פרשת וירא - מה הועילה השריטה בכותל הרי אברהם עקר מדירתו?

ים סוף

משתמש ותיק
ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו וגו' (בראשית כ"א ב')
פירש"י (והוא מהמדרש תנחומא י"ג) 'למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד'
נשאלתי ע"י ינוקא אחד יניק וחכים, שהרי לפי הפשטות הכוונה ששרט בכותל באזור ביתו, (גם אם נאמר שלא היה זה בביתו ממש שהרי כידוע חי הוא באוהל שקשה לקרוא ליריעותיו בשם כתלים) והרי אברהם עקר מדירתו זו בבאר שבע, ועבר לגור בגרר ושם נולד יצחק. ומה הועיל הסימן? ודחוק לומר שהמלאך לא צפה זאת. כמו כן קשה לומר שכוונתו של המלאך שייסע מידי פעם לבדוק מה שלום השריטה. אם ידע שהולך לעקור משם היה עליו לתת שעון יותר נייד ולא שעון שמש..

אשמח אם יש ביד מאן דהוא יישוב המתקבל על ליבו של הנער.
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה לי ליישב בפשיטות, שהרי אאע"ה היה אצטגנין גדול, וכאשר שרט המלאך, יכול היה אברהם לדעת באיצטגנינות את המועד המדויק.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
שרט לו שריטה בכותל ואמר לו: 'כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד'.
שׂריטת שׂריטה היא ביטוי של החלטיוּת. לאמר, הדבר יתקיים בלא פקפוק, ובלא דיחוי כלשהו.​
וכן משה שרט לו שריטה לפרעה בהתרותו בו על מכת הברד, ואמר לו: למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רבינא אמר:
לי קשה וכי יצחק נולד לשנה אחרת?
כלומר יב חודשים?


משכיל לדוד על אתר
למועד וכו' שרט לו וכו'. רבינו נסיב ליה אליבא דמ"ד דבפסח באו המלאכים ויום א' קודם שבאו המלאכים א"ל השי"ת אשר תלד לך שרה למועד הזה כדפירש"י התם למועד שקבעתי לך אתמול א"כ משעת בשורה עד שעת לידה עבר שנה א' ואם מוכרח שיודה לההי' דבר"ה נפקדה שרה נאמר דאע"ג שנתבשר ובא לה האור מ"מ לא נתעברה מיד עד ר"ה ושוב ילדה בניסן דלכ"ע בפסח נולד יצחק וילדה לז' חדשים מקוטעים דהשנה מעוברת היתה כדאיתא בפ"ק דר"ה ואם נוכל לומר להך שיטתא דנתעברה מיד צריך לומר שילדה לזמן י"ב חודש שיש עיבור די"ב חודש כ"נ מהש"ס דיבמות גבי רבה תוספאה. איך שיהיה מצינן למימר דטעמא דשרט לו בכותל כדי שלא יחשוב שנים עשר חדשים מזמן הבשורה דאותו שנה מעוברת היתה כדלעיל וידוע שעיבור השנה הוא מפני תקופ' החמה כדי שיבא פסח בזמן האביב וא"ל דכשיגיע החמה וכו' כלומר לתקופת החמה:


חזקוני על אתר
למועד אשר דבר - פרש"י כשאמר לו למועד אשוב אליך כעת חיה שרט לו שריטה בכותל. וא"ת הא אמרינן לעיל דהוה קאי בתשרי כדאמרינן למועד אשוב אליך וקים לן דבפסח נולד יצחק. אלא י"ל דבניסן ובתשרי לילות וימים שוים וזורחת בהן החמה בחלון אחר.

פירוש הריב"א על אתר
למועד אשר דבר אתו אלהים. פרש"י תרגום אונקלוס דמליל יתיה את המועד דבר וקבע כשאמר למועד אשוב שרט לו שריטה בכותל וכו', אומר הר"ר אליקים שלכך הביא רש"י תרגום דמליל יתיה כדי לדרוש הדרשה דשרטט ולומר שדבר אתו קאי למועד דאי קאי לאברהם תרגומו דמליל עמיה, עוד פרש"י שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשיגיע חמה לשריטה זו בשנה האחרת שרה תלד, וק' דהא אמרינן בפ"ק דר"ה (יא ע"א) דהוה קאי בתשרי וקים לן שבפסח נולד יצחק, ותירץ חזקו' דמ"מ השריטה שוה בתשרי כמו בניסן לפי שהימים והלילות שוים בהם וחמה זורחת בהם בחלון אחד וג"כ פירש רבינו אלחנן בנו של ריב"ש בסוד העבור שיסד ומפר' שלענין הרבה דברים השנה קרויה שנה שיש בה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף וגם לאורך וקוצר הימים וגם לענין שחוזר חלילה מקום זריחת השמש ברקיע, בתקופת תמוז חמה זורחת בבקר בתחלת המזרח והולכת לארבע רוחות מזרח צפון דרום מערב ושוקעת בסוף המערב ובלילה שלאחריו סובבת כל הצפון ומעט מן המערב ושם מתחלת לזרוח שחרית ושוקעת במערב קרוב לסופו חלון אחד ובכל יום מרחקת מעט מעט והולכת מתחלת מזרח במזרחיתה ומסוף המערב בשקיעתה עד שבתקופת תשרי הולכת חצי המזרח וכל הדרום וחצי המערב ועוד ממעטת והולכת בכל יום ויום עד שבתקופת טבת הולכת כל הדרום לבדו ובלילה שלאחריו סובבת כל המערב וכל הצפון וכל המזרח פחות מעט ובשחרית שאחריו זורחת במזרח באותו קצה המזרח ששיירה אמש לסבוב, והולכת כל הדרום ומעט מן המערב ומתוספת עוד והולכת עד שבתקופת תמוז הולכת שלש רוחות עכ"ל, וזה סדר הלוך הלבנה בתחלת החדש הלבנה משמשת בתחלת הלילה מעט ושוקעת בליל שני משמשת מעט יותר ושוקעת וכן בכל לילה ולילה מוספת שמושה ברקיע והולכת עד כי בסוף ו' משמשת מראש הלילה עד סופה מכאן ואילך מאחרת מעט ובאה בתחלת הלילה ומשמשת עד עלות השחר בליל שני מאחרת מעט יותר וכן בכל לילה ולילה מאחרת עד כי בסוף כ"א יום משמשת מחצי הלילה עד סופו, וכן לעולם מאחרת ובא והולכת עד כי בסוף החדש משמשת מעט בסוף הלילה ושוקעת כללו של דבר מתחלת החדש עד מלוי הלבנה תחלת שמושה בתחלת הלילה ומוספת והולכת מכאן ואילך סוף שמושה בסוף הלילה ומתמעטת שמושה ברקיע:

 

יחיה

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו וגו' (בראשית כ"א ב')
פירש"י (והוא מהמדרש תנחומא י"ג) 'למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד'
נשאלתי ע"י ינוקא אחד יניק וחכים, שהרי לפי הפשטות הכוונה ששרט בכותל באזור ביתו, (גם אם נאמר שלא היה זה בביתו ממש שהרי כידוע חי הוא באוהל שקשה לקרוא ליריעותיו בשם כתלים) והרי אברהם עקר מדירתו זו בבאר שבע, ועבר לגור בגרר ושם נולד יצחק. ומה הועיל הסימן? ודחוק לומר שהמלאך לא צפה זאת. כמו כן קשה לומר שכוונתו של המלאך שייסע מידי פעם לבדוק מה שלום השריטה. אם ידע שהולך לעקור משם היה עליו לתת שעון יותר נייד ולא שעון שמש..
אשמח אם יש ביד מאן דהוא יישוב המתקבל על ליבו של הנער.

לענ"ד, מסתבר שאברהם נהג להעמיד האוהל שלו בזווית מסוימת דווקא בכל מסעותיו, ולדוגמא לכיוון הדרום בדיוק (כעניין המפורש ברש"י פרשת לך לך, בד"ה הלוך ונסוע – לפרקים, יושב כאן חדש או יותר, ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר. וכל מסעיו הנגבה – ללכת לדרומה של ארץ ישראל, והוא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל, והוא לצד ירושלם הר המוריה, בראשית רבה). 

ובברכות ה, ב: תניא, אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי... ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום... דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום - הויין ליה בנים זכרים, שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים. רב נחמן בר יצחק אמר: אף אין אשתו מפלת נפלים; כתיב הכא: וצפונך תמלא בטנם, וכתיב [ברבקה!] התם וימלאו ימיה ללדת - והנה תומים בבטנה. והובא בפוסקים.

ממילא, אף כשעקר אברהם ממקומו, הנה נטה אוהלו בכל מקום באותה הזווית ממש, שנמצאת שריטה ההיא מכוונת אל אותם מעלות כבתחילה, והכול אותו דבר בדיוק!     
 

