפרש"י תיכף "שמר את הדבר" - היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן (ישעיהו כו) שומר אמונים וכן (איוב יד) לא תשמור על חטאתי לא תמתין, מדוע המתין לקיום החלום.
באופן שהבנתי ברש״י, קושייתך ליתא דהיא גופא הבנת רש״י.
כך הבנתי בס״ד: ״הבוא נבוא״ - והלא אמך כבר מתה, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו - קשיא לרש״י, בשלמא אי יעקב לא ידע שהדברים מגיעים לאמו, אבל לבטח ידע כי יש משמעות בחלום זה, וא״כ אמאי שלל יעקב את עניין אמו לגמרי, ולזה מתרץ שרבותינו למדו מיעקב שאין חלום בלא דברים בטלים, פרוש שוודאי יעקב ידע כי יש משמעות לחלום ורק לחלק הזה שלל בכל מכל כל, אף שייתכן שעדיין יש משמעות בחלום. אך לפ״ז למה מתוך הנקודה הזו שלל לגמרי כל יסוד חלומו של יוסף וכי נקודה זו מבטלת כל החלום כולו? והלא אין חלום בלא דברים בטלים, ורק נקודה זו הוא הטפל, אלא יעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו וכו׳.
א. עיי"ש במפרשים דלא כדבריך.
ב. אם יש חלום ללא דברים בטלים, אז מה טעם בחלק של בלהה? לא מתקייים חלק זה.
 
 

לביא

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
א. עיי"ש במפרשים דלא כדבריך.
ב. אם יש חלום ללא דברים בטלים, אז מה טעם בחלק של בלהה? לא מתקייים חלק זה.
א. לא הבנתי ההשגה, למה אני מחויב למפרשים?
ב. וכי מנא לך שבלהה לא הייתה עם יעקב כשירד למצרים?
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
א. עיי"ש במפרשים דלא כדבריך.
ב. אם יש חלום ללא דברים בטלים, אז מה טעם בחלק של בלהה? לא מתקייים חלק זה.
א. לא הבנתי ההשגה, למה אני מחויב למפרשים?
ב. וכי מנא לך שבלהה לא הייתה עם יעקב כשירד למצרים?
א. לא מחוייב, אבל מומלץ ראשית כל לצעוד בדרך שלהם.
ב. ממה נפשך - אם בלהה היא 'במקום' - אז מניין שיש חלום ללא דברים בטלים? ואם היא לא 'במקום' - אז מה משנה אם השתחווה או לא? סוכ"ס זה דברי בטלה?
 

