ויקח מאבני המקום, אבן אחת או כמה אבנים? - פרשת ויצא

מםאלף

משתמש ותיק
המהר"ל (בגור אריה פר' ויצא) וז"ל "וזהו שדרשו רבותינו ז"ל כתיב "ויקח מאבני המקום", ולבסוף כתיב "ויקח את האבן", אלא התחילו מריבות וכו'. ויש מפרשים מאי "מאבני המקום " 'אחד מאבני המקום'. ואלו האנשים מצאו תורה של הפקר לפרש בה כרצונם , כי אף הדיוט אינו מדבר כדברים האלו , דמאחר שלא לקח רק אבן אחד - לא הוי ליה למכתב רק 'ויקח אבן', כי אחר שלקח אבן יחידי - מה לו לכתוב ולהשתתף אותו עם שאר אבני המקום לכתוב "מאבני", אבל אם רבים לקח, מרבים - שייך בו "מאבני המקום ", כי לקח מקצת אבנים, כי רבים מרבים הם "מאבני המקום ", אבל אבן יחידי - אין זה מקצת, ודבר זה ברור למשכיל, רק מפני שרדפו אחר פשט הכתוב נהגו בתורה הפקר"

וכיון שכן הלכתי לחפש מי אלו שנהגו הפקר בתורה, וזה מה שמצאתי.

זוהר חדש פרשת ויצא [דף מו עמוד א]
ויקח מאבני המקום א"ר יוסי אבן אחת ממש היתה משמע דכתיב מאבני ולא אבני כד"א מבנות הכנעני ולא אמר אלא אחת הה"ד אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אחת מהן

תוספות מסכת חולין דף צא עמוד ב
כתיב ויקח את האבן - לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום

הטור הארוך בראשית פרק כח פסוק יא
ויקח מאבני המקום. לפי הפשט שלקח אחד מאבני המקום, אבל דרשו בו (חולין צא, ב) שלקח אבנים הרבה ונעשו אבן אחד

רד"ק בראשית פרק כח פסוק יא
ויקח מאבני המקום, אחת מאבני המקום, כי לא נכנס בעיר ללון בה אלא לן חוץ לעיר בשדה, ושם אבן אחת מראשותיו וישכב שם

אבן עזרא על בראשית פרק כח פסוק יא
מאבני המקום - טעמו אחת מאבני המקום

מזרחי בראשית פרק כח פסוק יא (בביאור דברי רש"י)
ואם תאמר, מנא ליה לומר שלקח אבנים הרבה, דילמא ויקח אבן אחת מאבני המקום הוא דקאמר, והיינו דכתיב בתריה "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו". כבר תרצו התוספות בפרק גיד הנשה שזהו לפי פשוטו של מקרא, אבל לפי מדרשו לא היה לו לכתוב אלא 'ויקח אבן' כמו "ויקחו אבן וישימו תחתיו", שהרי הכתוב לא בא לסתום אלא לפרש, אלא מדכתיב "מאבני" שמע מיניה אבנים טובא הוו


על מי מהם נתכוון המהר"ל?
 

אני אפסי

משתמש רשום
נראה לי ברור על התוס' שם על המקום בחולין. שהרי דברי רש"י מהגמ' בחולין שם ועי' בגו"א שבפירוש מדבר בהמשך על ב' הדרשות שבגמ' הנז'
 

קול שופר

משתמש ותיק
"וישם מראשותיו - עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות,
התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח".

כל לומד ומעיין תמה ומתמיה על אבנים דוממים "שהתחילו מריבות זו עם זו"..
ויתכן לומר כי ביאור הדברים בזה הוא כמ"ד (ברכות מג:) "הזמנה מילתא היא" ולדידיה כבר חל קדושה
על כל אותם אבנים שעשאן יעקב כמין מרזב סביב לראשו משעה שהזמינם להגן עליו,
ומעתה י"ל כי שורש מחלקותם של הראשונים בפי' הכתוב נעוץ במחלוקת האמוראים בגמ' אי הזמנה מילתא היא,
וכל הנך רבוותא שלא פי' כרש"י, היינו משום דאינהו ס"ל כאידך מ"ד בגמ' שם ד"הזמנה לאו מילתא היא"..
ודו"ק -
 
חלק עליון תַחתִית