ערבה אמר:עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים,
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים.
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"
אשמח לעזרה.
ייש"כ על הפירושים הנפלאים שהבאת, אבל הם בעיקר מסבירים באופן נקודתי מדוע נזכרה פה לשון זו ומה היא מוסיפה אך לא יעזרו למקומות אחרים, למעט הפירוש השני של האור החיים שהוא מאד מעניין, ולפיו כל מקום שנאמר לאמר מצביע על כך שהדברים הכתובים נאמרו בלשון שונה, ונכתבה רק רוח הדברים,נדיב לב אמר:ערבה אמר:עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים,
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים.
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"
אשמח לעזרה.
בפשוטו משמעות המילה לאמר, "וכך נאמרו הדברים". ז"א שהתורה תיכף מפרטת מה נאמר.
לדוגמה הפסוק בדברים -"ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו". או הפסוק במלכים - ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר: הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקתי וגו'. ובמפרשים כתבו בזה כמה ביאורים.
אור החיים - לאמר הנה וגו' - פירוש שלא יחשוב כי כבר עבר זמן ארוך מאת דבר יצחק לעשו, ויאמר כי לא יספיק הוא לעשות מצותה של רבקה עד שכבר עשו עשה מעשהו, לזה אמרה "לאמר הנה" פירוש אמרה לו כי באותה שעה סמוך שמעה ויש זמן: עוד נתכוונה באומרה "לאמר" שלא להוציא דבר שקר מפיה כי לא אמרה הדברים בדקדוק כיציאתם מפה יצחק, לזה אמרה לאמר הביאה וגו' פירוש מה שנתכוין באמירתו הוא זה, וזולת לאמר יהיה נשמע כי אומרת דבריו בדקדוק:
שפתי כהן - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. למה לאמר תרי זימני, אלא אמרה רבקה לאמר, הנה שמעתי זאת האמירה שאני אומרת לך ברוח הקודש נאמר לי כי איני צייתנית, ולזה אמר שמעתי את אביך לא אמרה אביך אלא את אביך לומר שברוח הקודש נאמר, אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד, כלומר אף על פי שהוא אמר צא השדה וצודה לי ציד, הכוונה היא ההבאה לא הצידה שאם הכוונה היא הצידה לא היה נאמר לי ברוח הקודש שאין אתה צייד ואינך איש שדה אלא מכאן שהכוונה היא ההבאה עיקר. ועוד לאמר עיקר אמירה היא לאמר הביאה לי, ועשה לי, שתעשה המצוות לשמה, ולזה כשבא יעקב אמר עשיתי כאשר דברת, העשיה והדיבור על כל דבר הייתי אומר זה לכבוד אבא, וכשבא עשו אמר יקום אבי ויאכל מציד בנו, אמר יצחק זה לא כיוון בשעת הצידה אלא לעצמו שאמר מציד בנו, ולזה ויחרד יצחק חרדה גדולה ויאמר מי אפוא גימטריא פח, שם לי פח ללכדני להאכילני לחם חמודות שהוא צד לעצמו ואחמוד אותו ציד לאכול ממנו, הוא הצד ציד ויבא לי לשמי זה ראוי לברכה, גם ברוך יהיה, סופי תיבות גימטריא ה"ס היא השכינה, גם השכינה תסכים עמי בברכתי:
פרדס יוסף - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר (כ"ז, ו). תיבות לאמר ראשון ושני צריך ביאור. וכתב בספר עץ הדעת טוב על כתובות [רמזי תורה תולדות ד"ה ורבקה] דדיבור קשה ואמירה רכה, ועשו היה ירא שלא יעשה יעקב תחבולה וליטול הברכות, על כן התחכם יצחק ונתן עצה לעשו שידבר בלשון רכה כלשון יעקב ויהיה סימן ליצחק שעשו הוא המדבר, דמסתמא יעקב ישנה וידבר כעשו בלשון קשות שידמה יצחק שזה עשו, אמנם רבקה ידעה ברוח הקודש מסימן שמסר יצחק לעשו, לזה אמרה ליעקב "לאמר" שיאמר בלשון רכה, וטעם הדבר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו לאמר, שפקד עליו שיאמר בלשון רכה, ועיין ג"כ בפנינים יקרים [השמטות לפרשת תולדות ד"ה ורבקה]:
רמב"ן שמות פרשת וארא ו, ינדיב לב אמר:לע"ע לא מצאתיו ברמב"ן
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
נכון, התייחסתי רק לחיפוש הרמב"ן, אך לא למה שציטטתם בשמו.נדיב לב אמר:הרמב"ן שמפרש לאמר 'אמירה ברורה' לכאורה זה פירוש אחר ממה שכתבתי וממה שכתב @הכהן בשמו, לא?