סתם יעקב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נראה לי ליישב בפשיטות, שהרי אאע"ה היה אצטגנין גדול, וכאשר שרט המלאך, יכול היה אברהם לדעת באיצטגנינות את המועד המדויק
אולי אפשר להוסיף קצת על דברי הרב HaimL.
כמו שציינו לעיל בין אם המלאכים באו בפסח ובין אם הם באו בסוכות - ברור הוא שהשמש לא תהיה באותו מקום בפסח שאחריו, שהרי מחזור השמש הינו 365.25 יום, ורק לאחר 365.25 השמש תחזור לאותו מקום.
לכן ודאי הוא שהשריטה ששרט המלאך לא מייצגת את מיקום השמש בזמן השריטה אלא את מיקום השמש בזמן לידת יצחק.
ומהו אותו מיקום השמש? אם נאמר מאיזה זוית תזרח השמש באותו יום (כלומר האזימוט של השמש בזריחה) או באיזה אזימוט תשקע, או באיזה גובה היא תהיה בחצות היום, הרי שהדבר תלוי במיקום הכותל - ויש להקשות כפי הכותרת שהרי אברהם עקר מדירתו, ולבטח המלאך לא שרט לו שריטה בכותל המרוחק מביתו.
אלא יש לומר כי מיקום השמש הינו מיקומה של השמש במישור המילקה (כלומר הלונגיטוד של השמש) וכידוע בכל יום ויום ישנן כוכבים מגלגל המזלות הנמצאים מאחורי השמש. לכן המלאך שרט לו שריטה בכותל שהיתה בו מפת כוכבים ואמר לו שהשמש תגיע למקום הזה, כלומר כאשר הכוכבים האלה יהיו מאחורי השמש, זהו יום לידת יצחק.
ואאע"ה שהיה אצטגנין גדול, וכאשר שרט המלאך את מיקום השמש ביחס לכוכבים, יכול היה אברהם לדעת באיצטגנינות את המועד המדוייק כמעט מכל מקום בעולם.
 

יחיה

משתמש ותיק
סתם יעקב אמר:
HaimL אמר:
נראה לי ליישב בפשיטות, שהרי אאע"ה היה אצטגנין גדול, וכאשר שרט המלאך, יכול היה אברהם לדעת באיצטגנינות את המועד המדויק
אולי אפשר להוסיף קצת על דברי הרב HaimL.
כמו שציינו לעיל בין אם המלאכים באו בפסח ובין אם הם באו בסוכות - ברור הוא שהשמש לא תהיה באותו מקום בפסח שאחריו, שהרי מחזור השמש הינו 365.25 יום, ורק לאחר 365.25 השמש תחזור לאותו מקום.
לכן ודאי הוא שהשריטה ששרט המלאך לא מייצגת את מיקום השמש בזמן השריטה אלא את מיקום השמש בזמן לידת יצחק.
ומהו אותו מיקום השמש? אם נאמר מאיזה זוית תזרח השמש באותו יום (כלומר האזימוט של השמש בזריחה) או באיזה אזימוט תשקע, או באיזה גובה היא תהיה בחצות היום, הרי שהדבר תלוי במיקום הכותל - ויש להקשות כפי הכותרת שהרי אברהם עקר מדירתו, ולבטח המלאך לא שרט לו שריטה בכותל המרוחק מביתו.
אלא יש לומר כי מיקום השמש הינו מיקומה של השמש במישור המילקה (כלומר הלונגיטוד של השמש) וכידוע בכל יום ויום ישנן כוכבים מגלגל המזלות הנמצאים מאחורי השמש. לכן המלאך שרט לו שריטה בכותל שהיתה בו מפת כוכבים ואמר לו שהשמש תגיע למקום הזה, כלומר כאשר הכוכבים האלה יהיו מאחורי השמש, זהו יום לידת יצחק.
ואאע"ה שהיה אצטגנין גדול, וכאשר שרט המלאך את מיקום השמש ביחס לכוכבים, יכול היה אברהם לדעת באיצטגנינות את המועד המדוייק כמעט מכל מקום בעולם.

לענ"ד, זה המהלך קשה. הלומד דברי רש"י:
למועד אשר דבר אותו – דמליל יתיה. את המועד דבר וקבע כשאמר לו: למועד אשוב אליך. סרט לו סירטא בכותל, אמר לו: כשתגיע חמה לסירטא זו בשנה האחרת, תלד.
מבין הפשטות, שאמנם אברהם אבינו המתין לראות, מתי יגיע חמה לשריטה ההיא (אשר מסתמא אף בדק שם יום יום בציפייתו העצומה), ולא שמיד ידע עת וזמן הלידה.
הגע בעצמך, כי אם אברהם מראש ידע זמנו, בעת מעשה השריטה, היה המלאך כבר יכול להגיד לו בפירוש זמנו וזהו, ומה עניין השריטה, ומה היא מוסיפה?!
לכן נלע"ד כנ"ל, ליישב עניין הזה.  
 

