פפפפ אמר:
למה צריך להטריח את הגרח"ק אפשר את הכל לעשות לבד עושים מי שברך וקוראים בשם חיה שרה ושלו' על ישראל
מסופר על אחד שלא היו לו ילדים כמה שנים והגיע לקבר הרשב"י והתפלל, ונדר שאם יוולד לו בן יקראהו שמעון, ואכן נולד לו בן וכשהגיע לברית קרא לו שמעון, ואחר הברית שאלה אותו אשתו "אני הייתי בטוחה שתקרא את הילד על שם אבי, חמיך, ולכן אפילו לא דיברנו על זה כי חשבתי שזה ברור לשנינו, ומי זה "שמעון" שקראת על שמו?" סיפר לה מה נדר בקבר הרשב"י, וטענה לו "מי הרשה לך לנדור כזה דבר בלי להתייעץ איתי בכלל?!, ובפרט שנוהגים שזכות השם הראשון שייכת לאשה, ואיך לא חשבת שאתה צריך לכבד את שם חמיך ולקרוא את בננו על שמו?"
לא ידע האברך מה לעשות שהרי מצד שני הרי נדר אצל רשב"י שאם יוולד לו בן יקרא לו שמעון וכבר קרה לו שמעון. ניגש להגרח"ק וסיפר לו את כל הסיפור, ואמר לו הגר"ח הרי אתה מסכים שטענת אשתך טענה נכונה היא, אלא מאי? נדרת אצל רשב"י לקרוא לבנך שמעון? נו כבר קיימת נדרך וקראת לו שמעון, ומכאן והלאה תקרא לו כשם חמיך!"
ושאל את הגרח"ק האם להוסף לו את שם חמי או לשנות לגמרי, אמר לו הגר"ח לשנות. ושאל את הגר"ח איך משנים שם? אמר לו הגר"ח "
מכאן והלאה תקרא לו בשם של חמיך!"
הרי שאין צריך שום "טקס" של שינוי השם, ואף לא "מי שברך" אלא מתחילים לקרוא את השם החדש באופן קבוע, ודי.
ואגב,, זה לא קשור לזה שהשם הראשון היה בטעות, כי מסתמא רק נדר על דעת שאשתו תסכים, שהרי אם כן, לא היה צריך הגר"ח לומר לו "כבר קיימת את נדרך", אלא היה אומר לו "הנדר לא חל בכלל, וזהו, אלא שאף שחל הנדר ואכן קרא לו כך משום נדרו, עכשיו הוא רק צריך לקרוא לו בשם החדש ותו לא.
וכן אני מכיר באופן אישי על אברך שלאשתו קראו איזה שם מודרני, והגיע להגר"ח לבקש ברכה עבורה, וכשהזכיר את שם אשתו אמר לו הגר"ח מכאן ואילך תקרא לה ---, וזהו, ולא אמר שצריך לעשות מי שברך, ולומר "ויקרא שמה בישראל" או שום דבר אחר, רק להתחיל לקרוא לו בשם החדש ותו לא.