ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה, מדוע פתאום כאן החליט להתנהג כמו אביו?

הערשלה

משתמש ותיק
אשמח לקבל את עזרתכם

כתוב בפרשה "ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה..."
מובא ברש"י שם וז"ל: "עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר (תהלים פ יד) יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן".

ובכן שאלתי היא, וכי עשו לא הבין את הבדיחה שבמעשיו?! הרי כל ילד מבין שבזה הוא לא יהיה צדיק כמו יצחק, ומדוע פתאום כאן החליט להתנהג כמו אביו?
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
באמת יש פה משהו מגוחך. אי-לקיחת-נשים הוא לא לומד מאביו. הוא כובש נשים שוב ושוב. ועדיין את הלקיחה הבודדת שאביו לקח ,הוא חייב לחקות גם...
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
אני כותב עם חיוך.
בניגוד לתגובות לעיל, אנסה לראות את המעלה, שבדוגמא אישית של ההורים.
אפילו עשו שלא עומד מול יצרו. עדיין רוצה לנהוג גם כמו אביו.

בנוסף, בעולם החופשי, מושג 'חתונה', משמעותו, הפסקה עם המשחקים, ויותר רצינות בחיי זוגיות.
כל אחד מקבל את זה בגיל אחר. הוא החליט לקחת את עצמו בגיל 40, והזרז היה, הנהגתו של אביו.
גם לו אולי היה סוג של "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלום".
 

HaimL

משתמש ותיק
הריני להציע בזה ביאור מחודש (ויסלחו לי קנאי השם). מאחר ועשו היה רשע, לא ידע בצדקתו של אביו, ולא ידע שמה שעכב והמתין מלהינשא עד 40, הוא מחמת שעדיין לא נולדה בת זוגו אלא סבר, בזדון לבו, שכן נהג אביו, עד 40 שנה היה צד ומענה וכו'
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
מוחל וסולח אמר:
אני כותב עם חיוך.
בניגוד לתגובות לעיל, אנסה לראות את המעלה, שבדוגמא אישית של ההורים.
אפילו עשו שלא עומד מול יצרו. עדיין רוצה לנהוג גם כמו אביו.

בנוסף, בעולם החופשי, מושג 'חתונה', משמעותו, הפסקה עם המשחקים, ויותר רצינות בחיי זוגיות.
כל אחד מקבל את זה בגיל אחר. הוא החליט לקחת את עצמו בגיל 40, והזרז היה התנהגות אביו.
גם לו היה סוג של 'נגלה לו דיוקנו של אביו'
החיוך אומר שאתה מנסה לראות את הצד הטוב בעשיו , או שאתה מתלוצץ ע"ח עשיו ?
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
יאן אמר:
מי שמחלל שבת אסור לו לקיים את מנהג ישראל לאכול סופגניות בחנוכה?
כנראה התכוונת להקשות על רש"י שהשווה אותו לחזיר?
פשוט שאדם המחלל שבת ופתאום על אכילת סופגניה מאוד יהדר, יש בכך פליאה עצומה מה ראה להדר דווקא כאן.
 

יאן

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
כנראה התכוונת להקשות על רש"י שהשווה אותו לחזיר?
פשוט שאדם המחלל שבת ופתאום על אכילת סופגניה מאוד יהדר, יש בכך פליאה עצומה מה ראה להדר דווקא כאן.
לא זכרתי את הרש"י הזה, באתי לומר שאותו מחלל שבת, מחלל שבת לתיאבון וגם אוכל סופגניה לתיאבון, אבל שמח שאחרים מייחסים לו כוונות של מצווה וקיום מנהג.
 

ערבה

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
ובכן שאלתי היא, וכי עשו לא הבין את הבדיחה שבמעשיו?! הרי כל ילד מבין שבזה הוא לא יהיה צדיק כמו יצחק, ומדוע פתאום כאן החליט להתנהג כמו אביו?
כל ילד מבין את הבדיחה אבל החזיר משתמש בה כדי לרמות את מי שלא מכיר...
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
באמת יש פה משהו מגוחך. אי-לקיחת-נשים הוא לא לומד מאביו. הוא כובש נשים שוב ושוב. ועדיין את הלקיחה הבודדת שאביו לקח ,הוא חייב לחקות גם...
 
מוחל וסולח אמר:
אני כותב עם חיוך.
בניגוד לתגובות לעיל, אנסה לראות את המעלה, שבדוגמא אישית של ההורים.
אפילו עשו שלא עומד מול יצרו. עדיין רוצה לנהוג גם כמו אביו.

בנוסף, בעולם החופשי, מושג 'חתונה', משמעותו, הפסקה עם המשחקים, ויותר רצינות בחיי זוגיות.
כל אחד מקבל את זה בגיל אחר. הוא החליט לקחת את עצמו בגיל 40, והזרז היה, הנהגתו של אביו.
גם לו אולי היה סוג של "דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלום".
 
HaimL אמר:
הריני להציע בזה ביאור מחודש (ויסלחו לי קנאי השם). מאחר ועשו היה רשע, לא ידע בצדקתו של אביו, ולא ידע שמה שעכב והמתין מלהינשא עד 40, הוא מחמת שעדיין לא נולדה בת זוגו אלא סבר, בזדון לבו, שכן נהג אביו, עד 40 שנה היה צד ומענה וכו'
 
ערבה אמר:
הערשלה אמר:
ובכן שאלתי היא, וכי עשו לא הבין את הבדיחה שבמעשיו?! הרי כל ילד מבין שבזה הוא לא יהיה צדיק כמו יצחק, ומדוע פתאום כאן החליט להתנהג כמו אביו?
כל ילד מבין את הבדיחה אבל החזיר משתמש בה כדי לרמות את מי שלא מכיר...
איך שלא נסתכל לכאורה מוכרחים לומר שעשיו הבין שיש כאן איזה מעלה ולכן בחר כאן לחקות את אביו, אבל עדיין מה היתה באמת ההו"א שלו?
 

ערבה

משתמש ותיק
מצאתי שכוונת לשאלת גדולים:

יפה תואר על בראשית רבה ס״ה:א:ב

מה אבא נשא בן ארבעים שנה. משום דלעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה ולכן לא נשא אשה עד מ' עד שיהיה בן ארבעים לבינה. והתחפ?ש גם הוא בזה כאלו נפשו דבקה בתורה. אבל באמת התמהמה מפני שהיה צד נשי אנשים שהיה מרמה ומפתה אותן:
 

נדיב לב

משתמש ותיק


אם יוצאים מנקודת הנחה שעשיו התכוין לשם מצוה או הנהגה טובה הרי שיש כאן קצת תמיהה. אבל ייראה לומר, שעשיו נהג כך, כמו כל בן רשע או צדיק, שאוהב לחקות את אביו בדברים שלא סותרים את תאוותו. כמובן שמדברי המדרש שהובא ברש"י משמע שעשיו ראה בזה הנהגה טובה, שאם לא כן על מה פשט טלפיו .
 

מוחל וסולח

משתמש ותיק
איי איי, ומה איתנו? (סליחה שאני כותב בלשון רבים, במקום רק על עצמי, וזה כדי שבושתי לא תהיה גדולה מדי)

האם אנו לא רואים סתירה בין החולשות שלנו, וה'הותרה לו', לבין שאר הדברים שאנו מחמירים בהם עד כדי גדר 'חסיד שוטה'?
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
ערבה אמר:
מצאתי שכוונת לשאלת גדולים:

יפה תואר על בראשית רבה ס״ה:א:ב

מה אבא נשא בן ארבעים שנה. משום דלעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה ולכן לא נשא אשה עד מ' עד שיהיה בן ארבעים לבינה. והתחפ?ש גם הוא בזה כאלו נפשו דבקה בתורה. אבל באמת התמהמה מפני שהיה צד נשי אנשים שהיה מרמה ומפתה אותן:

