אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם...

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
רש״י מביא את ב׳ השיטות שמבואות בגמ׳ בסוטה בביאור כונת התורה ״לעשות מלאכתו״ - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו

ובגמ' סוטה ״באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ״רועה זונות״ דכתיב ״ורועה זונות יאבד הון״, מיד ״ותשב באיתן קשתו״. א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר, ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ״מידי אביר יעקב״ מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב. ״משם רועה אבן ישראל״ משם זכה ונעשה רועה שנאמר ״רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף״.

שאלה, איך יתכן שמחיית שמו מהחושן ירתיע את יוסף יותר מעונש גהנום על איסור אשת איש ?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נמצא זה מלמד על חבירו. אם ימחה שמו מהחושן לנצח, הרי שהעונש שיקבל בגיהנום [המוגבל בתפיסה אנושית כלשהי] הוא לא דבר של מה בכך.
 

בבלי

משתמש ותיק
החת"ס בשבת מט עמוד ב כותב:
בעי ר"י ויבא יוסף וכו' מנינא הוא או לא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס ופי' רש"י נראתה לו דמות דיוקנא של אביו ואמר לו רצונך שימחוק שמך מן האפוד. וקשה מ"ט לא נראה יעקב ליהודה כשבא אצל תמר או לאחים כשמכרוהו יוסף. אך לק"מ דפלוגתא היא במס' סוטה מה שכתוב על האפוד ח"א שמות האבות וח"א שמות האבנים. ונקדים עוד בכל שמות השבטים לא מצינו ס' רק אצל יהו"סף. אם לא הי' כתוב על אבני אפוד יוסף צריך למכתב שמות האבנים דצריך להיות עלי' כל האל"ף בי"ת והאות ס' לא מצינו גם בהאבות וצריך למיכתב האבנים שם ספיר שנמצא בו האות סמ"ך ולא שמות האבות להכי גבי יוסף שפיר בא יעקב משום פסידא דידהו אבל ביהודה לית לן בהא אי כתיב או לא ודו"ק:
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
בבלי אמר:
להכי גבי יוסף שפיר בא יעקב משום פסידא דידהו
אני מבין שהבאת את החתם סופר להסביר, שנראתה דמותו של יעקב ליוסף משום הפסד האבות שלא יהא שמות האבות באבנים אלא שמות האבנים בגלל האות ס'.

אבל גם אז יש לשאול שלכאו' זה עניין פעוט לעומת עונש הגיהנם למי שבא על אשת איש
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
רש״י מביא את ב׳ השיטות שמבואות בגמ׳ בסוטה בביאור כונת התורה ״לעשות מלאכתו״ - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו

ובגמ' סוטה ״באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ״רועה זונות״ דכתיב ״ורועה זונות יאבד הון״, מיד ״ותשב באיתן קשתו״. א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר, ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ״מידי אביר יעקב״ מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב. ״משם רועה אבן ישראל״ משם זכה ונעשה רועה שנאמר ״רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף״.

שאלה, איך יתכן שמחיית שמו מהחושן ירתיע את יוסף יותר מעונש גהנום על איסור אשת איש ?

התשובה בגוף השאלה מהות הגהינום של יוסף היא מבחינתו שאינו נכתב על אבני החושן,
במילים אחרות הגהינום הוא הריחוק של הנשמה מה' יתברך ומה יותר קרוב לה' יתברך שמשתלשל ונרמז ע"י אבני החושן של הכהן הגדול שמייצג את כנסת ישראל ודו"ק
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
משכיל לאיתן אמר:
גהינם יום אחד יגמר
על החושן הוא לא יכתב לנצח
וממילא יש כאן נקודה עמוקה יותר

אם הגיהנם יגמר, ז"א, שהחטא לא נוגע לעצמותו, ועל זה קשה להתגבר

אבל השם של האדם זה עצמותו ומהותו, ואם החטא גורם שהוא לא יוכל להכתב בחושן
זה אומר, שהחטא משנה משהו מעצמותו
וההכרה הזאת מזעיקה את הנקודה העצמית להתקומם על החטא
 
