ויירא יעקב... שמא יגרום החטא. (שיעשה תשובה?)

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
ראיתי פעם (אינני זוכר היכן)  שמידתו של יעקב היא מדת התפארת שהיא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין.​
(אודה למי שיביא מקור ברור)​
והתעוררתי לשאול, כתוב: ויירא יעקב מאד. אמר יעקב: שמא יגרום החטא.​
ושאלו ע''ז, מדוע פחד, שיעשה תשובה ?​
והשיבו ע''פ הספורנו  – והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא''ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
 

פפפפ

משתמש ותיק
איני מבן בזה אבל תשובה מהני לעולם אולי תשובתו קשה וע"כ היה ירא
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
פפפפ אמר:
איני מבן בזה אבל תשובה מהני לעולם אולי תשובתו קשה וע"כ היה ירא
אין הקב''ה בא בטרוניה על בריותיו, שיחזור בתשובה עד היכן שידו מגעת.
 

הערשלה

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ראיתי פעם (אינני זוכר היכן)  שמידתו של יעקב היא מדת התפארת שהיא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין.​
(אודה למי שיביא מקור ברור)​
והתעוררתי לשאול, כתוב: ויירא יעקב מאד. אמר יעקב: שמא יגרום החטא.​
ושאלו ע''ז, מדוע פחד, שיעשה תשובה ?​
והשיבו ע''פ הספורנו  – והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא''ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד



קדושת לוי בראשית פרשת וישב 

הכלל הוא כך, דהנה בספר האמונה ובטחון להרמב"ן (פרק טו) כתוב, הגם שהקב"ה הבטיח ליעקב אבינו, אף על פי כן היה מתירא 'שמא יגרום החטא' (ברכות ד, א) ולא עבד את הבורא כדת, עיין שם. והנה צריך כל אדם לעבוד את ה' בכל עת ורגע, ויהיה בשמחה תמיד אם הוא רואה שיש לישראל טובות בזה העולם, ואם חס ושלום להיפוך צריך להשתתף בצערם, וצריך לדאוג תמיד שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא, ויעקב היה תמיד במדריגה זו שמתירא תמיד שמא יגרום החטא ולא יצא ידי חובתו לעבוד את הבורא. 

ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת החודש 

ואף שיטיבו מעשיהם אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וראינו שנכנסו למצרים יעקב וזרעו שבטי יה ומכל מקום זרעם נתקלקלו כל כך ונשתקעו בקליפת מצרים. ומי לנו גדול מיעקב אבינו ע"ה שהובטח ושמרתיך בכל אשר תלך ומכל מקום דאג פן יבוא והכני אם על בנים ואמרו (ברכות ד' א) שמא יגרום החטא ואמרו יגרום לשון עתיד ביום או יומים שלא האמין בעצמו. 

שם משמואל בראשית פרשת וישלח 

 וע"כ נתירא ביותר שמא ח"ו יפגמהו להטיל בו ארס של כח רע זה, ושוב יתקיים בו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך, ושוב בודאי יפול ח"ו בחרבו הקשה, וזהו שמא יגרום החטא, היינו לא מה שעבר, שידע בחשבונו הצודק שלא חטא, אבל נתירא שמא האחוה שלו תגרום את החטא להבא. 
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
ידוע על דוד המלך שהיה יוצא למלחמות ה' מתוך בטחון שה' יעזור לו להתגבר על אויביו. ולא היה חושש שמא יגרום החטא.
וכן כהן המשיח היה מחזק בדברים את היוצאים למלחמה לבטוח בה' להושיע אותם. ומה טעם בכל זה אם אפשר לומר שמא יגרום החטא ?
 

הערשלה

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ידוע על דוד המלך שהיה יוצא למלחמות ה' מתוך בטחון שה' יעזור לו להתגבר על אויביו. ולא היה חושש שמא יגרום החטא.
וכן כהן המשיח היה מחזק בדברים את היוצאים למלחמה לבטוח בה' להושיע אותם. ומה טעם בכל זה אם אפשר לומר שמא יגרום החטא ?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א 

ודוד מי קרי לנפשיה חסיד? והכתיב לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי: למה נקוד על לולא? - אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו! - שמא יגרום החטא; 
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
דוד המלך פחד לעולם הבא שבית דין של מעלה קובע ע''פ דין אם זכאי ולכן שייך חשש שמא יגרום החטא.
אבל כאן בעולם הזה היה בוטח בקב''ה שיושיעו. הושע עבדך אתה אלקי הבוטח אליך...
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
הערשלה אמר:
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
מדוע פחד, שיעשה תשובה ?
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=135&t=15464

לפי הקישור שהבאת יוצא, 'שמא יגרום החטא' אינו מתייחס אליו אלא על מחנהו.
אבל לא כן משמע מהגמ' ברכות ד א 
דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (בראשית לב, ח) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא 
היה לו לתרץ אחרת, הנה אנכי עמך ושמרתיך - מתייחס אליו.
וירא יעקב - מתייחס למחנהו.
משמע מדברי הגמ' שיעקב חשש גם לעצמו שמא יגרום החטא.
 