לביא

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
א. לא מחוייב, אבל מומלץ ראשית כל לצעוד בדרך שלהם.
אכן, אך אם לפי הדרך שלי הדברים מתיישבים מצוין לא צריך להאבק עד עלות השחר עם המפרשים בשביל להתיישב עם כולם אם לפי דרכי הדברים מתיישבים טפי. ועוד, הצעתי מה שהבנתי בפשיטות ברש״י, ועמלתי על ההבנה הזו לא מעט, אם המפרשים אומרים אחרת ממני אה״נ, אך במקום לדחות דבריי מדבריי המפרשים תבין קודם כל למה הגעתי למה שהגעתי ולמה לא אמרתי כדברי המפרשים שציינת.
וכפי שנראה לבטח מבין ריסי עיניי, אכן לא ידוע לי מי מסביר אחרת ממה שאני אומר, הדברים שכתבתי פשוטים בעיניי.
ה' הוא האלוקים אמר:
ב. ממה נפשך - אם בלהה היא 'במקום' - אז מניין שיש חלום ללא דברים בטלים? ואם היא לא 'במקום' - אז מה משנה אם השתחווה או לא? סוכ"ס זה דברי בטלה?
אפילו לפי דרכי, דברי רש״י במקומם עומדים ואכן יעקב לא ידע כי הדברים מגיעים לבלהה, ו״אין חלומות ללא דברים בטלים״ לא סותרים כלל ועיקר, דעיקר מימרת חז״ל באה לומר שאפילו חלומות שיש בהם נבואה יש בהם מעט דברים בטלים, ועיקר דברי רש״י בזה באו לומר כפי שכתבתי שלא תימא שיעקב אמר לבניו דברי בלע ח״ו שהרי אין חלום בלא דברים בטלים. אבל אכן אליבא דאמת בלהה גם היא הייתה בהשתחוויה ודו״ק.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
א. לא מחוייב, אבל מומלץ ראשית כל לצעוד בדרך שלהם.
אכן, אך אם לפי הדרך שלי הדברים מתיישבים מצוין לא צריך להאבק עד עלות השחר עם המפרשים בשביל להתיישב עם כולם אם לפי דרכי הדברים מתיישבים טפי. ועוד, הצעתי מה שהבנתי בפשיטות ברש״י, ועמלתי על ההבנה הזו לא מעט, אם המפרשים אומרים אחרת ממני אה״נ, אך במקום לדחות דבריי מדבריי המפרשים תבין קודם כל למה הגעתי למה שהגעתי ולמה לא אמרתי כדברי המפרשים שציינת.
וכפי שנראה לבטח מבין ריסי עיניי, אכן לא ידוע לי מי מסביר אחרת ממה שאני אומר, הדברים שכתבתי פשוטים בעיניי.
ה' הוא האלוקים אמר:
ב. ממה נפשך - אם בלהה היא 'במקום' - אז מניין שיש חלום ללא דברים בטלים? ואם היא לא 'במקום' - אז מה משנה אם השתחווה או לא? סוכ"ס זה דברי בטלה?
אפילו לפי דרכי, דברי רש״י במקומם עומדים ואכן יעקב לא ידע כי הדברים מגיעים לבלהה, ו״אין חלומות ללא דברים בטלים״ לא סותרים כלל ועיקר, דעיקר מימרת חז״ל באה לומר שאפילו חלומות שיש בהם נבואה יש בהם מעט דברים בטלים, ועיקר דברי רש״י בזה באו לומר כפי שכתבתי שלא תימא שיעקב אמר לבניו דברי בלע ח״ו שהרי אין חלום בלא דברים בטלים. אבל אכן אליבא דאמת בלהה גם היא הייתה בהשתחוויה ודו״ק.
א. לכן המלצתי דבר ראשון להסתכל במפרשים, ואז לחשוב אחרת. הם מטפלים בשאלה שהוזכרה [מדוע שמר את הדבר אם התקשה מהירח].
לא הבנתי מה הכרח לומר ברש"י דבר, כאשר משמעות הפשוטה בדריו היא שזה שני פירושים.
ב. לא הבנתי - מה העניין או המקור לומר שבלהה השתחווה? מה לא טוב מפני שיש דברים בטלים? [שיטת הרמב"ן שבלהה לא ירדה למצרים, אבל כמדומני שיש שחולקים]
 
 

לביא

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
א. לכן המלצתי דבר ראשון להסתכל במפרשים, ואז לחשוב אחרת. הם מטפלים בשאלה שהוזכרה [מדוע שמר את הדבר אם התקשה מהירח].
לא הבנתי מה הכרח לומר ברש"י דבר, כאשר משמעות הפשוטה בדריו היא שזה שני פירושים.
גם בהסכתלות ראשונה ברש״י חשבתי שמדובר בשני פרושים, אך כיוון שלא כתב ד״א, א״נ וכד׳, אלא רבותינו למדו מכאן וכו׳, מפשטותו של רש״י משמע שהכל חדא, ומנא לן לומר שהוא שני פרושים אם לא בגלל שלכאורה הרישא והסיפא שלו סותרים.
וזה לא שראיתי מפרשים ואז חשבתי אחרת, מעיקרא בלומדי את רש״י אני לא מסתכל על מפרשים ומנסה להבין אותו בדרכי שלי. זה שפרשתי ״אחרת״ מהמפרשים זה לא כי ראיתי אותם ובכ״ז לא התחייבתי, אלא כך נראה לי פשוט. כך שאני לא מבין למה זה בעיה שפרשתי אחרת מהמפרשים, כך הבנתי בפשיטות.
וכן דרכי בכל דבר - בגמרא (רש״י תוס׳), בטור ושו״ע ועוד, לנסות ליישב בעצמי הדברים מבלי לראות ספרים ומפרשים הפותרים את הקושיות הנובעות בד״כ.

