אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
למה חסד מבטא אמונה?
- Thread starter יוני הר
- תאריך התחלה
מסתפק במועט
משתמש ותיק
נגעת בנקודה מעניינת. מידות החסד והאמונה משלימות זו את זו כמו שרואים בתהילים "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" ועוד מקומות ובפרט בפרק פט "משכיל לאיתן האזרחי" שהוא כידוע אאע"ה. אשמח גם לשמוע ביאור
ספה"ק עבודת הקודש
יעיד על כל זה קצת מקראות מהמזמור המיוחס לאברהם אבינו עליו השלום הנקרא איתן האזרחי, (תהלים ע"ט) שהוא בעל החסד, כי הוא אשר עמד במקום מדת החסד לעשות חסד עם כל באי עולם להביאם באמונת הייחוד האמיתי לזכותם, וכמו שאמרו בבהיר מאי וישמור משמרתי (בראשית כ"ו ה') כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד במקומי וכו', ולזה פתח בזה המזמור במדת החסד שהיא מדתו, והנה הוא מפרסם בו מלאכתו שהוא הדעת האמונה האמיתית, ואמר חסדי יי' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי, ובאר זה ואמר כי אמרתי עולם חסד יבנה, כי ממדת החסד ולמטה הוא בנין העולם, כי משם ולמעלה אין התבוננות והשגה כי הוא עולם נעלם. שמים הם שמו של הקב"ה כמו שאמרו בבהיר ומנא לן דהשמים הוי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים וגו'. תכין אמונתך בהם, הוא מה שכתבנו למעלה כי במדותיו הנאצלים מאורו הכין אמונתו כי מהם יודע מציאותו, והמשיך ואמר כרתי ברית לבחירי וגו', הכוונה על מלכות בית דוד ליחדו בשמים הנזכרים ולזה תכפם זה לזה, ולהורות שהוא מתפרנס משם וחוט של חסד משוך עליו.
אציין רק שהמקור לזה שחסד איהו אמונה נמצא כבר בתיקו"ז.
יעיד על כל זה קצת מקראות מהמזמור המיוחס לאברהם אבינו עליו השלום הנקרא איתן האזרחי, (תהלים ע"ט) שהוא בעל החסד, כי הוא אשר עמד במקום מדת החסד לעשות חסד עם כל באי עולם להביאם באמונת הייחוד האמיתי לזכותם, וכמו שאמרו בבהיר מאי וישמור משמרתי (בראשית כ"ו ה') כך אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי שהרי אברהם עמד במקומי וכו', ולזה פתח בזה המזמור במדת החסד שהיא מדתו, והנה הוא מפרסם בו מלאכתו שהוא הדעת האמונה האמיתית, ואמר חסדי יי' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי, ובאר זה ואמר כי אמרתי עולם חסד יבנה, כי ממדת החסד ולמטה הוא בנין העולם, כי משם ולמעלה אין התבוננות והשגה כי הוא עולם נעלם. שמים הם שמו של הקב"ה כמו שאמרו בבהיר ומנא לן דהשמים הוי הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים וגו'. תכין אמונתך בהם, הוא מה שכתבנו למעלה כי במדותיו הנאצלים מאורו הכין אמונתו כי מהם יודע מציאותו, והמשיך ואמר כרתי ברית לבחירי וגו', הכוונה על מלכות בית דוד ליחדו בשמים הנזכרים ולזה תכפם זה לזה, ולהורות שהוא מתפרנס משם וחוט של חסד משוך עליו.
אציין רק שהמקור לזה שחסד איהו אמונה נמצא כבר בתיקו"ז.
יוני הר אמר:הדברים אינם ברורים לי עד הסוף, אך עכ"פ לפי דבריו יוצא שרק חסד של לימוד האמונה הוא קשור לאמונה ולא סתם חסד, וזה דחוק דבפשטות הפסוקים עשה חסד בלי קשר ללימוד הבריות אמונה.
מידת החסד של הקב"ה היינה כח ההשפעה על הזולת,
וא"כ, אברהם שגילה מידה זו, עמד מול הקב"ה כמקבל, כמי שקיומו אינו לכשעצמו אלא כמושפע מלמעלה,
וזוהי בדיוק האמונה, שהאדם מבסס את קיומו על הדברים הקודמים לו והעליונים ממנו, ולא כמתחיל את המציאות ממנו, ומכיר רק במה שיש לו קיום בשכלו
(אמונה זה גם מלשון להיות אמון על מישהו או משהו, כמו אומנת שהתינוק גדל על בִרכיה)
וא"כ, אברהם שגילה מידה זו, עמד מול הקב"ה כמקבל, כמי שקיומו אינו לכשעצמו אלא כמושפע מלמעלה,
וזוהי בדיוק האמונה, שהאדם מבסס את קיומו על הדברים הקודמים לו והעליונים ממנו, ולא כמתחיל את המציאות ממנו, ומכיר רק במה שיש לו קיום בשכלו
(אמונה זה גם מלשון להיות אמון על מישהו או משהו, כמו אומנת שהתינוק גדל על בִרכיה)
תהלים פט
(א) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי:
(ב) חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי:
(ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם:
ובאלשיך:
הנה קבלו רבותינו ז"ל (ב"ב טו א) כי איתן האזרחי הוא אברהם אבינו שהעירו יתברך ממזרח להעמיד על האמת כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כי הקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי הכל כי בפיו ובשפתיו ייסד יסוד אמונת מציאותו יתברך וחידוש העולם והשגחתו ושכר ועונש כמפורש ברבותינו ז"ל, והיה גומל חסדים לכל עובר ושב, וטרם אוכלם בפיהם היה משרישם בשרשי האמונה ואחרי כן היה גומל להם חסד כמפורש בבראשית רבה (מג ז, ועי' סוטה י ב), שאחר ערוך השולחן בפני האורחין היה אומר להם עד שלא תאכלו תנו כבוד לבעל הסעודה ואז היו מתחילים לכבדו, והיה אומר להם איני בעל הסעודה כי אם יש אלקי אמת בורא כל ולו יתברך הכל, ואחר השריש האמונה בלבם היה מאכילם וגומל להם חסד, והוא כי על פי דרכו רצה אברהם לרמוז להם כי עולם חסד יבנה, כי לא בראו יתברך לצורך עצמו, רק גזרה חכמתו לעשות חסד עם ברואיו, והיה זה להסיר מלבם אמונת קדמות, אשר המחזיקים באמונה ההיא היה להם כן באומרם שאם לא כן למה בראו כי אין לו צורך בו:
(א) מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי:
(ב) חַסְדֵי ה' עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹר וָדֹר אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי:
(ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם:
ובאלשיך:
הנה קבלו רבותינו ז"ל (ב"ב טו א) כי איתן האזרחי הוא אברהם אבינו שהעירו יתברך ממזרח להעמיד על האמת כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כי הקריא שמו של הקדוש ברוך הוא בפי הכל כי בפיו ובשפתיו ייסד יסוד אמונת מציאותו יתברך וחידוש העולם והשגחתו ושכר ועונש כמפורש ברבותינו ז"ל, והיה גומל חסדים לכל עובר ושב, וטרם אוכלם בפיהם היה משרישם בשרשי האמונה ואחרי כן היה גומל להם חסד כמפורש בבראשית רבה (מג ז, ועי' סוטה י ב), שאחר ערוך השולחן בפני האורחין היה אומר להם עד שלא תאכלו תנו כבוד לבעל הסעודה ואז היו מתחילים לכבדו, והיה אומר להם איני בעל הסעודה כי אם יש אלקי אמת בורא כל ולו יתברך הכל, ואחר השריש האמונה בלבם היה מאכילם וגומל להם חסד, והוא כי על פי דרכו רצה אברהם לרמוז להם כי עולם חסד יבנה, כי לא בראו יתברך לצורך עצמו, רק גזרה חכמתו לעשות חסד עם ברואיו, והיה זה להסיר מלבם אמונת קדמות, אשר המחזיקים באמונה ההיא היה להם כן באומרם שאם לא כן למה בראו כי אין לו צורך בו:
שלימות מידת החסד עניינה ביטול היש והאנוכיות של האדם.יוני הר אמר:אברהם מידתו היא מידת החסד וכן כתוב שמידתו אמונה האם יש קשר ביניהם?
שלימות האמונה ובהירותה באה לידי ביטוי בשעת ניסיון ומשבר, ועניינה אף היא ביטול היש והאנוכיות של האדם.
שמחה מנתניה
משתמש ותיק
יוני הר אמר:אברהם מידתו היא מידת החסד וכן כתוב שמידתו אמונה האם יש קשר ביניהם?
