ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק בחפר אמר:הרי יוסף לא סיפר שקרים וגם יעקב לא אמר להם רק בדיוק מה שיוסף סיפר לו, אז איך הגיעו לחשוב שהוא סיפר שקרים
את דיבתם רעה. פי' רש"י שהיו מזלזלין בבני בלהה ובני זלפה וחשודים על אבר מן החי ועל העריות. והק' הר' יוסף כהן זצ"ל אם אמת היה למה נכשל היה בשלשתם כדפי' רש"י, ואם לא היה אמת צדיק כיוסף היאך היה מוציא לעז על אחיו ומשקר לאביו. ותמ"ה דאבר מן החי דהיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה ואיכא למיחש למראית העין, ומזלזלין בבני השפחות ותגשן השפחות ותשחוין דנהגי באמם גנאי לזלזלם והשבטים היו מגנים אותם על כך, וחשודים על העריות שנשאו כנעניות כדאמ' לקמן והיו נושאים האם והבת והם חשבו דאין שאר לגוי. ומ"מ נכשל בשלושתן לפי שלא דנם לכף זכות.
(ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. פרש"י כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו שהיו אוכלין וכו'. וקשי' דמשמע מנא לן שהיו אוכלין אבר מן החי והלא לא נצטוו בני נח על כך לכך נראה אל הר"ר אליקים שכך צ"ל רש"י כל רעה שהיה רואה באחרים על אחיו בני לאה היה מגיד לאביו. ועוד פירש הר"ר אליקי' דלא קאי שהיו אוכלין וכו'. אבל רעה שהיה רואה באחיו. והר"ל ר"ש כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו וגם היה מגיד לו שהיו אחיו אוכלין מן החי. וא"ת היאך היה יוסף מכזב על אחיו לומ' שהיו אוכלין אבר מן החי. ושמעתי מפרש מדכתי' את דבתם רעה ולא כתו' דבה רעה שמ"מ שהיה בהם דבר אמת שלא נזהרין מעשו' דבר שממנו היה נראה שהיו עושין עברה כי שמא היו חותכין אבר מן הבהמה לאחר שחיטה בעודה מפרכסת ואוכלין אותו. והיו סבורין שהיו אוכלין אבר מן החי או כיוצא בזה. ומ"מ לקה יוסף על אותה דבה כי לא היה לו לספר שום דבה אפי' אמתית וברורה. וכ"ש זו שהיתה שקר. ועל פי פי' זה יוכל לפרש פרש"י כמשמעו והכי ר"ל רש"י כל רעה שהיה יוסף סבור לראות באחיו היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי:
הרי לא יתכן שיוסף סיפר לאביו באופן שישתמע שהדברים כפשוטם ולא סיפר לו כל הפרטיםהצעיר שבחבורה אמר:ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק בחפר אמר:הרי יוסף לא סיפר שקרים וגם יעקב לא אמר להם רק בדיוק מה שיוסף סיפר לו, אז איך הגיעו לחשוב שהוא סיפר שקרים
את דיבתם רעה. פי' רש"י שהיו מזלזלין בבני בלהה ובני זלפה וחשודים על אבר מן החי ועל העריות. והק' הר' יוסף כהן זצ"ל אם אמת היה למה נכשל היה בשלשתם כדפי' רש"י, ואם לא היה אמת צדיק כיוסף היאך היה מוציא לעז על אחיו ומשקר לאביו. ותמ"ה דאבר מן החי דהיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה ואיכא למיחש למראית העין, ומזלזלין בבני השפחות ותגשן השפחות ותשחוין דנהגי באמם גנאי לזלזלם והשבטים היו מגנים אותם על כך, וחשודים על העריות שנשאו כנעניות כדאמ' לקמן והיו נושאים האם והבת והם חשבו דאין שאר לגוי. ומ"מ נכשל בשלושתן לפי שלא דנם לכף זכות.
א. האם בהכרח שאמירת אמת הינה 'מעשה הוגן'? תמיד?!חפר אמר:איך מותר להרוג מי שעושה כהוגן
הוא סיפר את כל הפרטים; שנכשלו ב'מראית העין' דאבר מן החי, ונשאו עריות כי טעו שאין שאר לגוי. השאלה, אם כבר, היא - מדוע בתוה"ק לא נאמר כן בפירוש (ואף את זאת י"ל לכאו' בקל).חפר אמר:באופן שישתמע שהדברים כפשוטם
קללת יעקב הוא הוגןלבי במערב אמר:א. האם בהכרח שאמירת אמת הינה 'מעשה הוגן'? תמיד?!חפר אמר:איך מותר להרוג מי שעושה כהוגן
ב. אף את"ל כן, מ"מ יתכן דכיון שסוכ"ס 'רודף' הוא אותם - שרי להו לאצולי נפשייהו, אף שמעשהו 'הוגן' ונכון וכו'.
אם לקלל זה הוגן גם לספר למקלל זה הוגן דמאי שנאלבי במערב אמר:אכן, על יעקב לא היתה להם שום טענה...
חפר אמר:אם לקלל זה הוגן גם לספר למקלל זה הוגן דמאי שנאלבי במערב אמר:אכן, על יעקב לא היתה להם שום טענה...
יש עוון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע; והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת...