וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה

[בבלי]

פרק כט
פסוק ל
וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה 

למה צצה המילה גם? 

אני חשבתי אולי שהפסוק מעיד שיעקב אהב גם את לאה אבל יותר אהב את רחל ולכן צריך גם.

אשמח לשמוע דעתכם

[וחי בהם]

אכתוב מה שחידשתי בענין זה:
ויר'א יהו'ה כ'י שנוא'ה לאה (בראשית כט לא), סופי תיבות אהי"ה, לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לו כך הפקירה עצמה לאחר, לכך העיד הקב"ה שמו עליה (בעל הטורים). ועל כרחך כן הוא שחשדה יעקב, שהרי לא מסתבר שיעקב שנא אותה אם לא שחשדה בדבר ערוה והיתה שנואה בנשואיה, כעין שדרשו (יבמות כג. קידושין סח.) על הפסוק (דברים כא טו) 'אחת אהובה ואחת שנואה' דאיירי בשנואה בנישואיה, וכן דרשו (פסחים קיג:) על הפסוק (שמות כג ה) 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו' שלא איירי בשונא ישראל דהרי לא שריא למסניה, אלא איירי דחזי ביה דבר ערוה.
ונראה להוסיף תבלין ע"פ מה שכתבו התוס' (יבמות עו. ד"ה שלא) דהא שהיה ראובן ראשית אונו של יעקב הוא משום שלאה מיעכה בתוליה באצבע ולכן נתעברה בביאה ראשונה, והשתא י"ל שכיון שראה יעקב שאין ללאה בתולים, שפיר חשדה שהפקירה עצמה לאחר.
והטעם שלאה מיעכה בתוליה, נראה שהוא משום שחששה שמא לבוקר כשיראה יעקב שהיא לאה ירצה לגרשנה, אבל אם תהיה מעוברת לא יגרשנה, כמו שאכן אמרו בב"ר (עא ב): כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש עכ"ל. ולפי סברא זו נראה שרחל לא הוצרכה למעך בתוליה. והשתא יתכן לומר כי יעקב הסתפק אולי לאה היא ממשפחה שבתוליהן נושרות (עיין שבת סג:) או ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים (עיין כתובות י:), ולכן רק אחרי שמצא בתולים אצל רחל התחיל לשנוא את לאה. וזהו שנאמר (בראשית שם ל) 'ויבוא גם אל רחל', ש'גם' בא לרבות שבביאת רחל מצא בתולים, ואז 'ויאהב גם את רחל מלאה' כלומר שע"י שאצל לאה לא היו בתולים לכן אהב את רחל ושנא את לאה כי חשד שהפקירה עצמה.

[בבלי]

תודה רבה @וחי בהם.
אשמח לעוד פירושים.

[וחי בהם]

תעיין שם במפרשים ותראה כמה פירושים.
יש מהמפרשים שכתבו כדבריך, ראה למשל ברד"ק:
ויבא גם אל רחל, כמו שבא אל לאה. ויאהב גם את רחל מלאה, להודיע כי גם לאה אהב אע"פ שלא בחר בה מתחלה לאשה, כיון שנשאה לו אע"פ שלא היה בכוונה אהבה כמו שאדם אוהב אשתו, אבל יותר אהב רחל.

[נבשר]

אכתוב מה שחידשתי בענין זה:
ויר'א יהו'ה כ'י שנוא'ה לאה (בראשית כט לא), סופי תיבות אהי"ה, לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לו כך הפקירה עצמה לאחר, לכך העיד הקב"ה שמו עליה (בעל הטורים). ועל כרחך כן הוא שחשדה יעקב, שהרי לא מסתבר שיעקב שנא אותה אם לא שחשדה בדבר ערוה והיתה שנואה בנשואיה, כעין שדרשו (יבמות כג. קידושין סח.) על הפסוק (דברים כא טו) 'אחת אהובה ואחת שנואה' דאיירי בשנואה בנישואיה, וכן דרשו (פסחים קיג:) על הפסוק (שמות כג ה) 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו' שלא איירי בשונא ישראל דהרי לא שריא למסניה, אלא איירי דחזי ביה דבר ערוה.
ונראה להוסיף תבלין ע"פ מה שכתבו התוס' (יבמות עו. ד"ה שלא) דהא שהיה ראובן ראשית אונו של יעקב הוא משום שלאה מיעכה בתוליה באצבע ולכן נתעברה בביאה ראשונה, והשתא י"ל שכיון שראה יעקב שאין ללאה בתולים, שפיר חשדה שהפקירה עצמה לאחר.
והטעם שלאה מיעכה בתוליה, נראה שהוא משום שחששה שמא לבוקר כשיראה יעקב שהיא לאה ירצה לגרשנה, אבל אם תהיה מעוברת לא יגרשנה, כמו שאכן אמרו בב"ר (עא ב): כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש עכ"ל. ולפי סברא זו נראה שרחל לא הוצרכה למעך בתוליה. והשתא יתכן לומר כי יעקב הסתפק אולי לאה היא ממשפחה שבתוליהן נושרות (עיין שבת סג:) או ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים (עיין כתובות י:), ולכן רק אחרי שמצא בתולים אצל רחל התחיל לשנוא את לאה. וזהו שנאמר (בראשית שם ל) 'ויבוא גם אל רחל', ש'גם' בא לרבות שבביאת רחל מצא בתולים, ואז 'ויאהב גם את רחל מלאה' כלומר שע"י שאצל לאה לא היו בתולים לכן אהב את רחל ושנא את לאה כי חשד שהפקירה עצמה.