החסד מגיע מתנועת נפש של ראייה טובה על העולם
והיא בעצם אמון בעולם, דהיינו אומן באלקים המתחבא מאחורי העולם ומפעילו בטוב
שרצון הטוב להיטיב
אברהם משה אמר:שלימות מידת החסד עניינה ביטול היש והאנוכיות של האדם.
שלימות האמונה ובהירותה באה לידי ביטוי בשעת ניסיון ומשבר, ועניינה אף היא ביטול היש והאנוכיות של האדם.
לכאורה גם להתקמצן זה נגד האנוכיות כי נפש האדם רוצה לתת
שמחה מנתניה אמר:החסד מגיע מתנועת נפש של ראייה טובה על העולם
והיא בעצם אמון בעולם, דהיינו אומן באלקים המתחבא מאחורי העולם ומפעילו בטוב
שרצון הטוב להיטיב
כתבת חמש חלקים שלא קשורים אחד לשני
שמחה מנתניה
משתמש ותיק
קשה להסביר למה 2=1+1...יוני הר אמר:שמחה מנתניה אמר:החסד מגיע מתנועת נפש של ראייה טובה על העולם
והיא בעצם אמון בעולם, דהיינו אומן באלקים המתחבא מאחורי העולם ומפעילו בטוב
שרצון הטוב להיטיב
כתבת חמש חלקים שלא קשורים אחד לשני
מוחל וסולח
משתמש ותיק
אכן כן.יוני הר אמר:אברהם מידתו היא מידת החסד וכן כתוב שמידתו אמונה האם יש קשר ביניהם?
ואולי אציע את שלי.
ויתכן שכיוונו/רמזו כבר בדרך הזו.
אמונה מובילה את האדם להיות מהות של חסד.
(כיון שכל בריאת העולם, בחסד, לצורך חסד. יעויין רמח"ל בדרך השם).
מי שמתחבר באמונה אמיתית, מבין גם את מהות בריאת העולם. ומתאווה להדמות לבוראו.
?יוני הר אמר:אברהם משה אמר:שלימות מידת החסד עניינה ביטול היש והאנוכיות של האדם.
שלימות האמונה ובהירותה באה לידי ביטוי בשעת ניסיון ומשבר, ועניינה אף היא ביטול היש והאנוכיות של האדם.
לכאורה גם להתקמצן זה נגד האנוכיות כי נפש האדם רוצה לתת
שמחה מנתניה אמר:החסד מגיע מתנועת נפש של ראייה טובה על העולם
והיא בעצם אמון בעולם, דהיינו אומן באלקים המתחבא מאחורי העולם ומפעילו בטוב
שרצון הטוב להיטיב
כתבת חמש חלקים שלא קשורים אחד לשני
קשה להסביר למה 2=1+1...
הדברים ברורים! אין קשר בין חסד להסתכל טוב על העולם ולאימון בעולם! ומדוע אימון בעולם הוא אימון בורא עולם? ומה זה קשור שאימון בבורא העולם קשור לטוב להיטיב שלי?
מה שהרב כתב זה 1+1=מזוודה. סליחה על התקיפות אבל לא הבנתי דבריך כלל
מוחל וסולח אמר:אכן כן.
ואולי אציע את שלי.
ויתכן שכיוונו/רמזו כבר בדרך הזו.
אמונה מובילה את האדם להיות מהות של חסד.
(כיון שכל בריאת העולם, בחסד, לצורך חסד. יעויין רמח"ל בדרך השם).
מי שמתחבר באמונה אמיתית, מבין גם את מהות בריאת העולם. ומתאווה להדמות לבוראו.
כעי"ז כתב הגר"מ שפירא זצ"ל אך אני מחפש תוספת על זה דעדיין אין ההדמות לבורא מוכיחה על אמונה כ"כ
יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
יש לי איזשהו קושי בהבנת האי ענינא.מ.ה. אמר:מידת החסד של הקב"ה היינה כח ההשפעה על הזולת,
וא"כ, אברהם שגילה מידה זו, עמד מול הקב"ה כמקבל, כמי שקיומו אינו לכשעצמו אלא כמושפע מלמעלה,
וזוהי בדיוק האמונה, שהאדם מבסס את קיומו על הדברים הקודמים לו והעליונים ממנו, ולא כמתחיל את המציאות ממנו, ומכיר רק במה שיש לו קיום בשכלו
(אמונה זה גם מלשון להיות אמון על מישהו או משהו, כמו אומנת שהתינוק גדל על בִרכיה)
כשמדברים על אברהם שענינו מידת החסד, הפירוש בודאי כמו שכותב מר שהוא מגלה את מידת החסד של הקב"ה, והוא המושפע מהחסד, וכן יצחק שענינו מידת הגבורה היינו שמבטא את גבורת הקב"ה עליו, וכן הלאה, ומאידך מוצאים בכמה מקומות שאברהם שענינו מידת החסד היינו שהוא עצמו גומל החסד, בת נדיב שנדבו לבו להכיר את בוראו, וחסדו עם כל באי עולם, ועוד.
איך מתיישבים הדברים?
מוחל וסולח
משתמש ותיק
הרצון להדמות לבורא, מהי אם לא תוקף האמונה?יוני הר אמר:מוחל וסולח אמר:אכן כן.
ואולי אציע את שלי.
ויתכן שכיוונו/רמזו כבר בדרך הזו.
אמונה מובילה את האדם להיות מהות של חסד.
(כיון שכל בריאת העולם, בחסד, לצורך חסד. יעויין רמח"ל בדרך השם).
מי שמתחבר באמונה אמיתית, מבין גם את מהות בריאת העולם. ומתאווה להדמות לבוראו.
כעי"ז כתב הגר"מ שפירא זצ"ל אך אני מחפש תוספת על זה דעדיין אין ההדמות לבורא מוכיחה על אמונה כ"כ
מישהו רוצה להידמות למה שלא ברור ומוחשי לו? זה אפשרי בכלל, פרקטית?
שמחה מנתניה
משתמש ותיק
ישנם הסתכלויות שונות על העולםיוני הר אמר:שמחה מנתניה אמר:החסד מגיע מתנועת נפש של ראייה טובה על העולם
והיא בעצם אמון בעולם, דהיינו אומן באלקים המתחבא מאחורי העולם ומפעילו בטוב
שרצון הטוב להיטיב
כתבת חמש חלקים שלא קשורים אחד לשני
קשה להסביר למה 2=1+1...
הדברים ברורים! אין קשר בין חסד להסתכל טוב על העולם ולאימון בעולם! ומדוע אימון בעולם הוא אימון בורא עולם? ומה זה קשור שאימון בבורא העולם קשור לטוב להיטיב שלי?
מה שהרב כתב זה 1+1=מזוודה. סליחה על התקיפות אבל לא הבנתי דבריך כלל
אפשר לראות את העולם כמנוכר וזר, חיה ותן לחיות, אדם לחברו זאב
ובדרך ההסתכלות האבולוציונית הרי שכך באמת מסתבר, וכך מתפתח העולם, וזו היתה שיטתו של אותו האיש היטלר ימ"ש
אולם ישנה הסתכלות אחרת
הרואה את העולם כטוב, כמאיר, ככזה שמגלה אור א-להי, חיה ע"י שתיתן לחיות, אדם לחברו אדם, ואהבת לרעך
ואהבת ה' – אשר הוא אור העולם, משפיעה ושוטפת אהבה לכל חלקי העולם
ומתוך שאוהב את ה' אוהב את ברואיו
[ואף להיפך, מתוך אהבתו לברואים אוהב את ה', וכנודע מספרי החסידות]
התבונן נא בדברי אקווה שתבינם
שני הדברים אחד הם, והרי זה כשני צדדי המטבע.יושב בשבת תחכמוני אמר:יש לי איזשהו קושי בהבנת האי ענינא.מ.ה. אמר:מידת החסד של הקב"ה היינה כח ההשפעה על הזולת,
וא"כ, אברהם שגילה מידה זו, עמד מול הקב"ה כמקבל, כמי שקיומו אינו לכשעצמו אלא כמושפע מלמעלה,
וזוהי בדיוק האמונה, שהאדם מבסס את קיומו על הדברים הקודמים לו והעליונים ממנו, ולא כמתחיל את המציאות ממנו, ומכיר רק במה שיש לו קיום בשכלו
(אמונה זה גם מלשון להיות אמון על מישהו או משהו, כמו אומנת שהתינוק גדל על בִרכיה)
כשמדברים על אברהם שענינו מידת החסד, הפירוש בודאי כמו שכותב מר שהוא מגלה את מידת החסד של הקב"ה, והוא המושפע מהחסד, וכן יצחק שענינו מידת הגבורה היינו שמבטא את גבורת הקב"ה עליו, וכן הלאה, ומאידך מוצאים בכמה מקומות שאברהם שענינו מידת החסד היינו שהוא עצמו גומל החסד, בת נדיב שנדבו לבו להכיר את בוראו, וחסדו עם כל באי עולם, ועוד.
