מה פירוש המילה "לאמֹר"

ערבה

משתמש ותיק
עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים, 
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים. 
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"

אשמח לעזרה.  
 

הכהן

משתמש ותיק
כמדומני שיש על זה רמב"ן, לא זוכר היכן, שמפרש את המילה הזו "כדלהלן" או משהו כזה.
יש עוד מקומות רבים מספור שפירוש זה מוכרח, לדוגמה "ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם"
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ערבה אמר:
עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים, 
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים. 
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"

אשמח לעזרה.  


בפשוטו משמעות המילה לאמר, "וכך נאמרו הדברים". ז"א שהתורה תיכף מפרטת מה נאמר.
לדוגמה הפסוק בדברים -"ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו". או הפסוק במלכים - ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר: הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקתי וגו'. ובמפרשים כתבו בזה כמה ביאורים.

אור החיים - לאמר הנה וגו' - פירוש שלא יחשוב כי כבר עבר זמן ארוך מאת דבר יצחק לעשו, ויאמר כי לא יספיק הוא לעשות מצותה של רבקה עד שכבר עשו עשה מעשהו, לזה אמרה "לאמר הנה" פירוש אמרה לו כי באותה שעה סמוך שמעה ויש זמן: עוד נתכוונה באומרה "לאמר" שלא להוציא דבר שקר מפיה כי לא אמרה הדברים בדקדוק כיציאתם מפה יצחק, לזה אמרה לאמר הביאה וגו' פירוש מה שנתכוין באמירתו הוא זה, וזולת לאמר יהיה נשמע כי אומרת דבריו בדקדוק:

שפתי כהן - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. למה לאמר תרי זימני, אלא אמרה רבקה לאמר, הנה שמעתי זאת האמירה שאני אומרת לך ברוח הקודש נאמר לי כי איני צייתנית, ולזה אמר שמעתי את אביך לא אמרה אביך אלא את אביך לומר שברוח הקודש נאמר, אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד, כלומר אף על פי שהוא אמר צא השדה וצודה לי ציד, הכוונה היא ההבאה לא הצידה שאם הכוונה היא הצידה לא היה נאמר לי ברוח הקודש שאין אתה צייד ואינך איש שדה אלא מכאן שהכוונה היא ההבאה עיקר. ועוד לאמר עיקר אמירה היא לאמר הביאה לי, ועשה לי, שתעשה המצוות לשמה, ולזה כשבא יעקב אמר עשיתי כאשר דברת, העשיה והדיבור על כל דבר הייתי אומר זה לכבוד אבא, וכשבא עשו אמר יקום אבי ויאכל מציד בנו, אמר יצחק זה לא כיוון בשעת הצידה אלא לעצמו שאמר מציד בנו, ולזה ויחרד יצחק חרדה גדולה ויאמר מי אפוא גימטריא פח, שם לי פח ללכדני להאכילני לחם חמודות שהוא צד לעצמו ואחמוד אותו ציד לאכול ממנו, הוא הצד ציד ויבא לי לשמי זה ראוי לברכה, גם ברוך יהיה, סופי תיבות גימטריא ה"ס היא השכינה, גם השכינה תסכים עמי בברכתי:

פרדס יוסף - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר (כ"ז, ו). תיבות לאמר ראשון ושני צריך ביאור. וכתב בספר עץ הדעת טוב על כתובות [רמזי תורה תולדות ד"ה ורבקה] דדיבור קשה ואמירה רכה, ועשו היה ירא שלא יעשה יעקב תחבולה וליטול הברכות, על כן התחכם יצחק ונתן עצה לעשו שידבר בלשון רכה כלשון יעקב ויהיה סימן ליצחק שעשו הוא המדבר, דמסתמא יעקב ישנה וידבר כעשו בלשון קשות שידמה יצחק שזה עשו, אמנם רבקה ידעה ברוח הקודש מסימן שמסר יצחק לעשו, לזה אמרה ליעקב "לאמר" שיאמר בלשון רכה, וטעם הדבר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו לאמר, שפקד עליו שיאמר בלשון רכה, ועיין ג"כ בפנינים יקרים [השמטות לפרשת תולדות ד"ה ורבקה]:
 

ערבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
ערבה אמר:
עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים, 
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים. 
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"

אשמח לעזרה.  
 

בפשוטו משמעות המילה לאמר, "וכך נאמרו הדברים". ז"א שהתורה תיכף מפרטת מה נאמר.
לדוגמה הפסוק בדברים -"ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו". או הפסוק במלכים - ויהי דבר ה' אל שלמה לאמר: הבית הזה אשר אתה בנה אם תלך בחקתי וגו'. ובמפרשים כתבו בזה כמה ביאורים.

