יושב אוהלים
משתמש ותיק
ידועים דברי המדרש בפ' לך-לך ר' יצחק פתח (תהלים מה, יא): "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךָ" אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם: [ראה שמים וארץ, ראה שמש ביום וירח בלילה וכוכבים מאירין, אמר אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם.]
יל"ע האם מי שמוכיח דבר מכח סברא הגיונית, (לוגיקה) או מכח "הוכחה מדעית" זה נקרא שמאמין? לכאורה זה לא אמונה, זה ידיעה. והכא רואים שאברהם הגיע למסקנה שי בורא עולם מכח הלוגיקה של תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? \ אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג?, וא"כ אני תמה נאם אברהם אבינו אכן "האמין" בבורא עולם?
ובעצם שאלה זו הוא על כל אלה שמנסים ל"הוכיח" את עיקרי האמונה מכח הוכחות לוגיות, ומדעיות, האם לזה יקרא "אמונה"?
[בגמ' יש בכמה מקומות גם דברים שנראים כמו "הוכחות" - "כמו הוכחת הגמ' מפרשת בהמות טהורות וטמאות, שמשה לא היה מסתכן לומר מעצמו שאין [ולעולם לא יהיה] בכל העולם חיה או בהמה עם אחד משני סימני הטהורה, מפריס פרסה ומעלה גרה מלבד החזיר והגמל והשפן והארנבת. ומכאן הוכחה לתורה מן השמים. והרי גם אמיתת התורה ונבואת משה רבנו, הם מעיקרי ה"אמונה"].
הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה א, מצווה הראשונה היא הציווי שנצטווינו להאמין באלהות, והוא: שנאמין שיש (שם) עילה וסיבה, שהיא הפועל לכל הנמצאים. וזהו אמרו יתעלה: "אנכי ה' אלקיך" :
אבל בספר יד החזקה [משנה תורה] בריש הלכות יסודי התורה - גם במנין המצות בתחילת הסימן כ' וז"ל יֵשׁ בִּכְלָלָן עֶשֶׂר מִצְות וכו', וְזֶהוּ פְּרָטָן: א) לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ. הרי שהרמב"ם לא השתמש כאן במילת "אמונה" כמו בספר המצוות, וכן בהמשך דבריו שם בהלכה א, כ' יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. עכ"ל.
יש אימרה שמצטטים בבית בריסק בשם הגר"ח ז"ל שאמר "היכן שמסתיימת ה"ידיעה" מתחילה ה"אמונה". היינו שמה שהאדם מאמין בו מתוך "ידיעה" אין זה בכלל אמונה, ורק מה שכבר איננו בכלל ה"ידיעה" הוא בכלל האמונה. אבל צ"ב לפי"ז לשונות הרמב"ם שמתחלפים בין "להאמין" ו"לידע".
והייתי רוצה לדעתו, ולדעת האחרים שסוברים שאמונה פירושו ללא הוכחות מחקירה האם אברהם אבינו "האמין" בבורא עולם. איך מיישבים את דברי המדרש שאברהם האמין מכח שכלו.
***************************************************************************************
ראיתי מובא בשם האדמו"ר ר' מאיר מפרימישלן זצ"ל שמביא את קושיית הרמב"ן בפרשת לך לך על הפסוק (טו,ו) "והאמן בהוי"ה ויחשביה לו לצדקה: ופירש"י והאמין בה' - ויחשבה לו צדקה - הקדוש ברוך הוא חשבה לו לאברהם לזכות על האמנה שהאמין בו. והקשה הרמב"ן וז"ל ואיני מבין מה הזכות הזאת , כי למה לא יאמין באלהי אמן, והוא הנביא בעצמו , ו"לא איש אל ויכזבמי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב , ושאר הנסיונות , איך לא יאמין בבשורה טובה? [והרמב"ן תי' מה שתירץ].
וביאר רבי מאיר מפרימשלן על פי הפסוק שלפני זה שכתוב "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך.
ופירש"י בפי' האחרון וז"ל דבר אחר (ב"ר מד , יב): הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים , וזהו לשון 'הבטה': מלמעלה למטה. עכ"ל.
וביאר במ"ש "הוציאו מחללו של עולם" היינו שהקב"ה נתן לאברהם אבינו את האפשרות לראות את הדברים ממבט שהוא "חוץ מעולם הזה", דהיינו לא כפי שנראים הדברים בעיני בשר בעולם הזה, שאינו יכול להוליד בן משרה, אלא "הוציאו מחללו המגביל של הראייה של עולם הזה, והראה המציאות האמיתית שההוא כן יוליד בן משרה.
והנה א"כ נמצא שאברהם אבינו היה לו "ראיה בחוש" לראות שעתיד להוליד בן, וא"כ לכאורה לא היה צריך ל"האמין" לבשורת הקב"ה, שהרי הוא "ראה וידע" שכן הוא האמת, ואעפ"כ "והאמין" בה', אברהם התעלם ממה שראה, והאמין בה' מכח אמונה פשוטה, ולא מכח ראייתו, ובזה מובנים דברי רש"י שהקב"ה חשבה לו לאברהם לזכות על האמונה שהאמין בו, עכ"ד רבי מאיר מפרימישלן זצ"ל.
והנה לפי דבריו שוב רואים לכאורה שמי שאמונתו מבוססת על מה שהוא "יודע" מכח הידיעה החושית והשכלית אין זה נחשב לאמונה.
