(ח) יכולים אנחנו להעמיד את עצמנו במצבו של יעקב; חובה כפולה ומכופלת היא עלינו, בהתחשב בערכה של הפגישה; הן בעקבותיה היתה התגלות ליעקב, שזכרה נקשר לנצח עם שולחנו של האדם מישראל.
כדרך שיעקב ועשו נפגשים כאן, כן עד היום מתיצבים זה מול זה יעקב ועשו. יעקב: ראש המשפחה, העובד ועוסק במלאכתו, המשופע בדאגות, ומבורך בבני משפחתו. עשו: האדם "העשוי והגמור". - הנה חזר עתה יעקב כראש משפחה עצמאי. אך לשם כך היה עליו להיאבק ולהילחם בעמל של עשרים שנה, למרות שכבר קיבל את הברכה והבכורה; וגם עתה, משהתגבר על הכל, היה באושרו זה משום זכיה והישג שאין למעלה מהם; ואולם אושרו של יעקב הרי הוא לאחרים רק הנחה ויסוד טבעי, הנתונים להם מתחילת בריאתם; לאושר זה כבר זכה עשו, האדם "העשוי והגמור", והוא זכה לו במידה גדושה, בשעה שיעקב רק יצא לדרכו. ובזמן שיעקב זכה לבנות את משפחתו ביגיע כפיו, בזמן זה עצמו כבר הפך עשו לגורם פוליטי, היה מצביא לאומתו ואלוף לגדודיו. הרי כאן הניגוד החיצוני בין "האוחז בעקב" לבין "העשוי".
שני עקרונות נפגשים ביעקב ועשו, ובמאבקם ונצחונם מתמצים כל דברי הימים. חיי המשפחה המאושרים והמאשרים - ביעקב, והזוהר של הכוח והעצמה הפוליטית - בעשו. אלפים בשנים נטוש המאבק: כלום דיו לאדם שהוא אדם, ואין ערך לעצמה וליצירה המדינית והחברתית, אלא אם כן הן מובילות לקראת אותה מטרת השיא של כל שאיפה אנושית, או, שמא היפוכו של דבר: כל זיק אנושי שבאדם, בביתו ובחיי משפחתו, כל עצמו לא נברא אלא לשמש את מרכבת הנצחון של המדיניות!
ומה שונה עתה מעמדו מול עשו ממעמדו מול לבן בשעתו. יודעים אנחנו מה רב כוחו של הבטוח בצדקתו, ומה מעיקה היא הרגשת אשמה, ותהא רק מדומה. נוח יותר לסבול עוול ואי - צדק במשך עשרים שנה, מלעמוד רגע אחד מול אדם, שאנחנו יודעים בו שנפגע על ידינו, שאינו מסוגל גם להבין את המניעים, אשר - אם כי אינם מצדיקים אותנו - הריהם לפחות מלמדים עלינו זכות.
יעקב נתירא, אם כי הובטחה לו שמירת ה'. מכאן, אומרים חז"ל, שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה (בראשית רבה עו, ב). כל הבטחה היא מותנית, ותלויה בהמשך המעשים הטובים; הרי היא יכולה להתבטל כל שעה על - ידי משגה של עוון; "שמא יגרום החטא", זו הדאגה שלא תמוש גם מלב גדולי הצדיקים (ברכות ד ע"א):
