לענ''ד אמר:
דברי יושר אמר:
לענ''ד אמר:
הלב לא נותן לקבל זאת זה הכל.
ברור שהיום, אחרי שאנחנו מחויבים לקב"ה, זו מחויבות שקודמת להכל, וכל ברית שנכרות עם מישהו היא מגיעה אחרי, ובדרגה הרבה יותר נמוכה מהברית עם הקב"ה. אבל אאע"ה לא היה מחויב לכרות ברית עם הקב"ה, והיה יכול להישאר כמו נח ושם ועבר ושאר הצדיקים שלפניו, ועל כן, אם כרת ברית עם אדם, לכראורה זה מעכב אותו מלכרות עם הקב"ה
התיישב על ליבי
בשבת חשבתי, שזה לא סתם, מה שקשה לנו לקבל את זה שאברהם אבינו היה יכול שלא לכרות ברית עם הקב"ה.
למרות שסברא פשוטה היא, שלא ניתן לכפות ברית על אף אחד, ואם נכפתה אין לזה שום משמעות.
וגם העובדה היא שבמתן תורה נשאלו עם ישראל אם ברצונם לקבל את התורה, והיו יכולים לענות לא,
וכמו שאמר יעקב אבינו: אם יהיה אלוקים עמדי וכו' אזי והיה ה' לי לאלוקים (כן הוא לכה"פ לפי' הרמב"ן שם), דהיינו שהוא דבר מותנה ואינו מוכרח.
וכן מצינו במי שנשבע לבטל את המצווה, ששבועתו לא חלה, משום שהוא מושבע ועומד מהר סיני, הרי שגדר החיוב הוא משום שקיבל על עצמו.
אמנם, למרות שמעיקרא באמת נוצר הקשר עם הקב"ה ע"י התחייבות וכריתת ברית מרצון,
שהרי היו יכולים להישאר בני נח ולקיים שבע מצוות, והיו נקראים צדיקים גמורים כמו שם ומתושלח וחנוך וכדו', ולא היה בהם שום חיסרון, והאבות מרצונם נתאוו להפוך לבני בכורי ישראל וממלכת כהנים וגוי קדוש,
אך כיום, אלפי שנים אחר כך, אין אנו עומדים מול הקב"ה כמו אדם חיצוני, שבעצם הוא בן נח רגיל רק שחייב עצמו לנהוג בהנהגות מסוימות,
אלא הברית הזו הפכה אותנו במשך הזמן להיות מציאות אחרת, כמו בנים של הקב"ה,
ואמנם היסטורית נכנסנו לזה מרצון, אך כעת אנחנו במצב שזו המציאות שלנו, ואין אנו יכולים לתאר מצב אחר.
משל למה הדבר דומה, לאיש ואשה שנתרצו לכרות ברית נישואין, ובברית זו נתחייבו זה לזה כמה חיובים, הבעל התחייב לפרנס וכדו', והאשה התחייבה לנהל את ביתו ולגדל את ילדיו וכדו'. ורצון זה, הוא מה שמכריח אותם בכל חייהם לקיים את התחייבויותיהם.
אמנם, אם נשאל את הבעל כמה זמן אח"כ מדוע אתה מפרנס את אשתך, האם הוא יאמר לנו בגלל שהתחייבתי על כך? אם יאמר כך אזי מצבו קשה מאוד,
באופן הנורמלי, התשובה שלו אמורה להיות שזו בכלל לא שאלה, שהרי זו אשתו כגופו, והיאך לא יפרנס אותה.
ואמנם אם נשאל אותו כיצד נעשתה אשתו, התשובה היא בגלל שנתחייבו פעם זה לזה, אבל זו רק היסטוריה, כעת, החיוב נובע מכך שהם כבר נהפכו להיות כמו אדם אחד, ואינם יכולים לדמיין שפעם הם לא היו יחד.
כך זה גם כלפי הקב"ה.
באמת מבחינה היסטורית היהדות איננה מחוייבת המציאות שלנו, והיא נוצרה ע"י בחירה וכריתת ברית (את ה' האמרת.. והוא האמירך וכו'). וכך גם הרגישו היהודים בתחילה, כשגלו בחורבן בית ראשון, וסברו שמכיוון שהקב"ה גירשם מביתו ממילא אין הם מחוייבים לו עוד, והקב"ה ענה להם שהם רק פרודים, אך עדיין לא קיבלו גט מוחלט.
אך בבניין בית שני, כשהדור קיבלוה מאהבה, והרגישו שגם כשהקב"ה לא נותן להם הארת פנים, עדיין הם קשורים אליו בקשר בל ינתק, הפכה ברית רצונית זו לעובדה מציאותית כל כך, עד שבעינינו זה דבר שקשה לנו לקבל שהוא היה יכול שלא להיות, והכל התחיל מבחירה רצונית של שני הצדדים.