ובלי קשר לנידון דידן, הדרך הזו מומלצת בשביל לבנות דרך עיונית אישית בתורה. אם אני אסתכל ישר על מפרשים לראות מה הם מקשים/מתרצים, השכל ישר נוטה לראות את דבריהם מאשר לנסות להקשות ולתרץ בעצמך ולהרגיש את מתיקות העמל בתורה. והדברים עתיקים.
ה' הוא האלוקים אמר:
ב. לא הבנתי - מה העניין או המקור לומר שבלהה השתחווה? מה לא טוב מפני שיש דברים בטלים? [שיטת הרמב"ן שבלהה לא ירדה למצרים, אבל כמדומני שיש שחולקים]
נראה מבין ריסי עיני כבודו שלא הבין אפילו את הפירוש שלי.
בפשטות נראה שרש״י ס״ל לא כהרמב״ן שהרי כתב בהדיא ״ולא ידע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו״ ש״מ שכן ירד למצרים.
ומה שהביא רש״י שאין חלום בלי דברים בטלים שלא תימא שיעקב פסל לגמרי את דברי יוסף בכל מכל כל, דידע יעקב דאין חלום בלי דברים בטלים ורק להוציא מלב בניו אמר כן וכו׳.
ואבקש מכבודו לחזור על מה שכתבתי לאורך הנושא לפני שתבוא להעיר שאין זה נכון, דאף שייתכן שהתנסחתי לא כדבעי, בטוחני שאין קושיא ממה שכבודו.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
לביא אמר:
רואים שקוף אמר:
"וחטאתי לאלהים" - בני נח נצטוו על העריות, היינו דיוסף אחז כי אבות ב"נ הם, וכידוע ע"פ חשבון הפרשת דרכים.
לא זכיתי להבין ההשגה, והא עד שלא קבלו תורה ונאמר במעמד הר סיני ״והייתם לי עם סגולה״ היו ישראל ככל העמים רק מיוחדים בדרכיהם. והדברים לא צריכים ביאור.
יעו' בס' פרשת דרכים, דהאחים אכלו בן פקועה, וניתר בשחיטת אמו רק לישראל וכו'
 