יישר כח!
לחיזוק הדברים חשבתי להוסיף שמצאנו את עשיו כבר במה שצד את אביו בשאלות על מעשר תבן ומלח, שהרי לכאורה אם כבר מדבר איתו בלימוד אז יש הרי הרבה סוגיות שיכול לדון עמו ומה ראה לדבר עמו דווקא בהלכה זו?
ואולי אפשר לומר כפי דברי ה'יפה תואר' שגם כאן הוא חיפש את חומרות והפרומקייט בלי להבין שיש עיקר ויש טפל.
 

שמן רענן

משתמש רגיל
הערשלה אמר:
ערבה אמר:
מצאתי שכוונת לשאלת גדולים:

יפה תואר על בראשית רבה ס״ה:א:ב

מה אבא נשא בן ארבעים שנה. משום דלעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה ולכן לא נשא אשה עד מ' עד שיהיה בן ארבעים לבינה. והתחפ?ש גם הוא בזה כאלו נפשו דבקה בתורה. אבל באמת התמהמה מפני שהיה צד נשי אנשים שהיה מרמה ומפתה אותן:

יישר כח!
לחיזוק הדברים חשבתי להוסיף שמצאנו את עשיו כבר במה שצד את אביו בשאלות על מעשר תבן ומלח, שהרי לכאורה אם כבר מדבר איתו בלימוד אז יש הרי הרבה סוגיות שיכול לדון עמו ומה ראה לדבר עמו דווקא בהלכה זו?
ואולי אפשר לומר כפי דברי ה'יפה תואר' שגם כאן הוא חיפש את חומרות והפרומקייט בלי להבין שיש עיקר ויש טפל.
רציתי להציע לאור הנ"ל,

שיצחק נשא אשה בגיל ארבעים כי בן ארבעים לבינה כמבואר. אך לבאר באופן דומה,

והוא דבכלל, צורת הבא לנישואין ולהעמיד תולדות, באופן הטבעי (אף אצל גוי), הרצון הפנימי (הטבעי) לדבר זה (לא משיקולי "חברה לחיים" או להעמיד תולדות "שיהיה מי שיעזור לי לעת זקנה" וכדומה שאלו הם ברובד השטחי יותר) הוא שהאדם מגיע למקום ש"טוב לו" והוא מרגיש עונג פנימי ותוכן אישי וש"יש לו מה למכור" והא מרגיש רצון "לשתף" מישהו בטוב שבו, להשפיע על מישהו ולחבר מישהו אל העונג בו הוא חי. ומשם מגיע הרצון שאחריו, להעמיד תולדות, שרוצה "לייצר" כביכול אנשים חדשים שיגדלו מלכתחילה בטוב ובעונג ובתוכן המיוחד לו אותו רוצה להעניק ולשתף ולהוציא נאל הפועל ולהיטיב לאחרים באותו טוב בו הוא נמצא ומרגיש. (זה יכול להיות גם גוי דרום קוריאני שרואה בגידול תפוזים את הטוב השלם במושגי העולם בו חי, ורוצה להטעים את אשתו בטוב הזה שבו ולגדל ילדים אל הטוב השלם הזה מבחינתו).
טבע זה דאדם, שרשו הוא כי בצלם אלוקים עשה את האדם, והא כביכול, טוב השלם באמת בכל שלימויות שיש, ועלה ברצונו לברוא יצורים שיתענגו בטוב הזה ע"י שיזכו בעמלם להיות חלקו ונחלתו. ויש להאריך בזה.
ומי שזכה להימנות על העם הנבחר הרי הוא מכיר ויודע הטוב האמיתי וממקום זה דבק ב"דרך הטוב להיטיב" ונושא אשה ומעמיד תולדות, ומוציא טובו וכוחותיו אל הפועל.

ויצחק אבינו כאשר הגיע כביכול אל שלימות עצמו דבן ארבעים לבינה אז נשא אשה, כצורת הדברים שמתוך שלימות האדם עצמו (ובאבות הקדושים זוהי שלימות אמיתית נצחית ולהבדיל משלימות טבעית חלקית שדוברה לעיל) נושא אשה להשפיע ולהאיר בה ע"י שנכנסת תחת כנפי רצונו וטובו.
ובזמן העקידה שהגיע לדרגה נוראה של שלימות הבחירה בטוב שבחר למסור הבחירה במסי"נ נפלאה, אז נולדה רבקה, שמשלימות זו נוצר האפשרות של ביטוי והוצאה אל הפועל בעולם של קדושתו בלידת רבקה.
זהו גיל ארבעים דיצחק שהוא ביטוי לפנימיות עמוקה שהגיעה לידי שלימות עצמית, באופן שיכול להעביר ולחבר ולהשפיע ולהאיר ולשתף את גדלותו ע"י נישואין והעמדת תולדות.

אמנם עשיו שהיה כל ארבעים שנה צד נשים תח"י בעליהן והיינו שאצלו אין כלל המושג של "שלימות עצמית" אשר ממנה בא להשפיע ולהתחבר אל אשה. אלא כל חיבורו הוא "הכרח" כזנות, ואין כלל מקום של השפעה והארה וקשר אמיתי וחיבור ומושג של "נישואין" אצלו, רק צידה כמו שצד חיות ובהמות בהיותו איש יודע ציד, אז גם צד נשים. עם אלו המושגים לא שייך לא ארבעים ולא בינה.
אך כמו סימני טהרה שהם מעלי גרה ומפריס פרסה, שמעלי גרה הוא סימן הפנימי, ומפריס פרסה הוא הסימן החיצוני שניכר בחוץ. והחזיר מראה הסימן החיצוני כשהוא שוכב לומר כשר אני, כך כאן עשו תפס הנושא בחיצוניותו, שהוא בן ארבעים לבינה, ואז הזמן לישא אשה, כאביו. אך אצל אביו הוא בא מפנימיות מלאה אל החוץ, דהיינו שנשא בגיל ארבעים מתוך המשמעות הפנימית של שלימות עצמית דבן ארבעים. שזה בחינה של מעלי גרה ומפריס פרסה, מן הפנים אל החוץ.  אבל עשו לקח רק הסימן החיצוני המראה על נישואין בבחינה הטהורה הנ"ל אבל בפנימיותו לא היה כלל "נישואין" וחיבור כשר אפילו טבעי כנ"ל, כי היה צד נשים וכו' שזה מורה כי כל נישואיו הם בבחינה הזאת של מעשה חיצוני ללא כל חיבור פנימי. וזה טלפיים,זוהי חיצוניות בלבד, שתפס המושג הנעלה רק ברמה החיצונית שלו. וכשהוא בלי המעלה הפנימית הוא ריק מתוכן כמו החזיר המפריס פרסה אך זה ריק מתוכן כי אינו מעלה גרה.

תבן ומלח מראה גם תפיסה חיצונית למושג מעשר, שלא קישר למאכל אדם דווקא אלא כל דבר מאכל ואכמ"ל. 
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמן רענן אמר:
הערשלה אמר:
ערבה אמר:
מצאתי שכוונת לשאלת גדולים:

יפה תואר על בראשית רבה ס״ה:א:ב

מה אבא נשא בן ארבעים שנה. משום דלעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה ולכן לא נשא אשה עד מ' עד שיהיה בן ארבעים לבינה. והתחפ?ש גם הוא בזה כאלו נפשו דבקה בתורה. אבל באמת התמהמה מפני שהיה צד נשי אנשים שהיה מרמה ומפתה אותן:

יישר כח!
לחיזוק הדברים חשבתי להוסיף שמצאנו את עשיו כבר במה שצד את אביו בשאלות על מעשר תבן ומלח, שהרי לכאורה אם כבר מדבר איתו בלימוד אז יש הרי הרבה סוגיות שיכול לדון עמו ומה ראה לדבר עמו דווקא בהלכה זו?
ואולי אפשר לומר כפי דברי ה'יפה תואר' שגם כאן הוא חיפש את חומרות והפרומקייט בלי להבין שיש עיקר ויש טפל.
רציתי להציע לאור הנ"ל,

שיצחק נשא אשה בגיל ארבעים כי בן ארבעים לבינה כמבואר. אך לבאר באופן דומה,

והוא דבכלל, צורת הבא לנישואין ולהעמיד תולדות, באופן הטבעי (אף אצל גוי), הרצון הפנימי (הטבעי) לדבר זה (לא משיקולי "חברה לחיים" או להעמיד תולדות "שיהיה מי שיעזור לי לעת זקנה" וכדומה שאלו הם ברובד השטחי יותר) הוא שהאדם מגיע למקום ש"טוב לו" והוא מרגיש עונג פנימי ותוכן אישי וש"יש לו מה למכור" והא מרגיש רצון "לשתף" מישהו בטוב שבו, להשפיע על מישהו ולחבר מישהו אל העונג בו הוא חי. ומשם מגיע הרצון שאחריו, להעמיד תולדות, שרוצה "לייצר" כביכול אנשים חדשים שיגדלו מלכתחילה בטוב ובעונג ובתוכן המיוחד לו אותו רוצה להעניק ולשתף ולהוציא נאל הפועל ולהיטיב לאחרים באותו טוב בו הוא נמצא ומרגיש. (זה יכול להיות גם גוי דרום קוריאני שרואה בגידול תפוזים את הטוב השלם במושגי העולם בו חי, ורוצה להטעים את אשתו בטוב הזה שבו ולגדל ילדים אל הטוב השלם הזה מבחינתו).
טבע זה דאדם, שרשו הוא כי בצלם אלוקים עשה את האדם, והא כביכול, טוב השלם באמת בכל שלימויות שיש, ועלה ברצונו לברוא יצורים שיתענגו בטוב הזה ע"י שיזכו בעמלם להיות חלקו ונחלתו. ויש להאריך בזה.
ומי שזכה להימנות על העם הנבחר הרי הוא מכיר ויודע הטוב האמיתי וממקום זה דבק ב"דרך הטוב להיטיב" ונושא אשה ומעמיד תולדות, ומוציא טובו וכוחותיו אל הפועל.

ויצחק אבינו כאשר הגיע כביכול אל שלימות עצמו דבן ארבעים לבינה אז נשא אשה, כצורת הדברים שמתוך שלימות האדם עצמו (ובאבות הקדושים זוהי שלימות אמיתית נצחית ולהבדיל משלימות טבעית חלקית שדוברה לעיל) נושא אשה להשפיע ולהאיר בה ע"י שנכנסת תחת כנפי רצונו וטובו.
ובזמן העקידה שהגיע לדרגה נוראה של שלימות הבחירה בטוב שבחר למסור הבחירה במסי"נ נפלאה, אז נולדה רבקה, שמשלימות זו נוצר האפשרות של ביטוי והוצאה אל הפועל בעולם של קדושתו בלידת רבקה.
זהו גיל ארבעים דיצחק שהוא ביטוי לפנימיות עמוקה שהגיעה לידי שלימות עצמית, באופן שיכול להעביר ולחבר ולהשפיע ולהאיר ולשתף את גדלותו ע"י נישואין והעמדת תולדות.

אמנם עשיו שהיה כל ארבעים שנה צד נשים תח"י בעליהן והיינו שאצלו אין כלל המושג של "שלימות עצמית" אשר ממנה בא להשפיע ולהתחבר אל אשה. אלא כל חיבורו הוא "הכרח" כזנות, ואין כלל מקום של השפעה והארה וקשר אמיתי וחיבור ומושג של "נישואין" אצלו, רק צידה כמו שצד חיות ובהמות בהיותו איש יודע ציד, אז גם צד נשים. עם אלו המושגים לא שייך לא ארבעים ולא בינה.
אך כמו סימני טהרה שהם מעלי גרה ומפריס פרסה, שמעלי גרה הוא סימן הפנימי, ומפריס פרסה הוא הסימן החיצוני שניכר בחוץ. והחזיר מראה הסימן החיצוני כשהוא שוכב לומר כשר אני, כך כאן עשו תפס הנושא בחיצוניותו, שהוא בן ארבעים לבינה, ואז הזמן לישא אשה, כאביו. אך אצל אביו הוא בא מפנימיות מלאה אל החוץ, דהיינו שנשא בגיל ארבעים מתוך המשמעות הפנימית של שלימות עצמית דבן ארבעים. שזה בחינה של מעלי גרה ומפריס פרסה, מן הפנים אל החוץ.  אבל עשו לקח רק הסימן החיצוני המראה על נישואין בבחינה הטהורה הנ"ל אבל בפנימיותו לא היה כלל "נישואין" וחיבור כשר אפילו טבעי כנ"ל, כי היה צד נשים וכו' שזה מורה כי כל נישואיו הם בבחינה הזאת של מעשה חיצוני ללא כל חיבור פנימי. וזה טלפיים,זוהי חיצוניות בלבד, שתפס המושג הנעלה רק ברמה החיצונית שלו. וכשהוא בלי המעלה הפנימית הוא ריק מתוכן כמו החזיר המפריס פרסה אך זה ריק מתוכן כי אינו מעלה גרה.

תבן ומלח מראה גם תפיסה חיצונית למושג מעשר, שלא קישר למאכל אדם דווקא אלא כל דבר מאכל ואכמ"ל. 
עיינתי היום בגור אריה ומצאתי את הכיוון שלך בתוך דבריו המחכימים בעניין זה, עיי"ש.
 

זכרונות

משתמש ותיק
האם רשע חושב על עצמו שהוא רשע? והרי הכתוב אומר כי הלל רשע על תאות נפשו ובוודאי שעשיו היה בטוח שהוא צדיק הדור, ואל תבלבל לו את הראש שרציחה שלו וניאוף שלו הם עבירות חמורות אלא אדרבה אם תבין נכון לשיטתו תבין איזה תיקונים הוא השיג במעשיו, וזה בעצם דרך כל הרשעים, ורק הצדיקים עושים חשבון נפש ותוהים האם לא טעו במשהו, והאם דרכם רצויה
ובזה יובן מה יצחק ורבקה הרוויחו בזה ששולחים את יעקב עם כתובת מפורסמת לחרן האם עשיו לא יכול להגיע עד בית לבן ושם לרצחו, אלא שהם ידעו שעשו מראה שהוא נוהג בדיוק כמו יצחק, ואם יצחק לא יוצא מארץ ישראל, הרי ברור שגם עשו לא יצא ולכן הוא שלח את אליפז להרוג את יעקב
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
זכרונות אמר:
האם רשע חושב על עצמו שהוא רשע? והרי הכתוב אומר כי הלל רשע על תאות נפשו ובוודאי שעשיו היה בטוח שהוא צדיק הדור, ואל תבלבל לו את הראש שרציחה שלו וניאוף שלו הם עבירות חמורות אלא אדרבה אם תבין נכון לשיטתו תבין איזה תיקונים הוא השיג במעשיו, וזה בעצם דרך כל הרשעים, ורק הצדיקים עושים חשבון נפש ותוהים האם לא טעו במשהו, והאם דרכם רצויה
ובזה יובן מה יצחק ורבקה הרוויחו בזה ששולחים את יעקב עם כתובת מפורסמת לחרן האם עשיו לא יכול להגיע עד בית לבן ושם לרצחו, אלא שהם ידעו שעשו מראה שהוא נוהג בדיוק כמו יצחק, ואם יצחק לא יוצא מארץ ישראל, הרי ברור שגם עשו לא יצא ולכן הוא שלח את אליפז להרוג את יעקב

חזק!!!
אף שאין לזה מקור, אבל זה נשמע טוב.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו התהדר בבגדי־לבן (מלבושי שיראין), שטריימל הי' עטור על ראשו, ובכ"ז - ה"ה 'עֵשָׂוִי'].
 

נדיב לב

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו מלובש הי' בבגדי־לבן, שטריימל עטור על ראשו, ובכ"ז - הי' 'עֵשָׂוִי'].

נו, אם עשיו לבוש בבגדי לבן, לא יפלא על הציירים בזמנינו שמציירים את יעקב עם שטריימל ופאות מסולסלות דווקא..
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
לבי במערב אמר:
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו מלובש הי' בבגדי־לבן, שטריימל עטור על ראשו, ובכ"ז - הי' 'עֵשָׂוִי'].

נו, אם עשיו לבוש בבגדי לבן, לא יפלא על הציירים בזמנינו שמציירים את יעקב עם שטריימל ופאות מסולסלות דווקא..

יש גירסאות שטוענות שהלך עם פראק.... (:
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו מלובש הי' בבגדי־לבן (שיראין), שטריימל עטור על ראשו, ובכ"ז - הי' 'עֵשָׂוִי'].

משמע לפי אדה"ז שגם לאחר "ויגדלו הנערים" עשיו נראה כצדיק ? מה ההבדל בין תקופת ה"הדס והעצבונית" לתקופה המאוחרת ?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עם השערוריות הנשמעות בשנים האחרונות, נראה כי - לצערנו - אינו קשה במיוחד להבין את משמעות האִמרה.
 

הערשלה

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפק במועט אמר:
לבי במערב אמר:
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו מלובש הי' בבגדי־לבן (שיראין), שטריימל עטור על ראשו, ובכ"ז - הי' 'עֵשָׂוִי'].

משמע לפי אדה"ז שגם לאחר "ויגדלו הנערים" עשיו נראה כצדיק ? מה ההבדל בין תקופת ה"הדס והעצבונית" לתקופה המאוחרת ?
פשוט שההבדל היה בפנימיות.
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
הערשלה אמר:
מסתפק במועט אמר:
לבי במערב אמר:
כך שׂח כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע לנכדו וממשיך דרכו בקודש כ"ק אדמו"ר הצ"צ מליובאוויטש נ"ע (הובא באג"ק כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע ח"י ע' שצד):
וואס מיינסטו, עשו איז געגאנגען אין א שערמיאק מיט א רויטען גארטעל און א האק אריין געשטעלט פון הינטען?! עשו איז געגאנגען אין א ווייסער זופיצע, מיט א שטריימעל, און איז געווען א 'עשו'.
[בתרגום חפשי: וכי סבור הנך שעשו עטה לגופו חליפת־שודדים וחגורה מְאָדָּמָה, כשגרזן תלוי לו על מתניו?! עשו מלובש הי' בבגדי־לבן (שיראין), שטריימל עטור על ראשו, ובכ"ז - הי' 'עֵשָׂוִי'].

משמע לפי אדה"ז שגם לאחר "ויגדלו הנערים" עשיו נראה כצדיק ? מה ההבדל בין תקופת ה"הדס והעצבונית" לתקופה המאוחרת ?
פשוט שההבדל היה בפנימיות.


רש"י על בראשית פרק כה פסוק כז 
 ויגדלו הנערים ויהי עשו - כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים:
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אם יזכה - יבחין; ואם לאו - רחמנות עליו.

ולקרב אל השכל, אעיר שוב אודות מוסר־ההשכל העולה מהשערוריות המדוברות. וק"ל.
 
חלק עליון תַחתִית