אני ישבתי פעם בסעודת שבע ברכות וקם אברך אחד מחברי החתן וקאמר "אני כחבר וידיד נאמן להחתן, אבל עם קצת ניסיון בחיי נישואין, ארשה לעצמי ללמד אותו קצת דרכי "שלום בית".
וכך הוא אמר:
כשהאשה מבקשת מהבעל לעשות משהו עבורה, והוא נענה לה ועושה לה, זה מוסיף בשלום בית, וכן להיפך כשהבעל מבקש מהאשה לעשות משהו, והיא נענית לו, זה גם מוסיף לשלום בית, לא רק מצידו אלא גם מצידה, שהרי האשה אוהבת כשהבעל סומך עליה ומבקש ממנה לעשות עבורו בדברים, וזה די קל להבין, אבל יש משהו שלא כל אחד מבין, והוא "שיש גבול!" - והיינו כשאשתך מבקשת ממך כל דבר קטן, גם כשהיא לא עסוקה, וגם כשהיא יכולה לעשות את זה לבד בלי שום בעיה, ואתה רואה שהיא "מנצלת את טובך" לבקש ממך טובות, אתה לא אמור להתנהג כמו פרייר שלה ולעשות לה כל דבר שתבקש, וכן הפוך, כשתבקש ממנה לעשות עבורך דברים ואתה תשב עם רגליים על השולחן ותצפה ממנה שתשרת אותך, זה לא יוסיף לשלום בית של אף אחד- ולא עוד אלא שזה יפגום בשלום בית כי האשה איננה מעוניינת שבעלה יעשה עצמו כ"פרייר" שלה - וגם הבעל לא מעוניין שאשתו תעשה את עצמה כ"פריירית" שלו!"
והוא סיים את דבריו במילים, "כל אחד מבני בני הזוג צריכים לזכור שהוא מלך והיא מלכה "והם לא פרייארים של אף אחד, גם לא של בני זוגם!!" מזל טוב מזל טוב.
אחרי שהוא דיבר קם איזה יהודי מבוגר, ?(לא משגיח ולא ראש ישיבה) ואמר אני רוצה להתייחס לדרשת הדובר לפני, יתכן שבדור של היום כך הוא ההסתכלות על "שלום בית" אבל אני רק רוצה לציין שהיו זמנים שלא היה כך, והזמנים האלה הם "לנצח נצחים", שהרי התורה הוא ניצחי, ובתורה יש סיפור ארוך של יהודי שבא לבקש מאיזה אשה, בת 3, שתיתן לו מים לשתות, והיא נענתה והוסיפה שתה וגם לגמלך אשתה, (ומבואר במדרש שהשקתה גם לכל האנשים שהיו אתו), והיא לא "חששה" שאולי זה לא ימצא חן בעיניו שהיא "פרייארית שלו"
, וכ"ש שלא מנעה בעצמה מלעשות כן כיון שהיא לא אמורה להיות פרייארית שלו, וכן האיש בעצמו "חשב" שזה יהיה מעלה אם היא תעשה כן, ו"לא הבין" את "הטיאוריה החשובה" שידינו העלה עכישו שהאשה לא אמורה להיות פרייארית של האיש".
והסיבה לכל זה הוא פשוט מאוד, שהתורה מלמדת אותנו שרק מי שעושה חסד לשני משום ש"רצונות אישיים", או בגלל ש"מגיע לו" אז יש חשבונות של "יש גבול ואני לא פרייר שלו", אבל מי שעושה חסד משום "מידת החסד" אין אצלו מושג של פרייר ופרייארית" כלל!
וישב היהודי המבוגר במקומו.