למה רצה יהודה לשכב עם האשה, אחרי ש'ויחשבה...'?

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בפרשת השבוע (לח, טו-טז) טו וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ׃ טז וַיֵּ֨ט אֵלֶ֜יהָ אֶל־הַדֶּ֗רֶךְ וַיֹּ֨אמֶר֙ הָֽבָה־נָּא֙ אָב֣וֹא אֵלַ֔יִךְ כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י כַלָּת֖וֹ הִ֑וא:

מה הפשט בזה שרצה יהודה לשכב עם זונה שמצא בפרשת דרכים? לא מצאתי ביאור בזה במפרשים.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

נדיב לב

משתמש ותיק
קידשה לפני כן.

 
פירוש הרא"ש פרק לח פסוק טז
ויט אליה אל הדרך. וא"ת וכי איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה אשר לא הכירה ואולי היתה ממזרת או כנענית וישחית זרע קדוש בה. וי"ל דה"פ ויראה יהודה והלך לדרכו ויט אליה כלומר בא מלאך והטהו בעל כרחו אתיא ג"ש כתיב הכא ויט אליה אל הדרך וכתיב התם ותט האתון מן הדרך גבי אתון בלעם כמו שאותה הטיה על ידי מלאך כך ההטיה דהכא על ידי מלאך בשביל המלכים שהיו עתידים לצאת ממנה ומאת ה' היתה הסבה. וא"ת איך יצאו כל כך דרך גנאי. דהא אז"ל אין ממנין פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם יתגאה על הציבור א"ל חזור לאחוריך פי' שמץ פיסול כמו כן הכא אלו היו יוצאין מלכים מיהודה שלא כדרך גנאי היה מתגאה על השבטים לפי' אם יתגאה יאמרו לו שתוק כי לא יצאו ממך אלא על דרך גנאי:

משאת המלך
ויט אליה אל הדרך וגו': איתא בב"ר (פ"ה ט') אר"י ביקש לעבור, וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה וכו'. ויש להבין הא ניחא כיצד בא ליהודה זאת, אבל תמר איך עלה בדעתה שתצליח להטות אליה את יהודה דבר שאין הדעת נותנת כן:
ומבואר שתמר שנתאותה להקים זרע מיהודה היא עצמה צריכה לעשות השתדלות, וכן מצינו בבת פרעה דאמרו בסוטה (י"ב ע"ב) ותשלח את אמתה (שמות ב' ה') זו ידה, ואישתרבב אישתרבובי אמתה עד לתיבה, ויש להבין דעכ"פ מה היתה דעתה של בת פרעה להושיט ידה לדבר שהוא רחוק ומופלג ממנה, אלא מבואר נמי כהנ"ל שהיא עשתה מצד עצמה את כל ההשתדלות שיכולה, ואידך בזה סמכה על השי"ת שיענה להשתדלותה וישלים מעשיה, ואף כמו"כ הענין בתמר:

הווי אומר מאת ה' הייתה זאת.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
המקור שזה היה ע"י מלאך - הוא במדרש, ומ"מ אינו מיושב עדיין לגמרי ע"פ המדרש, ראה מה שכתבתי בזה:

ויוגד לתמר לאמר הנה חמיך עולה תמנתה (בראשית לח יג). אמרו חז"ל (סוטה י.): כתיב (שופטים יד א) 'וירד שמשון תמנתה' וכתיב 'הנה חמיך עולה תמנתה', א"ר אלעזר שמשון שנתגנה בה כתיב ביה ירידה יהודה שנתעלה בה כתיב ביה עליה. ופירש רש"י (שם): יהודה נתעלה - שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל.
ולפי"ז נראה ליישב קושיא אלימתא, דהנה אמרו במדרש (ב"ר פה ח) שבקש יהודה לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה ולכן 'ויט אליה אל הדרך' בע"כ שלא בטובתו. וקשה תינח יהודה, אבל לגבי תמר קשה איך חשבה שמעשה כזה יצליח. ועוד חזינן שכאשר יהודה פנה אליה, ביקשה ממנו מתנה וכן ביקשה עירבון, ואיך לא חששה שמא יתחרט.
לזה אמר הכתוב 'ויוגד לתמר' ברוח הקודש (ראה אוה"ח הק' פסוק יד) 'הנה חמיך עולה תמנתה' עולה דווקא, שעד עכשיו הורידוהו אחיו מגדולתו כדברי רש"י בתחילת פרשת יהודה ועכשיו הגיע הזמן שתהיה לו עליה ועל ידי מעשה זה יצא מחלציו מלכות בית דוד.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
וא"ת וכי איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה אשר לא הכירה ואולי היתה ממזרת או כנענית וישחית זרע קדוש בה.
למה מקשה הרא"ש רק מזה שלא ידע אם היא ממזרת או כנענית, מה עם עצם הדבר שרצה יהודה הצדיק לשכב עם זונה שפגש במקרה בפרשת דרכים.
ולא משמע שהוא שואל כן להקשות את הקושיא, לענ"ד מלשונו משמע יותר שזה לא היה כל כך קשה לו, ורק מחמת זה ש"אולי הוא ממזרת או כנענית בא להקשות, וצ"ע.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
כותב האמרי נועם בפרשתן.
דיהודה ידע בנפשו שנקי הוא וזך וקדוש מכל תאווה רעה ח''ו.
והנה בא לו הפיתוי הזה (וכמו''ש הרבנים כבר שהיה ע''י מלאך)
ועמד ושאל את עצמו מה זאת היתה לי שיבוא לי הרצון לזה? אין זה כי אם שרצונו יתברך בזה.

