הערות בפרש"י - פרשת ויצא

רואים שקוף

משתמש ותיק
"ויצא" - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א) ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות, בכל פעם אני תוהה בדבר זה, אשמח להעלות דבר ברור בזה, מה החילוק בין 'הוד' 'זיו' ו'הדר'.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וישם מראשותיו" - עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו: זאת אומרת: "עלי יניח צדיק את ראשו", וזאת אומרת: "עלי יניח" מיד עשאן הקב"ה אבן אחת. וזהו שנא' "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו", אם עושה מרזב סביבות ראשו, כבר די בזה להגן מפני החיות?
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"עולים ויורדים" - עולים תחלה ואח"כ יורדים מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו, ולכאו' א"כ, שקודם עלו מלאכי א"י, ואח"כ ירדו מלאכי חו"ל, נמצא שהיה כמה רגעים בלי שמירה, ואולי זה מה שפרש"י תיכף, "נצב עליו" – לשמרו, שהקב"ה שמר עליו באותה העת.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"עד אשר אם עשיתי" - אם משמש בל' כי (גיטין צ), מה הביאור שמשמש בלשון כי, לכאו' כאשר, או אשר, וא"כ זו כפילות, עד אשר אשר עשיתי.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"אם יהיה אלהים עמדי" - אם ישמור לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי כמו שאמר לי והנה אנכי עמך, רש"י לא פי' כאן מה הוא אם, והלשון נראה שכביכול היה ליעקב ספק בדבר.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"הן עוד היום גדול" - לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד אמר להם הן עוד היום גדול כלומר אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום ואם הבהמות שלכם אעפ"כ לא עת האסף המקנה וגו' (ב"ר), וידוע שהמקום הוא מקום של אנשי רשע, וכי סבר יעקב שמדקדקים הם בדיני שכיר יום.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ויבך" - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה ד"א לפי שבא בידים ריקניות אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת, לכאו' מוכח מכאן שכל ההלכה של אמר אביו עבור אל ד"ת אל ישמע לו, הוא רק בכה"ג שאין שום ה"ת לקיים הדבר באופ"א, ויל"ע בדבר.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"כי אחי אביה הוא" - קרוב לאביה כמו (לעיל יג) אנשים אחים אנחנו ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה, אם לרמאות אחיו אני ברמאות, ולא פי' אם אדם כשר הוא אחיו אני בכשרות, אלא רק בן רבקה, וצ"ב.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ועבדתני" - כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא, היה זה אחר חודש שעבד אותו כבר, אך זה לא היה בחינם, אלא כתמורה למה שהכניסו לביתו, לכך פרש"י דקאי על להבא, אך עדיין צ"ב שהרי ממשיך להיות בביתו.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ברחל בתך הקטנה" - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו, יעקב לא חשב שלבן משקר, הוא חשב אותו רק כרמאי, לכך עשה כל הפירוט הזה. ויש לידע אם אכן חלוק הדבר גם להלכה [למעשה] בין שקר לרמאות.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"על כן" - כל מי שנאמר בו ע"כ מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם, מה השייכות בין 'על כן' לריבוי אוכלוסין.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"בימי קציר חטים" - להגיד שבחן של שבטים שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו, אם זה דבר נפוץ שאין אדם מקפיד בו, מדוע רחל לא יכלה לקחת בעצמה, אלא הייתה צריכה לקחת מאחותה ולשלם ע"כ.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"וישמע אלהים אל לאה" - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים, גם ברחל מבואר שרצונה לבנים היה בשביל שבטים, וכדפרש"י גבי יוסף ה' לי בן אחר.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"צאן רבות" - פרות ורבות משאר צאן "ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה, מה נ"מ איך השיג יעקב עבדים ושפחות, שרש"י צריך להרחיב בזה.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ותגנב רחל את התרפים" - להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה (ב"ר), ככה"נ לא סברה שאביה יפרוש לגמרי מע"א, רק הזמן שייקח לו עד שישיג חדש, גם זה חשוב להפריש מע"ז.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ופחד יצחק" - לא רצה לומר אלהי יצחק שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם ואע"פ שאמר לו בצאתו מבאר שבע אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת יעקב נתיירא לומר ואלהי ואמר ופחד, רש"י לא מפרש מדוע נתיירא.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
"ויפגעו בו מלאכי אלהים" - מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללותו לארץ, כאן היה זה בהקיץ, ולא בחלום, ויש לידע הטעם.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
הלשון נראה שכביכול היה ליעקב ספק בדבר.
.
ילקוט שמעוני פרשת וישלח (אות טו) מבראשית רבה:
וַיִּירָא יַעֲקֹב. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּתִיב: 'הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ', וְ'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי'. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּתִיב: 'וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ', וְאֵין דָּבָר רַע מַזִּיקְךָ; 'וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ'. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
רואים שקוף אמר:
הלשון נראה שכביכול היה ליעקב ספק בדבר.
.
ילקוט שמעוני פרשת וישלח (אות טו) מבראשית רבה:
וַיִּירָא יַעֲקֹב. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּתִיב: 'הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ', וְ'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי'. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. כְּתִיב: 'וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ', וְאֵין דָּבָר רַע מַזִּיקְךָ; 'וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ'. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה.
מה הביאור בזה?
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"ועבדתני" - כמו ותעבדני.
.
לדעת רבנו בחיי, הוו של 'ועבדתני' – וו־החיבור היא, ולא וו־ההיפוך:
הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם. יֹאמַר הַכָּתוּב: בְּוַדַּאי אָחִי אַתָּה, וְעַד עַתָּה עֲבַדְתַּנִי חִנָּם חֹדֶשׁ יָמִים, כִּי כֵּן הִזְכִּיר הַכָּתוּב 'וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים', וְאִם חָפֵץ אַתָּה לְהִתְעַכֵּב עוֹד מִכָּאן וְאֵילָךְ, הַגִּידָה לִּי מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"הן עוד היום גדול" - לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד אמר להם הן עוד היום גדול כלומר אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום ואם הבהמות שלכם אעפ"כ לא עת האסף המקנה וגו' (ב"ר), וידוע שהמקום הוא מקום של אנשי רשע, וכי סבר יעקב שמדקדקים הם בדיני שכיר יום.