הערשלה

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
הערשלה אמר:
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
מדוע פחד, שיעשה תשובה ?
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=135&t=15464

לפי הקישור שהבאת יוצא, 'שמא יגרום החטא' אינו מתייחס אליו אלא על מחנהו.
אבל לא כן משמע מהגמ' ברכות ד א 
דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח, טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (בראשית לב, ח) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא 
היה לו לתרץ אחרת, הנה אנכי עמך ושמרתיך - מתייחס אליו.
וירא יעקב - מתייחס למחנהו.
משמע מדברי הגמ' שיעקב חשש גם לעצמו שמא יגרום החטא.

אה"נ, לא ברור מניין לקח הכותב שם את המקור לדבריו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף ד עמוד א

אף על פי שידע אדם בעצמו שהוא חסיד לא יהא בטוח בעצמו על כך עד שיתרשל בתפלה וצדקה וגמילות חסדים אלא לעולם יראה את עצמו כחוטא וכשוגג לפני הקדוש ברוך הוא ית' ויתירא תמיד מן העונש הן מעונשי העולם הזה הן מעונשי העולם הבא והלא דוד קרא עצמו חסיד ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני ואעפ"כ אמר לולי האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים ואמרו ז"ל למה נקוד על לולי אמר דוד רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא אם דוד שהפליג בתשובה כך אנו שלא הגענו לחצי גדרים הצריכים לה על אחת כמה וכמה והוא שאמרו כתוב הנה אנכי עמך ושמרתיך וכו' וכתוב וירא יעקב אמר שמא יגרום החטא ואף על פי שכל הבטחה לטובה מתקיימת על כל פנים כדרך שאמר ירמיה לחנניה בן עזור כדכתיב אך שמע נא חנניה וכו' וענין המאמר הוא שירמיה היה מתנבא לרעה וחנניה לטובה ואמר לו ירמיה אם דברי אינם מתקיימים אין נבואתי מוכחשת שאפשר שתשובה מעכבת ואם דבריך אינם מתקיימים נבואתך מוכחשת שכל הבטחה לטובה אינה חוזרת וא"כ היאך אמר שמא יגרום החטא תדע שלא נאמר כן אלא בנבואה פרטית כלומר שהוא מתנבא תדעו שטובה פלונית באה לפלוני וכיוצא בזה:
 

אליהו52

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ראיתי פעם (אינני זוכר היכן)  שמידתו של יעקב היא מדת התפארת שהיא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין.​
(אודה למי שיביא מקור ברור)​
והתעוררתי לשאול, כתוב: ויירא יעקב מאד. אמר יעקב: שמא יגרום החטא.​
ושאלו ע''ז, מדוע פחד, שיעשה תשובה ?​
והשיבו ע''פ הספורנו  – והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא''ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
א. יעקב תפארת- מתחיל בזוהר (ויצא דף קנז ובעוד מקומות) וממשיך משם והלאה בהרבה מקומות לאורך כל הקבלה.
ב. תשובה היא לא מצד חסד אלא מצד בינה (גם כן בזוהר בכמה מקומות) ומי שעושה תשובה ה' נוהג עימו במדת החסד
דוגמא לזה בספר עמק המלך:
וזהו סוד המיצוע של איש הביניים, דהיינו ת"ת שהוא בין חסד וגבורה, כי החסד הוא אם יעשה תשובה, יתנהג עמו הקב"ה במדת החסד, ויהיה היום אלף שנה. ואם חס ושלום לא יעשה תשובה, יתנהג עמו הקב"ה במדת הדין, ויהיה היום כ"ד שעות. ומדת התפארת הוא סוד מדת המיצוע שלוקח מלת היום אליו, שעומד וצודק בו מדת חסד, ומדת הדין, לעשות בו כמעשה איש הישראלי, אם יעשה תשובה אם לא:
וזהו סוד הפסוק "ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" [תהילים ס"ב י"ג] אם יעשה תשובה או לאו, כי שורת הדין ואפילו החסד גם כן בידו. וזהו הוא"ו יתירה של מלת 'ולך' כמו 'וי"י הוא ובית דינו, רצה לומר שמדת הדין בידך, וגם כן לך החסד, והבן. 