איך מתיישבים הדברים?
כשאנו אומרים שאברהם גילה את מידת החסד של הקב"ה, אין הכוונה רק לגילוי ע"י הבנה שכלית, אלא לכך שהוא נהפך להיות חלק מן החסד עצמו.
כי המציאות של חסד והשפעה צורכת שני חלקים, משפיע ומושפע, ולהעמיד את עצמו להיות המושפע מן הקב"ה, פי' הדבר לחיות את כל החיים בחוויה שהמציאות האמתית של חיים היא להשפיע טוב, ואני חלק מהתממשות המציאות הזו.
וממילא גם המושפע נהפך למשפיע כלפי מי שתחתיו.
ומשל לדבר, מה שידוע היום, שמי שלא היה לו אב טוב יקשה עליו בעצמו להיות אב טוב, כיון שחסרה לו דמות האב.
וכמו כן, אם היה לו אב שהיה יכול להיות טוב, אבל הבן עצמו לא נתן לו לממש זאת, כיון שלא הכיר באבהותו ולא התנהג כבן טוב, בוודאי גם כן יקשה על הבן להיות אב טוב, מכיוון שבפועל הוא לא היה חלק ממערכת אבהות תקינה.
אם החסד קשור לאמונה כי צריכים להאמין כדי להבין שצריך חסד,
או בגלל שכדי להיות איש חסד צריך להיות מחובר לחסד של הקב"ה
אם כן, זה נכון עוד יותר לגבי יראה ועבודה, שזה המידות של יצחק, שהם בודאי קשורים לאמונה
כי ממי יראים? ואת מי עובדים?
אבל הטעות הזאת מגיע מהתפיסה של אמונה, כי חושבים שאמונה זה לדעת שיש השם, או להאמין שהוא קיים
אבל זה רחוק מאוד מלמצות את האמונה
ובודאי לא זה הנושא של השבח על אברהם "והאמין בהשם ויחשבה לו צדקה"
וזה גם לא קשור בכלל לפסוק - עולם חסד יבנה, שמים תכין אמונתך בהם
איך מכינים אמונה? ואיך מניחים אותה בתוך משהו?
ברור שמציאות של אמונה, והקשיים שמסביבה, זה לא רק לברר אם זה אמת או לא
אלא ההחדרה של מציאות אינסופית בתוך המציאות הגבולית של העולם ושל חיי היומיום.
למשל: ההחדרה של המציאות האלוקית לתוך מקרי העולם, נקראת אמונה בהשגחה
תלייה של המאורעות והתקוות הטבעיות בבקשה מהשם, נקראת אמונה בתפילה
נתינת סמכות מוחלטת למלל כתוב, כדי לנהל את כל מערכות החיים היומיומיות, נקרא אמונה בתורה
הסמכה של כל מקרי המציאות כמכוונים לתכלית גאולה וישועה, נקראים אמונה במשיח ותחיית המתים
אמונה בכלל שהעולם הגבולי מלא ריבוי ופרטים הזה נמשך ממי שאין לו תמונה וגבול ותכלית, זה אמונה בהשם באופן כללי, וכו' וכו'
בקיצור: אמונה זה החדרת הבלתי גבול לתוך הגבול, וניהול הגבול לאור ובהתאם לתדרים של הבלתי גבול
החסד זה היינו הך, מציאות השפע שמעבר לגבולות הצורך וההכרח, שליטת הרצון על החוקים, הגברת הרחמים על הדין, והצפת השפע על פני הכלים
רק שאמונה זה הדבר בכלליותו, בעולם של תפיסות דעות וחוויות, וחסד זה מערכת יחסים בין אישית בפועל
או בגלל שכדי להיות איש חסד צריך להיות מחובר לחסד של הקב"ה
אם כן, זה נכון עוד יותר לגבי יראה ועבודה, שזה המידות של יצחק, שהם בודאי קשורים לאמונה
כי ממי יראים? ואת מי עובדים?
אבל הטעות הזאת מגיע מהתפיסה של אמונה, כי חושבים שאמונה זה לדעת שיש השם, או להאמין שהוא קיים
אבל זה רחוק מאוד מלמצות את האמונה
ובודאי לא זה הנושא של השבח על אברהם "והאמין בהשם ויחשבה לו צדקה"
וזה גם לא קשור בכלל לפסוק - עולם חסד יבנה, שמים תכין אמונתך בהם
איך מכינים אמונה? ואיך מניחים אותה בתוך משהו?