אור החיים - לאמר הנה וגו' - פירוש שלא יחשוב כי כבר עבר זמן ארוך מאת דבר יצחק לעשו, ויאמר כי לא יספיק הוא לעשות מצותה של רבקה עד שכבר עשו עשה מעשהו, לזה אמרה "לאמר הנה" פירוש אמרה לו כי באותה שעה סמוך שמעה ויש זמן: עוד נתכוונה באומרה "לאמר" שלא להוציא דבר שקר מפיה כי לא אמרה הדברים בדקדוק כיציאתם מפה יצחק, לזה אמרה לאמר הביאה וגו' פירוש מה שנתכוין באמירתו הוא זה, וזולת לאמר יהיה נשמע כי אומרת דבריו בדקדוק:

שפתי כהן - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. למה לאמר תרי זימני, אלא אמרה רבקה לאמר, הנה שמעתי זאת האמירה שאני אומרת לך ברוח הקודש נאמר לי כי איני צייתנית, ולזה אמר שמעתי את אביך לא אמרה אביך אלא את אביך לומר שברוח הקודש נאמר, אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד, כלומר אף על פי שהוא אמר צא השדה וצודה לי ציד, הכוונה היא ההבאה לא הצידה שאם הכוונה היא הצידה לא היה נאמר לי ברוח הקודש שאין אתה צייד ואינך איש שדה אלא מכאן שהכוונה היא ההבאה עיקר. ועוד לאמר עיקר אמירה היא לאמר הביאה לי, ועשה לי, שתעשה המצוות לשמה, ולזה כשבא יעקב אמר עשיתי כאשר דברת, העשיה והדיבור על כל דבר הייתי אומר זה לכבוד אבא, וכשבא עשו אמר יקום אבי ויאכל מציד בנו, אמר יצחק זה לא כיוון בשעת הצידה אלא לעצמו שאמר מציד בנו, ולזה ויחרד יצחק חרדה גדולה ויאמר מי אפוא גימטריא פח, שם לי פח ללכדני להאכילני לחם חמודות שהוא צד לעצמו ואחמוד אותו ציד לאכול ממנו, הוא הצד ציד ויבא לי לשמי זה ראוי לברכה, גם ברוך יהיה, סופי תיבות גימטריא ה"ס היא השכינה, גם השכינה תסכים עמי בברכתי:

פרדס יוסף - ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר (כ"ז, ו). תיבות לאמר ראשון ושני צריך ביאור. וכתב בספר עץ הדעת טוב על כתובות [רמזי תורה תולדות ד"ה ורבקה] דדיבור קשה ואמירה רכה, ועשו היה ירא שלא יעשה יעקב תחבולה וליטול הברכות, על כן התחכם יצחק ונתן עצה לעשו שידבר בלשון רכה כלשון יעקב ויהיה סימן ליצחק שעשו הוא המדבר, דמסתמא יעקב ישנה וידבר כעשו בלשון קשות שידמה יצחק שזה עשו, אמנם רבקה ידעה ברוח הקודש מסימן שמסר יצחק לעשו, לזה אמרה ליעקב "לאמר" שיאמר בלשון רכה, וטעם הדבר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו לאמר, שפקד עליו שיאמר בלשון רכה, ועיין ג"כ בפנינים יקרים [השמטות לפרשת תולדות ד"ה ורבקה]:
ייש"כ על הפירושים הנפלאים שהבאת, אבל הם בעיקר מסבירים באופן נקודתי מדוע נזכרה פה לשון זו ומה היא מוסיפה אך לא יעזרו למקומות אחרים, למעט הפירוש השני של האור החיים שהוא מאד מעניין, ולפיו כל מקום שנאמר לאמר מצביע על כך שהדברים הכתובים נאמרו בלשון שונה, ונכתבה רק רוח הדברים,
וכן הוא פירש גם ב'דברים ל"ד ד'.

ההסבר שכתבת בתחילת דבריך לפיו לאמר הוא "וכך נאמרו הדברים" מסתבר מאד, ובדומה לך או ממש כמוך כתב הרב @הכהן והוא כתב שכך כותב גם הרמב"ן ואשמח למקור מדויק יותר.

בחיפוש קצר שעשיתי מצאתי שרש"י כותב כמו שהבנתי בתחילה ש"לאמר" בא לבטא אמירה שתתבצע לאחר מכן: 

לאמר. צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין — בִּשְׁבִילְכֶם הוּא נִדְבָּר עִמִּי; 
לאמר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו.