תפארת נקרא גם רחמים, ותשובה נעשית ע"י יג מידות של רחמים ואידף פירושא זיל גמור 


 
 

הערשלה

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ראיתי פעם (אינני זוכר היכן)  שמידתו של יעקב היא מדת התפארת שהיא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין.​
(אודה למי שיביא מקור ברור)​
והתעוררתי לשאול, כתוב: ויירא יעקב מאד. אמר יעקב: שמא יגרום החטא.​
ושאלו ע''ז, מדוע פחד, שיעשה תשובה ?​
והשיבו ע''פ הספורנו  – והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא''ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד

לגבי השילוב של חסד וגבורה בתפארת, חשוב להוסיף שזה כעין שילוב של מים וקמח שנוצר מהם בצק, או כעין זרע חיטה שנכנס לאדמה שהשילוב ביניהם יוצר את השיבולת. או בעצם כמו בכל תהליך הולדה שיש את השילוב של האב ואם המביא ליצירת הולד.
כלומר זה לא סתם סלט של שני דברים, אלא יצירת משהו שלישי שקודם לא היה כלל.
 

שלו'

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
שאלה יפה, ואיני יודע.

א. רק התעוררתי להזכיר, שהנה מצאנו שאדם הראשון עשה תשובה ק"ל שנים, וזה לא הועיל לבטל את גזירת המיתה שנענש בה, חזינן שיש דברים שגם תשובה לא מועילה, ואולי זה מפתח לתשובה גם כאן.

ב. עד"ז, מכיוון שונה, ברמב"ם בהל' תשובה [כמדו' פ"ו] מדבר על כך שלפעמים אדם כ"כ מרשיע עד שהוא נענש שניטלת ממנו הבחירה, ולא יוכל לעשות תשובה. ומבואר שם ברמב"ם להדיא, שגם גדולי הצדיקים חששו שמא יגיעו [לפי ערכם כנראה] למצב כזה, ודוד המלך מתפלל על כך. א"כ, א"ש גם כאן.
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
שלו' אמר:
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
שאלה יפה, ואיני יודע.

א. רק התעוררתי להזכיר, שהנה מצאנו שאדם הראשון עשה תשובה ק"ל שנים, וזה לא הועיל לבטל את גזירת המיתה שנענש בה, חזינן שיש דברים שגם תשובה לא מועילה, ואולי זה מפתח לתשובה גם כאן.

ב. עד"ז, מכיוון שונה, ברמב"ם בהל' תשובה [כמדו' פ"ו] מדבר על כך שלפעמים אדם כ"כ מרשיע עד שהוא נענש שניטלת ממנו הבחירה, ולא יוכל לעשות תשובה. ומבואר שם ברמב"ם להדיא, שגם גדולי הצדיקים חששו שמא יגיעו [לפי ערכם כנראה] למצב כזה, ודוד המלך מתפלל על כך. א"כ, א"ש גם כאן.
נראה שיש הבדל גדול בין חטא אדה''ר שעבר על ציווי מפורש מה' וקולל בעשר קללות ולא הועילה תשובתו.
ליעקב אבינו אשר לא עבר על ציווי מפורש אלא רק אולי לא כיוון לדעת קונו בזה שכרת ברית עם לבן (כך יש מפרשים שמזה חשש) ושגיאות מי יבין, למה שלא תועיל תשובה.
 
 

דְּבַשׁ לְפִי

משתמש רגיל
פותח הנושא
אליהו52 אמר:
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ראיתי פעם (אינני זוכר היכן)  שמידתו של יעקב היא מדת התפארת שהיא מידת הרחמים, הממוצעת בין החסד והדין.​
(אודה למי שיביא מקור ברור)​
והתעוררתי לשאול, כתוב: ויירא יעקב מאד. אמר יעקב: שמא יגרום החטא.​
ושאלו ע''ז, מדוע פחד, שיעשה תשובה ?​
והשיבו ע''פ הספורנו  – והיה ה' לי לאלהים. אז יהיה ה' לדיין אם לא אעבדהו בכל כחי והוא''ו כמו זאת משמשת במקום הנה. כלומר הנני מקבל עלי מעתה שהאל ית' המרחם יהיה לי לאלהים ויתנהג עמי במדת הדין.
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
א. יעקב תפארת- מתחיל בזוהר (ויצא דף קנז ובעוד מקומות) וממשיך משם והלאה בהרבה מקומות לאורך כל הקבלה.
ב. תשובה היא לא מצד חסד אלא מצד בינה (גם כן בזוהר בכמה מקומות) ומי שעושה תשובה ה' נוהג עימו במדת החסד
דוגמא לזה בספר עמק המלך:
וזהו סוד המיצוע של איש הביניים, דהיינו ת"ת שהוא בין חסד וגבורה, כי החסד הוא אם יעשה תשובה, יתנהג עמו הקב"ה במדת החסד, ויהיה היום אלף שנה. ואם חס ושלום לא יעשה תשובה, יתנהג עמו הקב"ה במדת הדין, ויהיה היום כ"ד שעות. ומדת התפארת הוא סוד מדת המיצוע שלוקח מלת היום אליו, שעומד וצודק בו מדת חסד, ומדת הדין, לעשות בו כמעשה איש הישראלי, אם יעשה תשובה אם לא:
וזהו סוד הפסוק "ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" [תהילים ס"ב י"ג] אם יעשה תשובה או לאו, כי שורת הדין ואפילו החסד גם כן בידו. וזהו הוא"ו יתירה של מלת 'ולך' כמו 'וי"י הוא ובית דינו, רצה לומר שמדת הדין בידך, וגם כן לך החסד, והבן. 

תפארת נקרא גם רחמים, ותשובה נעשית ע"י יג מידות של רחמים ואידף פירושא זיל גמור 
דבריך עמוקים ונשגבים מבינתי.
בכל אופן כוונתי לומר שע''פ שורת הדין אין מקום לתשובה.
כמו שמשמע מדברי חז''ל 
שאלו לחכמה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'חטאים תרדֵף רעה' (מש' יג:כא). שאלו לנבואה: החוטא מהו עונשו? אמרה להם: 'הנפש החֹטאת היא תמות' (יח' יח:ד). שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה להם: יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה: החוטא מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו, הדא היא דכת' 'טוב וישר ה'' וגו' (תה' כה:ח).


 
 

שלו'

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
שלו' אמר:
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
ולפי''ז משיבים: שאין מקום לתשובה, שכן כל עניינה של תשובה הוא מצד חסד ואילו יעקב קיבל על עצמו הנהגת הדין.
שאלתי, האם זה עולה בקנה אחד עם מידת התפארת שיש בה גם שילוב של חסד
שאלה יפה, ואיני יודע.

א. רק התעוררתי להזכיר, שהנה מצאנו שאדם הראשון עשה תשובה ק"ל שנים, וזה לא הועיל לבטל את גזירת המיתה שנענש בה, חזינן שיש דברים שגם תשובה לא מועילה, ואולי זה מפתח לתשובה גם כאן.

ב. עד"ז, מכיוון שונה, ברמב"ם בהל' תשובה [כמדו' פ"ו] מדבר על כך שלפעמים אדם כ"כ מרשיע עד שהוא נענש שניטלת ממנו הבחירה, ולא יוכל לעשות תשובה. ומבואר שם ברמב"ם להדיא, שגם גדולי הצדיקים חששו שמא יגיעו [לפי ערכם כנראה] למצב כזה, ודוד המלך מתפלל על כך. א"כ, א"ש גם כאן.
נראה שיש הבדל גדול בין חטא אדה''ר שעבר על ציווי מפורש מה' וקולל בעשר קללות ולא הועילה תשובתו.
ליעקב אבינו אשר לא עבר על ציווי מפורש אלא רק אולי לא כיוון לדעת קונו בזה שכרת ברית עם לבן (כך יש מפרשים שמזה חשש) ושגיאות מי יבין, למה שלא תועיל תשובה.
יפה כתבת, אך מ"מ כמדומני שבספרים מבואר שחטא אדה"ר הוא למעלה למעלה מהשגתנו, והוא סבר שהוא מרבה כבוד שמים.
 
 

פפפפ

משתמש ותיק
דְּבַשׁ לְפִי אמר:
פפפפ אמר:
איני מבן בזה אבל תשובה מהני לעולם אולי תשובתו קשה וע"כ היה ירא
אין הקב''ה בא בטרוניה על בריותיו, שיחזור בתשובה עד היכן שידו מגעת.
עד היכן שידו מגעת זה טוב אצל אנשים פשוטים כמונו אבל אנשי מעלה [הרבה פחות מהאבות הק'] אם אין תשובה שלמה זה לא מספיק 
 
 
חלק עליון תַחתִית