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
עלה בדעתי לומר פרוש, שאנני יודע אם ראוי לאומרו.
יכול להיות שהמלחמה הכי יעילה נגד יצר הרע היא כשמשתמשים ביצר הרע אחר
כמו שנאמר
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
למה להוסיף ואיש אחר יקחנה האם לא די לומר פן ימות במלחמה?!
אלא, לפעמים 'פן ימות' לא מרתיע רק ההמשך 'ואיש אחר יקחנה' שזו מחשבה שקשה לשאת משום קנאת איש מרעהו.

וכן כאן, דמות דיוקנו של יעקב לא בא להרתיע מגיהנם שזה פחות יעיל. ויותר יעיל לעורר את הקנאה ולומר לו '' עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם''.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
עלה בדעתי לומר פרוש, שאנני יודע אם ראוי לאומרו.
יכול להיות שהמלחמה הכי יעילה נגד יצר הרע היא כשמשתמשים ביצר הרע אחר
כמו שנאמר
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה.
למה להוסיף ואיש אחר יקחנה האם לא די לומר פן ימות במלחמה?!
אלא, לפעמים 'פן ימות' לא מרתיע רק ההמשך 'ואיש אחר יקחנה' שזו מחשבה שקשה לשאת משום קנאת איש מרעהו.

וכן כאן, דמות דיוקנו של יעקב לא בא להרתיע מגיהנם שזה פחות יעיל. ויותר יעיל לעורר את הקנאה ולומר לו '' עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם''.
ועל זה נדרוש מה שאמרו חז"ל, הקנאה וכו' מוציאה את האדם מן העולם, אל תקרי עולם אלא העלם - מוציאתו מהעלם בו הוא מצוי לרגע.
 

במבי

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
רש״י מביא את ב׳ השיטות שמבואות בגמ׳ בסוטה בביאור כונת התורה ״לעשות מלאכתו״ - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו

ובגמ' סוטה ״באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ״רועה זונות״ דכתיב ״ורועה זונות יאבד הון״, מיד ״ותשב באיתן קשתו״. א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר, ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ״מידי אביר יעקב״ מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב. ״משם רועה אבן ישראל״ משם זכה ונעשה רועה שנאמר ״רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף״.

שאלה, איך יתכן שמחיית שמו מהחושן ירתיע את יוסף יותר מעונש גהנום על איסור אשת איש ?


התשובה היא כן ! זה יותר מרתיע !!!

(שמעתי פעם את אחד המגידים מדבר על איסור שעטנז והוא לא הזכיר כלל את האיסור החמור אלא רק את העניין שהתפילות לא מתקבלות אם לובשים שעטנז....)
במבי אמר:
במבי אמר:
---- מעניין והדבר מפליא ! שהרי אם מקסימום יכשל ויאכל את התרומה הטמאה, במידה והכהן הוא טהור יעבור בעשה, ואם הוא טמא יעבור בלאו (תפארת ישראל תרומות ה-ד)
וכעת יכשל הכהן באיסור סקילה מחשש רק פן יעבור על עשה או לאו
וכן הדבר מזכיר את האדם שרצה לחטוא ואמרה לו האשה, ריקא יש לך 40 סאה לטבול בהם? ועקב כך פרש מהעבירה.

ולהבדיל רואים אצל יוסף שלא היה מספיק לומר רק "אל תחטוא, זה אסור" אולי כי הטבע שהאדם ימצא קנ' תירוצים ויאמר אני יודע שאסור אבל נדבר ע"ז אח"כ.
ברגע שנותנים מבט חדש יש סיכוי לנצח את היצר כי פותחים פן נוסף להתמודדות חדשה נגדו. (זאת בכל אופן בתור מוסר אלינו, ואם ראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו')

 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
במבי אמר:
התשובה היא כן ! זה יותר מרתיע !!!

