איך היה מותר לרחל לגלות את הסימנים?

יעקב שלם

משתמש ותיק
מדוע זה לא חסד על חשבון יעקב אבינו

גילוי סוד  וגניבת דעת וכו'
כדי שלאה לא תתבייש

הרי על דעת זה ניתנו הסימנים!!

אני יודע שהרבה שואלים את זה
 והרבה ווארטים נאמרו על זה

אני מחפש תשובה הלכתית!!
 

משה אמת

משתמש ותיק
יתכן לפי פשט,
לא יעקב דרש את הסימנים, אלא רחל רצתה סימנים.
לבסוף כשראתה בזיונה של לאה החליטה לוותר ולגלות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.

ובגוף השאלה לפי פשוטם של דברים מתיישבת היא בנקל. הנה בדברי רש"י מדוקדק שלבן הכניס ללאה בעל כורחה, עיין שם רש"י פרק כט פסוק כה עהפ"ס ויהי בבוקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים" ע"כ. הרי מתבאר שמסרה רחל ללאה רק לאחר שנלקחה בעל כורחה, והבינה שבין שתגלה או לאו לאחר החלטת אביה, יעקב יצטרך לשאת את לאה, ולכך לכל הפחות שלא תבוש מסרה את הסימנין, וממילא לא היה כאן מרמה מצד רחל או לאה. ועיין באור החיים שם עהפ"ס ויקח את לאה כתב וז"ל: אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים, וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו ע"כ. ובעצם הדין בוודאי שבכל מצב שתלוי הדבר במגלה, שאין היתר לכך והוי גניבת דעת ואי"צ לפנים.
 

משה אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
יעקב יצטרך לשאת את לאה,

מדוע

הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה

הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
נדיב לב אמר:
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?
לא.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
 

משה אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
משה אמת אמר:
נדיב לב אמר:
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.
רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?
לא.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?
המילים "כל הסימנים" קאי על אריכות הלשון ברחל בתך הקטנה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
נדיב לב אמר:
יעקב יצטרך לשאת את לאה,

מדוע

הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה

הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!

זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
נדיב לב אמר:
משה אמת אמר:
רש"י מדבר שם על הדיבור בין יעקב ללאה, לא על הסימנין שמסר לרחל, אולי טעית בהפניה?
לא.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?
המילים "כל הסימנים" קאי על אריכות הלשון ברחל בתך הקטנה.

במו"ס לא הבנתי מה כבודו רוצה. את הסימנים דרש ורצה בראשונה יעקב. כתבתם למעלה שלפי הפשט רחל היא שרצתה את הסימנים. צטטנו בפניך רש"י שסותר הנחה זו. ותו לא.
 

משה אמת

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
משה אמת אמר:
נדיב לב אמר:
לא.
בראשית פרק כט פסוק יח - וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בּבְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:
רש"י שם - כל הסימנים הללו למה לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו:
נו, כלומר הדיבור שיעקב דיבר עם לבן, לא?
המילים "כל הסימנים" קאי על אריכות הלשון ברחל בתך הקטנה.
 
במו"ס לא הבנתי מה כבודו רוצה. את הסימנים דרש ורצה בראשונה יעקב. כתבתם למעלה שלפי הפשט רחל היא שרצתה את הסימנים. צטטנו בפניך רש"י שסותר הנחה זו. ותו לא.
שפת חרשים בינינו.
השואל שאל על הסימנים שמסר יעקב לרחל, סימנים אלו אינן המילים "ברחל בתך הקטנה" אלא סימנים ביניהם, (הלכות נדה).
אני כתבתי שסימנים אלו באו לדרישת רחל.
הבאת לי רש"י שמדבר על המילים שאמר יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה", ולזה אמרתי שאין לזה קשר לדבריי.
מקוה שהובנתי נכונה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
צודק טעות שלי.




