פרשת תולדות, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך

עורך תורני

משתמש רשום
רש"י מפרש "והיה כאשר תריד. לשון צער, כמו אריד בשיחי (תהלים נה, ג.), כלומר כשיעברו ישראל על התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עולו וגו':
לכאורה תמוה למה המצב של "כשיעברו ישראל על התורה" מכונה בשם "כאשר תריד", הלא הצער על נטילת הברכות קיים תמיד, ועכשיו רק יהיה לעשיו פתחון פה לטעון טענותיו. וצ"ב.
וי"ל בב' אופנים: א. לא מדובר כאן על צער וכאב לב בעלמא אלא על טענת צער, שעשיו בא וטוען טענה "ציערנו ולקחו לי את הברכות", וכל זמן שיעקב שומר על המצוות אין לעשיו זכות לטעון את טענת הצער.
ב. כל זמן שישראל שומרים על התורה ראוים הם לברכה מצד עצמם ולא מצד ברכת יצחק, רק כאשר יעברו על התרוה אז זוכים הם לריבוי טובה מחמת ברכת יצחק ועשיו מצטער על נטילתם <אלא שקצ"ב, כי עשיו הפסיד את הברכות בין כה וכה, וצערו קיים תמיד גם אם יעקב זכאי לברכה מצד עצמו>
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אולי י"ל שאם ישראל מקיימים את התורה יש שפע וברכה לעולם באופן שגם עשו מקבל את השפע הלזה (וכמו שמקריבים קרבנות בסוכות בשביל האומות) וממילא אינו מצטער על הברכות שנטל יעקב כיון שסו"ס יש לו שפע, ורק כשישראל אין מקיימים את התורה ואין שפע בעולם מצטער עשו שאילו היה מקבל את הברכות היה לו שפע גם לולי עם ישראל.
 
חלק עליון תַחתִית