אך נראה שכל אלו והרבה כיוצא בהם, רק דרשות הם ולא פשטות הלשון, רק שחז"ל דרשו מילה זו בכל מקום כעניינו.
כך יצא לי להבין לאחר שראיתי את דברי ה'מזרחי' ואצטטם למרות אריכותם, וירווח למי שיהיה לו כח לקרותם:

לאמר לזרעך אתננה. הראיתיך בעיניך הראיתיך כדי שתלך לאמר לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבע לכם הקב"ה קיימה וזהו לאמר לכך הראותיה לך. וכאילו אמר זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' הראיתיך בעיניך לאמר לזרעך אתננה הארץ אשר נשבעתי דאל"כ לאמר למה לי ה"ל למכתב זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לזרעך אתננה ומזה הטעם דרשו בספרי גבי ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר זה א' מן הדברים שאמר משה לפני המקום הודיעני אם אתה עוש' לי אם אין אתה עושה לי כיוצא בו וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה הזה שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיענו אם נופל אני בידם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר הודיעני נא אם אתה גואלם אם לאו כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיעני אם אתה מרפא אותם אם לאו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר שאין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אמר לו הודיעני נא אם אותה ממנה עליה' פרנס אם לאו אבל גבי וידבר משה לפני יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות שנו בספרי ר' אליעזר אומר בד' מקומות בקש משה מלפני המקום והשיבו המקו' על שאלותיו כיוצא בו אתה אומר וידבר משה לפני יי' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי שאין ת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה גואלן אם לאו עד שהשיבו הקב"ה אתה תראה כיוצא בו אתה אומר ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה שאין ת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אתה רופא לה אם לאו עד שהשיבו המקום ואביה ירוק ירק בפניה וגומר כיוצא בו אתה אומר ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר אין ת"ל לאמר ומת"ל לאמר אלא אמר לו הודיעני אם אכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו רב לך אף כאן אין ת"ל לאמ' אלא אמר לו הודיעני אם אתה ממנה עליהם פרנס אם לאו עד שהשיבו קח לך את יהושע והשמיט המקום של וידבר משה אל יי' לאמר מה אעשה לעם הזה ולא ידעתי למה ומה שדרז"ל בלאמר של ה' מקומות הללו מה שלא דרשו כן בשאר המקומות הוא מפני שבכל שאר המקומות שכתוב בם לאמר אחר דבור השם ואמירתו כמו וידבר יי' אל משה לאמר ויאמר יי' אל משה לאמר כבר דרשו בהם צא ואמור להם לישראל דברי כבושין או צא ואמור להם דברי והשיבני קבלום כמו שנאמר וישב משה את דברי העם אל יי' והביאו רש"י בתתלת ויקרא דאל"כ מת"ל לאמר הרי כבר נאמר וידבר השם אל משה ויאמ' השם אל משה ולפיכך הוצרכו לדרוש ג"כ גבי ואמרת שאח' דבור משה לישר' כגון דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם דבר להם ותחזור ותאמר אליהם שצריך שישנה להם הפרק פעם ופעמיים עד שיהא שגור בפיהם ומפני זה הוקשה לרז"ל בלאמר שבדברי משה כגון וידב' משה לפני יי' לאמר הן בני ישר' לא שמעו אלי וכגון ויצעק משה אל יי' לאמר אל נא רפא נא לה וכגון ואתחנן אל יי' בעת ההיא לאמר וכגון וידבר משה אל יי' לאמר יפקוד יי' אלהי הרוחות וכגון ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר שאין לדרוש בהם לא צא ואמר להם לישראל דברי כבושין ולא צא ואמור להם דברי והשיבני אם קבלום והוצרכו לומר שבקש משה מלפני המקו' ששיבונו השם על שאלותיו כדלעיל שנמצא שכמו שפי' לאמר של השם הוא שישיבנו אם קבלו דבריו אם לא כך פי' לאמר של משה הוא שבקש משה מהשם שישיבנו על שאלתו וגבי ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר דרשו בו אמור להם הושבני על דברי מדוע לא אכלתם את החטאת במקו' הקודש ומפני שאין זה דומה לשאר המקומו' שבאותן המקומו' הוא בקשת משה מהשם שישיבו לו על שאלתו וכאן הוא בקשת משה מבני אהרן שישיב לו על דבריו לפיכך אין זה ממנין המקומות שאמר בד' מקומות בקש משה מלפני המקום ובמקום אחר בה' מקומות ומזה הטעם עצמו לא מנו גם זה האמור פה עמהם מפני שאין זה דומה לשום אחד מהם שכל אותו המקומות הן תשובה למשה אם מפי השם אם מפי בני אהרן וכאן אינו אלא שילך ויאמר לאבות שהקב"ה קיים שבועתו שנשבע להם ויהיה פי' לזרעך אתננה במקום נתתיה עתיד במקום עבר ופי' ושמה לא תעבור הוא דבור לעצמו כאילו אמר אבל אתה שמה לא תעבור מפני שכבר נגזרה גזרה עליך שלא תעבור:



  
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ישר כח. אכן מה שכתבתי לפרש בריש הודעתי, שמשמעות המילה לאמר, "וכך נאמרו הדברים". ז"א שהתורה תיכף מפרטת מה נאמר, כעת ראיתי שכתבו גם @הכהן אמנם לע"ע לא מצאתיו ברמב"ן.
 

יהודה בן יעקב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לע"ע לא מצאתיו ברמב"ן
רמב"ן שמות פרשת וארא ו, י
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז): 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הרמב"ן שמפרש לאמר 'אמירה ברורה' לכאורה זה פירוש אחר ממה שכתבתי וממה שכתב @הכהן בשמו, לא?
 

אליהו52

משתמש ותיק
ערבה אמר:
עד לשבוע שעבר עמד בראשי שמשמעות המילה 'לאמר' היא, לומר לאחרים, 
למשל "וידבר ה' אל משה לאמר" - ה' דיבר עם משה דברים, שיאמר אותם אחר כך לאחרים. 
אך בפרשת השבוע שעבר כתוב כך:

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר"

אשמח לעזרה.  

וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה ששבר עמו. עכ"ל.

נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה ששבר עמו. עכ"ל.

נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
יהודה בן יעקב אמר:
רמב"ן שמות פרשת וארא ו, י
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
האם הגר"א סובר כהרמב"ן
או שזה פירוש אחר 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
עי' באור החיים תופעה מענינת כמעט בכל מקום בתורה הוא מסביר את משמעות ה"לאמור", (אל תתפסו אותי על המילה אבל הכוונה בהרבה מקומות, אי"ה אצין בהמשך כמה) בד"כ הוא מסביר איזה חלקים מהדברים נאמרו למשה ע"מ לאמור לבני ישראל ואיזה נאמרו לעצמו.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
 

אליהו52

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריך
א. אם כוונתך שהדבר ימשיך לפעול מה תענה בשבעת ימי המילואים או בכל דבר שאין למדים ממנו דין לדורות.
ב. מה תעשה במקומות שאינו הוראה אלא דיבור סתם תוכחה וכד'.
ג. כיצד תסביר את הפסוק "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" ועוד כהנה וכהנה... 
 

אליהו52

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
אליהו52 אמר:
וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה ששבר עמו. עכ"ל.

נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
יהודה בן יעקב אמר:
רמב"ן שמות פרשת וארא ו, י
וידבר ה' אל משה לאמר - אמרו המפרשים (רד"ק ספר השרשים שרש אמר) כי מלת "לאמר" בכל התורה לאמר לישראל, והטעם שיאמר השם למשה אמור לישראל דברי אלה, ובכאן לאמר אל פרעה. והכתוב שאמר אמש אמר אלי לאמר (בראשית לא כט), איננו בא על נכון בפירוש הזה, וכן במקומות רבות שיכפול, וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא יח א ב), וכן ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (במדבר טו לז לח), ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר (שם יד ז), ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו (שם יז כז), ואומר אליכם בעת ההיא לאמר (דברים א ט), וכיוצא באלו רבים. וכן בסדר הזה (להלן ז ח ט) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר, איננו לאמר לאחרים על נכון:
והנכון בעיני, כי מלת "לאמר" להורות על בירור הענין בכל מקום. וידבר ה' אל משה באמירה גמורה, לא אמירה מסופקת, ולא ברמז דבר. ולכך יתמיד זה בכל התורה, כי נבואת משה פה אל פה ידבר בו ולא בחידות (במדבר יב ח). ולבן אמר כן ליעקב אמש אמר השם אלי לאמר (בראשית לא כט) באמירה ברורה שלא אזיק לכם, כי לולי כן הייתי עושה עמכם רע. וכן ויאמרו בני ישראל אל משה (ואל אהרן) לאמר (במדבר יז כז), שהיו אומרים להם כן בפירוש וצועקים להם בגלוי פנים, כי המקור לבירור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר, כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג יז):
האם הגר"א סובר כהרמב"ן
או שזה פירוש אחר 

