המעט קחתך את אישי, האמנם?

יערב שיחי

משתמש ותיק
לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?

עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה

ושוב הקושיא זועקת,

האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?
 

בבלי

משתמש ותיק
הרי ידוע הדרשה על מאי עיניה רכות? אלא שבכתה על זה שהגדולה לגדול והקטנה לקטן.
ולאחר שיעקב קנה את הבכורה נהיה הגדול כי הוא עתה הבכור
ולכן הגדולה לגדול
ואז לאה טוענת המעט קחתך את אישי הרי הוא עימך כל לילה אע"פ שהוא אמור להיות עימי לפי החלוקה של הגדולה לגדול


יש לי גם פירוש אחר רק שאיני זוכר את נוסחו המדויק וכשאמצאהו אכתוב אותו כאן
 

chaim

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?

עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה

ושוב הקושיא זועקת,

האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?

ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
 

chaim

משתמש ותיק
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
chaim אמר:
יערב שיחי אמר:
לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?

עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה

ושוב הקושיא זועקת,

האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?

ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!


עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.
 
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
chaim אמר:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך

יפה!
ומה ס''ד של לאה?
 

בבלי

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.

מה המקור המדויק?
 

בבלי

משתמש ותיק
chaim אמר:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
זה סותר את מה שכתבת כאן:
chaim אמר:
ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
משום שאם היא לא ידעה על הסימנים הכיצד היא אומרת לה את זה? 


וכתבת בשם המדרש אגדה:
chaim אמר:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
ואם כן והרי לאה לא ידעה שהיא מסרה לה את הסימנים, אז איך רחל אומרת זאת ללאה אם לאה תאמר "איזה סימנים? לא היו אף סימנים!" {ואולי אחרי הנישואין נודע לה על הסימנים?
 

בבלי

משתמש ותיק
בבלי אמר:
chaim אמר:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
זה סותר את מה שכתבת כאן:
chaim אמר:
ידוע התשובה,
לאה לא ידעה שרחל מסרה לה סימנים, שהרי הסימנים היו הלכות טהרה וכמו שמבואר במדרש, ורחל למדה את לאה הלכות טהרה, ולאה לא ידעה מכל הסיפור שיעקב לא רוצה אותה, וגם רחל לא ספרה לה, וכמובן שיעקב לא ידע שרחל מסרה את הסימנים שלכן לא היה לו קפידא עליה.
וזה מגדיל את מעלת רחל שעשתה הכל אפילו שזה נגדה ובלי שאף אחד יידע מזה!
משום שאם היא לא ידעה על הסימנים הכיצד היא אומרת לה את זה?


וכתבת בשם המדרש אגדה:
chaim אמר:
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק ל

המעט קחתך וגו'. אמרה לאה לרחל לא דייך שלקחת את אישי שנמשך לבו אחריך, אמרה רחל ללאה לא לאה אישך הוא אלא אישי, ובעבורי בא מבאר שבע, ועל ידי שמסרתי לך הסימנים נעשה אישך
ואם כן והרי לאה לא ידעה שהיא מסרה לה את הסימנים, אז איך רחל אומרת זאת ללאה אם לאה תאמר "איזה סימנים? לא היו אף סימנים!" {ואולי אחרי הנישואין נודע לה על הסימנים?
ואולי לפי דעה אחת לאה ידעה ולדעה השניה לאה לא ידעה ואז לא קשה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
לכאורא הקושיה זועקת לשמים!



וביותר קשה, לפי מה שכתב האור החיים להוכיח מלשון המקרא שנקט 'ויקח את לאה' שלקחה בעל כרחה, ולא היה מרצונה של לאה להתייחד עם יעקב במקום אחותה רחל, ומנגד לאחר זמן לא זו בלבד שעומדת ומכחשת כנגד רחל, אלא גם להיפך ממה שנהגה היא עצמה. וראה מה שנכתב כאן בנסיון ליישב תמיהה זו.