בפסוק כתוב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ורחל עקרה", ואח"כ כתוב ראובן שראה בעניי ושמעון כי שנואה אנכי. א"כ היתה שנואה ועוניה כבר שהיתה תחתיו עוד קודם שנשא את רחל. ובכלל צ"ב סדר המקראות שם שהרי עדיין לא נשא את רחל אז למה הזכיר את שרחל היתה עקרה. 
 

[בבלי]

א"כ השבטים מלאה הם בני שנואה!
אא"כ תאמר שפגה השנאה לפני הולדתו של ראובן

[נבשר]

א"כ השבטים מלאה הם בני שנואה!
אא"כ תאמר שפגה השנאה לפני הולדתו של ראובן

כבר ברמב"ן כתב ששנואה הכוונה שהשניה אהובה יותר וזה בושתה, והיינו שידעה שיעקב אבינו עובד שבע שנים לקבל את יעקב שתהיה אשתו ולא סגי לו בלאה, בודאי שחשבה על עצמה שהיא שנואה. ואגב בפסוק לא כתוב שיעקב "שנאה" אלא היא תפסה שהיא שנואה. ולכאו' ודאי שקיים הדין "אוהבה כגופו".

[וחי בהם]

אכתוב מה שחידשתי בענין זה:
ויר'א יהו'ה כ'י שנוא'ה לאה (בראשית כט לא), סופי תיבות אהי"ה, לפי שחשדה יעקב כמו שהפקירה עצמה לו כך הפקירה עצמה לאחר, לכך העיד הקב"ה שמו עליה (בעל הטורים). ועל כרחך כן הוא שחשדה יעקב, שהרי לא מסתבר שיעקב שנא אותה אם לא שחשדה בדבר ערוה והיתה שנואה בנשואיה, כעין שדרשו (יבמות כג. קידושין סח.) על הפסוק (דברים כא טו) 'אחת אהובה ואחת שנואה' דאיירי בשנואה בנישואיה, וכן דרשו (פסחים קיג:) על הפסוק (שמות כג ה) 'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו' שלא איירי בשונא ישראל דהרי לא שריא למסניה, אלא איירי דחזי ביה דבר ערוה.
ונראה להוסיף תבלין ע"פ מה שכתבו התוס' (יבמות עו. ד"ה שלא) דהא שהיה ראובן ראשית אונו של יעקב הוא משום שלאה מיעכה בתוליה באצבע ולכן נתעברה בביאה ראשונה, והשתא י"ל שכיון שראה יעקב שאין ללאה בתולים, שפיר חשדה שהפקירה עצמה לאחר.
והטעם שלאה מיעכה בתוליה, נראה שהוא משום שחששה שמא לבוקר כשיראה יעקב שהיא לאה ירצה לגרשנה, אבל אם תהיה מעוברת לא יגרשנה, כמו שאכן אמרו בב"ר (עא ב): כיון שראה אבינו יעקב מעשים שרימה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים אמר לאמן של אלו אני מגרש עכ"ל. ולפי סברא זו נראה שרחל לא הוצרכה למעך בתוליה. והשתא יתכן לומר כי יעקב הסתפק אולי לאה היא ממשפחה שבתוליהן נושרות (עיין שבת סג:) או ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים (עיין כתובות י:), ולכן רק אחרי שמצא בתולים אצל רחל התחיל לשנוא את לאה. וזהו שנאמר (בראשית שם ל) 'ויבוא גם אל רחל', ש'גם' בא לרבות שבביאת רחל מצא בתולים, ואז 'ויאהב גם את רחל מלאה' כלומר שע"י שאצל לאה לא היו בתולים לכן אהב את רחל ושנא את לאה כי חשד שהפקירה עצמה.

בפסוק כתוב "וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ורחל עקרה", ואח"כ כתוב ראובן שראה בעניי ושמעון כי שנואה אנכי. א"כ היתה שנואה ועוניה כבר שהיתה תחתיו עוד קודם שנשא את רחל. ובכלל צ"ב סדר המקראות שם שהרי עדיין לא נשא את רחל אז למה הזכיר את שרחל היתה עקרה. 
 

ברגע שראה יעקב שאין לה בתולים, היתה בספק 'שנואה', וספק זה הרי הוכרע אח"כ כשראה שלרחל יש בתולים, ושפיר שייך לומר שכיון שראה ה' שהיא שנואה עזר לה שנפקדה מיד ולא יכל יעקב לגרשה.
ומה שהזכיר בפסוק 'ויפתח את רחמה' שרחל עקרה הגם שזה היה עוד טרם הנישואין שלה (שהרי לאה נתעברה מיד בביאה ראשונה כמו שכתבו תוס'), כמדומה שזה קושיא ידועה, ויש מדייקים מכאן ששניהם היו עקרות, ואומר הכתוב שכאשר ראה השי"ת שלאה שנואה פתח את רחמה ושינה את טבעה משא"כ רחל נשארה עדיין עקרה.

[וחי בהם]

א"כ השבטים מלאה הם בני שנואה!
אא"כ תאמר שפגה השנאה לפני הולדתו של ראובן

כבר ברמב"ן כתב ששנואה הכוונה שהשניה אהובה יותר וזה בושתה, והיינו שידעה שיעקב אבינו עובד שבע שנים לקבל את יעקב שתהיה אשתו ולא סגי לו בלאה, בודאי שחשבה על עצמה שהיא שנואה. ואגב בפסוק לא כתוב שיעקב "שנאה" אלא היא תפסה שהיא שנואה. ולכאו' ודאי שקיים הדין "אוהבה כגופו".

בכל מקרה כבר הקשו הקדמונים שהיה ראובן 'בני תמורה', שהרי יעקב חשב שהיא רחל.