פרשת וירא | אברהם האכיל את המלאכים לשונות - הרי זה מתנות כהונה?

גרפיקנער

משתמש חדש
שאלה מעניינת:
אברהם אבינו שחט שלוש פרות כדי להאכיל אותם שלוש לשונות בחרדל (בבא מציעא פו:).

תמיד היה קשה לי: הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה. בתורה יש דין של מתנות כהונה - זרוע לחיים וקיבה. דהיינו, כל בהמת חולין שאדם שוחט, צריך הוא לתת לכהן את הזרוע, הלחיים והקיבה. בגמרא בחולין מבואר ש'לחיים' כוללים את הלשון.

אם כן קשה: איך נתן למלאכים את הלשון, הרי צריך לתת אותם לכהן?

ולסיום, נקודה מעניינת ביותר: בגמרא בחולין (קלב,ב) מבואר שמצוה מן המובחר לאכול את המתנות כהונה - והלשון בכללם - בחרדל.
"אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל"

האם יש קשר בין מה שאברהם אבינו האכיל את המלאכים שלשה לשונות 'בחרדל', לבין הדין ש'מתנות כהונה אינם נאכלים אלא בחרדל'?
 

אור זרוע

משתמש ותיק
אברהם אבינו היה כהן, שנאמר (תהלים קי, ד): "ואתה כהן לעולם", ואמרו בנדרים לב, ב:
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו מיד נתנה לאברהם שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן.
ומבואר בכמה מקומות שהכוונה כפשוטו שאברהם אבינו נעשה כהן ממש.

וכן אמרו בבראשית רבה (לך לך): ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה שנאמר (תהלים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו' ונאמר להלן (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם מהיכן ימול אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו ערלת הגוף, וכו'.

וכן אמרו בילקוט שמעוני שיר השירים תתקפח: אברהם נעשה כהן גדול תמורת שם בן נח.

וכן כתב בחזקוני (בראשית יד, יח): ד"א ומלכי צדק, הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש.

וראה עוד בפירוש הריב"א (בראשית יד, כ): ויתן לו מעשר מכל. י"מ זהו מלכי צדק שנתן המעשר לאברהם שהיה כהן כי בסוף דנדרי' מפר' שנטלה הכהונה ממלכי צדק על שבירך אברהם קודם שברכו הקדוש ברוך הוא ונתנה לאברהם כדכתיב אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אמנם פרש"י דנתן לו קאי אאברהם ומ"מ לא קשיא דלא נטלה הכהונה ממנו אלא מזרעו כמו שמפרש בפרק דנדרים ומפיק לה מדכת' והוא כהן וגו' הוא כהן ואין זרעו כהן.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
אברהם אבינו היה כהן, שנאמר (תהלים קי, ד): "ואתה כהן לעולם", ואמרו בנדרים לב, ב:
אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו מיד נתנה לאברהם שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן.
ומבואר בכמה מקומות שהכוונה כפשוטו שאברהם אבינו נעשה כהן ממש.

וכן אמרו בבראשית רבה (לך לך): ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה שנאמר (תהלים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו' ונאמר להלן (בראשית יז) ונמלתם את בשר ערלתכם מהיכן ימול אם ימול מן האוזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב, הוי אומר זו ערלת הגוף, וכו'.

וכן אמרו בילקוט שמעוני שיר השירים תתקפח: אברהם נעשה כהן גדול תמורת שם בן נח.

וכן כתב בחזקוני (בראשית יד, יח): ד"א ומלכי צדק, הוציא לחם ויין שהיה טבל כדי שיפריש מהן אברהם מעשר שכן מצינו אברהם כהן היה כמו שפירש.

וראה עוד בפירוש הריב"א (בראשית יד, כ): ויתן לו מעשר מכל. י"מ זהו מלכי צדק שנתן המעשר לאברהם שהיה כהן כי בסוף דנדרי' מפר' שנטלה הכהונה ממלכי צדק על שבירך אברהם קודם שברכו הקדוש ברוך הוא ונתנה לאברהם כדכתיב אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. אמנם פרש"י דנתן לו קאי אאברהם ומ"מ לא קשיא דלא נטלה הכהונה ממנו אלא מזרעו כמו שמפרש בפרק דנדרים ומפיק לה מדכת' והוא כהן וגו' הוא כהן ואין זרעו כהן.


עי' נדרים ל"ב ע"ב שם מבו' שאברהם היה כהן וכמש"כ כבודו.
 

גרפיקנער

משתמש חדש
פותח הנושא
יישר כוח לכולם.