אף אחד לא הסתפק חלילה בדברי חז"ל
בקשו להבין למה זה באמת יותר מרתיע

אני מבין, שכוונתך לומר, שדברים יותר מוחשיים וקרובים לעולמנו יותר מרתיעים
וכמו שהבאת מענין התפילה

אינני יודע אם ניתן למדוד כלפי יוסף הצדיק, מה היה יותר קרוב לעולמו
 

ירמיה

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
משכיל לאיתן אמר:
גהינם יום אחד יגמר
על החושן הוא לא יכתב לנצח
וממילא יש כאן נקודה עמוקה יותר

אם הגיהנם יגמר, ז"א, שהחטא לא נוגע לעצמותו, ועל זה קשה להתגבר

אבל השם של האדם זה עצמותו ומהותו, ואם החטא גורם שהוא לא יוכל להכתב בחושן
זה אומר, שהחטא משנה משהו מעצמותו
וההכרה הזאת מזעיקה את הנקודה העצמית להתקומם על החטא
ויש מקום לבאר למה באמת החטא הזה היה פוגע בעצמות נשמתו של יוסף יותר מכל עבירה דידן ח"ו שעליה יש גיהנם, כלומר שאינה מגעת לעצמות ומהות.
ויש לי כיוון כלשהו, אבל אני מצפה לדבריו המאירים של מר.
 
 

בבלי

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
בבלי אמר:
להכי גבי יוסף שפיר בא יעקב משום פסידא דידהו
אני מבין שהבאת את החתם סופר להסביר, שנראתה דמותו של יעקב ליוסף משום הפסד האבות שלא יהא שמות האבות באבנים אלא שמות האבנים בגלל האות ס'.

אבל גם אז יש לשאול שלכאו' זה עניין פעוט לעומת עונש הגיהנם למי שבא על אשת איש
כעת זו כבר סברא שלי:
על השאלה שלך אפשר לענות שזה עונש יותר גדול משום שפגם לעם שלם לאלפי שנים את החושן
 

במבי

משתמש ותיק
משכיל לאיתן אמר:
גהינם יום אחד יגמר
על החושן הוא לא יכתב לנצח

אך גם בחטא הזה היה נצח לכאורה שכתוב "לשכב אצלה להיות עמה" וכותב שם רש"י
 לשכב אצלה. אֲפִלּוּ בְלֹא תַשְׁמִישׁ:
להיות עמה. לָעוֹלָם הַבָּא:
 
במבי אמר:
זכור לי שרבינו נחמן כותב בספר המידות שנשיקה יוצרת חיבור לאחר מיתה.

ואכן חז"ל אומרים על יעקב שנשק לרחל כי ראה שאינה נקברת עימו, וע"פ רבינו מובן שרצה גם את הקירוב לאחר המיתה.

וחיפשתי ומצאתי זאת בערך "הרחקת רשעים" (חלק ב') וכותב
צריך אדם לשמור את עצמו מלנשק את עצמו עם רשעים כי על ידי הנשיקה נעשה ביניהם התקשרות גם לאחר מיתה


ויש ספר המידות עם מ"מ מהרב מטשהרין וכותב מקור לדברי רבינו שכתוב

וַיֹּאמֶר גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי, אָמַר לוֹ אַתְּ נוֹשְׁקֵנִי בַּקְּבוּרָה וְאֵין אַחֵר נוֹשְׁקֵנִי בַּקְּבוּרָה (ב"ר סה-כב)