דברים מפחידים ונוראים ולאו כל מוחא סביל דא.
אך זה מה שכתב.

איננו עימדי בקובץ ממוחשב.
ואחד הרבנים בוודאי יועיל בטובו להעלותו ולחיותינו כהיום הזה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
כעת מצאתי במזרחי שם פסוק טו כתב וז"ל: כי כסתה פניה ולא יכול לראותה להכירה. לא ולכן חשבה לזונה. כי אדרבא דרך הנשים הצנועות לכסות פניהם בשוק. וכך הקשו בסוטה, "משום דכסתה פניה ויחשבה לזונה" בתמיהה, אלא על כרחך לומר לפי פשוטו של מקרא דהכי קאמר, "ויראה יהודה" יושבת בפרשת דרכים, "ויחשבה לזונה" מפני שדרך הזונות לשבת בפרשת דרכים. ואחר כך אמר, "כי כסתה פניה", כלומר ומפני זה לא הכירה, שאילו היה מכירה לא היה מחשב אותה לזונה גם לא היה בא עליה, כי כלתו היא, כדכתיב "כי לא ידע כי כלתו היא". שאף על פי שאין כלתו מכלל העריות שנצטוו בני נח, הוא היה נוהג עצמו על פי התורה המקובלת לו מאבותיו שקיימו כל התורה כלה, כדאיתא ביומא. ולפיכך התחיל גם במצות יבום, כמו שאמרו בבראשית רבה גבי "בא אל אשת אחיך ויבם אותה" כדלעיל. ואם תאמר, איך הותר לו לבא על הזונה והלא עד כאן לא נחלקו הרמב"ם והראב"ד ז"ל אלא באינה מזומנת לזנות, שהרמב"ם ז"ל סובר שלוקה מן התורה משום לאו "דלא תהיה קדשה", והראב"ד ז"ל סובר שאין בה לא מלקות ולא אסור לאו. אבל המזומנת לזנות שהיא הקדשה המופקרת לכל, שניהם מודים שהבא עליה לוקה מן התורה, ואם כן היאך הותר ליהודה לבא עליה מאחר שחשבה לזונה ולקדשה המזומנת לכל אדם. וליכא למימר שבאותו משכון של חותמו ופתילו ומטהו שנתן לה קדשה לאשה, דהא בפרק קמא דקדושין, "אמר רבא אמר רב נחמן, אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליהם אינה מקודשת דמנה אין כאן, משכון אין כאן". והא דתניא "קדשה במשכון מקודשת", אוקמוה בגמרא דבמשכון דאחרים שהיה בידו כבר, וקדשה בחוב שיש לו עליו שהיא מקודשת, מפני שהמשכון עצמו קנוי לו כדרבי יצחק, "דאמר רבי יצחק מניין לבעל חוב שקונה משכון, שנאמר 'ולך תהיה צדקה' אם אינו קונה משכון 'צדקה' מניין". ושמא יש לומר, דאותו גדי שנדר לה ונתן לה חותמו ופתילו ומטהו לערבון בידה, לא היה אלא לפיוס בעלמא, אבל מכל מקום קדשה אחר כך בכסף או בשטר, ואחר כך בא עליה. אבל בבראשית רבה אמרו, "אמר רבי יוחנן בקש לעבור, וזמן לו הקב"ה מלאך הממונה על התאוה, אמר ליה, להיכן אתה הולך מכאן מלכים עומדים מכאן גואלים עומדים, מיד 'ויט אליה אל הדרך' על כרחו שלא בטובתו". ואם תאמר, נהי דיהודה לא הכירה שהיא כלתו, מכל מקום תמר הצדקת איך התירה את עצמה להבעל לו שהיא ערוה עליו מן התורה, ואף אם לא היתה צדקת איך לא פחדה מיהודה להכשילו בדבר עבירה. וליכא למימר כיון דער ואונן שלא כדרכה שמשו בה, כדאמר רב נחמן בפרק ארבעה אחין, ואינה כלתו בכך, ממה שאמרו בפרק ארבע מיתות, "בן נח שבא על אשת חברו שלא כדרכה פטור, מאי טעמא 'באשתו' ולא באשת חברו 'ודבק' ולא שלא כדרכה". דנהי דלא חייבתו תורה באשת חברו אלא כדרכה, מכל מקום לענין אשות, בעולת בעל אמר רחמנא, לא שנא כדרכה ולא שנא שלא כדרכה. דעד כאן לא קא מיפלגי רבי ורבנן בפרק קמא דקדושין גבי "באו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה כלן בסקילה, רבי אומר, אומר אני הראשון בסקילה וכלן בחנק" אלא באחר, אבל בבעל דברי הכל עושה אותה בעולה כדאמר אביי התם בהדיא. ועוד, תינח לרב נחמן דאמר ער ואונן שלא כדרכה שמשו, אלא לבראשית רבה דאמר דשין מבפנים וזורין מבחוץ היו, מאי איכא למימר. יש לומר, דתמר יתומה קטנה היתה ומיאנה בהם לאחר מיתתן, שעדיין לא הגדילה ולית בה משום כלתו, כדאיתא בפרק קמא דסוטה, אמר רבי שמואל בר נחמני מאי 'ותשב בפתח עינים' שנתנה עינים לדבריה, גיורת אני, פנויה אני, יתומה אני, טהורה אני". ופירש רש"י, שנתנה עינים לדבריה דוגמא ופתחי התר נתנה לעצמה שאין חשש בדבר. גיורת אני ואיני עובדת עבודה זרה עד שאיני ראויה לו. פנויה אני ומותרת לכל אדם. יתומה אני שהייתי קטנה במיתת אבי והשיאוני אמי ואחי. ואין נשואי ער ואונן נשואין לאסור עליו משום כלתו, דאין זכות לאם ולאחים להשיא הקטנה, אלא לאב שזכהו הכתוב, כדכתיב 'את בתי נתתי לאיש הזה'. ולהך סברא צריך לומר דלאו בתו של שם היתה, שהרי בשנת חמשים ליעקב כלים שנותיו של שם, ויעקב היה כשנעשה זה הפועל יותר מבן מאה ועשר שנה. טהורה אני מנדה". וההיא דבראשית רבה דאמרי, "יהודה התחיל במצות יבום" דמשמע דקדושי ער ואונן קדושין גמורין היו. צריך לומר שכל זמן שלא מיאנה אף על פי שהיא בת מיאון יש בה מצות יבום. אבל לאפרים מקשאה דאמר, בתו של שם היתה ודנוה בשריפה, דהשתא אי אפשר לומר שהיתה יתומה קטנה כשנשאת לער ואונן, צריך לומר דלאו בתו ממש אלא מזרעו עכ"ל.