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
א. לכן המלצתי דבר ראשון להסתכל במפרשים, ואז לחשוב אחרת. הם מטפלים בשאלה שהוזכרה [מדוע שמר את הדבר אם התקשה מהירח].
לא הבנתי מה הכרח לומר ברש"י דבר, כאשר משמעות הפשוטה בדריו היא שזה שני פירושים.
גם בהסכתלות ראשונה ברש״י חשבתי שמדובר בשני פרושים, אך כיוון שלא כתב ד״א, א״נ וכד׳, אלא רבותינו למדו מכאן וכו׳, מפשטותו של רש״י משמע שהכל חדא, ומנא לן לומר שהוא שני פרושים אם לא בגלל שלכאורה הרישא והסיפא שלו סותרים.
וזה לא שראיתי מפרשים ואז חשבתי אחרת, מעיקרא בלומדי את רש״י אני לא מסתכל על מפרשים ומנסה להבין אותו בדרכי שלי. זה שפרשתי ״אחרת״ מהמפרשים זה לא כי ראיתי אותם ובכ״ז לא התחייבתי, אלא כך נראה לי פשוט. כך שאני לא מבין למה זה בעיה שפרשתי אחרת מהמפרשים, כך הבנתי בפשיטות.
וכן דרכי בכל דבר - בגמרא (רש״י תוס׳), בטור ושו״ע ועוד, לנסות ליישב בעצמי הדברים מבלי לראות ספרים ומפרשים הפותרים את הקושיות הנובעות בד״כ.
ובלי קשר לנידון דידן, הדרך הזו מומלצת בשביל לבנות דרך עיונית אישית בתורה. אם אני אסתכל ישר על מפרשים לראות מה הם מקשים/מתרצים, השכל ישר נוטה לראות את דבריהם מאשר לנסות להקשות ולתרץ בעצמך ולהרגיש את מתיקות העמל בתורה. והדברים עתיקים.
ה' הוא האלוקים אמר:
ב. לא הבנתי - מה העניין או המקור לומר שבלהה השתחווה? מה לא טוב מפני שיש דברים בטלים? [שיטת הרמב"ן שבלהה לא ירדה למצרים, אבל כמדומני שיש שחולקים]
נראה מבין ריסי עיני כבודו שלא הבין אפילו את הפירוש שלי.
בפשטות נראה שרש״י ס״ל לא כהרמב״ן שהרי כתב בהדיא ״ולא ידע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו״ ש״מ שכן ירד למצרים.
ומה שהביא רש״י שאין חלום בלי דברים בטלים שלא תימא שיעקב פסל לגמרי את דברי יוסף בכל מכל כל, דידע יעקב דאין חלום בלי דברים בטלים ורק להוציא מלב בניו אמר כן וכו׳.
ואבקש מכבודו לחזור על מה שכתבתי לאורך הנושא לפני שתבוא להעיר שאין זה נכון, דאף שייתכן שהתנסחתי לא כדבעי, בטוחני שאין קושיא ממה שכבודו.
א. כהבנה ראשונית - וודא שאתה צודק. אבל אח"כ מסתכלים במפרשים, ובמידה ורואים שרובם ככולם צועדים בדרך שונה -מומלץ ללכת בדרך שלהם, אא"כ יש קושיא חזקה שמכריחה אותך אחרת.
ב. 1. גם זה מטופל, ויש שפירשו שהיות שבאותו זמן עדיין בלהה היתה קיימת, ולא יכלו לדעת שלא תירד מצרימה, מימלא נפלה פירכת יעקב אבינו.
2. לא הבנתי, לפי הבנתך, שיעקב פתר על רחל, ושאין חלום ללא דברים בטלים, מהיכן לקחנו שבלהה אכן ירדה למצרים? [הרי כל מקורו של רש"י זה המדרש שהביא כאן, ותמיהה על המדרש, הרי אין חלום וכו', אז מניין שירדה], ואף אם כן מי אמר שהשתחוותה, ושזה נפתר עליה? תיפוק לי' שאין חלום וכו'? אלא על כרחך זה שני אפשרויות לפתרון החלום.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
לביא אמר:
רואים שקוף אמר:
"וחטאתי לאלהים" - בני נח נצטוו על העריות, היינו דיוסף אחז כי אבות ב"נ הם, וכידוע ע"פ חשבון הפרשת דרכים.
לא זכיתי להבין ההשגה, והא עד שלא קבלו תורה ונאמר במעמד הר סיני ״והייתם לי עם סגולה״ היו ישראל ככל העמים רק מיוחדים בדרכיהם. והדברים לא צריכים ביאור.
יעו' בס' פרשת דרכים, דהאחים אכלו בן פקועה, וניתר בשחיטת אמו רק לישראל וכו'
אם כי יש להעיר, שיש שביארו שאחז יוסף שהאחים הם ב"נ, ורק הוא מוגדר כבנ"י.
[מפני שהיה ראוי שיצאו יב שבטים ממנו, ויהיה כעין בירור נוסף כיצחק מול ישמאל ויעקב מול עשו]
 
 

