בלדד השוחי
משתמש ותיק
בברית בין הבתרים: "וישב אותם אברם" (בראשית טו,יא).
וברש"י הביא ממד' חז"ל, שפרים ואילים מרמזים על אומות העולם, וביתורם- על שהם הולכים וכלים,
וציפור מרמזת על ישראל, ואותה לא בתר כי הם אינם כלים,
והעיט שירד על הבתרים הוא דוד שרוצה לכלות כליל אומות העולם,
וישב אותם אברם, שמן השמים מעכבים מלכלותם עד שיבא משיח בן דוד, ועי"ש.
וברש"י הביא ממד' חז"ל, שפרים ואילים מרמזים על אומות העולם, וביתורם- על שהם הולכים וכלים,
וציפור מרמזת על ישראל, ואותה לא בתר כי הם אינם כלים,
והעיט שירד על הבתרים הוא דוד שרוצה לכלות כליל אומות העולם,
וישב אותם אברם, שמן השמים מעכבים מלכלותם עד שיבא משיח בן דוד, ועי"ש.
יש להבין, מדוע רמז זה, שמן השמים מעכבים כליון האומות ע"י דוד עד ביאת משיח בן דוד, צריך היה להיות ע"י אברהם דוקא, שהוא זה שהפריח את העיט שהוא דוד מעל הבתרים שהם אומות העולם. דלכאורה כשם שירידת העיט עליהם, שמרמזת על רצון דוד לכלותן, היתה מאליה, ללא כל מעשה מצד אברהם, כמו"כ היה נראה שתהיה אף השבתן מעל הפגרים מאליה, [או ע"י רוח וכדו'], ולמה נרמז לנו דבר זה ע"י פעולת אברהם דוקא, דכביכול הוא הוא המעכב את כליון האומות ?