זה לא קשור לדיני התורה של שכיר יום אלא לכל פועל ליומו שצריך לעבוד כל היום גם אצל גוים
(וכשם שהפועל רשע לא לעבוד חצי יום כך גם שוכרו רשע לכפותו לעבוד כל היום.. ועל כן התפלא יעקב היאך ישבתו בחצי היום)
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"בימי קציר חטים" - להגיד שבחן של שבטים שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו, אם זה דבר נפוץ שאין אדם מקפיד בו, מדוע רחל לא יכלה לקחת בעצמה, אלא הייתה צריכה לקחת מאחותה ולשלם ע"כ.
זהו דבר הפקר אבל נדיר
 
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"וישמע אלהים אל לאה" - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים, גם ברחל מבואר שרצונה לבנים היה בשביל שבטים, וכדפרש"י גבי יוסף ה' לי בן אחר.

מבואר בפסוקים שהיה זה כשכר שנתנה את זלפה שפחתה לאשה ליעקב. ואף שגם רחל נתנה את בלהה מ"מ רחל עשתה זאת כסגולה להיפקד למרות עקרותה ולאה לא הייתה צריכה לזאת אלא עשתה זאת לרוב חשקה לבנים 
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"צאן רבות" - פרות ורבות משאר צאן "ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה, מה נ"מ איך השיג יעקב עבדים ושפחות, שרש"י צריך להרחיב בזה.

אולי להגיד גודל הברכה שהייתה בצאנו עד שנמכר בדמים מרובים וממנו הגיע כל עושרו
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"צאן רבות" - פרות ורבות משאר צאן "ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה, מה נ"מ איך השיג יעקב עבדים ושפחות, שרש"י צריך להרחיב בזה.
פרשת ויצא
(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה: 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"וישם מראשותיו" - עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו: זאת אומרת: "עלי יניח צדיק את ראשו", וזאת אומרת: "עלי יניח" מיד עשאן הקב"ה אבן אחת. וזהו שנא' "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו", אם עושה מרזב סביבות ראשו, כבר די בזה להגן מפני החיות?
דברי דוד בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יא
[וישם מראשותיו] עשאן כמין מרזב סביב לראשו מפני חיות רעות. קשה מה מועיל המרזב סביב לראשו הלא יוכלו חיות רעות לשלוט בשאר גופו. ותו לאיזה צורך הביא רש"י כאן 'התחילו מריבות כו'', אם לתרץ מה שאמר אחר זה, האבן כו' היה לו לכתוב זה במקום שיש קושיא, וכאן ל"ק מידי. ונראה דבאמת הקיף כל גופו באבנים מפני חיות והא דנקט קרא 'מראשותיו' דהיינו סביב ראשו, הוא בשביל שהיה שם חידוש שהתחילו מריבות שכ"א שהיתה סביב הראש הית' רוצ' להיות תחת ראשו ממש ונעשו אבן אחת, משא"כ בהיקף שאר אבנים לא היה שם חידוש זה, כי היו רחוקות מן הראש גם בתחילה ע"י סדור של יעקב, וע"כ לא הזכיר הכתוב מאותו היקף כי לא היו מריבות זו עם זו. והענין הזה דומ' לשרי המלך הקרובים לו וחלק כבוד לאחד מהן, חבריו מתקנאים בו, אבל אותן שהם עבדיו ולא שרים אין מתקנאים באותו שר שנחלק לו כבוד כן הוא באלו אבנים אותן שהיו סביב ראשו יש להן כבוד יותר מן האבנים שסביב גופו ואין שייך קנאה אלא במי שהוא בסוג שלו כמ"ש: כלום חכם מקנא אלא בחכם כמותו: 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
"כי אחי אביה הוא" - קרוב לאביה כמו (לעיל יג) אנשים אחים אנחנו ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות ואם אדם כשר הוא גם אני בן רבקה אחותו הכשרה, אם לרמאות אחיו אני ברמאות, ולא פי' אם אדם כשר הוא אחיו אני בכשרות, אלא רק בן רבקה, וצ"ב.
דומני, שעיקר התמיהה היא במה שבצד ה'רמאות' כתב "אם לרמאות הוא בא", ובצד ה'כשרות' כתב "אם אדם כשר הוא"..
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
פרשנות זו...
רואים שקוף אמר:
יעקב לא חשב שלבן משקר, הוא חשב אותו רק כרמאי, לכך עשה כל הפירוט הזה. ויש לידע אם אכן חלוק הדבר גם להלכה [למעשה] בין שקר לרמאות.
מהיכן היא נלקחה?
והרי לשון רש"י הוא "ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהו".
 
חלק עליון תַחתִית