אבל נראה לומר, שעיקר השתוקקות לאה להינשא ליעקב, זה בכדי שבית ישראל יבנה ממנה בהולדת בניה השבטים, ובאותה נקודת זמן פסקה היא מללדת והשתוקקה להוסיף עוד על בית ישראל [וכמובן שאי"ז רצון אנוכי] וכעת שרחל מבקשת ממנה את הדודאים שטובים הם להיפקד, על זה יצא קצפה, אבל ללא ספק לא עלה על לבה להתכחש למעשה הוויתור שאירע עם אחותה בעבר.

ושוב מצאתי שבדרך קצת דומה כתב ברבינו בחיי וזה לשונו: גם האמהות רחל ולאה שהיו מריבות זו עם זו על הפעולה הזאת הטבעית כל דבריהם היו מן המין הזה, כי היו יודעות ברוח הקודש ששנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב מארבע נשים. וזהו שאמרה לאה לרחל המעט קחתך את אישי וגו', והשיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה, ולאה שיצאה לקראתו ואמרה לו אלי תבוא כי שכר שכרתיך, לא היתה כוונתן רדיפת התאוה חס ושלום כי אם כוונת המצוה בלבד כאשר ידעו בנבואה. והדיבור הזה כנבואה באבות שכל פעולותיהם נמשכות אחר השכל וכל דבריהם אפילו השיחה שלהם על פיו יחנו ועל פיו יסעו, גם באמהות הנביאות, אין בהן כיעור ולא רוע מוסר ע"כ.

כמו"כ אפש"ל עפ"ד הרמב"ן שם, שלאה בטענתה 'המעט קחתך את אישי' לא שהתכחשה למעשה הויתור, אלא שהרגישה בלקיחת רחל את הדודאים כמעשה הגבירה עם האמה, וחרה לה, מפני כבוד יעקב שרצתה לבשם בהם יצועיו עיי"ש.

והט"ז על התורה כתב לפרש שם וז"ל: לכן ישכב וגו', שלי היתה שכיבת לילה זו. קשה מה שאמרה לאה המעט קחתך את אישי משמע שגם בזה יש לה תרעומת והא באמת שלה הוא. ונראה שהענין היה שהתחלת לילה הראשון היתה עם רחל ואח"כ חזר חלילה. ועכשיו חזר הסדר להיות התחלה ורחל היתה עקרת הבית וממנה היה מתחיל וע"ז אמרה לאה הנה אני גדולה ממך ואני מוותרת נגדך להיות עקרת הבית וההתחלה שלך, וע"ז אמרה קחתך את אישי שראוי להיות איש שלי בלילה זה עכ"ל. ולדבריו אין מקום לההערה.

ועיי"ע בפירוש הריב"א לאחד מבעה"ת כתב וז"ל: המעט קחתך את אישי וגו'. וי"ל דהכי פי' המעט קחתך אישי כדין בשכיבת לילה זו שלך היא כדפי' גבי לכן ישכב עמך הלילה וגו', ועוד רצונך לקחת גם מדודאי בני כדין שבקשת ממני שאתן לך מהם ועתה הלקיחות שעה דזו וזו בדין כדפי' עכ"ל.


 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ע''ד המוסר אפשר לומר כך:

האם אתה זוכר אם לפני כחמש שנים אשתך הגישה לך כוס קפה בבוקר?
ודאי שלא.
אדם זוכר דברים מיוחדים ולא דברים טריויאליים יומיומיים.

מידת הוותרנות של רחל היתה כזו, שכשרחל ויתרה על הסימנים,
היא לא הרגישה שהיא עושה משהו שראוי לזכור אותו לעולם!

וממילא גם לאה לא הרגישה כך!

זה לא היה איזה וויתור הירואי שעמד באוויר.
זה היה חסד רגיל של רחל אמנו!
עד כדי כך זה לא תפס מקום שזה כבר נשכח מלב, ולאה לא זכרה כלל את הענין של מסירת הסימנים והמסתעף.
ולכן גם יעקב אמר לה ''זקנתי הכניסה צרתה לביתה''.

