פרשת לך לך, למה אין מזכירים זכות מילת אברהם ביוה"כ?

[רוצה לדעת]

בעצם היום הזה נמול אברהם (י"ז, כ"ו)
בפרקי דר"א פכ"ט [והובא בבעלי התוס' וברבינו בחיי כאן] איתא: ולא עוד אלא בעשור לחדש ביום הכפורים נמול, כתיב בכפורים כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה, וכאן הוא אומ' בעצם היום הזה נמול אברהם, הוי יודע כי ביום הזה יכפר הכפורים נמול אברהם אבינו, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם מילתו של אברהם אבינו ומכפר על עונותיהם של ישראל, שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם, עכ"ל.
אשמח לידע לדעת פרקי דר"א הנ"ל, למה אין אנו מזכירים זכות מילת אברהם בכל תפילות יוה"כ. כמו שמזכירים זכות העקידה.
[אמנם מצאתי בתורת המנחה [לתלמיד הרשב"א] דרוש ח' שכ': ויצוהו למול בו סמוך לשקיעת החמה בשעת נעילה וחתמו לחיים לו ולכל בני ביתו, וזהו שאנו אומרים ועל בריתך שחתמת בבשרנו, וחתמנו לחיים, וחתום לחיים כל בני בריתך שאנו אומרים בתפילת נעילה הוא רמז לזה, עכ"ל. אך לא מיישב עדין למה לא מזכירים זה בהדיא]

[יהודה1]

זה מחלוקת ולדעת רש"י כאן סמוך לפסח נימול שהרי יום ביאת המלאכים היה שלישי למילתו והיה פסח כמו שכתב רש"י על "מצות אפה". ונמצא מה שלא מזכירים כי מתקני התפילות לא סברו כן ומה שלא ידוע בעולם כי אינו לדעת רש"י

[יהודה1]

דווקא על תורת המנחה קשה יותר כיון שסבור שמבקשים חתימה בזכות זה למה לא מזכירים בהדיא. ואגב בפיוט זכור ברית אברהם כן מזכירים בהדיא.

[הפקדתי שומרים]

לדעת פרקי דר"א פרקים כו-לא. וכך גם פירש רש"י (אבות ה, ג) הן המילה והן העקידה היו בכלל י' נסיונות שנתנסה בהם אברהם, אלא שהעקידה היתה הניסון האחרון בשלבי הניסוי, ולא כרבינו יונה שפירש שהיה הוא שלב קודם לנסיון האחרון. ולפי כ"ז ייתכן במה שאנו מזכירים בתפילה את נסיון העקדה שהוא הנסיון האחרון שנתנסה בו אברהם, וגם הנסיון הקשה לפי סולם הדרגות, בכלל זה מוזכרים כלל הנסיונות שנתנסה בהם אברהם, (שכן י' הנסיונות תכליתם היה להעמיד את אברהם במבחן האמונה והשלב הסופי שהוא נסיון העקידה שאברהם עמד בו, אינו נסיון נפרד אלא נדבך נוסף בשרשרת הנסיונות, והעקידה מלמדת את האמונה הגדולה של אב האומה בכלל הנסיונות)

[גרפיקנער]

האם יש מקומות אחרים שבהם הוזכר זכות המילה? משום מה בכל מקום מזכירים אך ורק את זכות העקידה.

אגב, הפרקי דר"א הנ"ל שנימול ביום הכיפורים מובא בתוספות במסכת ראש השנה (בסביבות דף י', בסוגיה האם בתשרי נברא העולם או בניסן) עיי"ש בתוס' שהאריך בענין זה.