ובספר משכיל לדוד על אתר כתב וז"ל: ויחשבה לזונה וכו'. כ' הרא"ם ז"ל וא"ת היאך הותר לבא על הזונה והלא ע"כ לא נחלקו הרמב"ם והראב"ד ז"ל אלא באינה מזומנת לזנות וכו' אבל המזומנת לזנות שהיא הקדשה המופקרת לכל שניהם מודים דלוקה מן התורה וכו' ומסיק דקדשה בכסף או בשטר ע"ע ועמו הס"ר קראי לא מוכחי הכי דאם קדשה למה שלחה והיכי קרי לה אח"כ קדשה ואמאי שלח הגדי ביד רעהו ומאי פן נהיה לבוז הרי אשתו היא וכמה הוכחות יש עוד בפסוקים אלא נראה דודאי לא קדשה ומעיקרא לא ידענא מאי קושיא דהא קרא כתיב לא תהיה קדשה מבנות ישראל אבל בגויה לא שייך לאו דקדשה אפילו מופקרת לזנות וכ"כ ה"ה בפ"א מה' אישות וז"ל ומ"מ דע שאף לדעת רבינו אין בכלל לאו זה הכותית שבפי' נזכר בפס' מבנות ישראל ע"ש ואיסור הגויה אינו אלא מדרבנן דב"ד של חשמונאי גזרו כשאינו בפרהסיא כדאיתא בע"ז דף ל"ו ואע"ג דהתם אמרינן דב"ד של שם גזרו מדכתיב הוציאוה ותשרף היינו דוקא. בבת ישראל הנבעלת לגוי דמשכא אבתרי' דומיא דמאי דאמרינן התם כי מקשי דאורייתא היא יע"ש כל זה י"ל לפי דברי רש"י וא"נ נתפוס כדברי רשב"ג בפ"ק דסוטה דנתנה עינים לדבריה דא"ל גיורת אני פנויה אני טהורה אני וכו' השתא נראה דלדידיה ודאי קשה דאדרבא אם היא גיורת שייך ביה לאו דקדשה בהא נמי י"ל חדא מתרתי או דכוונתה לומר השתא נתגיירתי ונמצא דכל ביאות שבאו עליה בגיותה לא עשאוה קדשה וא"נ נתגיירה מעיקרא ס"ל ליהודה דאין עושין אותה קדשה אלא כשבאו עליה ישראלים אבל כותים הי"ל כביאת בהמה. עוד הקשה הרב ז"ל תמר גופה שידעה שהיתה כלתו ואסורה עליו איך הכשילתו בעבירה כזו וליכא למימר כיון דער ואונן שמשו שלא כדרכם אינה כלתו בכך ממ"ש בפ' ד' מיתות וכו' ועוד תינח לר"נ דאמר שמשו שלא כדרכן אלא לב"ר דאמרן דשין מבפנים וזורין מבחוץ והיא שיטת רש"י מאי איכא למימר ונדחק לתרץ דיתומה קטנה היתה וכו' ומסיק דאתיא שלא כמ"ד בתו של שם היתה ע"ש ואין דבריו ז"ל עולים לדעת רש"י דבהדיא נקט לקמן כמ"ד בתו של שם היתה ולע"ד דכיון דדינא הוא שאין האשה מתקדשת אלא מדעתה וידוע שאין האשה נהנית מביאה שלא כדרכה דאדרבא ביאה זו קרויה עינוי בכל מקום פשיטא שלא היתה ברצונה ביאה זו שעשו בה ער ואונן ונמצא שלא חלו קדושין מעיקרא ולסברת ב"ר נמי הכי מבואר ברמב"ם פ"ג מהלכות אישות המקדש בביאה דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו היא מקודשת והם לא גמרו ביאתן ואפילו אם היה דעתם לקדשה בתחילת ביאה איהי לא ניחא לה בכך ובודאי אינה מתקדשת על כרחה וא"כ באמת לא היתה כלתו כלל:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מדרש רבה בראשית פרשה פה פסקה ח
ויראה יהודה א"ר חייא בר זבדא צריך אדם להזהר עצמו באחות אשתו ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהם ממי אתה למד מיהודה ויראה יהודה וגו' למה כי כסתה את פניה עד שהיא בבית חמיה ד"א ויראה יהודה לא השגיח כיון שכסתה פניה אמר אילו היתה זונה היתה מכסה פניה אמר ר' יוחנן בקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה אמר לו יהודה היכן אתה הולך מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים ויט אליה אל הדרך בע"כ שלא בטובתו:
 