ואמנם כותב שם רש"י אתה נושק לי בקבורה ואין אחר נושק לי בקבורה. שלא נקבר במערת המכפלה אלא יעקב:
והעץ יוסף - את נושקני בקבורה מתחבר לי בקבורה שהוא נקבר אתו במערה ולא עשו. ונשיקה ענין חיבור. ודייק מדה"ל למכתב ושקה אותי ואמר לי (מת"כ):
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
מישהו שלח לי פנינה יקרה.
אכן היערות דבש שואל ומשיב תשובה נפלאה עד מאוד.
היערות דבש ח״א דרוש ב, ואלו דבריו: ״אמנם להבין דע, כשנבין ג״כ במה שאמרו בגמרא דסוטה ביוסף שבקש לעשות צרכיו, ובא דיוקנו של אביו ואמר, יוסף עתידים אחיך שיעמדו על אפוד, רצונך שימחק שמך מתוכם, וחזר בו, וי״ל למה לא אמר לו שום דבר שפוגם ומורד בה׳ ובנשמתו, רק בזה שימחק שמך מהאפוד, ומה ענין זה להך דחטא עם אשת אדוניו, והדבר תמוה עד שאין צורך להאריך.
אבל הענין כך, כי כבר נבוכו רבים אם יש מציאות לחכמות וגזירות משפטי כוכבים והוברי שמים, או לא, כאשר הרמב״ם צחק עליהם, אבל הראב״ע מגן בכל כחו בעדן, והאמת כי ודאי יש לכוכבים כח לפעול בגשמים כי לא לחנם נתן ה׳ אותם ברקיע בגלגלים שונים, ובאור גדול עולים ויורדים רצים ושבים, אבל הוא אצלם כחולם חלום שיש בו מהאמת, אבל צריך פתרון.
והנראה לי, כי ודאי דגזרת כוכבים מורים דברים שיש בהן מהאמת, כי מורין על דבר בדומה או דבר רחוק כמו פתרון חלום, וזהו או מסיבת החוזה, כי אי אפשר להשיג הדבר בשלימות, או מפאת הכוכבים בעצמם, כי השפעת השם בכוכבים אינה כל כך פסוקה וחלוטה, שתהיה גזירתם והוראת ענינם בשלימות ובפסיקות המוחלטת, ודבר זה, ההבדל וההפרש שהיה בין אורים ותומים ובין תרפים שהיו לכל מלכי אומות העולם, כי התרפים היו לאו״ה בנוים על חכמת הכוכבים כפי מהלכם וקיטרן ואלכסונן, כאשר התחכם הראב״ע פר׳ תצוה בענין אפוד ואורים ותומים שהיו על מתכונת הזו וכפי משטרי השמים, אבל כבר חלקו עליו חכמי אמת, כי לא כן הוא, וזהו שהיה ג״כ לחכמי הגוים, ובהם התחכמו לדעת עתידות וקורות הזמן, אבל לא הגיעו לשלימות ודבר ברור בלי ספק כו׳.
ולא כן אורים ותומים. אפוד קודש, שהיו בו השפעת רוח הקודש וענין נבואה, שהיו דבריהם מוחלטים ותמים, בלי שיפול בהם ספק או שיהיה פתרון בדרך דמיון, או בדרך רחוק ומדומה, רק הכל באר היטב. ואמרו יומא עג, ב אורים שמאירים דבריהם, תומים שמשלימים דבריהם.
אבל זו ההבדל בין אורים ותומים לתרפים, ובזה נפלינו מכל העכו״ם אשר היו על פני האדמה, וזהו לאות כי אין בגזירת הכוכבים דבר ברור, דאל״כ מה טיבם של אורים תומים, ומה כל החרדה הזו, כיון שיש כח בטלמסאות העשוים ע״פ גדרי כוכבים להגיד כל דבר שהשלימות בו לחכמה, וזה פשוט.
והנה הא דיוסף לעשות צרכיו נכנס, ודאי אין זה מחמת רוע לבב לחמדת יצר לרוע, רק כדאמרינן רש״י לא, א שהוא טעה, כי ראה באצטגנינות שתתדבק ביוסף, וחשב שהיא היא, ולא כן הוא, כי רק זרעה, כי אסנת נשאה ליוסף, וא״כ זו כי שניהם התחכמו וראו על פי חכמת הכוכבים וגזרת המזלות וההולדות, כי שניהם ידבקו ומאתם יצא זרע אמונים אשר יעשו חיל בישראל, ולזאת התחכם יוסף, והוא לעשות צרכיו, כי חשבו שאין כאן ביטול כפי גזרת השמים, ואין בזה דבר כוזב, וא״כ ראוי איפוא להתדבק בה כפי הראוי לה מפאת התולדה, ולהוליד זרע קודש.
אמנם יעקב בא והוכיח לו, שאל יבטח בזה, כי אין הוראתם וגזירתם אמת, ויש בהם מהטעות והדמות בעלמא, כמו פתרון החלום, כי זה יורה על זרעה וכדומה, אבל לא שיחטאו לאלהים ליקח אותה והיא בעולת בעל, ולזה אמר לו אם אתה חושב שיש אמונה בגזירת הכוכבים מבלי שגיאה וטעות, אם כן לעתיד, יעמדו אחיך על אפוד, ואתה לא תהיה בתוכם, כי לדעתך אין צורך לאפוד כלל, כי התרפים מעשה ידי אדם הבנויים על משפט הכוכבים כנ״ל מורים ג״כ כזה, וא״כ איפוא למה לו אורים תומים, וא״כ ימח שמך מתוכן.
ומזה השיג יוסף, כי אין אמונה בגזירת הכוכבים, ואף הוא פירש מאתה, ואח״כ נתקיימה גזירת הכוכבים באסנת בפתרון החלום.
 