נמצא אם כן שאברהם היה פטור מהפרשת מתנות כהונה כיון שהיה כהן.

בכל אופן, יש כאן נקודה מעניינת לגבי האכילה של לשונות בחרדל, שזה דומה בדיוק למה שנאמר במתנות כהונה שנאכלים בחרדל, הגם שלפי הנ"ל (שאברהם היה כהן) - אין קשר בין הדברים, כיון שלא היה דין 'מתנות כהונה' ללשונות, היות ואברהם היה פטור מהפרשת מתנות כהונה.
 

ORI929

משתמש ותיק
עי' צפנת פענח על הפסוק שם בפרשה שכתב שרצה אברהם אבינו לקיים בזה דין מתנות כהונה בזה שהאכילם ואם כן מובן למה חרדל
אך יש אריכות בזה ואכמ''ל
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
גרפיקנער אמר:
בכל אופן, יש כאן נקודה מעניינת לגבי האכילה של לשונות בחרדל, שזה דומה בדיוק למה שנאמר במתנות כהונה שנאכלים בחרדל, הגם שלפי הנ"ל (שאברהם היה כהן) - אין קשר בין הדברים, כיון שלא היה דין 'מתנות כהונה' ללשונות, היות ואברהם היה פטור מהפרשת מתנות כהונה.
למה פשיטא לך שבבהמת הכהן עצמו אין דין למשחה ?
כל הדין שבממונות אין ענין שיתן לאחר כשהוא עצמו יכול לקבל, אבל לא שיש כאן פטור בעצם, שהרי תרומה שזה איסור הוא צריך להפריש.
אבל לגופו של ענין, רוב הראשונים סבורים שלאו דווקא בחרדל, אלא הכונה בצורה שהוא הכי יהנה .
וכן הרדב"ז ביכורים ט כב כתב שאין דין למשחה בישראל שנתן לו הכהן את המתנות רק אם הכהן עצמו אוכל, וכן הוא ברש"י בכורות כז:, וממילא כאן שלא אברהם אכל בלאו הכי אין צריך למשחה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
גרפיקנער אמר:
האם יש קשר בין מה שאברהם אבינו האכיל את המלאכים שלשה לשונות 'בחרדל', לבין הדין ש'מתנות כהונה אינם נאכלים אלא בחרדל'?
ודאי! קשר של סיבה ומסוּבּב!
העובדה שאברהם האכיל את אורחיו לשון בחרדל היא הסיבה שמתנות כהונה אין נאכלות אלא בחרדל.
כלומר: 'למשחה' מלמד שמתנות כהונה נאכלות כדרך שהמלכים אוכלים;
וכיצד המלכים אוכלים? בשר מטובל בחרדל!
זאת מצאנו באברהם אבינו, שהאכיל את אורחיו לשון מטובלת בחרדל, משום שביקש להאכילם 'מעדן מלכים ושרים' (כלשון רש"י).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
כל הדין שבממונות אין ענין שיתן לאחר כשהוא עצמו יכול לקבל, אבל לא שיש כאן פטור בעצם.
לא כן, שהרי הלוים פטורים ממתנות, אף על פי שאין הם מקבלים.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
כל הדין שבממונות אין ענין שיתן לאחר כשהוא עצמו יכול לקבל, אבל לא שיש כאן פטור בעצם.
לא כן, שהרי הלוים פטורים ממתנות, אף על פי שאין הם מקבלים.
ליתר דיוק הוא ספק ,
ומ"מ אני סבור שלהצד שאינם בכלל העם, הכוונה שלענין מתנותיהם עצמם יכולים לקבל.
מה גם שיש פוסקים דס"ל דלהצד דלא מקרו מאת העם יכולים אף ליטול, וכן הוא ריהטת הסוגיא בחולין לכאורה והרבה מן הראשונים, אף שהש"ך החזיק בכל עוז לדחות הדבר.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
אני סבור שלהצד שאינם בכלל העם, הכוונה שלענין מתנותיהם עצמם יכולים לקבל.
מאי דוחקך למימר הכי, ומאי מהני לך?
כן הוא ריהטת הסוגיא בחולין לכאורה והרבה מן הראשונים.
לא מצאתי אף לא במקצת מן הראשונים.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
מאי דוחקך למימר הכי, ומאי מהני לך?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה: רבותיה דיחזקאל (שהיה כהן) דלא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
אני סבור שלהצד שאינם בכלל העם, הכוונה שלענין מתנותיהם עצמם יכולים לקבל.
מאי דוחקך למימר הכי, ומאי מהני לך?
כן הוא ריהטת הסוגיא בחולין לכאורה והרבה מן הראשונים.
לא מצאתי אף לא במקצת מן הראשונים.
א. יש בזה הרבה ראיות וחד מינהו מסוגיא דפדיון הבן שמבואר שנחשב שהכהן פודה עצמו אף שגם בן לויה פטןר
ב. בה"ג, תוספות בב"מ ו:,(בלי לשנות את הגירסא ) ,הרא"ה בבדק הבית, (רבינו חננאל)
ולאידך גיסא אין אחד מהראשונים שכתב להדיא שאינם יכולים לקבל, זולת המאירי שגם את הראיה מדבריו אפשר לדחות ע"פ דברי הלבוש.(וברבינו יהונתן יש להסתפק)
,
 

