טוביה פריד
משתמש ותיק
בעניין מעשי אליעזר עבד אברהם שהלך לקדש את רבקה ליצחק.
יש לדון בכמה עניינים מצאתים במשך חכמה ובצפנת פענח על התורה ועוד אוסיף מדילי וממה שראיתי בספרים.
א' יש להבין למה לקח עימו עשרה גמלים
ב' האם הוא קידש את רבקה הלא היתה קטנה?
ג' אם נאמר שהוא נתן קידושין איך היה בזה גדר עדות על הקידושין?
ד' אי נימא שאליעזר קיבל הקידושין הלא הוא עבד ופסול לעדות וכו'.
וי''ל בהקדים כמה יסודות.
הנה אליעזר לקח את עשרה הגמלים אשר עימו הם ועליהם רכבו עשרה אנשים.
ואז היה יכול לקדש ולעשות ברכת אירוסין שהיא בעשרה דווקא (עיין שו''ע אה''ע סי' כח/ט).
ואלו העשרה אנשים לא היו עבדי אברהם אלא ילידי ביתו/מקנת כספו עבדים משוחררים או סתם גרים מגירים שגייר (עיין רמב"ם ריש הל' עבודת אלילים "וגייר אלפי גרים")
ואז היה יכול אליעזר לקדש את רבקה, לארסה ולברך את הברכות כדת וכדין.
דא עקא דכיוון שאליעזר היה עבד הרי הוא פסול לקידושין (קידושין מא כל שאינו בתורת גיטין וקידושין אינו יכול לקבל גיטין וקידושין) וא''כ מי שעשה את המעשה קידושין זה לא אליעזר אלא אחד מהעשרה אנשים.
וכיוון שעבד פסול לעדות-גם הם היו העדים על מעשה הקידושין.
ועתה נחזה פלאי פלאות תורתינו הקדושה (בדרך אפשר) דכתב המשך חכמה (איננו בכל המהדורות) עה''פ "וַתָּ֨קׇם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃ דדוקא היא ונערותיה רכבו על הגמלים אבל הוא לא רכב על הגמלים כי אמרו חז''ל (נדה יד)גמלין לא יאכלו בתרומה כיוון שמתחמים וחיישינן לז''ל שייצא מהם ויטמאו. ולכן אליעזר שהיה עבד אברהם-מקנת כספו אוכל בתרומה לא רכב על הגמל כדי שלא להיטמא.
לעומת זאת בצפנת פענח כתב דדווקא לקח עשרה גמלים כי איתא בקידושין עא גמלין רובן כשרים וא''כ הרי הם ראויים ומעולים לעדות. (ולכן כתיב שם אנשים-גדולים ולא קטנים).
והקשה הרשב''א על הסתירה דבנידה גבי גמלין אסורין לאכול בתרומה משמע דהם רשעים דמדינא אסור לרכב בלא אוכף (והכי איפסקא הלכתא באה''ע),והכי איתא דהם כשדרים לעדות? ותירץ דיש צדיק לדבר אחד שבו הוא נהוג בקדושה באדיקות ובו הוא מוחזק צדיק גמור אף אם בדברים אחרים הוא מתרשל. ודבריו פלא ואכמ''ל.
חזינן דעכ''פ הם נקראים כשרים אף על פי שהם רוכבים על הגמלים לעניין עדות וכו.
ועתה י''ל דכיוון דאליעזר הוא עבד וחייב במצוות כאשה הרי הוא יכול לברך ברכת אירוסין (וק''ו הוא. מה אשה שיכולה לעלות לתורה אלא שלא תעלה משום כבוד הציבור (גיטין ס)עבד שהוא חייב במצוות כאשה לא כ''ש שיכול לברך ברכת אירוסין) ונמצא דאליעזר שמר ע''ע שלא יבוא לידי חימום כדי שיהיה הוא ראוי לברך את ברכת האירוסין (כי בע''ק אסור בתורה ובתפילה וככל חומרי דתקנת עזרא.).
ואלו העשרה אנשים אשר עימו לא נזהרו בזה ואף על פי כן כשרים לעדות כי מעשה העדות והשליחות לקידושין לאו בדיבור תליא מילתא אלא במעשה-ולמעשה לא צריך קדושת הגוף, ושפיר היו יכולים לרכוב על הגמלים (ולא חששו לז''ל וכנ''ל) אבל אליעזר שרצה את הברכה לעצמו-היה חיייב לשמור ע''ע שלא יטמא, ויאסר עליו לברך.