ובכן

משתמש ותיק
בבלי אמר:
החת"ס בשבת מט עמוד ב כותב:
...דפלוגתא היא במס' סוטה מה שכתוב על האפוד ח"א שמות האבות וח"א שמות האבנים...

איפה הפלוגתא?
[הרי בפסוק מפורש 'פתחת עליהם שמות בני ישראל. ואני יכול לשמוע שיש מחלוקת כזו באבני החושן].
 

בבלי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
בבלי אמר:
ובכן אמר:
איפה הפלוגתא?
סוטה דף לו עמוד א נדמה לי
לא מצאתי. [רק פלוגתא בסדר השבטים באבני השוהם].
קודם כל מה שכותב החת"ס מובא מסוטה לו ב.
ולגבי מקור הפלוגתא בסוטה איני יודע.
חשבתי שזהו אותו מקור.
עמך הסליחה.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
ויש מקום לבאר למה באמת החטא הזה היה פוגע בעצמות נשמתו של יוסף יותר מכל עבירה דידן ח"ו שעליה יש גיהנם, כלומר שאינה מגעת לעצמות ומהות.
ויש לי כיוון כלשהו, אבל אני מצפה לדבריו המאירים של מר.

למה לא יפרש מר את דבריו??
אומר מה שיש לי לומר כעת מקופיא, אולם בצפייה לדבריך אתה.


דבר ראשון לבאר:
השינוי העצמי שמתבטא באי כתיבה בחושן,
פירושו, שיוסף חדל מלהיות איש כללי, אחד מאבני כלל ישראל, אלא אדם פרטי לעצמו.
וממילא, יש לומר בפשטות, אף שיש כפרה לחטא בגיהנם, אולם להשיג את המעלה העצמית המיוחדת של האיש הכללי, לא ניתן להשיב על ידי עונש ומירוק, אלא זה נפסד לעולם.

ומובן ביותר, באופן ספציפי, בנוגע ליוסף הצדיק, ותרומתו המסוימת לכלל ישראל, שהרי ענין יוסף הוא 'צדיק', [לעומת דוד הבא מיהודה, שעניינו 'בעל תשובה' כידוע], וכאשר היה חוטא, היה מאבד את צדקותו, שהיא היא עניינו.