נ.ב עיינתי במפרשים ומדבריהם נראה פשוט שיעקב מדנפשיה חש לעשות סימנים. ובעיקר, כשיעקב מבקש מלבן שיתן לו לשאת את בתו רחל, הוא חושש שלבן יערים עליו ומתנה איתו באופן ברור שמדובר ברחל בתו הקטנה, בלי לתת פתח לערמת לבן, וכמו שכתב רש"י הנ"ל "לפי שהיה יודע בו שהוא רמאי אמר לו אעבדך ברחל ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק ת"ל בתך ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל ת"ל הקטנה ואעפ"כ לא הועיל שהרי רמהו", רואים כמה חשש יעקב מלבן, אם כן אין סיבה להניח שאת הסימנים שעשה יעקב עם רחל, זה היה לדרישתה ולא לדרישתו, לאחר שרואים את חששו הגדול ולדעתי זה פשוט.
שו"מ, רבנו בחיי פרק כט פסוק טו כותב וז"ל: ורבינו שלמה ז"ל פירש מה שהוסיף לומר בתך הקטנה לפי שהיה לבן אצלו בחזקת רמאי וחשב אולי יביא לו אשה מן השוק ששמה רחל לכך הוצרך לומר בתך, ושמא יביא לו את לאה ויאמר זו בתי לכך הוסיף לומר הקטנה, והנה יעקב נזהר בזה כדי שלא ירמהו לבן ואף על פי כן רמהו לבסוף ולא הועיל לו כלום והכניס לו לאה במקום רחל ע"כ.

 

צפוני

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.

ובגוף השאלה לפי פשוטם של דברים מתיישבת היא בנקל. הנה בדברי רש"י מדוקדק שלבן הכניס ללאה בעל כורחה, עיין שם רש"י פרק כט פסוק כה עהפ"ס ויהי בבוקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים" ע"כ. הרי מתבאר שמסרה רחל ללאה רק לאחר שנלקחה בעל כורחה, והבינה שבין שתגלה או לאו לאחר החלטת אביה, יעקב יצטרך לשאת את לאה, ולכך לכל הפחות שלא תבוש מסרה את הסימנין, וממילא לא היה כאן מרמה מצד רחל או לאה. ועיין באור החיים שם עהפ"ס ויקח את לאה כתב וז"ל: אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים, וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו ע"כ. ובעצם הדין בוודאי שבכל מצב שתלוי הדבר במגלה, שאין היתר לכך והוי גניבת דעת ואי"צ לפנים.

מנין שלבן הכניס את לאה בע"כ? היכן נמצא דבר זה ברש"י?
אדרבה מדברי לאה "המעט קחתך את אישי" מוכרח שלאה חשבה שהיא המיועדת ורחל לקחה את אישה.
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יעקב שלם אמר:
נדיב לב אמר:
יעקב יצטרך לשאת את לאה,

מדוע

הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה

הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
 
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
למה?
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
 
 

זכרונות

משתמש ותיק
בזיון זה בגדר רציחה, ואין לשאול מי התיר לרחל ע"פ הלכה, דפיקוח נפש דוחה את כל התורה חוץ מג' עבירות,
השאלה הוא רק מאין לקחה רחל את כוחות הנפש למסור את בעלה לאחותה, ובעצם היא היחידה שהקב"ה לא מצא תשובה למה הגלה את בניה, ולא נהג בהם ברחמים שהיא נהגה באחותה, ולכן קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, והקב"ה הבטיח לה, ושבו מארץ אויב
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
ווואאווו

נפלא מאוד האם זה הבנה שהתחדשה לך
או שיש לך מקור
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
צפוני אמר:
נדיב לב אמר:
אם לפי הפשט, את הסימנים דרש יעקב, כמבואר ברש"י שם פרק כט פסוק יח.

ובגוף השאלה לפי פשוטם של דברים מתיישבת היא בנקל. הנה בדברי רש"י מדוקדק שלבן הכניס ללאה בעל כורחה, עיין שם רש"י פרק כט פסוק כה עהפ"ס ויהי בבוקר והנה היא לאה - אבל בלילה לא היתה לאה לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה ומסרה לה אותן סימנים" ע"כ. הרי מתבאר שמסרה רחל ללאה רק לאחר שנלקחה בעל כורחה, והבינה שבין שתגלה או לאו לאחר החלטת אביה, יעקב יצטרך לשאת את לאה, ולכך לכל הפחות שלא תבוש מסרה את הסימנין, וממילא לא היה כאן מרמה מצד רחל או לאה. ועיין באור החיים שם עהפ"ס ויקח את לאה כתב וז"ל: אולי שלא רצתה לרמות יעקב ולקחה בעל כרחה או בריצוי דברים, וזולת זה לא היה צריך לומר אלא ויבא לאה בתו אליו ע"כ. ובעצם הדין בוודאי שבכל מצב שתלוי הדבר במגלה, שאין היתר לכך והוי גניבת דעת ואי"צ לפנים.