במבי

משתמש ותיק
גרפיקנער אמר:
שאלה מעניינת:
אברהם אבינו שחט שלוש פרות כדי להאכיל אותם שלוש לשונות בחרדל (בבא מציעא פו:).

תמיד היה קשה לי: הרי אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה. בתורה יש דין של מתנות כהונה - זרוע לחיים וקיבה. דהיינו, כל בהמת חולין שאדם שוחט, צריך הוא לתת לכהן את הזרוע, הלחיים והקיבה. בגמרא בחולין מבואר ש'לחיים' כוללים את הלשון.

אם כן קשה: איך נתן למלאכים את הלשון, הרי צריך לתת אותם לכהן?

ולסיום, נקודה מעניינת ביותר: בגמרא בחולין (קלב,ב) מבואר שמצוה מן המובחר לאכול את המתנות כהונה - והלשון בכללם - בחרדל.
"אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל"

האם יש קשר בין מה שאברהם אבינו האכיל את המלאכים שלשה לשונות 'בחרדל', לבין הדין ש'מתנות כהונה אינם נאכלים אלא בחרדל'?

ואם כבר תשאל, איך האכילם לשונות שהרי הגמ' כותבת שאכילתם גורמת לתחתוניות (טחורים) (שבת פא.)
וכבר עמד בשאלה זו המהרש"א (שאלת התחתוניות)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
מי אמר שזה היתה הבהמה שלו?
כך הבנתי מדברי רש"י בהשוחט: וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָיָה כֹּהֵן וּבְלֹא הֲרָמָה יָכוֹל לְאָכְלָהּ.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
מי אמר שזה היתה הבהמה שלו?
כך הבנתי מדברי רש"י בהשוחט: וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא הָיָה כֹּהֵן וּבְלֹא הֲרָמָה יָכוֹל לְאָכְלָהּ.
לא הבנתי כוונתך, הרי לרש"י ממ"נ החמיר לתת מתנות אף שלא חייב, וע"כ הפשט כמו שהביא הרמב"ן שהיה מקפיד לתת לכהן אחר(אולי החמיר שאינו כהן), וא"כ מאי נפק"מ אם פטורו משום שלא חייב בעצם, או משום שזוכה בעצמו ?(אא"כ תפרש שהחומרא היתה שלא לזכות בדין ע"י שהמתנות בידו, והוא תמוה).
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
לרש"י החמיר לתת מתנות אף שאינו חייב.
לאו דוקא. הלשון 'ובלא הרמה יכול לאכלו' מורה לכאורה כי דעתו כדעת התוס' בפרק הזרוע ד'איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה'; ויחזקאל, אע"פ שאין האיסור נוהג בכהנים, נהג סלסול בעצמו ולא אכל בלא הרמה.
מאי נפק"מ אם פטורו משום שלא חייב בעצם, או משום שזוכה בעצמו?
אם כל עצמו של כהן פטור הוא ממתן הזרוע והלחיים והקבה, הרי כהן שנותנן – כמי שנותן שוק וקרבים ואליה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
אין אחד מהראשונים שכתב להדיא שאינם יכולים לקבל.
בפרק במה בהמה על הא דאמר רבי יוסי 'וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע - מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ', פירש רש"י: זְרוֹעַ לְחָיַיִם וְקֵבָה, וְהֵם לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים.
ואם נפשך לומר, הרי מקרא מלא דיבר הכתוב: וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
אין אחד מהראשונים שכתב להדיא שאינם יכולים לקבל.
בפרק במה בהמה על הא דאמר רבי יוסי 'וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע - מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִּזְרוֹעַ', פירש רש"י: זְרוֹעַ לְחָיַיִם וְקֵבָה, וְהֵם לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים.
ואם נפשך לומר, הרי מקרא מלא דיבר הכתוב: וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
