איך הותר לתמר להעלם עם הערבון?

שלו'

משתמש ותיק
צ"ב מדוע תמר נעלמת עם הערבון, האם אין בזה משום גזל?!
ומישהו ניסה לישב שעשתה זאת בשביל 'לבטח' את עצמה בהמשך ולהציל אותה ואת עובריה, אך קשה לי לקבל זאת, שהרי היתה מוכנה להשרף בשביל לא לבייש את יהודה, זאת אומרת שהיא הבינה שהמטרה לא מקדשת את האמצעים [בשונה מאשת פוטיפר כידוע], אז מה מתיר לגזול??
 

עדין

משתמש ותיק
חשבה שהיא תשמע כשהוא רוצה לשלם ותמציא את עצמה. וכן היה שהוא היה צריך לפרסם יותר אבל לא רצה להתבייש כמו שכתוב בראשית (לח, כג) פן נהיה לבוז.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבלי אמר:
שלו' אמר:
בבלי אמר:
אולי בתור תשלום?
לא הבנתי כוונתך.
אולי תשלום על עיכוב היבום?
עדיין לא הבנתי.
מדוע מגיע תשלום על כך?
וביותר, הרי התשלום על המעשה סוכם ביניהם שיהיה גדי, ומה שנתן לה בינתיים הוא רק ערבון?
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
צ"ב מדוע תמר נעלמת עם הערבון, האם אין בזה משום גזל?!
ומישהו ניסה לישב שעשתה זאת בשביל 'לבטח' את עצמה בהמשך ולהציל אותה ואת עובריה, אך קשה לי לקבל זאת, שהרי היתה מוכנה להשרף בשביל לא לבייש את יהודה, זאת אומרת שהיא הבינה שהמטרה לא מקדשת את האמצעים [בשונה מאשת פוטיפר כידוע], אז מה מתיר לגזול??
רצתה לבטח עצמה אם יהודה יודה, וסברה שודאי יהודה היה מסכים לה אם היה יודע שזו היא וע''י היא לא תיהרג.
 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
שלו' אמר:
צ"ב מדוע תמר נעלמת עם הערבון, האם אין בזה משום גזל?!
ומישהו ניסה לישב שעשתה זאת בשביל 'לבטח' את עצמה בהמשך ולהציל אותה ואת עובריה, אך קשה לי לקבל זאת, שהרי היתה מוכנה להשרף בשביל לא לבייש את יהודה, זאת אומרת שהיא הבינה שהמטרה לא מקדשת את האמצעים [בשונה מאשת פוטיפר כידוע], אז מה מתיר לגזול??
רצתה לבטח עצמה אם יהודה יודה, וסברה שודאי יהודה היה מסכים לה אם היה יודע שזו היא וע''י היא לא תיהרג.

שואל שלא מדעת גזלן גם אם בטוח שההוא יסכים, ובפרט שברור שיהודה בסופו של דבר לא היה מסכים אם היה יודע מה שיקרה שיתבייש כך לעיני כל הנוכחים בבי"ד בעת הדיון על תמר.
 

ששמואל

משתמש ותיק
התנאי היה שהיא תחזיר את המשכון כשיהודה ישלם, ויהודה עדיין לא שילם. כך שגזל ודאי אין כאן.
השאלה היא אחרת, האם למלוה שיש לו משכון ביד וההלוואה ללא הגבלת זמן, האם מוטל עליו להמציא עצמו לידי הלווה כדי שישלם לו ויחזיר לו את המשכון או לא.
משום מה נראה שפשוט לך שחייב, למה?
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
התנאי היה שהיא תחזיר את המשכון כשיהודה ישלם, ויהודה עדיין לא שילם. כך שגזל ודאי אין כאן.
השאלה היא אחרת, האם למלוה שיש לו משכון ביד וההלוואה ללא הגבלת זמן, האם מוטל עליו להמציא עצמו לידי הלווה כדי שישלם לו ויחזיר לו את המשכון או לא.
משום מה נראה שפשוט לך שחייב, למה?
אם כך שפיר, יתכן שלא חייב, אך כאן היה הסיכום שתחכה במקום ההוא כפי שמשמע מהמשך הפס' שיהודה שלח לשם את שותפו וחיפש אותה, והיא ברחה משם עם המשכון, לזה נראה לי לומר כי הוא  גזל.
 
 

ששמואל

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
היה הסיכום שתחכה במקום ההוא
לכאורה הסעיף הזה בהסכם (ככל שהיה) היה לטובתה שאמרה לו עד שתשלח אליי, ולכן אם היא רצתה את התשלום היתה צריכה לחכות שם.