ובמיוחד בנסיון המסוים הזה, שהוא הנסיון הנבחר לו מן שמיא [והוא אף כתוב בתורה], שבו התבררה מהותו וצדקותו של יוסף, כמובן וכמובן שאם היה נכשל בזה היה אובד את מהותו ועצמיותו [וזה טעם נכון בפני עצמו, גם בלא החושן וכו'].
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
ספר וסופר אמר:
משכיל לאיתן אמר:
גהינם יום אחד יגמר
על החושן הוא לא יכתב לנצח
וממילא יש כאן נקודה עמוקה יותר

אם הגיהנם יגמר, ז"א, שהחטא לא נוגע לעצמותו, ועל זה קשה להתגבר

אבל השם של האדם זה עצמותו ומהותו, ואם החטא גורם שהוא לא יוכל להכתב בחושן
זה אומר, שהחטא משנה משהו מעצמותו
וההכרה הזאת מזעיקה את הנקודה העצמית להתקומם על החטא
ויש מקום לבאר למה באמת החטא הזה היה פוגע בעצמות נשמתו של יוסף יותר מכל עבירה דידן ח"ו שעליה יש גיהנם, כלומר שאינה מגעת לעצמות ומהות.
ויש לי כיוון כלשהו, אבל אני מצפה לדבריו המאירים של מר.
באופן כללי, מבואר במהר"ל וכ"כ הגר"א דחטא דגילוי עריות הוא חטא במהותו ועצמותו של האדם, וכתבו, שעבודה זרה הוא בין אדם למקום, שפיכות דמים בין אדם לחבירו, וגילוי עריות בין אדם לעצמו.

[הגר"א ב'אדרת אליהו' פ' האזינו בפסוק שחת לו, והמהר"ל ב'דרך חיים' אבות פ"א מ"ב]
 

ירמיה

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
ויש מקום לבאר למה באמת החטא הזה היה פוגע בעצמות נשמתו של יוסף יותר מכל עבירה דידן ח"ו שעליה יש גיהנם, כלומר שאינה מגעת לעצמות ומהות.
ויש לי כיוון כלשהו, אבל אני מצפה לדבריו המאירים של מר.

למה לא יפרש מר את דבריו??
אומר מה שיש לי לומר כעת מקופיא, אולם בצפייה לדבריך אתה.


דבר ראשון לבאר:
השינוי העצמי שמתבטא באי כתיבה בחושן,
פירושו, שיוסף חדל מלהיות איש כללי, אחד מאבני כלל ישראל, אלא אדם פרטי לעצמו.
וממילא, יש לומר בפשטות, אף שיש כפרה לחטא בגיהנם, אולם להשיג את המעלה העצמית המיוחדת של האיש הכללי, לא ניתן להשיב על ידי עונש ומירוק, אלא זה נפסד לעולם.

ומובן ביותר, באופן ספציפי, בנוגע ליוסף הצדיק, ותרומתו המסוימת לכלל ישראל, שהרי ענין יוסף הוא 'צדיק', [לעומת דוד הבא מיהודה, שעניינו 'בעל תשובה' כידוע], וכאשר היה חוטא, היה מאבד את צדקותו, שהיא היא עניינו.

ובמיוחד בנסיון המסוים הזה, שהוא הנסיון הנבחר לו מן שמיא [והוא אף כתוב בתורה], שבו התבררה מהותו וצדקותו של יוסף, כמובן וכמובן שאם היה נכשל בזה היה אובד את מהותו ועצמיותו [וזה טעם נכון בפני עצמו, גם בלא החושן וכו'].
נפלא ביותר.
 
 

חזק

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
משכיל לאיתן אמר:
גהינם יום אחד יגמר
על החושן הוא לא יכתב לנצח
וממילא יש כאן נקודה עמוקה יותר

אם הגיהנם יגמר, ז"א, שהחטא לא נוגע לעצמותו, ועל זה קשה להתגבר

אבל השם של האדם זה עצמותו ומהותו, ואם החטא גורם שהוא לא יוכל להכתב בחושן
זה אומר, שהחטא משנה משהו מעצמותו
וההכרה הזאת מזעיקה את הנקודה העצמית להתקומם על החטא

נכתבו כאן כמה הסברים ערטילאים מידי לטעמי
שלא מעוגנים בספרי רבותינו אלא יותר הגיגים ששאובים למחצה ולשליש בתערבות מספרי מחשבה או חסידות