(וא''ת שהיה יכול לרכב על הגמלים ומשום הך חששא היה יכול לטבול בבאר שבו נעשה הנס? י''ל דכיוון שאיתא במדרש שנעשה לו נס וקפצה לו הדרך ובאותו היום שב לא חייש לטבול שם רק משום קרי כי אמר כשם שהיה לי נס בבואי כך יהיה לי נס בשובי וכדי לאכול בתרומה אני צריך הערב שמש אז מוטב לי שאטבול אצל אברהם בשובי-ודו''ק.)
ועתה נבאר דכתוב במדרש שבתואל מת באותו לילה כי רצה להרעיל את אליעזר ולקחת ממנו הכסף, ונמצא שאליעזר לא היה יכול לתת את כסף הקידושין לאביה, אלא לאחיה ולאימה-ואזי שייך מיאון ולכן אמרו "נשאל לנערה וכו'"
ועתה מבואר היטב מה דכתיב בלבן "ויהיה כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירוף לקראתו ויחבקהו וישק לו" וכתב רש''י ז''ל שחשב שיבוא עם כסף רב וראה שבא בלי כל.
כי כתוב במדרש שביום שנולודו יעקב ועשו ושלחה רבקה מכתב ללבן לאמר לו שנולדו בניה והוא שלח לה חזרה שנולדו לו שתי בנות וסיכמו ביניהם שישאו זא''ז וזא''ז (שע''ז בכתה לאה "ועיני לאה רכות" שלא תיפול בחלקו של אותו רשע כידוע.)
ממילא לבן ידע היטב שכשיעקב בא הוא צריך לקדש לו אשה וא''כ יצא לקבל את כסף הקידושין דהלא הוא אביהן וכסף הקידושין שייך אליו. אבל כיוון שאליפז נישלו מכל וכל, היה צריך לעבוד שבע שנים ואז כבר בגרו רחל ולאה והוא קידשם לעצמו. בלי לתת את כסף הקידושין לאביהם ואתי שפיר טובא.
יש לדון בכמה עניינים מצאתים במשך חכמה ובצפנת פענח על התורה ועוד אוסיף מדילי וממה שראיתי בספרים.
א' יש להבין למה לקח עימו עשרה גמלים
ב' האם הוא קידש את רבקה הלא היתה קטנה?
ג' אם נאמר שהוא נתן קידושין איך היה בזה גדר עדות על הקידושין?
ד' אי נימא שאליעזר קיבל הקידושין הלא הוא עבד ופסול לעדות וכו'.
וי''ל בהקדים כמה יסודות.
הנה אליעזר לקח את עשרה הגמלים אשר עימו הם ועליהם רכבו עשרה אנשים.
ואז היה יכול לקדש ולעשות ברכת אירוסין שהיא בעשרה דווקא (עיין שו''ע אה''ע סי' כח/ט).
ואלו העשרה אנשים לא היו עבדי אברהם אלא ילידי ביתו/מקנת כספו עבדים משוחררים או סתם גרים מגירים שגייר (עיין רמב"ם ריש הל' עבודת אלילים "וגייר אלפי גרים")
ואז היה יכול אליעזר לקדש את רבקה, לארסה ולברך את הברכות כדת וכדין.
דא עקא דכיוון שאליעזר היה עבד הרי הוא פסול לקידושין (קידושין מא כל שאינו בתורת גיטין וקידושין אינו יכול לקבל גיטין וקידושין) וא''כ מי שעשה את המעשה קידושין זה לא אליעזר אלא אחד מהעשרה אנשים.
וכיוון שעבד פסול לעדות-גם הם היו העדים על מעשה הקידושין.
ועתה נחזה פלאי פלאות תורתינו הקדושה (בדרך אפשר) דכתב המשך חכמה (איננו בכל המהדורות) עה''פ "וַתָּ֨קׇם רִבְקָ֜ה וְנַעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֙בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃ דדוקא היא ונערותיה רכבו על הגמלים אבל הוא לא רכב על הגמלים כי אמרו חז''ל (נדה יד)גמלין לא יאכלו בתרומה כיוון שמתחמים וחיישינן לז''ל שייצא מהם ויטמאו. ולכן אליעזר שהיה עבד אברהם-מקנת כספו אוכל בתרומה לא רכב על הגמל כדי שלא להיטמא.