אשמח אם יש למי מידידי הת"ח קבלה או מקור בענין הנ"ל, ויחלקו עמי מחכמתם.
יל"ע האם מי שמוכיח דבר מכח סברא הגיונית, (לוגיקה) או מכח "הוכחה מדעית" זה נקרא שמאמין? לכאורה זה לא אמונה, זה ידיעה. והכא רואים שאברהם הגיע למסקנה שי בורא עולם מכח הלוגיקה של תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? \ אפשר שיהא דבר גדול כזה בלא מנהיג?, וא"כ אני תמה נאם אברהם אבינו אכן "האמין" בבורא עולם?
ובעצם שאלה זו הוא על כל אלה שמנסים ל"הוכיח" את עיקרי האמונה מכח הוכחות לוגיות, ומדעיות, האם לזה יקרא "אמונה"?
[בגמ' יש בכמה מקומות גם דברים שנראים כמו "הוכחות" - "כמו הוכחת הגמ' מפרשת בהמות טהורות וטמאות, שמשה לא היה מסתכן לומר מעצמו שאין [ולעולם לא יהיה] בכל העולם חיה או בהמה עם אחד משני סימני הטהורה, מפריס פרסה ומעלה גרה מלבד החזיר והגמל והשפן והארנבת. ומכאן הוכחה לתורה מן השמים. והרי גם אמיתת התורה ונבואת משה רבנו, הם מעיקרי ה"אמונה"].
הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה א, מצווה הראשונה היא הציווי שנצטווינו להאמין באלהות, והוא: שנאמין שיש (שם) עילה וסיבה, שהיא הפועל לכל הנמצאים. וזהו אמרו יתעלה: "אנכי ה' אלקיך" :
אבל בספר יד החזקה [משנה תורה] בריש הלכות יסודי התורה - גם במנין המצות בתחילת הסימן כ' וז"ל יֵשׁ בִּכְלָלָן עֶשֶׂר מִצְות וכו', וְזֶהוּ פְּרָטָן: א) לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ. הרי שהרמב"ם לא השתמש כאן במילת "אמונה" כמו בספר המצוות, וכן בהמשך דבריו שם בהלכה א, כ' יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. עכ"ל.
יש אימרה שמצטטים בבית בריסק בשם הגר"ח ז"ל שאמר "היכן שמסתיימת ה"ידיעה" מתחילה ה"אמונה". היינו שמה שהאדם מאמין בו מתוך "ידיעה" אין זה בכלל אמונה, ורק מה שכבר איננו בכלל ה"ידיעה" הוא בכלל האמונה. אבל צ"ב לפי"ז לשונות הרמב"ם שמתחלפים בין "להאמין" ו"לידע".
והייתי רוצה לדעתו, ולדעת האחרים שסוברים שאמונה פירושו ללא הוכחות מחקירה האם אברהם אבינו "האמין" בבורא עולם. איך מיישבים את דברי המדרש שאברהם האמין מכח שכלו.
***************************************************************************************
ראיתי מובא בשם האדמו"ר ר' מאיר מפרימישלן זצ"ל שמביא את קושיית הרמב"ן בפרשת לך לך על הפסוק (טו,ו) "והאמן בהוי"ה ויחשביה לו לצדקה: ופירש"י והאמין בה' - ויחשבה לו צדקה - הקדוש ברוך הוא חשבה לו לאברהם לזכות על האמנה שהאמין בו. והקשה הרמב"ן וז"ל ואיני מבין מה הזכות הזאת , כי למה לא יאמין באלהי אמן, והוא הנביא בעצמו , ו"לא איש אל ויכזבמי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב , ושאר הנסיונות , איך לא יאמין בבשורה טובה? [והרמב"ן תי' מה שתירץ].
וביאר רבי מאיר מפרימשלן על פי הפסוק שלפני זה שכתוב "ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך.
ופירש"י בפי' האחרון וז"ל דבר אחר (ב"ר מד , יב): הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים , וזהו לשון 'הבטה': מלמעלה למטה. עכ"ל.
וביאר במ"ש "הוציאו מחללו של עולם" היינו שהקב"ה נתן לאברהם אבינו את האפשרות לראות את הדברים ממבט שהוא "חוץ מעולם הזה", דהיינו לא כפי שנראים הדברים בעיני בשר בעולם הזה, שאינו יכול להוליד בן משרה, אלא "הוציאו מחללו המגביל של הראייה של עולם הזה, והראה המציאות האמיתית שההוא כן יוליד בן משרה.
והנה א"כ נמצא שאברהם אבינו היה לו "ראיה בחוש" לראות שעתיד להוליד בן, וא"כ לכאורה לא היה צריך ל"האמין" לבשורת הקב"ה, שהרי הוא "ראה וידע" שכן הוא האמת, ואעפ"כ "והאמין" בה', אברהם התעלם ממה שראה, והאמין בה' מכח אמונה פשוטה, ולא מכח ראייתו, ובזה מובנים דברי רש"י שהקב"ה חשבה לו לאברהם לזכות על האמונה שהאמין בו, עכ"ד רבי מאיר מפרימישלן זצ"ל.
והנה לפי דבריו שוב רואים לכאורה שמי שאמונתו מבוססת על מה שהוא "יודע" מכח הידיעה החושית והשכלית אין זה נחשב לאמונה.
אשמח אם יש למי מידידי הת"ח קבלה או מקור בענין הנ"ל, ויחלקו עמי מחכמתם.