בן עזאי

משתמש ותיק
עוד יש ליישב דהסירטא לא נעשתה בכדי שימתין שם לראות אימתי תבוא שעה זו, אלא דקבע לו הקב"ה זמן דבשעה זו שהחמה תבוא לאותה סירטא אז תלד.
 

יחיה

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
עוד יש ליישב דהסירטא לא נעשתה בכדי שימתין שם לראות אימתי תבוא שעה זו, אלא דקבע לו הקב"ה זמן דבשעה זו שהחמה תבוא לאותה סירטא אז תלד.

לא הבנתי. א"כ, לשם מה נצרכה השריטה? לקבוע זמן ניתַן, גם ללא שום שריטה.
 
 

סתם יעקב

משתמש ותיק
יחיה אמר:
מבין הפשטות, שאמנם אברהם אבינו המתין לראות, מתי יגיע חמה לשריטה ההיא (אשר מסתמא אף בדק שם יום יום בציפייתו העצומה), ולא שמיד ידע עת וזמן הלידה.
הגע בעצמך, כי אם אברהם מראש ידע זמנו, בעת מעשה השריטה, היה המלאך כבר יכול להגיד לו בפירוש זמנו וזהו, ומה עניין השריטה, ומה היא מוסיפה?!
לכן נלע"ד כנ"ל, ליישב עניין הזה
אולי כב' יסביר מה זאת אומרת שהחמה תגיע לשריטה שעל הכותל.... למה בט"ו בניסן החמה תגיע לשריטה שעל הכותל ואילו ביום אחר מהשנה החמה לא תגיע.
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
איש מזרע אהרן אמר:
אי רק לא מבין, השמש לא מגיעה כל יום לאותו מקום?

ממש לא,
עי' ב"ב כה ב ובפירש"י שם ז"ל - פעמים מהלכתן - ביום ארוך של תקופת תמוז שהיא יוצאה בקרן צפונית מזרחית ושוקעת בקרן מערבית צפונית:
 פעמים סובבתן - ביום קצר שהיא יוצאה בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ומהלכת בלילה ג' רוחות:

ובקיצור, חוץ מהסיבוב היומי שהשמש עולה במזרח ושוקעת במערב שזה כל יום אותו דבר, אבל יש עוד תנועה מצפון לדרום שמשתנה מיום ליום, ולכן בימים הארוכים השמש זורחת בצד אחד ובימים הקצרים בצד שני,
ולפי"ז יתכן שכותל שיעמוד בגובה מסויים וזווית מסויימת ותשרוט בו שריטה במקום מסויים, השמש תשוב לשם רק לאחר שנה.
 

שלמה1

משתמש ותיק
נראה לי שהמדרש דורש את הנאמר בפסוק שבסוף פרשת לך לך "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת", כמו שתמיד המדרשים דורשים את לשון "זה" בכל התנ"ך, וכן משמע בתוספות במסכת ר"ה דף יא עמוד א
 

יחיה

משתמש ותיק
שלמה1 אמר:
נראה לי שהמדרש דורש את הנאמר בפסוק שבסוף פרשת לך לך "אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת", כמו שתמיד המדרשים דורשים את לשון "זה" בכל התנ"ך, וכן משמע בתוספות במסכת ר"ה דף יא עמוד א

אף במפרשים מצאתי כן, לדוגמא ראה המצורף פה:
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_מאיר עיני ישראל - אולבסקי, נתן נטע בן ישראל_48.pdf
    391.3 KB · צפיות: 3

נתן סברסוב

משתמש ותיק
השמש משנה את מסלולה (לא משנה כעת מי זז ביחס למי)
בכל יום ויום, הקפה שלמה מעבר לכך היא זזה במחזוריות של חודשים מה שיוצר קיץ וחורף מעבר לכך בכל שנה ושנה היא משנה במעט את מסלולה
כך שבשום אופן אם תחרוץ חריץ בשנה הזאת השמש לא תיפול באותה הצורה בשנה הבאה
 

יחיה

משתמש ותיק
נתן סברסוב אמר:
השמש משנה את מסלולה (לא משנה כעת מי זז ביחס למי)
בכל יום ויום, הקפה שלמה מעבר לכך היא זזה במחזוריות של חודשים מה שיוצר קיץ וחורף מעבר לכך בכל שנה ושנה היא משנה במעט את מסלולה
כך שבשום אופן אם תחרוץ חריץ בשנה הזאת השמש לא תיפול באותה הצורה בשנה הבאה

הלא רש"י אינו אומר כלל, ששרט לו המלאך במקום שכעת תזרח עליו השמש, אלא במקום שתגיע אליה השמש בשנה האחרת דווקא!
 
חלק עליון תַחתִית