נדיב לב

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
כותב האמרי נועם בפרשתן.
דיהודה ידע בנפשו שנקי הוא וזך וקדוש מכל תאווה רעה ח''ו.
והנה בא לו הפיתוי הזה (וכמו''ש הרבנים כבר שהיה ע''י מלאך)
ועמד ושאל את עצמו מה זאת היתה לי שיבוא לי הרצון לזה? אין זה כי אם שרצונו יתברך בזה.

דברים מפחידים ונוראים ולאו כל מוחא סביל דא.
אך זה מה שכתב.

איננו עימדי בקובץ ממוחשב.
ואחד הרבנים בוודאי יועיל בטובו להעלותו ולחיותינו כהיום הזה.

אחד תלוי בחבירו. שאל"כ כבר מצינו מקומות שהשטן מבלבל.
היסוד שצוטט בשם אמרי נועם קרוב למה שכתב המי שילוח במושג עבירה לשמה, דבר המוטל בספק לחכמים שמעבר למתרס. ולא רק.

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=164&t=11677&p=160892&hilit=%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%94#p159595
וכאן צרפו את דברי מי השילוח שכותב מעין זה על זמרי שח"ו שזמרי היה נואף וכו' אלא "כי זמרי היה באמת שומר עצמו מכל התאוות הרעות, ועתה עלתה בדעתו שהיא בת זוגו מאחר שאין בכוחו לסלק את עצמו מזה המעשה" עד כאן לעניננו.
https://tora-forum.co.il/download/file.php?style=20&id=9004
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
טוביה פריד אמר:
כותב האמרי נועם בפרשתן.
דיהודה ידע בנפשו שנקי הוא וזך וקדוש מכל תאווה רעה ח''ו.
והנה בא לו הפיתוי הזה (וכמו''ש הרבנים כבר שהיה ע''י מלאך)
ועמד ושאל את עצמו מה זאת היתה לי שיבוא לי הרצון לזה? אין זה כי אם שרצונו יתברך בזה.

דברים מפחידים ונוראים ולאו כל מוחא סביל דא.
אך זה מה שכתב.

איננו עימדי בקובץ ממוחשב.
ואחד הרבנים בוודאי יועיל בטובו להעלותו ולחיותינו כהיום הזה.

אחד תלוי בחבירו. שאל"כ כבר מצינו מקומות שהשטן מבלבל.
היסוד שצוטט בשם אמרי נועם קרוב למה שכתב המי שילוח במושג עבירה לשמה, דבר המוטל בספק לחכמים שמעבר למתרס. ולא רק.

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=164&t=11677&p=160892&hilit=%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%94#p159595
וכאן צרפו את דברי מי השילוח שכותב מעין זה על זמרי שח"ו שזמרי היה נואף וכו' אלא "כי זמרי היה באמת שומר עצמו מכל התאוות הרעות, ועתה עלתה בדעתו שהיא בת זוגו מאחר שאין בכוחו לסלק את עצמו מזה המעשה" עד כאן לעניננו.
https://tora-forum.co.il/download/file.php?style=20&id=9004
בדיוק לכן כתבתי בזה''ל "דברים מפחידים ולאו כל מוחא וכו'.
לא באתי לחוות דעה אלא להניח הדברים על השולחן.
וח''ו לדמות יהודה לזמרי.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
נדיב לב אמר:
טוביה פריד אמר:
כותב האמרי נועם בפרשתן.
דיהודה ידע בנפשו שנקי הוא וזך וקדוש מכל תאווה רעה ח''ו.
והנה בא לו הפיתוי הזה (וכמו''ש הרבנים כבר שהיה ע''י מלאך)
ועמד ושאל את עצמו מה זאת היתה לי שיבוא לי הרצון לזה? אין זה כי אם שרצונו יתברך בזה.