ברור שמציאות של אמונה, והקשיים שמסביבה, זה לא רק לברר אם זה אמת או לא
אלא ההחדרה של מציאות אינסופית בתוך המציאות הגבולית של העולם ושל חיי היומיום.
למשל: ההחדרה של המציאות האלוקית לתוך מקרי העולם, נקראת אמונה בהשגחה
תלייה של המאורעות והתקוות הטבעיות בבקשה מהשם, נקראת אמונה בתפילה
נתינת סמכות מוחלטת למלל כתוב, כדי לנהל את כל מערכות החיים היומיומיות, נקרא אמונה בתורה
הסמכה של כל מקרי המציאות כמכוונים לתכלית גאולה וישועה, נקראים אמונה במשיח ותחיית המתים
אמונה בכלל שהעולם הגבולי מלא ריבוי ופרטים הזה נמשך ממי שאין לו תמונה וגבול ותכלית, זה אמונה בהשם באופן כללי, וכו' וכו'
בקיצור: אמונה זה החדרת הבלתי גבול לתוך הגבול, וניהול הגבול לאור ובהתאם לתדרים של הבלתי גבול
החסד זה היינו הך, מציאות השפע שמעבר לגבולות הצורך וההכרח, שליטת הרצון על החוקים, הגברת הרחמים על הדין, והצפת השפע על פני הכלים
רק שאמונה זה הדבר בכלליותו, בעולם של תפיסות דעות וחוויות, וחסד זה מערכת יחסים בין אישית בפועל
מבקש השם אמר:החסד זה היינו הך, מציאות השפע שמעבר לגבולות הצורך וההכרח, שליטת הרצון על החוקים, הגברת הרחמים על הדין, והצפת השפע על פני הכלים
רק שאמונה זה הדבר בכלליותו, בעולם של תפיסות דעות וחוויות, וחסד זה מערכת יחסים בין אישית בפועל
דבריך יפים ובנויים אך הקטע האחרון שכתבת שהבאתי כאן אינו מובן כי לפי דלעשות פעולת חסד אינו קשור בלהאמין שיש מציאות חסד עליונה כלפי העולם, וכמו המאמין בתפילה שאין זה הופך אותו לתפילה אלא להתפלל אל הדבר שבו מאמין אך חסד אינו הופך את הפעולה כלפי הדבר שבו מאמין. אולי כתבתי לא כ"כ ברור אך דקדק בדברים.
יוני הר אמר:מבקש השם אמר:החסד זה היינו הך, מציאות השפע שמעבר לגבולות הצורך וההכרח, שליטת הרצון על החוקים, הגברת הרחמים על הדין, והצפת השפע על פני הכלים
רק שאמונה זה הדבר בכלליותו, בעולם של תפיסות דעות וחוויות, וחסד זה מערכת יחסים בין אישית בפועל
דבריך יפים ובנויים אך הקטע האחרון שכתבת שהבאתי כאן אינו מובן כי לפי דלעשות פעולת חסד אינו קשור בלהאמין שיש מציאות חסד עליונה כלפי העולם, וכמו המאמין בתפילה שאין זה הופך אותו לתפילה אלא להתפלל אל הדבר שבו מאמין אך חסד אינו הופך את הפעולה כלפי הדבר שבו מאמין. אולי כתבתי לא כ"כ ברור אך דקדק בדברים.
לתשומת לבך:
לא באתי להוסיף את מידת החסד לעיקרי האמונה
אלא אחרי שהסברתי מה זה אמונה לדעתי
הקבלתי את המבנה של החסד למבנה של האמונה
ובקצרה (קצת בצורה מכנית, אבל זה בשביל להקל על ההבנה)
כשם שהאמונה זה הכלה של הבלתי גבול בתוך הגבול
כך בדיוק החסד זה החדרת הבלתי גבול לתוך הגבול
וזה התשובה המדויקת ביותר לשאלה שלך
אברהם אבינו זה עניינו, להחדיר בעולם את מציאות השם
שבני האדם יקראו בשם השם, שהקב''ה יהיה מוכר, ונתפס בדעת
וההנהגות שלו יתפשטו בעולם ויקבלו מימד מציאותי
כל אלו הם תכנים שמקבילים למידת החסד
כי גם החסד הוא הופעת הבלתי גבול בתוך הגבול
(זה תמיד עניין החסד, גם בין אדם לחברו, צורת יחס של חום ושפע שלא בנוי על מערכת הכרחים וגבולות)
ולכן זה יהיה נכון לשני הצדדים, בין אם ההתחלה היא החסד, אז נאמר שהאמונה הייתה עלייה בדרגה, מהשפעת שפע מציאותי הוא עלה להשפעת מציאות רוחנית. או להפך, מהכרה רוחנית, ומהמשכת מציאות השם לבריאה, הוא השיג שהמימוש המלא של זה, הוא בהמשכת שפע ממשי. וכמו שכבר כתבתי, המשכת השפע הזה, שימשה אותו להטעים לבריות את ההרגשה של קבלת החסד מהשם, ולהביא אותם המאוחר למוקדם, להכיר מכוחה בכללות נוכחות השם בעולם.