ואם תרצו זה מסביר גם את הקושיא שנידונה פה שבוע שעבר בקשר ל'פרייאריות'' של רבקה בהשקאת עשר גמלים.
באהבת החסד המופלגת של רבקה לא היהכלל מקום לחשוב אם השני נזקק באמת לחסד וכמה, יהודי מבקש מים, זו הזדמנות ששווה כל הון דעלמא! את מי מעניין אם הוא יכול להסתדר לבד?
 

בת עין

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
לכאורא הקושיה זועקת לשמים!
לאה, אשר יעקב כלל לא רצה בה, ורחל מסרה לה את הסימנים במסירות נפש, באה בטענה כזו לרחל?

עוד ברש''י, אמר לה [יעקב לרחל] זקנתי הכניסה צרתה לתוך ביתה

ושוב הקושיא זועקת,

האם יש מי שהכניסה צרתה לביתה יותר מרחל שויתרה על הנישואין עצמן למען אחותה?
שמעתי פעם ביאור (לא זוכר את מקורו), כי כמו שאמרו בגמרא פנינה לשם שמים נתכוונה, שרצתה לצער את חנה כדי שתתפלל, כך גם יעקב ולאה טענו לה טענות שכאלו בכוונה לצערה כדי שתתפלל על בנים מתוך שברון לב, וכך תיוושע.
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש תשובות נכונות. יש תשובות יפות. יש תשובות למדניות. יש תשובות מתוקות.

אשריכם ישראל אשר בכם בחר א-ל!
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
בבלי אמר:
יערב שיחי אמר:
עפ''י זכרוני, מפורש במדרש שרחל היתה מתחת המיטה ודיברה עם יעקב כדי שלא יזהה בטביעות עינא דקלא.
מה המקור המדויק?
איני זוכר כעת, כמדומני הוא מהמפורסמות.
פתיחתא דאיכ"ר, כד:
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמְרָה: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ שֶׁיַּעֲקֹב עַבְדְּךָ אֲהָבַנִּי אַהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִשְׁלִימוּ אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים וְהִגִּיעַ זְמַן נִשֹּׂוּאַי לְבַעְלִי, יָעַץ אָבִי לְהַחְלִיפֵנִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִיל אֲחוֹתִי, וְהֻקְשָׁה עָלַי הַדָּבָר עַד מְאֹד כִּי נוֹדְעָה לִי הָעֵצָה, וְהוֹדַעְתִּי לְבַעְלִי וּמָסַרְתִּי לוֹ סִימָן שֶׁיַּכִּיר בֵּינִי וּבֵין אֲחוֹתִי כְּדֵי שֶׁלֹא יוּכַל אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי, וּלְאַחַר כֵּן נִחַמְתִּי בְּעַצְמִי וְסָבַלְתִּי אֶת תַּאֲוָתִי וְרִחַמְתִּי עַל אֲחוֹתִי שֶׁלֹא תֵצֵא לְחֶרְפָּה, וְלָעֶרֶב חִלְּפוּ אֲחוֹתִי לְבַעְלִי בִּשְׁבִילִי, וּמָסַרְתִּי לַאֲחוֹתִי כָּל הַסִּימָנִין שֶׁמָּסַרְתִּי לְבַעְלִי, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סָבוּר שֶׁהִיא רָחֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי תַּחַת הַמִּטָּה שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עִם אֲחוֹתִי וְהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ וְהִיא שׁוֹתֶקֶת וַאֲנִי מְשִׁיבַתּוּ עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, כְּדֵי שֶׁלֹא יַכִּיר לְקוֹל אֲחוֹתִי וְגָמַלְתִּי חֶסֶד עִמָּהּ, וְלֹא קִנֵּאתִי בָּהּ וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם עָפָר וָאֵפֶר לֹא קִנֵּאתִי לַצָּרָה שֶׁלִּי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְבוּשָׁה וּלְחֶרְפָּה, וְאַתָּה מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, רַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵאתָ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ בָּנַי וְנֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב וְעָשׂוּ אוֹיְבִים בָּם כִּרְצוֹנָם. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, בִּשְׁבִילֵךְ רָחֵל אֲנִי מַחֲזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ"; וּכְתִיב "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ" וגו', וּכְתִיב "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
ע''ד המוסר אפשר לומר כך:

האם אתה זוכר אם לפני כחמש שנים אשתך הגישה לך כוס קפה בבוקר?
ודאי שלא.
אדם זוכר דברים מיוחדים ולא דברים טריויאליים יומיומיים.