דברים מפחידים ונוראים ולאו כל מוחא סביל דא.
אך זה מה שכתב.

איננו עימדי בקובץ ממוחשב.
ואחד הרבנים בוודאי יועיל בטובו להעלותו ולחיותינו כהיום הזה.

אחד תלוי בחבירו. שאל"כ כבר מצינו מקומות שהשטן מבלבל.
היסוד שצוטט בשם אמרי נועם קרוב למה שכתב המי שילוח במושג עבירה לשמה, דבר המוטל בספק לחכמים שמעבר למתרס. ולא רק.

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=164&t=11677&p=160892&hilit=%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%94+%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%94#p159595
וכאן צרפו את דברי מי השילוח שכותב מעין זה על זמרי שח"ו שזמרי היה נואף וכו' אלא "כי זמרי היה באמת שומר עצמו מכל התאוות הרעות, ועתה עלתה בדעתו שהיא בת זוגו מאחר שאין בכוחו לסלק את עצמו מזה המעשה" עד כאן לעניננו.
https://tora-forum.co.il/download/file.php?style=20&id=9004
בדיוק לכן כתבתי בזה''ל "דברים מפחידים ולאו כל מוחא וכו'.
לא באתי לחוות דעה אלא להניח הדברים על השולחן.
וח''ו לדמות יהודה לזמרי.
 

האמת מה שהפריע לי, זה הערבוב בין דברי האמרי נועם למדרש שמפרש מלאך ממש. ואם מיירי על מלאך כדברי המדרש, מהו ולאו כל מוחא. ולכן היה להדגיש שעצם רצונו של יהודה הביאו לזה. ועל כגון דא נאמר לאו כל מוחא סביל, ויהיו שיוסיפו וטוב שכך.

בנוגע לדמוי בין יהודה לזמרי. המי שילוח שצוטט כנראה סבור אחרת ממך.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מה הפשט בזה שרצה יהודה לשכב עם זונה שמצא בפרשת דרכים?
שלא יבוא לידי מקרה לילה. כ"ה בפירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם על התורה:​
כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ בְּצָעִיף אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַבִּיאָה, וּבָזֶה הַגְּדוֹלָה שֶׁבָּרְאָיוֹת עַל זְהִירוּתָהּ וּבשֶׁת פָּנֶיהָ, וּצְנִיעוּתוֹ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְעַל שֶׁלֹּא הָיָה לָהוּט בָּזֶה, וְנָטָה מִתַּאֲוַת הַתַּעֲנוּג וְנִצְטַמְצֵם לְסַלֵּק אֶת הַמִּקְרֶה.
אמנם בדברי חכמינו במכילתא מבואר שהיה במעשה הזה חטא:
כְּבָר הָיוּ רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּצִלּוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ בְּיַבְנֶה. אָמְרוּ לוֹ: לַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת? אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: אִמְרוּ אַתֶּם. אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ'. אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהַצָּלָה שֶׁתַּעֲמֹד וּתְכַפֵּר עַל הַמְּכִירָה. אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר 'צָדְקָה מִמֶּנִּי'. אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהוֹדָאָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַבִּיאָה. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו לְתוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם, לְפִיכָךְ זָכָה לַמַּלְכוּת. וְהוֹדוּ לוֹ הַזְּקֵנִים לְרַבִּי טַרְפוֹן.
 

עטסופר

משתמש ותיק
הגר"ד לנדו סיפר שפעם לקח אברך שנכשל בקבלה [להגיע לשחרית בזמן לאחר 9 חודשים שעמד בכך] והיה שבור מזה ולא רצה להמשיך להתאמץ, ואמר לו החזו"א מה המעלה שיהודה הודה הרי כל אחד היה מודה שלא ישרפו ג' נפשות נקיים. [לפחות החזו"א הרגיש שאין בכך ניסיון ובוודאי לא ליהודה]. והשיב כי לאחר החטא אדם מתדרדר, והניסיון היה שהחטא לא הצליח לדרדר את יהודה והוא נשאר בתומו וצדקתו.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
עטסופר אמר:
הגר"ד לנדו סיפר שפעם לקח אברך שנכשל בקבלה [להגיע לשחרית בזמן לאחר 9 חודשים שעמד בכך] והיה שבור מזה ולא רצה להמשיך להתאמץ, ואמר לו החזו"א מה המעלה שיהודה הודה הרי כל אחד היה מודה שלא ישרפו ג' נפשות נקיים. [לפחות החזו"א הרגיש שאין בכך ניסיון ובוודאי לא ליהודה]. והשיב כי לאחר החטא אדם מתדרדר, והניסיון היה שהחטא לא הצליח לדרדר את יהודה והוא נשאר בתומו וצדקתו.