לביא

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
2. לא הבנתי, לפי הבנתך, שיעקב פתר על רחל, ושאין חלום ללא דברים בטלים, מהיכן לקחנו שבלהה אכן ירדה למצרים? [הרי כל מקורו של רש"י זה המדרש שהביא כאן, ותמיהה על המדרש, הרי אין חלום וכו', אז מניין שירדה], ואף אם כן מי אמר שהשתחוותה, ושזה נפתר עליה? תיפוק לי' שאין חלום וכו'? אלא על כרחך זה שני אפשרויות לפתרון החלום.
לא הבנתי לקושיא, מדברי רש״י פשוט שבלהה ירדה למצרים. וכן, רש״י מסביר שיש פה 2 אפשרויות לפרוש החלום, האמת הוא שהדברים מגיעים לבלהה, ואליבא דיעקב אין חלום בלא דברים בטלים וכו׳.
אני מרגיש שאני חוזר על מה שאני אומר ושכבודו לא מבין אותי.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
2. לא הבנתי, לפי הבנתך, שיעקב פתר על רחל, ושאין חלום ללא דברים בטלים, מהיכן לקחנו שבלהה אכן ירדה למצרים? [הרי כל מקורו של רש"י זה המדרש שהביא כאן, ותמיהה על המדרש, הרי אין חלום וכו', אז מניין שירדה], ואף אם כן מי אמר שהשתחוותה, ושזה נפתר עליה? תיפוק לי' שאין חלום וכו'? אלא על כרחך זה שני אפשרויות לפתרון החלום.
לא הבנתי לקושיא, מדברי רש״י פשוט שבלהה ירדה למצרים. וכן, רש״י מסביר שיש פה 2 אפשרויות לפרוש החלום, האמת הוא שהדברים מגיעים לבלהה, ואליבא דיעקב אין חלום בלא דברים בטלים וכו׳.
אני מרגיש שאני חוזר על מה שאני אומר ושכבודו לא מבין אותי.
כבודו הוא הזה שלא מבין [או שכבודו לא מטריח את עצמו לקרוא את השאלות שכתבתי], הרי לא מצאנו שהיא אכן השתחווה, אז מה"ת לומר שהיא במקום רחל?
ועוד כל הוכחת רש"י שהיא ירדה למצרים-זה המדרש הזה, וכל בסיס המדרש הוא מכיון שאין הסבר אחר לחלום.
ברגע שיש לנו הסבר אחר [דברים בטלים] אז א. אין הכרח שהיא ירדה למצרים. ב. אין הכרח שהיא אכן השתחווה.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"וישב יעקב וגו'" - ד"א וישב יעקב הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן מה כתיב למטה אלה תולדות יעקב יוסף וכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם ברש"י ישן, יש לדקדק, ראשית, הלא הפשתני רצה להכניס ת הפשתן, וכן הפחמי, ומה היא עצתו של ה'פיקח' לשרוף את הפשתן, ואם אכן היה רצונו לשרוף את הפשן, למה נצרך 'פיקח' לומר העצה של 'ניצוץ אחד'.
יעוי' בשפת אמת (אינו תח"י).
 

לביא

משתמש ותיק
ה' הוא האלוקים אמר:
כבודו הוא הזה שלא מבין [או שכבודו לא מטריח את עצמו לקרוא את השאלות שכתבתי], הרי לא מצאנו שהיא אכן השתחווה, אז מה"ת לומר שהיא במקום רחל?
ועוד כל הוכחת רש"י שהיא ירדה למצרים-זה המדרש הזה, וכל בסיס המדרש הוא מכיון שאין הסבר אחר לחלום.
ברגע שיש לנו הסבר אחר [דברים בטלים] אז א. אין הכרח שהיא ירדה למצרים. ב. אין הכרח שהיא אכן השתחווה.
לא מבין את הקטע שאתה מנסה לומר זה ש״לא מצינו״, רש״י כותב שלא ידע שזה מגיע לבלהה, בנקודה הזו אתה יכול להגיד: א. היא כן ירדה למצרים ב. היא לא ירדה למצרים אבל בחלום הכוונה הוא אליה. דברים בטלים זה תירוץ להסביר את דבריו של יעקב. אני מבין מה אתה אומר מצוין, אך כנראה בגלל שאתה לא רוצה להגיד את הפרוש לי אתה לא מנסה להבין אותו.
 

ה' הוא האלוקים

משתמש ותיק
לביא אמר:
ה' הוא האלוקים אמר:
כבודו הוא הזה שלא מבין [או שכבודו לא מטריח את עצמו לקרוא את השאלות שכתבתי], הרי לא מצאנו שהיא אכן השתחווה, אז מה"ת לומר שהיא במקום רחל?
ועוד כל הוכחת רש"י שהיא ירדה למצרים-זה המדרש הזה, וכל בסיס המדרש הוא מכיון שאין הסבר אחר לחלום.
ברגע שיש לנו הסבר אחר [דברים בטלים] אז א. אין הכרח שהיא ירדה למצרים. ב. אין הכרח שהיא אכן השתחווה.
לא מבין את הקטע שאתה מנסה לומר זה ש״לא מצינו״, רש״י כותב שלא ידע שזה מגיע לבלהה, בנקודה הזו אתה יכול להגיד: א. היא כן ירדה למצרים ב. היא לא ירדה למצרים אבל בחלום הכוונה הוא אליה. דברים בטלים זה תירוץ להסביר את דבריו של יעקב. אני מבין מה אתה אומר מצוין, אך כנראה בגלל שאתה לא רוצה להגיד את הפרוש לי אתה לא מנסה להבין אותו.
אתה מסביר פשט חדש ברש"י, אז אני שואל אותך מהיכן רש"י לקח פירושו?
מזה אתה מתעלם כל הזמן.
 
חלק עליון תַחתִית