מידת הוותרנות של רחל היתה כזו, שכשרחל ויתרה על הסימנים,
היא לא הרגישה שהיא עושה משהו שראוי לזכור אותו לעולם!

וממילא גם לאה לא הרגישה כך!

זה לא היה איזה וויתור הירואי שעמד באוויר.
זה היה חסד רגיל של רחל אמנו!
עד כדי כך זה לא תפס מקום שזה כבר נשכח מלב, ולאה לא זכרה כלל את הענין של מסירת הסימנים והמסתעף.
ולכן גם יעקב אמר לה ''זקנתי הכניסה צרתה לביתה''.

ואם תרצו זה מסביר גם את הקושיא שנידונה פה שבוע שעבר בקשר ל'פרייאריות'' של רבקה בהשקאת עשר גמלים.
באהבת החסד המופלגת של רבקה לא היהכלל מקום לחשוב אם השני נזקק באמת לחסד וכמה, יהודי מבקש מים, זו הזדמנות ששווה כל הון דעלמא! את מי מעניין אם הוא יכול להסתדר לבד?

הייתי משתמש בשאלתך הרטורית להציע ביאור אחר, ע"ד הפשט.

האם אתה זוכר לפני שבועיים שאשתך הגישה לך כוס קפה בבוקר?
ודאי שלא.

ומתנה שקבלת לפני חודש.
ודאי שכן.

ושלפני שנה, שנתיים.
במעורפל.

ולפני ארבע או חמש שנים.
לא, אולי תזכיר לי?

כל מעשה שהו, נצרב חזק יותר, לטוח ארוך יותר, כפי גודל התפעלות הנפש ממנו.

ככל שהדבר מיוחד בעיני האדם, הזכרון חזק יותר, ומנגד בדברים יומיומיים הזכרון קצר יותר..

מכאן דרכנו נפרדות. אתה בחרת להפליג בשבחיה של רחל, שבעיניה מסירת הסימנים היה מעשה טריביאליי, ומסתבר שזו האמת.

אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]

אדם מקבל טובה מחבירו, 'טובה' כזו ששינתה לו את החיים.

אם תשאל אותו על הגמול שמוכן ליתן לחבירו, תשובתו, ככל אשר יחפוץ, גם אמכור את נעלי למענו..

אבל כנראה שגם להכרת הטוב יש גבול..

שים את שני האנשים הללו במסגרת אחת, שתגרום להם להתחכך באופן יומיומי, ובמשך כמה וכמה שנים.

כמה כבר נשאר מהזכרון העבר, לא הרבה...

ומכאן הדרך קרובה [של אנשי דעלמא] להתכחש לעבר..

אדם מתנהג על פי מה שהוא חש, וכנראה את ההווה חש יותר מאשר את זכרון העבר ומה שהיה אז..
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
נדיב לב אמר:
אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...

יתכן להסביר בדקות שבדקות לגבי לאה. ראה כאן.

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=199&t=15042#p216612
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
הבן איש חי כותב (איני זוכר בדיוק היכן)
שלאה ידעה היטב שיעקב רצה את רחל, אך היא גם ידעה שרחל עשתה הכל על מנת שלא להזכיר לה את זה, וכעת מכיוון שרחל הייתה עקרה וביקשה את הדודאים על מנת להיפקד, דאגה אחותה לומר לה את זה, מכיון שידעה שהיא תשתוק גם עכשיו, והרי שזה יגדיל את זכותה לגבי "ויזכור אלקים את רחל", ותזכה לילדים.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אמונת אומן אמר:
נדיב לב אמר:
אבל ייתכן להציע, פשט אחר.. [לא בדברי לאה חס וחלילה, אלא בתהלוכות אינשי דעלמא]
אתה אומר דברים שיכולים להיות נכונים, אבל אתה מביא הוכחה מלאה לאינשי דעלמא...

יתכן להסביר בדקות שבדקות לגבי לאה. ראה כאן.