ערבה אמר:עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים,
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים.
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"
אשמח לעזרה.
האם הגר"א סובר כהרמב"ןאליהו52 אמר:וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה ששבר עמו. עכ"ל.
נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
יהודה בן יעקב אמר:רמב"ן שמות פרשת וארא ו, י
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריךמ.ה. אמר:עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
huo yuc יום טוב אמר:האם הגר"א סובר כהרמב"ןאליהו52 אמר:וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה ששבר עמו. עכ"ל.
נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
יהודה בן יעקב אמר:רמב"ן שמות פרשת וארא ו, י
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
או שזה פירוש אחר
כמובן כוונתי הייתה שבפועל אין פירוש אחיד בכל המקומות, מכיוון שאותו השורש בא לידי ביטוי למעשה כל פעם בצורה אחרת.אליהו52 אמר:מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריךמ.ה. אמר:עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
א. אם כוונתך שהדבר ימשיך לפעול מה תענה בשבעת ימי המילואים או בכל דבר שאין למדים ממנו דין לדורות.
ב. מה תעשה במקומות שאינו הוראה אלא דיבור סתם תוכחה וכד'.
ג. כיצד תסביר את הפסוק "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" ועוד כהנה וכהנה...
יותר מובן...מ.ה. אמר:כמובן כוונתי הייתה שבפועל אין פירוש אחיד בכל המקומות, מכיוון שאותו השורש בא לידי ביטוי למעשה כל פעם בצורה אחרת.אליהו52 אמר:מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריךמ.ה. אמר:עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
א. אם כוונתך שהדבר ימשיך לפעול מה תענה בשבעת ימי המילואים או בכל דבר שאין למדים ממנו דין לדורות.
ב. מה תעשה במקומות שאינו הוראה אלא דיבור סתם תוכחה וכד'.
ג. כיצד תסביר את הפסוק "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" ועוד כהנה וכהנה...
ולא הבנתי את קושיותיך מהדוגמאות שהזכרת,
לא טענתי שזה צריך ליצור דבר לדורות, אלא לקיים במציאות את אמירת האומר, גם תוכחה או מחמאה היא אמירה שתכליתה להתקיים במציאות.
ובדומה פירש אחיו הג"ר ישכר בער בפירושו צוף-דבש עה"ת (בר' א, כב) ז"ל "בא ברוב המקומות אחר הדבור והאמירה, לפי שמדרך הלשון כשיסופר דבר [ש]דובר בין אדם לחבירו בלשון נסתר יסופר באותו לשון עצמו. אבל הדבור [ב]לשון נוכח לא יתכן לספר באותו לשון עצמו לפי שאז הוא נסתר. ואם הרצון לספר באותו לשון עצמו, צריך להוסיף אחרי כלל הסיפור 'וכה אמר'. וזה שימוש "לאמר", כאילו 'וכה אמר'. כי אילו היה נכתב "ויאמר ה' אל משה" לבד, היה צריכה התורה המספרת לנו לכתוב "החדש הזה להם ראש כו'", שידבר אל בני ישראל. ובמלת "לאמר", שמשמש זה תוכן הדבור, נשאר הלשון על מכונו. וזה כוונת התורה, שלא ישונה מלשון השי"ת".וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה שדבר עמו. עכ"ל.
נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר