שו"ת משנה שכיר חלק אורח חיים סימן כב
פירוש התפילה 'וקראת את שמו ישראל וישורון'
בעזה"י, ו' עש"ק בשלח תרפ"ז לפ"ק, פישטיאן יצ"ו.
שוכ"ט וי"ר, לכבוד ידידי הרב הגדול המופלג בתורה ובחסידות, כש"ת מו"ה יעקב פאבער נ"י, יושב בשבת תחכמוני בעיר ואם בישראל ק"ק פרשבורג יצ"ו.
כאשר באתי לביתי נזכרתי ממה שאמר לי בהיותי בשבוע זו אתו במחיצתו, שתמוה לו על מאורן של ישראל רבינו החתם סופר ז"ל, שהקשה (תורת משה פ' ויגש ד"ה וקראת) על מה שאנו אומרים בכל יום וקראת את שמו ישראל וישורון, וקשה היכא קרא שמו ישורון. יש לומר דאחז"ל (מגילה יח, א) הקבה"ו קרא ליעקב אל, שנאמר (בראשית לג, כ) ויקרא לו אל אלקי ישראל, ואם תצרף אל עם ישראל, יהיה גמטריא ישורון, עכ"ל רבינו ז"ל. ועל זה קרא מעלתו תמה, מה הקשה רבינו ומה צורך לתירוצו, הלא מקרא מלא דבר הכתוב בישעי' (מד, ב), אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו, עכ"ל, הרי בפירוש שישראל נקרא ישורון, וכי יש לחשוד למאורן של ישראל שנעלם ממנו פסוק זה, ע"כ פליאתו.
ואחר שבאתי לביתי נתיישבתי בזה וראיתי שאין התחלה כלל לקושיתו. כי אדרבא אני תמה על מעלתו, דלמה ליה לשקול קראי מעלמא דישראל נקראים ישורון, הלא גם בתורה מצינו זה, ויהי בישורון מלך (דברים לג, ה) עיין בתרגום ובמפרשים (רש"י, רמב"ן) דקאי על ישראל, אין כאל ישורון (שם כו) גם כן קאי על ישראל עיין שם, הרי בפירוש בקרא בתורה דישראל נקראים ישורון, ואם כן למה הוצרך להביא ממרחק לחמו, וגם בתורה עדיף מקבלה. אבל האמת יורה דרכו, דשפיר הקשה רבינו הנ"ל היכא מצינו זאת, דאליהו (תנא דבי אליהו פרק כא) מדבר מיעקב אבינו, כמו שהתחיל אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך שנשבעת לו כו', זרע יצחק יחידו שנעקד כו', עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון, הרי דהך ומשמחתך מוסב רק על יעקב אבינו ולא עלינו, וכמו באברהם ויצחק אחר שהזכיר שמם תיאר את עצם תוארם של האבות, איך נתקרבו לו, אברהם בשבועה ויצחק בעקידה, כמו כן מדבר מהיחוס שהיה ליעקב אבינו בעצמו אליו יתברך, וקאמר ומשמחתך ששמחת בו כו' קראת את שמו ישראל וישורון, היינו ליעקב אבינו עצמו קרא כן, ועל כן שפיר הקשה רבינו היכן מצינו כן שקרא הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו כן, ומתרץ שפיר שנרמז על ידי גמטריא בקרא ויקרא לו אל אלקי ישראל, אבל במה שמצינו שהקבה"ו קרא לבניו של יעקב, היינו לעמו ישראל ישורון, עוד לא נתיישב היכן מצינו שקרא גם ליעקב אבינו בעצמו כן, והכא מדבר מיעקב אבינו בעצמו, וזה אמת וברור בכוונת רבינו ז"ל. וראיה לדברי דאלי' מדבר מיעקב אבינו בעצמו ולא מעם בני ישראל, דהרי מצינו במדרש (במד"ר יד, יב) והבעל הטורים הביאו (דברים ו, ד), (דיו"ד) [צ"ל ע'] כינויים יש לישראל, ישראל, ישורון, אפרים, יוסף, נוהג כצאן יוסף כו', והן במקומות מפוזרין, ואם כן מאי שנא דאליהו לא חשב רק הני תרי ישראל וישורון, דהרי יש להם (יו"ד) [ע'] שמות, אלא על כרחך דאליהו אינו מדבר מעם בני ישראל רק מיעקב אבינו בעצמו, ועל פי זה שפיר הקשה החתם סופר ושפיר קמתרץ, ודבריו עולים שפיר וברור, ודו"ק. ועיין בחידושי אגדות מהרש"א (יומא עג, ב ד"ה הא), ובנודע ביהודה (תניינא או"ח סי' קכו) בזה, ודו"ק.
(בינתיים לא הצלחתי למצוא את החת"ס בתורת משה - ויגש)