מנין שלבן הכניס את לאה בע"כ? היכן נמצא דבר זה ברש"י?
אדרבה מדברי לאה "המעט קחתך את אישי" מוכרח שלאה חשבה שהיא המיועדת ורחל לקחה את אישה.


על שאלתך מנין בע"כ, לכן הבאנו מה שכתב האור החיים להוכיח מלשון המקרא שנקט 'ויקח את לאה' שלקחה בעל כרחה, ועל שאלתך היכן נמצא דבר זה ברש"י. מלבד האור החיים שמדייק כך מפשט המקרא ואין שום סיבה לפרש ברש"י אחרת מפשט המקרא, גם ברש"י גופיה הדבר מדוקדק, שהלא אם לאה נכנסה ליעקב שלא בעל כרחה אלא מרצונה, אם כן מדוע מסרה לרחל את הסימנים לאחר "שראתה שמכניסין לו את לאה שלא תכלם" ולא די לה לומר ללאה, שיעקב יעמוד תיכף על הערמה שאינה רחל בגלל הסימנים וממילא לא היתה נכנסת בלי שתצטרך למסור לה הסימנים, בהכרח שלאה נכנסה בע"כ ומשום כך כדי שלא תיכלם מסרה לה רחל את הסימנים. ובמה שהעיר מהפסוק 'המעט קחתך את אישי', אין הכרח שחשבה לאה שהיא המיועדת מתחילה להיות אשתו הראשונה ועוד להניח שהייתה מכחשת האמת, ובהכרח ששם מדברת התורה לאחר שכבר לקח יעקב את לאה לאישתו הראשונה ונולדו לו ממנה רוב שבטים [ביחס לחלקה] ובזה טוענת לאה בסופו של דבר קרה שאני אשתו הראשונה, וכמו שפירש שם החזקוני "המעט קחתך את אישי - שהרי אנכי נשאתי לו תחילה ואת נעשית צרתי".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
יעקב שלם אמר:
מדוע

הוא ישאל אותה את הסימנים ואם לא תדע הוא לא יתייחד עמה

הרי לשם כך ניתנו הסימנים?!
 
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
למה?
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
 


הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.


יצחק לא ציוה אותו אלא לשאת מבנות לבן ולא מבנות כנען. ומצד זה אין שום מניעה שישא שניים או אחת מהם אלא תלוי ברצונו אם לשאת שתי נשים כמו סביו או אישה אחת כאביו. וכעת שההנחה הראשונה נפלה כל הבנין התמוטט. ובכלל לפני ההנחה הראשונה איך נשא לאחמ"כ את רחל.
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
משה נפתלי אמר:
הנה העובדות לאשורן:
א. בפני יעקב עמדה ברירה אחת ויחידה: או רחל או לאה; שום אפשרות אחרת לא היתה קיימת, שכן ציוה אותו אביו 'קח לך אשה מבנות לבן אחי אמך'.
ב. כאשר שאל את רחל 'מִינַּסְבַת לִי', אילו היתה משיבה בשלילה, היה בהכרח נושא את לאה.
ג. בשעת מעשה אמנם השיבה 'אין', אבל כִּי מְטָא לֵילְיָא, אֲמַרָה 'הַשְׁתָּא מִכַּסְּפָא אֲחָתַאי', וניחמה על הסכמתה לאמר 'מה עשיתי'.
ד. מאחר שחזרה בה רחל מדעתה, שוב לא עמדה בפני יעקב כל אפשרות אחרת מלבד לשאת את לאה, והואיל וכן, עמדה רחל ומסרה לה את הסימנים.
 