לעומת זאת בצפנת פענח כתב דדווקא לקח עשרה גמלים כי איתא בקידושין עא גמלין רובן כשרים וא''כ הרי הם ראויים ומעולים לעדות. (ולכן כתיב שם אנשים-גדולים ולא קטנים).
והקשה הרשב''א על הסתירה דבנידה גבי גמלין אסורין לאכול בתרומה משמע דהם רשעים דמדינא אסור לרכב בלא אוכף (והכי איפסקא הלכתא באה''ע),והכי איתא דהם כשדרים לעדות? ותירץ דיש צדיק לדבר אחד שבו הוא נהוג בקדושה באדיקות ובו הוא מוחזק צדיק גמור אף אם בדברים אחרים הוא מתרשל. ודבריו פלא ואכמ''ל.
חזינן דעכ''פ הם נקראים כשרים אף על פי שהם רוכבים על הגמלים לעניין עדות וכו.
ועתה י''ל דכיוון דאליעזר הוא עבד וחייב במצוות כאשה הרי הוא יכול לברך ברכת אירוסין (וק''ו הוא. מה אשה שיכולה לעלות לתורה אלא שלא תעלה משום כבוד הציבור (גיטין ס)עבד שהוא חייב במצוות כאשה לא כ''ש שיכול לברך ברכת אירוסין) ונמצא דאליעזר שמר ע''ע שלא יבוא לידי חימום כדי שיהיה הוא ראוי לברך את ברכת האירוסין (כי בע''ק אסור בתורה ובתפילה וככל חומרי דתקנת עזרא.).
ואלו העשרה אנשים אשר עימו לא נזהרו בזה ואף על פי כן כשרים לעדות כי מעשה העדות והשליחות לקידושין לאו בדיבור תליא מילתא אלא במעשה-ולמעשה לא צריך קדושת הגוף, ושפיר היו יכולים לרכוב על הגמלים (ולא חששו לז''ל וכנ''ל) אבל אליעזר שרצה את הברכה לעצמו-היה חיייב לשמור ע''ע שלא יטמא, ויאסר עליו לברך.
(וא''ת שהיה יכול לרכב על הגמלים ומשום הך חששא היה יכול לטבול בבאר שבו נעשה הנס? י''ל דכיוון שאיתא במדרש שנעשה לו נס וקפצה לו הדרך ובאותו היום שב לא חייש לטבול שם רק משום קרי כי אמר כשם שהיה לי נס בבואי כך יהיה לי נס בשובי וכדי לאכול בתרומה אני צריך הערב שמש אז מוטב לי שאטבול אצל אברהם בשובי-ודו''ק.)
ועתה נבאר דכתוב במדרש שבתואל מת באותו לילה כי רצה להרעיל את אליעזר ולקחת ממנו הכסף, ונמצא שאליעזר לא היה יכול לתת את כסף הקידושין לאביה, אלא לאחיה ולאימה-ואזי שייך מיאון ולכן אמרו "נשאל לנערה וכו'"
ועתה מבואר היטב מה דכתיב בלבן "ויהיה כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירוף לקראתו ויחבקהו וישק לו" וכתב רש''י ז''ל שחשב שיבוא עם כסף רב וראה שבא בלי כל.
כי כתוב במדרש שביום שנולודו יעקב ועשו ושלחה רבקה מכתב ללבן לאמר לו שנולדו בניה והוא שלח לה חזרה שנולדו לו שתי בנות וסיכמו ביניהם שישאו זא''ז וזא''ז (שע''ז בכתה לאה "ועיני לאה רכות" שלא תיפול בחלקו של אותו רשע כידוע.)
ממילא לבן ידע היטב שכשיעקב בא הוא צריך לקדש לו אשה וא''כ יצא לקבל את כסף הקידושין דהלא הוא אביהן וכסף הקידושין שייך אליו. אבל כיוון שאליפז נישלו מכל וכל, היה צריך לעבוד שבע שנים ואז כבר בגרו רחל ולאה והוא קידשם לעצמו. בלי לתת את כסף הקידושין לאביהם ואתי שפיר טובא.