יערב שיחי אמר:לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?
עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה
ושוב הקושיא זועקת,
האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?
chaim אמר:יערב שיחי אמר:לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?
עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה
ושוב הקושיא זועקת,
האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?
ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
chaim אמר:מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל
המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
יערב שיחי אמר:עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.
זה סותר את מה שכתבת כאן:chaim אמר:מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל
המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
משום שאם היא לא ידעה על הסימנים הכיצד היא אומרת לה את זה?chaim אמר:ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
ואם כן והרי לאה לא ידעה שהיא מסרה לה את הסימנים, אז איך רחל אומרת זאת ללאה אם לאה תאמר "איזה סימנים? לא היו אף סימנים!" {ואולי אחרי הנישואין נודע לה על הסימנים?chaim אמר:מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל
המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
בבלי אמר:יערב שיחי אמר:עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.
מה המקור המדויק?
ואולי לפי דעה אחת לאה ידעה ולדעה השניה לאה לא ידעה ואז לא קשהבבלי אמר:זה סותר את מה שכתבת כאן:chaim אמר:מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל
המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
משום שאם היא לא ידעה על הסימנים הכיצד היא אומרת לה את זה?chaim אמר:ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
וכתבת בשם המדרש אגדה:
ואם כן והרי לאה לא ידעה שהיא מסרה לה את הסימנים, אז איך רחל אומרת זאת ללאה אם לאה תאמר "איזה סימנים? לא היו אף סימנים!" {ואולי אחרי הנישואין נודע לה על הסימנים?chaim אמר:מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל
המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
יערב שיחי אמר:לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
שמעתי פעם ביאור (לא זוכר את מקורו), כי כמו שאמרו בגמרא פנינה לשם שמים נתכוונה, שרצתה לצער את חנה כדי שתתפלל, כך גם יעקב ולאה טענו לה טענות שכאלו בכוונה לצערה כדי שתתפלל על בנים מתוך שברון לב, וכך תיוושע.יערב שיחי אמר:לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?
עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה
ושוב הקושיא זועקת,
האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?
פתיחתא דאיכ"ר, כד:יערב שיחי אמר:איני זוכר כעת, כמדומני הוא מהמפורסמות.בבלי אמר:מה המקור המדויק?יערב שיחי אמר:עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמְרָה: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשֹּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"; וּכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" וגו', וּכְתִיב "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
אמונת אומן אמר:ע''ד המוסר אפשר לומר כך:
האם אתה זוכר אם לפני כחמש שנים אשתך הגישה לך כוס קפה בבוקר?
ודאי שלא.
אדם זוכר דברים מיוחדים ולא דברים טריויאליים יומיומיים.
מידת הוותרנות של רחל היתה כזו, שכשרחל ויתרה על הסימנים,
היא לא הרגישה שהיא עושה משהו שראוי לזכור אותו לעולם!
וממילא גם לאה לא הרגישה כך!
זה לא היה איזה וויתור הירואי שעמד באוויר.
זה היה חסד רגיל של רחל אמנו!
עד כדי כך זה לא תפס מקום שזה כבר נשכח מלב, ולאה לא זכרה כלל את הענין של מסירת הסימנים והמסתעף.
ולכן גם יעקב אמר לה ''זקנתי הכניסה צרתה לביתה''.
ואם תרצו זה מסביר גם את הקושיא שנידונה פה שבוע שעבר בקשר ל'פרייאריות'' של רבקה בהשקאת עשר גמלים.
באהבת החסד המופלגת של רבקה לא היהכלל מקום לחשוב אם השני נזקק באמת לחסד וכמה, יהודי מבקש מים, זו הזדמנות ששווה כל הון דעלמא! את מי מעניין אם הוא יכול להסתדר לבד?
אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...נדיב לב אמר:אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
אמונת אומן אמר:אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...נדיב לב אמר:אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
חלילה.נדיב לב אמר:אמונת אומן אמר:אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...נדיב לב אמר:אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
יתכן להסביר בדקות שבדקות לגבי לאה. ראה כאן.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=199&t=15042#p216612
למה זה תשאל לשמי אמר:לגבי סימני יעקב ורחל שהזכירו למעלה דהוי הלכות נדה - ראה כאן שהסימנים היו אחרים לגמרי.
סימני יעקב ורחל.PDF
יערב שיחי אמר:התירוץ הוא תירוץ.
הקושיה טובה ממנו עשרות מונים.
צר לי, אבל אינני יורד לסוף דעתך.רבינא אמר:יערב שיחי אמר:התירוץ הוא תירוץ.
הקושיה טובה ממנו עשרות מונים.
התירוץ טוב ממנו עשרות מונים
מה לך להתהדר בקושייה שרואה בעיני רוחה את ויכוח לאה ורחל כאחרוני התגרנים בשוק?