יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
אציע בפני הלומדים חכמי התורה (חלק מ)דברי הרמב"ן בפרשתנו על הפסוק וה' ברך את אברהם בכל.
ולרבותינו בזה ענין נפלא. אמרו (ב"ב טז ב) וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה וכו'.
ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך.
אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות, ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה, ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקדוש ברוך הוא הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב), והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל ולכן תקרא גם היא כל, כלשון כי שמי בקרבו (שמות כג כא). והנה הוא מבורך בשמים ובארץ, ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי הארץ: (ויש המשך נוסף בדברי הרמב"ן על 'כל').
אני שאין לי יד ושם בכגון דא, לא עלתה בידי מדברי הרמב"ן כמעט מאום, זולת מה ש"כל" לכא' היא מידת האמת <עי' רמב"ן שמות לד שמנה ה' ה' א-ל כג' מידות, והמידה השמינית א"כ היא אמת>, והמידה הנאצלת ממנה היא לכא' מידת החסד, כד' הרמב"ן שאברהם איש החסד ויתנהג בזו, <וכן מצינו לשון בת נופל באברהם במידת החסד: בת נדיב, בת א"א שנקרא נדיב שנדבו לבו להכיר את בוראו, ו'כל' היא מידת השמים, ו'בכל' היא מידת הארץ <אם אני קורא נכון את סיום דברי הרמב"ן שהעתקתי>.
עכ"פ עיקר דברי הרמב"ן באו סתומים.
חשבתי על כיוון קל בענין, אבל מפאת דלות ידיעותי בתחומים אלו אני מעדיף לשמוע מחכמים ממני. אודה לחכמי התורה שבינינו שיאירו עינינו בהאי ענינא.
ולרבותינו בזה ענין נפלא. אמרו (ב"ב טז ב) וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה וכו'.
ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך.
אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות, ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה, ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקדוש ברוך הוא הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב), והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל ולכן תקרא גם היא כל, כלשון כי שמי בקרבו (שמות כג כא). והנה הוא מבורך בשמים ובארץ, ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי הארץ: (ויש המשך נוסף בדברי הרמב"ן על 'כל').
אני שאין לי יד ושם בכגון דא, לא עלתה בידי מדברי הרמב"ן כמעט מאום, זולת מה ש"כל" לכא' היא מידת האמת <עי' רמב"ן שמות לד שמנה ה' ה' א-ל כג' מידות, והמידה השמינית א"כ היא אמת>, והמידה הנאצלת ממנה היא לכא' מידת החסד, כד' הרמב"ן שאברהם איש החסד ויתנהג בזו, <וכן מצינו לשון בת נופל באברהם במידת החסד: בת נדיב, בת א"א שנקרא נדיב שנדבו לבו להכיר את בוראו, ו'כל' היא מידת השמים, ו'בכל' היא מידת הארץ <אם אני קורא נכון את סיום דברי הרמב"ן שהעתקתי>.
עכ"פ עיקר דברי הרמב"ן באו סתומים.
חשבתי על כיוון קל בענין, אבל מפאת דלות ידיעותי בתחומים אלו אני מעדיף לשמוע מחכמים ממני. אודה לחכמי התורה שבינינו שיאירו עינינו בהאי ענינא.