תפילת יעקב

דוד 198

משתמש רשום
מדוע יעקב בתפילתו מודה שעתה הייתי לשני מחנות מה גדולה יש בשני מחנות ממחנה אחד?
ועוד מדוע מזכיר חציית הירדן לעניין שיגיד בתחילה היה לי רק מקל ועכשיו צאן ושפחה וכו' מה ענין חציית הנהר?
 

HaimL

משתמש ותיק
שפיל לסיפיה דקרא דלקמיה, שלא התפלל על עצמו, אלא על מחנותיו. ואינו משתבח בזה, אלא אדרבה מתחנן ואומר הצילני נא מיד אחי מיד עשו וגו'
 

נדיב לב

משתמש ותיק
דוד 198 אמר:
מדוע יעקב בתפילתו מודה שאתה הייתי לשני מחנות מה גדולה יש בשני מחנות ממחנה אחד?
ועוד מדוע מזכיר חציית הירדן לעניין שיגיד בתחילה היה לי רק מקל ועכשיו צאן ושפחה וכו' מה ענין חציית הנהר?

הערות טובות. אבל על האחרונה התשובה פשוטה, יעקב לא היה זקן.. ואת המקל נצרך בשביל לעבור את הירדן, ומשום כך הוזכר.

בענין הזכרת שני מחנות ולא מחנה אחד, לפמש"כ ר' יהונתן איבשיץ יוסבר הענין.
אהבת יהונתן - קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. נראה לבאר כי אם נעשה נס לאדם מנכין לו מזכיותיו וזה היה ענין יעקב בלבן במקלות אשר שם לפני הצאן כי לכאורה הוא רמי' ותחבולה אבל באמת כבר ראה יעקב בחלום כי ה' הבטיח לו כך שילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים כמו שסיפר לנשיו רק הא דלקח מקלות דאל"כ היה נס ומנכין לו מזכיותיו לכך עשה תחבולה שיהיה בדרך הטבע. אבל אין זה נוגע ללבן לרמי' כי סוף כל סוף יש לו הבטחה מהשם יתברך ומה נ"מ ללבן אם יהיה דרך נס או דרך תחבולה ואמר יעקב כל כך נסים נעשו לי עד שכאשר ינוכה אחת לאחת לא תשאר כלום מכל זכיותי וזה קטנתי מכל החסדים כי החסדים הקטינו ומיעטו זכיותי ואולי תאמר כל מה שקרה לי באמת עד עכשיו לא היה בזכותך כלל רק בזכות בנים קטנים כדכתיב למען עוללים ויונקים יסדת עוז וגם בשביל בהמות כמו שדרשו במדרש אדם ובהמה תושיע ה' בשביל בהמה תושיע לאדם לזה אמר לא כן הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הוא דנעשיתי לשני מחנות אבל אז הייתי לבדי וכל הנסים הי' לנכות זכותי או יש לומר דידוע מה שנאמר ביהושע בראותו מלאך שחרד ואמר הלנו או לצרינו ועל איזה מהם באת והחרדה היתה דידוע דקודם שחטאו ישראל לא נאמר הנני שולח מלאך כי הקב"ה בעצמו ובכבודו הלך לפניהם וכאשר חטאו אמר הקב"ה הנני שולח מלאך עד שהתפלל משה ואמר אם אין פניך הולכים וגו' ולכך יהושע בראותו מלאך חרד והרגיש כי גרם חטא ישראל שהצריכו למלאך ואמר לו המלאך דעל ביטול תורה בא וכן הדבר ביעקב נתן טעם מה ראוי לפחוד מהחטא כי בעברו עבר במקלו לבדו כי ה' שמרו בעצמו ובכבודו ועתה הייתי לשני מחנות היינו כי פגע בשני מחנות מלאכים כדכתיב וע"כ דחטא ונסתלק שמירת ה' והוצרך שמירת מלאכים רבים ויותר שהם רבים יותר הם נפרדים והם פחותים במעלה. כי כל הנשגב יותר. מעט מספרו כנודע בדרך עלה ועלול וא"כ שהיה לשני מחנות מזה שפט שגרם החטא:


וראה עוד בכלי יקר מה שכתב בכללות הענין.