יש בנותן טעם להביא דברים שקשורים לענין מרבי ירוחם זצ"ל , שהבאתי באשכול אחר.
  image.png
image.png
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
פירוש הרא"ש פרק לח פסוק טז
ויט אליה אל הדרך. וא"ת וכי איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה אשר לא הכירה ואולי היתה ממזרת או כנענית וישחית זרע קדוש בה.
למה הקשה הרא"ש רק מכנענית וממזרת, ולא הקשה שאולי היתה נדה, שלכאורה זה איסור הרבה יותר חמור.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נדיב לב אמר:
פירוש הרא"ש פרק לח פסוק טז
ויט אליה אל הדרך. וא"ת וכי איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה אשר לא הכירה ואולי היתה ממזרת או כנענית וישחית זרע קדוש בה.
למה הקשה הרא"ש רק מכנענית וממזרת, ולא הקשה שאולי היתה נדה, שלכאורה זה איסור הרבה יותר חמור.

אינני מבין, היא לא היתה יהודייה ואיזה איסור נדות שייך? (מדרבנן כן משום נשג"ז ועכ"פ מיושבת הקושיא).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
למה הקשה הרא"ש רק מכנענית וממזרת, ולא הקשה שאולי היתה נדה?
'וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם'. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שֶׁנָּתְנָה עֵינַיִם לִדְבָרֶיהָ. כְּשֶׁתְּבָעָהּ אָמַר לָהּ: שֶׁמָּא נָכְרִית אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: גִּיּוֹרֶת אֲנִי. שֶׁמָּא אֵשֶׁת אִישׁ אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: פְּנוּיָה אֲנִי. שֶׁמָּא קִבֵּל בָּךְ אָבִיךְ קִדּוּשִׁין? אָמְרָה לוֹ: יְתוֹמָה אֲנִי. שֶׁמָּא טְמֵאָה אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: טְהוֹרָה אֲנִי. (פרק המקנא)
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם'. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: שֶׁנָּתְנָה עֵינַיִם לִדְבָרֶיהָ. כְּשֶׁתְּבָעָהּ אָמַר לָהּ: שֶׁמָּא נָכְרִית אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: גִּיּוֹרֶת אֲנִי.
א"כ קשה מאוד איך הקשה הרא"ש שאולי היא כנענית, הרי שאלה שמא נכרית את, ואמרה "גיורת אני".

[ואולי י"ל שאין הקושיא מחמת גויות, אלא שהרי בודאי ידע יהודה כמה תיעבו האבות את "בנות כנען", ולכן הקשה "שמא כנענית היא". ועדיין צ"ע.]
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יהודי רציני אמר:
אינני מבין, היא לא היתה יהודייה ואיזה איסור נדות שייך?
איך לא חשש שמא היא כן יהודייה והיא נדה?
ראשית עוד לא היו יהודים בעולם דהיינו שלא נתחייבו בתורה ומצוות,
אלא שאתה כנראה שואל מצד שהאבות קיימו כל התורה כולה, ואברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים,
ואולי היא גיורת ועתה היא נדה?
א"כ ממ"נ, הרי בגמרא שהביא הרב משה נפתלי מבואר ששאלה אם היא טמאה ואמרה לו טהורה אני והרי אשה נאמנת ע"כ,
וא"כ גם אם נאמר שהיה צריך לחשוש שנתגיירה, ובפרט לאור דברי הגמרא שאכן שאלה ואמרה לו שנתגיירה הרי הוא יכול לסמוך גם על תשובתה שטהורה היא. 

ולגבי מה ששאלת על הרא"ש שהקשה מכנענית אני חושב שהתשובה שענית נכונה היא ואין זה צ"ע,
שהרי גם אברהם אבינו כשלקח אשה ליצחק יכל לקחת מבנות כנען ולגיירה, ואפ"ה לא רצה ומטעם שכתב הר"ן בדרשות שעיוות במידות גרוע מעיוות בדעות.
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
יפה מאד.

בזה מבוארים דברי רבי אברהם בן הרמב"ם שהוזכרו לעיל, שעשה זאת כדי להנצל ממקרה לילה - דהיינו שמבחינה מוסרית היה עדיף לבא על זונה מאשר מקרה לילה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
שאלתי היתה יותר מצד זה ש"איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה" (וכלשון הרא"ש), וא"כ גם אם מדינא מותר, אבל אין זה דרכו של צדיק כיהודה.
וע"ז אכן יפה מה שהביא הרב @חזק וברוך שעשה זאת כדי להנצל ממקרה לילה - דהיינו שמדינא זה היה מותר, ומבחינה מוסרית היה עדיף לו לבא על זונה מאשר להכשל ח"ו במקרה לילה.
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
שאלתי היתה יותר מצד זה ש"איש כמו יהודה שהיה צדיק איך היה נוטה אל זונה" (וכלשון הרא"ש), וא"כ גם אם מדינא מותר, אבל אין זה דרכו של צדיק כיהודה.
וע"ז אכן יפה מה שהביא הרב @חזק וברוך שעשה זאת כדי להנצל ממקרה לילה - דהיינו שמדינא זה היה מותר, ומבחינה מוסרית היה עדיף לו לבא על זונה מאשר להכשל ח"ו במקרה לילה.