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=199&t=15042#p216612
חלילה.
 
 

chaim

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי סימני יעקב ורחל שהזכירו למעלה דהוי הלכות נדה - ראה כאן שהסימנים היו אחרים לגמרי.

סימני יעקב ורחל.PDF

דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק כט

שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל
 

לייבל

משתמש ותיק
אולי יש לומר על דרך הפשט שדבר אחד הוא לוותר על חתן, אבל לוותר על בעל זה הרבה יותר קשה
ולכן זה גם לא נקרא שהכניסה צרתה כיון שיכלה עדיין להתחתן עם מישהו אחר ורק ויתרה על חתן
וכולא האי ואולי
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
אחרי כל התירוצים, כולל את שלי, הקושיא עדיין במקומה.
אבל אולי יש להבין קצת את לאה, דהנה רואים מהשמות שנתנה לאה לבניה שהיא הרגישה שהיא שנואה ושבעצם יעקב חפץ ברחל ולא בה, וע"י בניה היא מתקרבת ליעקב. ומה שרצתה רחל את הסמנים איתא ברמב"ן בשם יש אומרים כי יועילו להריון. ולאה פחדה שאם יהיה גם לרחל בנים, היא תאבד מקומה אצל יעקב לגמרי, שהרי בניה היו מה שקרבה אותה ליעקב, ואם יהיה לרחל בנים לא יהיה ליעקב ענין בה כלל. והיא לא ראתה שזה לא כ"כ רע במה שאין לה לרחל בנים, שהיא הייתה אשתו העיקרית של יעקב וזה יותר טוב מבנים, וכמו שאמר אלקנה לחנה ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים.
 

ערבה

משתמש ותיק
אם טענת לאה הייתה על עצם המצב שיעקב נמצא בעיקר עם רחל ולא עם לאה, הייתה לאה טוענת זאת עוד לפני שראובן היה מוצא את הדודאים,
אלא ודאי שלאה ידעה את מקומה, וטענתה לרחל הייתה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני.

ואין לדייק מלשון "קחתך את אישי" כביכול לאה טוענת טענה תמוהה שיעקב אמור להיות איתה אלא שרחל לוקחת לה אותו, כמו שאין לדייק מלשון "ולקחת גם" שוודאי מתפרשת על עצם המצב שיקרה אם לאה תביא לה את הדודאים ולא על לקיחה של רחל את הדודאים.

מקווה שהובנתי.
 

 
 

מסתפינא

משתמש ותיק
אפשר להסביר בפשטות
הרי אחרי שנתבררה העושק והרמאות של לבן, המשיך יעקב לגור איתה, והרי אין אדם עושה בב"ז, וע"כ כוונתו לקידושין כדת משה וישראל, והלאה אשתו של יעקב כדת וכדין.
מאוחר יותר יעקב מכניס מיטתו באהל של רחל, משמע שרוב הזמן היה יעקב שם, ולא חילק את זה שווה בשווה, ועל זה הטענה המעט קחתך את אישי.
 

רבינא

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
התירוץ הוא תירוץ.
הקושיה טובה ממנו עשרות מונים.

התירוץ טוב ממנו עשרות מונים
מה לך להתהדר בקושייה שרואה בעיני רוחה את ויכוח לאה ורחל כאחרוני התגרנים בשוק?
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רבינא אמר:
יערב שיחי אמר:
התירוץ הוא תירוץ.
הקושיה טובה ממנו עשרות מונים.

התירוץ טוב ממנו עשרות מונים
מה לך להתהדר בקושייה שרואה בעיני רוחה את ויכוח לאה ורחל כאחרוני התגרנים בשוק?
צר לי, אבל אינני יורד לסוף דעתך. 
היו כאן תירוצים יפים וטובים. 
התירוץ הזה הוא בעיני לא מיישב את תוקף הקושיה. 

הקושיה אינה שלי, 
כבר שאל אותה מרן הרא''ק ועוד רבים,
חיפשתי תירוץ טוב, וב''ה היו כאן תירוצים שהניחו את דעתי. 
 
 
חלק עליון תַחתִית