יצחק לא ציוה אותו אלא לשאת מבנות לבן ולא מבנות כנען. ומצד זה אין שום מניעה שישא שניים או אחת מהם אלא תלוי ברצונו אם לשאת שתי נשים כמו סביו או אישה אחת כאביו. וכעת שההנחה הראשונה נפלה כל הבנין התמוטט. ובכלל לפני ההנחה הראשונה איך נשא לאחמ"כ את רחל.
ברור שהרב משה נפתלי ברעיונו הנחמד לא התכוון לשלול אפשרות של לשאת את שתיהן. ואי"ז נ"מ לעצם הרעיון.
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
 
זה העניין, שמחשבה זו עלתה בלב יעקב כשסיכם איתה את הסימנים, אבל רחל ולאה ידעו את נפש אביהם שלאחר שכפה על לאה בעל כרחה להתכנס יחד עם יעקב, לא יועיל מאומה אם תדע או לא תדע את הסימנים, וכמו שהכתוב מעיד אח"כ מה שעונה לבן ליעקב בתשובה לשאלתו למה רימתני - "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
למה?
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
 
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.


אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
למה?
יעקב לא יתייחד איתה.
והתירוץ של לבן היה בדיעבד.
 
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.


אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.
 

"היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה"
זה גופא הביזיון, להסביר לו למה בדיעבד ובניגוד לרצונו, צריך לשאת את האישה הדחויה.

ומה שכתב "וההנחה הראשונה לא שוללת אופציה של שתיהן". לדעתי זו טעות כפי שימצא הקורא.
 

זכרונות

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
זכרונות אמר:
זיון זה בגדר רציחה

אם זה מאוד מבזה אותי שאני לא יודע את הסוד של קוקה קולה

מותר לרב לנדא לגלות לי אותו?!
קצת פרופורציה, 
ובהנחה שלאה לא יודעת שאביה מרמה את יעקב, וכמו שאמרה לרחל המעט קחתך את אישי, ואם היא יודעת שיעקב רצה את רחל איך היא מעיזה לומר שרחל לקחה את אישה כשבאמת לאה לקחה את מה שמגיע לרחל 
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
 
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.


אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.

"היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה"
זה גופא הביזיון, להסביר לו למה בדיעבד ובניגוד לרצונו, צריך לשאת את האישה הדחויה.
צודק.
אבל עצם העניין לא נראה לי. איך לבן היה יכול להכריח אותו להתחתן עם לאה? ואם הוא יכל, למה לא לעשות את זה להדיא, לפני אותו לילה? ברור שכל הרמאות היתה שיעקב יהיה כבר לאחר מעשה, ואת זה היה אפשר למנוע ע"י הסימנים.
 

ירמיה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
נדיב לב אמר:
 
הגע בעצמך, וכי לאחר שיעקב עבד את לבן שבע שנים 'כימים אחדים' בכדי לזכות ברחל לאישה באהבתו אותה, כעת שנתן לו את לאה יחזור בו יעקב? ודאי שלא, וכל מטרת יעקב בנתינת הסימנים לרחל, בכדי שידע לזהות ולמנוע אופן שיבוא עליו לבן בדרך ערמה, אבל ברגע שלבן החליט לכפות לגמרי את רצונו, ובשל כך כפה את לאה בניגוד לרצונה, הבינו רחל ולאה שלא יועילו הסימנים למנוע שלא יתייחד איתה, שהרי זה רצונו המוחלט של אביהם, ושמא יעקב יחליט לסרב להתייחד ולשאת אותה לאישה ויפנה לדרכו, לא עלה על ליבם שיבחר בכך לאחר שחזק רצונו לשאת אותה לאישה בכל מחיר עד שעבד לאביהם שבע שנים תמימות.


אתה מתכוון לומר שגם ליעקב לא היתה ברירה והוא היה מוכרח לשאת את לאה? אז למה ללכת עקום? לאה היתה צריכה לשבת ולהסביר לו את זה, וכך ישאנה מדעתו בהסכמתו מלכתחילה, ולא יהיה מוכרח להישאר איתה לאחר מעשה.
ומה שכתב "וההנחה הראשונה לא שוללת אופציה של שתיהן". לדעתי זו טעות כפי שימצא הקורא.
נכון שכך היה כתוב שם, "או את רחל או את לאה".
אבל לא כדי לשלול אופציה של שתיהן שלא עלתה על דעת הכותב.
תתייחס לרעיון.
 
 
חלק עליון תַחתִית