חשבתי לפרש והתעוררתי לזה מאחת התגובות לעיל,
דהנה כל האמונה שלנו היא לא רק הכרה במציאות עליונה החופפת על העולם שלנו,
אלא גם שיש יחס אל אותה מציאות וזה לשון 'אמונה' שזה מגזרת נאמנות (כמו שכתוב בפסוק "כאשר ישא האומן את היונק"),
והיראה והאהבה הנובעים מאמונתו היא גוף יחס הנאמנות למציאות אותה מכיר [-היינו הנאמן השני],
היינו אני מכיר במציאות ה' לכן זה מחייב יראה, מחייב אהבה ומחייב להתפלל אליו וללמוד תורתו וכן הלאה,
אך עד כאן זה היחס נאמנות לה' שהוא המציאות הזאת, אך איך המאמין אמור להתייחס כשנודע לו פעולת הנאמן, על כרחך- להמשיך את פעולת הנאמן הזה, ולא בתור חיקוי שלו - דזה חוכא, אלא להמשיך את גוף ההטבה שעושה, היינו כביכול ה' מטיב במידה מסויימת לאדם והאדם ממשיך להיטיב יותר.
[ומשל לזה: שני חברים שהעמדת ה'חברות' שלהם היא שחבר אחד מתנהג ומתייחס לחבירו כחבר, והשני ג"כ מתייחס ומתנהג לחבירו כחבר וכך יוצרים החברות, אך יש שלב נוסף שהחבר האחד עוזר לעסקי חבירו השני].
דהנה כל האמונה שלנו היא לא רק הכרה במציאות עליונה החופפת על העולם שלנו,
אלא גם שיש יחס אל אותה מציאות וזה לשון 'אמונה' שזה מגזרת נאמנות (כמו שכתוב בפסוק "כאשר ישא האומן את היונק"),
והיראה והאהבה הנובעים מאמונתו היא גוף יחס הנאמנות למציאות אותה מכיר [-היינו הנאמן השני],
היינו אני מכיר במציאות ה' לכן זה מחייב יראה, מחייב אהבה ומחייב להתפלל אליו וללמוד תורתו וכן הלאה,
אך עד כאן זה היחס נאמנות לה' שהוא המציאות הזאת, אך איך המאמין אמור להתייחס כשנודע לו פעולת הנאמן, על כרחך- להמשיך את פעולת הנאמן הזה, ולא בתור חיקוי שלו - דזה חוכא, אלא להמשיך את גוף ההטבה שעושה, היינו כביכול ה' מטיב במידה מסויימת לאדם והאדם ממשיך להיטיב יותר.
[ומשל לזה: שני חברים שהעמדת ה'חברות' שלהם היא שחבר אחד מתנהג ומתייחס לחבירו כחבר, והשני ג"כ מתייחס ומתנהג לחבירו כחבר וכך יוצרים החברות, אך יש שלב נוסף שהחבר האחד עוזר לעסקי חבירו השני].
מבקש אמונה
משתמש רגיל
אמונת הייחוד מחייבת תפיסה אחידה לכל הבריאה כולה. כלומר, שכל הנבראים כולם, נבראו מבורא אחד, למטרה יחידה, וכולם נעים לאותו כיוון, ומשלימים זא"ז, ומבין כולם משתלמת מטרת הבריאה. כי לתיסה זו לא ייתכן מציאות הרע בעולם, ועל כרחך, כל 'רע' היא בהכרח היבט מסוים של הטוב. ובכן כל תכונה 'רעה' בשום אדם, גם הוא שורשו טוב, ולכן ראוי לכבד כל אדם ולהתחסד אתו.
