נתינה אחר נתינה בנתינת א"י לאבות

שלו'

משתמש ותיק
וישלח ל"ה י"ב: וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ:

א. יש להתבונן, אם כבר נתן לאברהם וליצחק, מדוע צריך נתינה נוספת ליעקב? האם הוא לא יורש ממילא? [ויש לעיין אם שייכי כאן דברי רש"י בריש התורה, שמשמע שאין נתינה מחייבת שהיא תעבור הלאה ליורשים].

ובפשוטו י"ל דלאפוקי מעשו, שהיה בזה אישור ברכת יצחק, ע' רש"י לעיל ל"ב כ"ט: לא יעקב. לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמיה, כי אם בשררה וגלוי פנים, וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך, ושם הוא מברכך, ואני שם אהיה ואודה לך עליהן, וזהו שכתוב וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו (הושע יב, ה.), בכה המלאך ויתחנן לו, ומה נתחנן לו, בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, המתן לי עד שידבר עמנו שם, ולא רצה יעקב, ועל כרחו הודה לו עליהן, וזהו ויברך אותו שם, שהיה מתחנן להמתין לו ולא רצה:

אך יש להעיר, שכיון שכבר הודה לו המלאך שם, מה נוסף כעת?

וערמב"ן.

 

ב. מהי הנתינה הנוספת הכתובה לגבי זרעך? וע' אוה"ח, וצ"ב. [וע' ספורנו].

 

ולעיל פר' תולדות [כ"ח ד']: ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם.

שוב 'לך ולזרעך' ביחד, ולא סגי ב'לך' וממילא זרעך.

 

ג. והנה בב' הפס' הנ"ל כתיב לשון נתינה לאברהם, וכן לעיל פר' לך לך [י"ג ט"ו]: כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושם [פס' י"ז]: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.

ושם [ט"ו ז']: ויאמר אליו אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. [וע"ש ברמב"ן!].

ולקמן שם [פס' י"ח]: ביום ההוא כרת השם את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. [וברש"י על 'נתתי': אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה]. הזכיר רק זרעו, וכן בפר' חיי שרה [כ"ד ז'].

ויל"ע היכן נתקיימה הנתינה לאברהם, הרי כתב רש"י בפר' לך לך [י"ג ז']: ויהי ריב. לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר מא, ה.):

ואולי גם לגבי אברהם צ"ל כדברי רש"י הנ"ל, שאמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה.

ובסוף פר' לך לך בציווי על המילה כתיב שוב [י"ז ז']: ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי לכם לאלקים.

ויש לברר מה מוסיפה כל לשון נתינה.

 

ד. הנתינה ליצחק כתובה בפר' תולדות [כ"ו ג']: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך: ובפס' הבא: והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ:

בתחילה לו ולזרעו, ושוב נכתב רק זרעו, וצ"ב בכל זה.
 
חלק עליון תַחתִית