דברי דוד בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק טו
ונראה ליישב כ"ז, ונקדים תחלה דקודם מתן תורה לא היה איסור בביאת פנויה בשום צד 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בענין דם חימוד כתב בספר פרדס יוסף שם פרק פסוק טז
הבה נא (ל"ח, ט"ז). רש"י הכיני עצמך, עיין טורי זהב [יו"ד סימן קצ"ב סק"א] הא דכלה צריכה ז' נקיים רק מדרבנן בשם הרב המגיד [פי"א מאיסורי ביאה ה"י] עיין שם, ובזה ניחא הא דאיתא בסוטה [י.] בתמר שאמרה טהורה אני, וכן ברות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה, וקשה הא צריכה ז' נקיים. ולהנ"ל ניחא דעדיין לא היה גזירה זו, ועוד י"ל דבתמר ורות לא היה חשש שמא תראה מחמת חימוד, דמיד שנתפייסו יהודה ובועז אז היו עמהם במטה:
ובשו"ת שער אפרים [סימן ע"ה ד"ה וראיתי] כתב לא ידעתי מנא ליה הא שבמטה היו כשנתפייסו, ומפשטא דקרא לא משמע כן, ותו הרי משעה שתבעה וידעה הבירור תיכף נתעורר לה החימוד וצריכה ז' נקיים, וכמו שכתב בעצמו [סוף סימן קצ"ב סק"ח] בשאלה של אלמנה וכו', וג"כ לא הוי פת בסלו, אדרבא לבה הומה יותר ומחמדה שהרי לא נגע בה באותה הלילה ולא ידעה בבירור אם יגאלנה או טוב, ודמיא ממש לשאר כלה. ואם נאמר שקושיתו רק על תמר ורות ולא על יהודה ובועז, זה אינו סברא כלל ואפכא מסתברא:
אכן נראה לעניות דעתי שיהודה ובועז פסקו כראבי"ה [נדה סימן קפ"ג] ומביאו הב"ח [יו"ד ריש סימן קצ"ב] דאם בדקה עצמה ביום התביעה ולא ראתה תבעל לאלתר, וכן עשה יהודה שאמר לה הבה נא ופרש"י הכיני עצמך ודעתך לכך, והיינו שהזהירה שתבדוק עצמה קודם. ורות נמי פשיטא שבדקה עצמה קודם, או שיש לומר שישבה נמי ז' נקיים אף שמסדרן של פסוקים אינו מוכרח עכ"ל. ועיין בכרתי ופלתי [סימן קצ"ב סק"א] מה שכתב בדבריו, ועיין עוד בצל"ח [ברכות כ"ב. ברש"י ד"ה את האשה]:
ואדוני אבי זקני ז"ל בחות דעת [יו"ד סימן קצ"ב סק"א בחידושים] כתב דדוקא בנשואין צריכה ז' נקיים, דרק מחמת חיבת נשואין מחמדת עיין שם, ואתי שפיר קושית הטורי זהב. עוד כתב דאם נותנת מוך מקודם אינה חומדת, עיין שם ועיין בתורת השלמים [יו"ד סימן קצ"ב סק"א] מה שכתב בזה, ובפתחי תשובה (שם סק"ג) ובספר תפארת למשה [יו"ד סימן קצ"ב בט"ז סק"א]:
וראיתי בספר שערי טהרה על הלכות נדה מהגאון ר' ישראל ז"ל אבד"ק לאטשוב שכתב ג"כ כהחות דעת. עוד כתב לפי מה שכתב הטורי זהב (יו"ד סימן קצ"ג סק"ג) דהתם הולכת אנה ואנה ובודאי לא שייך לבקש בשום מקום אם יצא ממנה דם, משא"כ כששוכבת במטה ואפשר לראות וכו', א"כ כיון דמיד שנתפייס יהודה ובועז היו עמהם במטה, ומהני בדיקה לראות אם יש דם, עיין שם היטב, ועיין עוד בנחל קדומים על רות [נחל אשכול רות ג, ח] מה שכתב בזה, ובספר מלא העומר [רות ג, ג] אריכות בזה:
<בענין חימוד עיין ספר מקרא מפורש ויצא (כ"ט, כ"ז) מלא שבוע זאת, בטורי זהב [יו"ד סימן קצ"ב סק"א] הקשה מתמר ורות, ותירץ דתביעה היה ברגע אחרונה. ויתורץ הא דיעקב ולאה דג"כ לא תבעה רק ברגע אחרונה, ופלא שלא העיר מזה. אבל קשה ממלא שבוע זאת דאין מערבין שמחה בשמחה, תיפוק ליה דבעי ז' נקיים דתביעה ראשונה בטלה דלא נתנה ליעקב, ולא שייך תירוץ הטורי זהב, וצ"ע עכ"ל.


 

נדיב לב

משתמש ותיק


בענין קידושין קודם מתן תורה, לעיל הובא מה שכתב במזרחי ובפרדס יוסף פרק לח פסוק טו כתב וז"ל: כי כסתה פניה (ל"ח, ט"ו). עיין רמב"ן. ועיין בכלים (פכ"ד משנה ט"ז) ובספר סדרי טהרות (שם רט"ו) מהגאון מראדזין מה שכתב בזה, ועיין פרשת דרכים [דרוש י"ז דף קצ"ג ד"ה ובהא] שהביא הרא"ם שהקשה איך הותר לו לבא על הזונה. ותירץ דערבון היה רק לפיוס בעלמא, אבל מכל מקום קדשה אחר כך בכסף או בשטר, ואחר כך בא עליה:
והקשה עליו הא המקדש בלא עדים אפילו שניהם מודים אין חוששין לקידושין [קידושין ס"ה.] וזרעו של יעקב היו קרובים. וכתב שקדשה בפני גרים, ואיתא בבראשית רבה [פ"ד, ד] שגם יצחק ויעקב היו מגיירים גרים, וצריך לומר שהיה להם דין ישראל, דאם לא היו רק גרי תושב אכתי פסולי עדות הם, עיין שם, ובאמת קדמו בבעלי התוספות [וישב ל"ח, י"ז] שהקשו כן וכתבו שבא עליה בקידושין:
ובסוטה (י.) כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני, שמא אשת איש אמרה לו פנויה אני, שמא קיבל אביך קידושין אמרה לו יתומה אני:
ועיין שו"ת מהרי"א הלוי (ח"א סימן ק"י) שהקשה לו חכם אחד כיון דאמרה גיורת אני מה שאל שמא קיבל קידושין, הא גר שנתגייר כקטן שנולד [יבמות כ"ב.] ואין לה אב כלל דפקע הקורבה. והשיב די"ל דקיבל אביה קידושין קודם שנתגיירה, וכיון שהיתה קטנה כשנתגיירה יכולה למחות אחר כך והוי קידושין למפרע, עיין שם:
ותמוה דבני נח אין להם קידושין אלא בעולת בעל, וא"כ קודם שנתגיירה לא שייך החשש כלל שקיבל בה אביה קידושין, ועיין מה שכתב בזה בכלי חמדה [תולדות אות א] ובראב"ן (סימן נ"ח) כתב דדוקא בזכרים אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד, אבל בנקבות לאו כקטן שנולד, ומהאי טעמא גיורת אסורה לכהונה, עיין שם שהעלה דלאחר מתן תורה אין חילוק בין זכרים לנקבות:
<ובפרשת ויגש [מ"ו, י] הבאתי גור אריה דגירות בעל כרחך לא הוי כקטן שנולד, ובספר מקרא מפורש [תצא ד"ה ובכתה] הביא גמ' גיטין (מ"ג.) אי פקעו קידושי ראשון אי גמרו, ועיין בית שמואל (אהע"ז סימן ט"ו סק"ח) מה שתמה בשם לבוש על דברי אור זרוע. ונראה דשיטת אור זרוע כראב"ן דבגיורת לא אמרינן כקטן שנולד. ועיין מה שכתבתי בויגש [שם] בענין גר כקטן שנולד>:

 

אברהם לוי

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.
יתכן לבאר בזה, שעד שלא ניתנה תורה, הותרה הקדשה, לפי שלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע [כדרך שאמרו ביפת תואר, קידושין כא:].
משא"כ אחר שניתנה תורה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין [שם ל:].
ויפת תואר שאני שבמלחמה אין תורה כדבעי, כך זכורני מהמפרשים.
ומה שכתב @חזק וברוך 
בזה מבוארים דברי רבי אברהם בן הרמב"ם שהוזכרו לעיל, שעשה זאת כדי להנצל ממקרה לילה - דהיינו שמבחינה מוסרית היה עדיף לבא על זונה מאשר מקרה לילה.
יש מקום לציין למה שכתוב באשכול זה אודות הרהורי עבירה קשים מעבירה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.

אין הכרע מדברי הרמב"ם שמתייחס למנהג העולם קודם מתן תורה, משא"כ האבות וי"ב שבטיא שקבלו עליהם דיני התורה כדברי חז"ל בכמה מקומות.
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.

אין הכרע מדברי הרמב"ם שמתייחס למנהג העולם קודם מתן תורה, משא"כ האבות וי"ב שבטיא שקבלו עליהם דיני התורה כדברי חז"ל בכמה מקומות.

לא מצאנו בבירור לגבי דיני הקידושין לגבי האבות והשבטים...
והשווה... 

הלכה א קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כב, יג).

כד,סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
נדיב לב אמר:
זאת ועוד אמר:
הלכה ד[עריכה]קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל. לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה.

אין הכרע מדברי הרמב"ם שמתייחס למנהג העולם קודם מתן תורה, משא"כ האבות וי"ב שבטיא שקבלו עליהם דיני התורה כדברי חז"ל בכמה מקומות.

לא מצאנו בבירור לגבי דיני הקידושין לגבי האבות והשבטים...
והשווה... 

הלכה א קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהיה לו לאשה שנאמר "כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כב, יג).

כד,סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה

לא מצאנו בבירור לגבי כלל המצוות ובכל מקרה כתבו חז"ל שקיימום האבות. אני מניח שאין רצונך לדחות את דברי חז"ל ...
כמו"כ ידידי אל תחפז. "ויקח את רבקה". קידושין לשון קיחה. דרך אגב הגמ' בקדושין לומדת קיחה קיחה ממעשה אברהם עפרון..
 
חלק עליון תַחתִית