[ראה ערך ספר דעת תבונות].
משא"כ אם לא מאמינים בייחוד, ולדוגמא אם ח"ו גם לכח הרע שבעולם יש 'אל'. נמצא א"כ שכל מה שנתפס בעיני כרע, בהכרח הוא נפרד ממה שנתפס בעיני כ'טוב'. כי מקורם שונה. ומכאן תחילת ההבדלה בין אנשים, ואפליה בין סוגים ורמות וכו', וממילא היעדר הרגשת המחויבות הטבעית למידת החסד עם כל אדם באשר הוא אנוש נברא עם צלם אלוקים.
[ראה ערך ספר דעת תבונות].
משא"כ אם לא מאמינים בייחוד, ולדוגמא אם ח"ו גם לכח הרע שבעולם יש 'אל'. נמצא א"כ שכל מה שנתפס בעיני כרע, בהכרח הוא נפרד ממה שנתפס בעיני כ'טוב'. כי מקורם שונה. ומכאן תחילת ההבדלה בין אנשים, ואפליה בין סוגים ורמות וכו', וממילא היעדר הרגשת המחויבות הטבעית למידת החסד עם כל אדם באשר הוא אנוש נברא עם צלם אלוקים.
מבקש אמונה
משתמש רגיל
וכהמשך למה שכתבתי, שמעתי ביאור מהרב א"מ פייבלזון, בפרשת אנשי סדום, ומש"כ שם 'הכצעקתם', 'זעקת וגו''. והנוגע לענייננו:
מדוע שיא מידת החסד מתבטאת בהכנסת אורחים (אברהם), והיעדרו מתבטאת בהעדר הכנסת אורחים (סדום)?
וביאר שהקושי הרב להכניס אורחים זה בגלל חוסר האימון שיש לי באורח הזר. מי יודע מה הוא יעשה לי בביתי הפרטי. טבעי לחשוש, לחשוד ולפחד. לכן יותר קל לתת צדקה לאחרים, אבל לא להכניס אותם לביתי.
אברהם, מכח אמונת הייחוד [וכנ"ל] האמין בתום לבבו שכל אדם ראוי לכבוד כי בשורשו הוא טוב, ולכן עלי לכבד אותו באמת, כי הוא באמת ובעצם ראוי לזה. ולכן הוא הכניס אורחים ללא יוצא מן הכלל.
משא"כ אנשי סדום דאגו ופחדו מאוד. איך אשר לסמוך על אנשים? אנשים מטבעם רעים כו'. 'צעקת' אנשי סדום שדאגו לשלומם מתוך תפיסה פסימית על כל העולם, גרם לכך שירדו מטה מטה בשיא רוע הלב שאפשר.
ובקיצור - חוסר האמון בטוב של העולם ואנשיו, הוא שורש כל מדות הרעות כולם. [קיצרתי מאוד].
ואימון זה נגזר ישירות מאמונת הייחוד בה האמין אברהם, וכמו שביארתי בהודעה לפני זה.
מדוע שיא מידת החסד מתבטאת בהכנסת אורחים (אברהם), והיעדרו מתבטאת בהעדר הכנסת אורחים (סדום)?
וביאר שהקושי הרב להכניס אורחים זה בגלל חוסר האימון שיש לי באורח הזר. מי יודע מה הוא יעשה לי בביתי הפרטי. טבעי לחשוש, לחשוד ולפחד. לכן יותר קל לתת צדקה לאחרים, אבל לא להכניס אותם לביתי.
אברהם, מכח אמונת הייחוד [וכנ"ל] האמין בתום לבבו שכל אדם ראוי לכבוד כי בשורשו הוא טוב, ולכן עלי לכבד אותו באמת, כי הוא באמת ובעצם ראוי לזה. ולכן הוא הכניס אורחים ללא יוצא מן הכלל.
משא"כ אנשי סדום דאגו ופחדו מאוד. איך אשר לסמוך על אנשים? אנשים מטבעם רעים כו'. 'צעקת' אנשי סדום שדאגו לשלומם מתוך תפיסה פסימית על כל העולם, גרם לכך שירדו מטה מטה בשיא רוע הלב שאפשר.
ובקיצור - חוסר האמון בטוב של העולם ואנשיו, הוא שורש כל מדות הרעות כולם. [קיצרתי מאוד].
ואימון זה נגזר ישירות מאמונת הייחוד בה האמין אברהם, וכמו שביארתי בהודעה לפני זה.