א.מאן דדרש הכי ס"ל דלווים בכלל העם, (ואדרבה החת"ס הוכיח משם הפוך שמה סברו בני שמואל ).
ב. הטענה הזאת היא טענת הש"ך, אבל התשובה היא שכיון שגלי קרא "מאת העם " ואין הלווים בכלל העם וגדר הדין הוא שזוכים בעצמם וכמש"נ, ע"כ שהלווים כאן הם בכלל כהנים.
בין כך ובין כך, מה יש להתווכח עם דברי הראשונים המפורשים שהבאתי.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
לרש"י החמיר לתת מתנות אף שאינו חייב.
לאו דוקא. הלשון 'ובלא הרמה יכול לאכלו' מורה לכאורה כי דעתו כדעת התוס' בפרק הזרוע ד'איסורא איכא לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה'; ויחזקאל, אע"פ שאין האיסור נוהג בכהנים, נהג סלסול בעצמו ולא אכל בלא הרמה.
מאי נפק"מ אם פטורו משום שלא חייב בעצם, או משום שזוכה בעצמו?
אם כל עצמו של כהן פטור הוא ממתן הזרוע והלחיים והקבה, הרי כהן שנותנן – כמי שנותן שוק וקרבים ואליה.
ממ"נ, אם כוונת התוספות שגדר האיסור הוא טבל דרבנן וכמו לר"י, הרי שאם יש איסור כזה הרי הוא שייך גם בכהנים וכמו אליבא דרבי יוחנן, ואין משמעות לזה שהוא כהן.
ואם כוונתם משום לתא דקיום חובת הממון, א"כ כיון שזוכה במה שבידו אין כאן שום סלסול.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
אם גדר האיסור הוא טבל דרבנן וכמו לר"י, הרי הוא שייך גם בכהנים וכמו אליבא דרבי יוחנן, ואין משמעות לזה שהוא כהן. ואם משום לתא דקיום חובת הממון, א"כ כיון שזוכה במה שבידו אין כאן שום סלסול.
קושיא אלימתא. וקרוב הדבר ששרבוב הוא בפירוש רש"י, כמו שמעיר בשיטה מקובצת.
ברם כדכתבנא כן כתב בפרי חדש וז"ל:
ואין להקשות לזה, דאם כן מאי רבותיה דיחזקאל, והא לכולי עלמא אסור, די"ל דשאני התם שהוא היה כהן ובלא הרמה היה יכול לאכלה, וכמ"ש רש"י בפרק השוחט.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
אם גדר האיסור הוא טבל דרבנן וכמו לר"י, הרי הוא שייך גם בכהנים וכמו אליבא דרבי יוחנן, ואין משמעות לזה שהוא כהן. ואם משום לתא דקיום חובת הממון, א"כ כיון שזוכה במה שבידו אין כאן שום סלסול.
קושיא אלימתא. וקרוב הדבר ששרבוב הוא בפירוש רש"י, כמו שמעיר בשיטה מקובצת.
.
[/quote]
ולמה לא נבאר דברי רש"י כמו שהביא הרמב"ן, וס"ל דאיכא איסור משום לתא דממונא, ולא נצטרך לשבש דברי רש"י.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
מה יש להתווכח עם דברי הראשונים המפורשים שהבאתי.
כל עוד אין מפורש יוצא מפי הראשונים, שלמ"ד לוים לא איקרו עם נותנים להם מתנות כשם שנותנים לכהנים, אלא הדבר מובן מתוך שיטפא דלישנא, יש מקום לדון ולומר דילמא לא דקו.
ברם השתא דאחזיתני דברי חתם סופר, לא אמרתי ולא כלום.
תיתי לך, ומחזיקנא טיבותא לנפשך.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
מה יש להתווכח עם דברי הראשונים המפורשים שהבאתי.
כל עוד אין מפורש יוצא מפי הראשונים, שלמ"ד לוים לא איקרו עם נותנים להם מתנות כשם שנותנים לכהנים, אלא הדבר מובן מתוך שיטפא דלישנא, יש מקום לדון ולומר דילמא לא דקו.
ברם השתא דאחזיתני דברי חתם סופר, לא אמרתי ולא כלום.
תיתי לך, ומחזיקנא טיבותא לנפשך.
איני יודע מה הגבול אצלך בין מפורש יוצא מפי הראשונים לבין שיטפא דלישנא, אבל לדידי פשיטא לי שכיון שהזכירו ענין יהבינן להו שאינו מענין הסוגיא כלל ,ותלו בספיקא של מאת העם אין לך מפורש גדול מזה,(אגב לגבי הרא"ה גם הפר"ח מודה שכן הם דבריו) .
 
חלק עליון תַחתִית