בפשטות הוא פירוש אחר אא"כ מישהו יצליח להוכיח אחרת
 

דברי יושר

משתמש ותיק
אליהו52 אמר:
מ.ה. אמר:
עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריך
א. אם כוונתך שהדבר ימשיך לפעול מה תענה בשבעת ימי המילואים או בכל דבר שאין למדים ממנו דין לדורות.
ב. מה תעשה במקומות שאינו הוראה אלא דיבור סתם תוכחה וכד'.
ג. כיצד תסביר את הפסוק "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" ועוד כהנה וכהנה... 
כמובן כוונתי הייתה שבפועל אין פירוש אחיד בכל המקומות, מכיוון שאותו השורש בא לידי ביטוי למעשה כל פעם בצורה אחרת.

ולא הבנתי את קושיותיך מהדוגמאות שהזכרת,
לא טענתי שזה צריך ליצור דבר לדורות, אלא לקיים במציאות את אמירת האומר, גם תוכחה או מחמאה היא אמירה שתכליתה להתקיים במציאות.
 

אליהו52

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
אליהו52 אמר:
מ.ה. אמר:
עד כמה שאני יודע אין למילה לאמר פירוש אחיד בכל המקומות,
ולפיכך, נראה לי שביאור העניין הוא,
שהאמירה אינה רק שם ליצירת גלי הקול, אלא משמעותה היא ההפיכה של הרעיון והמחשבה למציאות, כמו המאמרות שבהם נברא העולם,
וא"כ אמירה לאמר, משמעותה אמירה באופן שהדבר ימשיך לצאת אל הפועל,
ופעמים שהיינו לומר את הדיבור לאחרים, פעמים אמירה ברורה שיש בה כדי להתממש, ועוד ועוד אפשרויות כפי העניין, שתכלית כולן שווה.
מלבד העובדה שיש סתירה בדבריך מצד אחד אתה קובע שאין פירוש אחיד ומיד אח"כ אתה מציע פירוש כזה לא נתבררו לי דבריך
א. אם כוונתך שהדבר ימשיך לפעול מה תענה בשבעת ימי המילואים או בכל דבר שאין למדים ממנו דין לדורות.
ב. מה תעשה במקומות שאינו הוראה אלא דיבור סתם תוכחה וכד'.
ג. כיצד תסביר את הפסוק "ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו" ועוד כהנה וכהנה... 
כמובן כוונתי הייתה שבפועל אין פירוש אחיד בכל המקומות, מכיוון שאותו השורש בא לידי ביטוי למעשה כל פעם בצורה אחרת.

ולא הבנתי את קושיותיך מהדוגמאות שהזכרת,
לא טענתי שזה צריך ליצור דבר לדורות, אלא לקיים במציאות את אמירת האומר, גם תוכחה או מחמאה היא אמירה שתכליתה להתקיים במציאות.
יותר מובן...
אבל עדיין הדוגמא (ג) מפרשת מקץ עדיין קשה
 
 

על פי הדיבור

משתמש רגיל
וז"ל הגר"א ביהושע א א
כל לאמר שבמקרא התחלת מאמר הוא כלומר עד לאמר מספר הכתוב שה' דיבר עמו ומלאמר והילך הוא דבר ה' מה שדבר עמו. עכ"ל.

נמצא שלאמר בעצם זה נקודותים
לפ"ז גם כאן מתבאר הדבר כמין חומר
ובדומה פירש אחיו הג"ר ישכר בער בפירושו צוף-דבש עה"ת (בר' א, כב) ז"ל "בא ברוב המקומות אחר הדבור והאמירה, לפי שמדרך הלשון כשיסופר דבר [ש]דובר בין אדם לחבירו בלשון נסתר יסופר באותו לשון עצמו. אבל הדבור [ב]לשון נוכח לא יתכן לספר באותו לשון עצמו לפי שאז הוא נסתר. ואם הרצון לספר באותו לשון עצמו, צריך להוסיף אחרי כלל הסיפור 'וכה אמר'. וזה שימוש "לאמר", כאילו 'וכה אמר'. כי אילו היה נכתב "ויאמר ה' אל משה" לבד, היה צריכה התורה המספרת לנו לכתוב "החדש הזה להם ראש כו'", שידבר אל בני ישראל. ובמלת "לאמר", שמשמש זה תוכן הדבור, נשאר הלשון על מכונו. וזה כוונת התורה, שלא ישונה מלשון השי"ת".
 
חלק עליון תַחתִית