ולא לחנם ענו לו כן, כי הבטחה רבה הבטיחם אברהם, כדבר האמור בפרקי רבי אליעזר פרק ששה ושלשים (ומעתיקו רש"י בפרשת ראה בפסוק 'לא תוכל לאכל בשעריך'):
אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם בְּמִמְכַּר זָהָב וּבִכְתַב עוֹלָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר. וַהֲלוֹא חִתִּיִּים הָיוּ! אֶלָּא עַל שֵׁם הָעִיר יְבוּס נִקְרְאוּ יְבוּסִים. וְלֹא קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם. הִתְחִיל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם. אָמְרוּ לוֹ: כְּרֹת עִמָּנוּ בְּרִית שְׁבוּעָה שֶׁאֵין זַרְעֲךָ יוֹרֵשׁ אֶת עִיר יְבוּסִי, וְאָנוּ מוֹכְרִין לָךְ. כָּרַת עִמָּהֶם בְּרִית שְׁבוּעָה. וּכְשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, כְּתִיב: 'וְאֶת־הַיְבוּסִי ישֵׁב יְרוּשָׁלַיִם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן'. וְדָוִד הַמֶּלֶךְ רָצָה לְהִכָּנֵס, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ; שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי יְבוּס לֹא תָבוֹא הֵנָּה'. וְכִי מֶה הָיָה כֹחָן שֶׁל אַנְשֵׁי יְבוּס לוֹמַר לְדָוִד 'לֹא תָבוֹא', וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם? אֶלָּא מִכֹּחַ הַשְּׁבוּעָה. (מתוך ילקוט שמעוני, וירא אות כז)