כלי יקר - קטנתי מכל החסדים. נראין הדברים שיעקב הזכיר לפני הש"י שני הבטחות, כמו שפירש רש"י, ואמר כשם שקיימת לי הבטחה אחת כך תקיים לי גם השניה, כי הבטחה ראשונה היתה על השמירה, כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, ואחר שכבר הובטח על השמירה ושישיבו אל ארץ מולדתו, א"כ מה זה שהוצרך להבטיחו שנית בבית לבן, שוב אל ארץ מולדתך ואהיה עמך, אלא ודאי שהבטחה זו לא נאמרה על השמירה מכל רע בסור מרע ר"ל להסיר ממנו הרעה, אלא הבטחה זו בעשה טוב דהיינו להטיב עמו, לכך אמר כאן במקום ואהיה עמך ואיטיבה עמך, והוא פירוש על ואהיה עמך:
והנה בענין ההטבה, היה לו לומר ואטיבה לך, אלא שנקט עמך, להורות שבענין קבלת הטובות צריך להיות בעליו עמו במלאכתו, כי האדם צריך לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכחו לעשות, והקב"ה יגמור על ידו ויוסיף לו שפע ברכה, כמבואר למעלה בפסוק ויהי לי שור וחמור, וזהו שאמר ואיטיבה עמך, וזהו ההבטחה השניה שהבטיח לשלוח את הברכה באסמיו. ועל זו ההבטחה אמר דרך הנראה שנתקיימה כבר, ואמר קטונתי מכל החסדים כי קטן יעקב ודל כחו מלתלות כל מציאת הונו ורכושו בכחו ועוצם ידו, אלא ודאי שחסד אל כל היום, הוא עשה לו את החיל הזה:
והראיה על זה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והייתי ריקם מכל כי לא היה בידי מאומה כי אם מקלי, ועתה הייתי לשני מחנות. באמרו ועתה הורה שדומה לו כאילו עשה את כל החיל הזה עתה כהרף עין, כי י"ד שנים עבד בשתי בנותיו ושש שנים בצאניו, וכשאמר לו לבן נקבה עלי שכרך ואתנה, בזמן מועט עשה חיל ורכוש גדול זה אשר כפי הטבע לא היה אפשר להשיג הון עתק זה בזמן מועט אשר כזה, אם לא כי יד ה' עשתה זאת, ואע"פ שיעקב שלח לעשו בהפך זה ממש, כמבואר למעלה בפסוק ויהי לי שור וחמור, כחש לו מחמת יראה להוציא דבר שקר מפיו לומר לו שטרח בצאנו כל משך כ' שנה אבל האמת אינו כן, כי חלילה מלומר שיעקב יאמר כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, וזה"ש ועתה הייתי לשני מחנות כהרף עין, כי אילו היה לו צאן ובקר בעברו כבר את הירדן הייתי אומר שנתוסף רכושו בדרך הטבע, אבל עכשו שהודה שבמקלו לבד עבר את הירדן אם כן אימתי נעשה כל הכבוד הזה יש מאין ודאי מאת ה' היתה זאת, ע"כ בקש כשם שקיימת לי הבטחה שנייה זו, כך תקיים לי גם את הראשונה שהבטחתני על השמירה, והצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו. ומלת אותו מיותרת, אלא שרמז אל אותו עון שחטא במה שהחניה לרשע והפך קודש לחול, ואותו קאי על העון. וי"א שעל עצמו לא נתיירא כי כבר הובטח בשמירה, זולת שהיה ירא פן יבא והכני אם על בנים כי המה לא הובטחו בשמירה:

 

בבלי

משתמש ותיק
שהוא היה כל כך גדול עד שיכל להפוך לשני מחנות, אע"פ שזה היה צורך ולא מרוב גודל
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
דוד 198 אמר:
מדוע יעקב בתפילתו מודה שעתה הייתי לשני מחנות מה גדולה יש בשני מחנות ממחנה אחד?
ועוד מדוע מזכיר חציית הירדן לעניין שיגיד בתחילה היה לי רק מקל ועכשיו צאן ושפחה וכו' מה ענין חציית הנהר?
ראיתי מי שכתב: 
הנה בגמ‘ בחולין ח. מבואר שר‘ פנחס בן יאיר הלך לפדיון שבויים, ודרש מנהר גינאי לבקוע את מימיו, ומשסירב הנהר, תבע ממנו שכיון שהולך לעשות את רצון קונו, ובא בשליחותו של מקום, מחוייב לבקוע את מימיו. 
לפי זה יובן הפחד של יעקב, שאם נבקע הירדן עבורו, מוכרח להיות שיועד לו תפקיד גדול מאוד, ופחד וירא לנפשו, שמא לא עמד בתפקיד המיוחד הזה. ולכך מזכיר זאת כאן.
וגם לפי הפשט, כי במקלי הינו לא היה לי רכוש, ועושרו של יעקב הוא בדרך נס. וגם זה מחייב אותו. 

מהדברים הנ''ל יוצא, שאין יעקב דברי יעקב דברי הודאה אלא הסבר מדוע חושש מעשיו שמא לא מילא כראוי את התפקיד הגדול שיועד לו.
 
 
חלק עליון תַחתִית