ומה שנכתב השם של האדם זה עצמותו ומהותו וכו וכו'
אז כידוע החטא לא פוגם בעצמות הנשמה
ולקבוע שיש דרגות של פגם בעצמות הנשמה זה יותר מהמצאה חלולה


 
 

רבינא

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ
רש״י מביא את ב׳ השיטות שמבואות בגמ׳ בסוטה בביאור כונת התורה ״לעשות מלאכתו״ - רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו

ובגמ' סוטה ״באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ״רועה זונות״ דכתיב ״ורועה זונות יאבד הון״, מיד ״ותשב באיתן קשתו״. א״ר יוחנן משום ר׳ מאיר, ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו, נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ״מידי אביר יעקב״ מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב. ״משם רועה אבן ישראל״ משם זכה ונעשה רועה שנאמר ״רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף״.

שאלה, איך יתכן שמחיית שמו מהחושן ירתיע את יוסף יותר מעונש גהנום על איסור אשת איש ?

הרב דורון גולד בספרו עונה על השאלה הזו
 

פראנק

משתמש ותיק
ובכן אמר:
בבלי אמר:
החת"ס בשבת מט עמוד ב כותב:
...דפלוגתא היא במס' סוטה מה שכתוב על האפוד ח"א שמות האבות וח"א שמות האבנים...

איפה הפלוגתא?
[הרי בפסוק מפורש 'פתחת עליהם שמות בני ישראל. ואני יכול לשמוע שיש מחלוקת כזו באבני החושן].

בפסוק כתוב שמות בני ישראל המחלוקת הוא על שמות של האבות.

מאיפה החוצפה????? [החתם סופר ידע הפסוקים יותר טוב ממך עיין שמות רבה לח]
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
חזק אמר:
נכתבו כאן כמה הסברים ערטילאים מידי לטעמי
שלא מעוגנים בספרי רבותינו אלא יותר הגיגים ששאובים למחצה ולשליש בתערבות מספרי מחשבה או חסידות

מבלי להכנס לסוגיית חלוקת המחמאות והציונים המלומדים
אשמח לשמוע מי זכו לתואר הנכסף רבותינו ומי אלו הם שהם סתם ספרי מחשבה וחסידות
 
חזק אמר:
ומה שנכתב השם של האדם זה עצמותו ומהותו וכו וכו'
אז כידוע החטא לא פוגם בעצמות הנשמה
ולקבוע שיש דרגות של פגם בעצמות הנשמה זה יותר מהמצאה חלולה
אני רואה שכבודו מבין בזה, אז אולי ירחיב לי נא מר סוגיא זו
ולא יזיק אם יציין גם היכן דברים אלו מבוארים בספרי רבותינו
 

דברי יושר

משתמש ותיק
ובאופן כללי,
ישנם הרבה בתי מדרשות בעם ישראל,
פוניבז', חברון, חזונאישניקים, עצניקים, מהרילניקים, תלמידי הגר"מ שפירא, הגר"ל מינצברג, זילברמנים, בית מדרש הגר"א, חב"ד, ברסלב, הרב עובדיה, הרב מאזוז  ועוד ועוד...

לדעתי, אין צורך שכל פעם שמישהו כותב הודעה שאינה תואמת את סגנונו של בתי המדרש האחרים,
שיקום כל מי ששייך לבתי מדרשות האחרים, ויתקיף את ההודעה בטענות שאינם מוסיפות שום מידע ביחס לתוכן ההודעה הספציפית,
אלא הם בסך הכל חזרה על יסודות ההבדל בין בתי המדרשות.

מספיק יהיה אם יכתוב הודעה קצרה בנוסח: אני שייך לבית מדרש פלוני... ובזה הוא יחסוך הרבה מקום בשרת של הפורום.

(אולי גם ההודעה הזו היא בגלל שאני משתייך לבימ"ד מסויים? אדרבא, אשמח אם יאמרו לי)
 
חלק עליון תַחתִית