אך כעת מצאתי ברש"י שם (פסוק כג) שמביא בשם המדרש שכיון שיהודה רימה את אביו בגדי עיזים רימוהו ג"כ בגדי עיזים
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
השפל באמת אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שלו' אמר:
צ"ב מדוע תמר נעלמת עם הערבון, האם אין בזה משום גזל?!
ומישהו ניסה לישב שעשתה זאת בשביל 'לבטח' את עצמה בהמשך ולהציל אותה ואת עובריה, אך קשה לי לקבל זאת, שהרי היתה מוכנה להשרף בשביל לא לבייש את יהודה, זאת אומרת שהיא הבינה שהמטרה לא מקדשת את האמצעים [בשונה מאשת פוטיפר כידוע], אז מה מתיר לגזול??
רצתה לבטח עצמה אם יהודה יודה, וסברה שודאי יהודה היה מסכים לה אם היה יודע שזו היא וע''י היא לא תיהרג.

שואל שלא מדעת גזלן גם אם בטוח שההוא יסכים, ובפרט שברור שיהודה בסופו של דבר לא היה מסכים אם היה יודע מה שיקרה שיתבייש כך לעיני כל הנוכחים בבי"ד בעת הדיון על תמר.
היינו רק בליטול לידו מלכתחילה, אבל להחזיר אינו חייב אם יודע שמסכים.
 
 
אסור לקחת את המשכון כשהלוה רוצה לפדותו, והעושה כן עובר על לאו של לא תחמוד.

תמר היתה אמורה להתייבם ליהודה, ויהודה התחמק מכך (בסבורו בטעות שהיא קטלנית), לכן היא נאלצה לעשות תחבולה.
כיון שהרתה לו, היתה מחוייבת שיהיה בידיה הוכחה שהוא אבי ילדה.
ודאי שיהודה שמח על שעשתה תחבולה זו להצילה ולהציל את ולדה את מלכות בית דוד ואת משיח צדקינו.
תמר לא תכננה שיהודה ידונה ברבים, וסברה שתראה לו את מטהו בחדר לפנים מחדר, הוא יודה לה וישאנה לאשה.
התכנית שלה נתבלבלה מעט והגיעה למומנט הקריטי שבמרכז פרשתינו.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
אסור לקחת את המשכון כשהלוה רוצה לפדותו, והעושה כן עובר על לאו של לא תחמוד.

תמר היתה אמורה להתייבם ליהודה, ויהודה התחמק מכך (בסבורו בטעות שהיא קטלנית), לכן היא נאלצה לעשות תחבולה.
כיון שהרתה לו, היתה מחוייבת שיהיה בידיה הוכחה שהוא אבי ילדה.
ודאי שיהודה שמח על שעשתה תחבולה זו להצילה ולהציל את ולדה את מלכות בית דוד ואת משיח צדקינו.
תמר לא תכננה שיהודה ידונה ברבים, וסברה שתראה לו את מטהו בחדר לפנים מחדר, הוא יודה לה וישאנה לאשה.
התכנית שלה נתבלבלה מעט והגיעה למומנט הקריטי שבמרכז פרשתינו.
אחר כל הנ"ל, מה ההיתר שלה לעשות כן?
 

ישבב הסופר

משתמש ותיק
צ"ב מדוע תמר נעלמת עם הערבון, האם אין בזה משום גזל?!
איני מבין את שאלתך,
תמר לא אמורה להמתין בפתח עינים עד שיבוא יהודה להביא את הגדי!
וכי בינתיים היא לא יכולה לחזור לביתה?
וכי היא צריכה להמתין שם ימים ולילות ?
כאשר הבועל בא לחפש את האשה המזנה - היא צריכה להיות קשובה כל הזמן לראות אם מישהו בא לחפש אותה ?

אדרבה מגוף הסיפור נראה שזה לגיטימי לשני הצדדים,
האשה לא סומכת על הבועל ומבקשת ערבון,
שעי"כ הבועל יצטרך לחפשנה,
ומאחר ואישה מזנה מעדיפה להשאר בלי שם ופרצוף - אז מטבע הדברים הבועל יודע שלא בהכרח שהוא ימצא אותה מיד.
 

פפפפ

משתמש ותיק
ומאחר ואישה מזנה מעדיפה להשאר בלי שם ופרצוף - אז מטבע הדברים הבועל יודע שלא בהכרח שהוא ימצא אותה מיד.
אבל הוא חיפש וחיפש, והיא רצתה כביכול את הגדי והיתה אמור לתת לו למצוא אותה
 
חלק עליון תַחתִית