רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?נדיב לב אמר:אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
מהכת"תנתן הבבלי אמר:ידעה בבירור שאחר מה שקרה יעקב יסכים לכך
נדיב לב אמר:יעקב יצטרך לשאת את לאה,
לא.משה אמת אמר:רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?נדיב לב אמר:אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?נדיב לב אמר:לא.משה אמת אמר:רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?נדיב לב אמר:אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
יעקב שלם אמר:נדיב לב אמר:יעקב יצטרך לשאת את לאה,
מדוע
הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה
הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
משה אמת אמר:נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?נדיב לב אמר:לא.משה אמת אמר:רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
המילים "כל הסימנים" קאי על אריכות הלשון ברחל בתך הקטנה.
שפת חרשים בינינו.נדיב לב אמר:משה אמת אמר:נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?נדיב לב אמר:לא.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
המילים "כל הסימנים" קאי על אריכות הלשון ברחל בתך הקטנה.
במו"ס לא הבנתי מה כבודו רוצה. את הסימנים דרש ורצה בראשונה יעקב. כתבתם למעלה שלפי הפשט רחל היא שרצתה את הסימנים. צטטנו בפניך רש"י שסותר הנחה זו. ותו לא.
נדיב לב אמר:אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
ובגוף השאלה לפי פשוטם של דברים מתיישבת היא בנקל. הנה בדברי רש"י מדוקדק שלבן הכניס ללאה בעל כורחה, עיין שם רש"י פרק כט פסוק כה עהפ"ס ויהי בבוקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים" ע"כ. הרי מתבאר שמסרה רחל ללאה רק לאחר שנלקחה בעל כורחה, והבינה שבין שתגלה או לאו לאחר החלטת אביה, יעקב יצטרך לשאת את לאה, ולכך לכל הפחות שלא תבוש מסרה את הסימנין, וממילא לא היה כאן מרמה מצד רחל או לאה. ועיין באור החיים שם עהפ"ס ויקח את לאה כתב וז"ל: אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים, וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו ע"כ. ובעצם הדין בוודאי שבכל מצב שתלוי הדבר במגלה, שאין היתר לכך והוי גניבת דעת ואי"צ לפנים.
למה?נדיב לב אמר:יעקב שלם אמר:נדיב לב אמר:יעקב יצטרך לשאת את לאה,
מדוע
הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה
הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
זכרונות אמר:זיון זה בגדר רציחה
ווואאווומשה נפתלי אמר:הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
צפוני אמר:נדיב לב אמר:אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
ובגוף השאלה לפי פשוטם של דברים מתיישבת היא בנקל. הנה בדברי רש"י מדוקדק שלבן הכניס ללאה בעל כורחה, עיין שם רש"י פרק כט פסוק כה עהפ"ס ויהי בבוקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים" ע"כ. הרי מתבאר שמסרה רחל ללאה רק לאחר שנלקחה בעל כורחה, והבינה שבין שתגלה או לאו לאחר החלטת אביה, יעקב יצטרך לשאת את לאה, ולכך לכל הפחות שלא תבוש מסרה את הסימנין, וממילא לא היה כאן מרמה מצד רחל או לאה. ועיין באור החיים שם עהפ"ס ויקח את לאה כתב וז"ל: אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים, וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו ע"כ. ובעצם הדין בוודאי שבכל מצב שתלוי הדבר במגלה, שאין היתר לכך והוי גניבת דעת ואי"צ לפנים.
מנין שלבן הכניס את לאה בע"כ? היכן נמצא דבר זה ברש"י?
אדרבה מדברי לאה "המעט קחתך את אישי" מוכרח שלאה חשבה שהיא המיועדת ורחל לקחה את אישה.
סנגורן של ישראל אמר:למה?נדיב לב אמר:יעקב שלם אמר:מדוע
הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה
הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
משה נפתלי אמר:הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
ברור שהרב משה נפתלי ברעיונו הנחמד לא התכוון לשלול אפשרות של לשאת את שתיהן. ואי"ז נ"מ לעצם הרעיון.נדיב לב אמר:משה נפתלי אמר:הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
יצחק לא ציוה אותו אלא לשאת מבנות לבן ולא מבנות כנען. ומצד זה אין שום מניעה שישא שניים או אחת מהם אלא תלוי ברצונו אם לשאת שתי נשים כמו סביו או אישה אחת כאביו. וכעת שההנחה הראשונה נפלה כל הבנין התמוטט. ובכלל לפני ההנחה הראשונה איך נשא לאחמ"כ את רחל.
נדיב לב אמר:סנגורן של ישראל אמר:למה?נדיב לב אמר:
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.
וההנחה הראשונה לא שוללת אופציה של שתיהן.נדיב לב אמר:לא. כל הבנין מיוסד על ההנחה הראשונה.
סנגורן של ישראל אמר:נדיב לב אמר:סנגורן של ישראל אמר:למה?
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.
אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.
קצת פרופורציה,יעקב שלם אמר:זכרונות אמר:זיון זה בגדר רציחה
אם זה מאוד מבזה אותי שאני לא יודע את הסוד של קוקה קולה
מותר לרב לנדא לגלות לי אותו?!
צודק.נדיב לב אמר:סנגורן של ישראל אמר:נדיב לב אמר:
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.
אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.
"היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה"
זה גופא הביזיון, להסביר לו למה בדיעבד ובניגוד לרצונו, צריך לשאת את האישה הדחויה.
נכון שכך היה כתוב שם, "או את רחל או את לאה".נדיב לב אמר:ומה שכתב "וההנחה הראשונה לא שוללת אופציה של שתיהן". לדעתי זו טעות כפי שימצא הקורא.סנגורן של ישראל אמר:נדיב לב אמר:
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.
אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.