הקב"ה לא ביקש מאברהם שיחליף את ארצו מארץ זו לארץ אחרת,
אלא שילך מארצו שלו, לארץ של הקב"ה, שלא תיהפך לעולם להיות ארץ שלו.
דהיינו, שהקב"ה ביקש מאברהם לקחת על עצמו ועל זרעו משימת חיים, לאבד את החיים הפשוטים של ישיבה בארץ שלי, ולחיות את החיים שלי, לטובת משימת חיים שנמשכת כבר 3500 שנים, לחיות בארץ של מישהו אחר, כאורח שכל זכות ישיבתו במקום היא רק כדי לבצע את תפקידו, להביא את כל העולם להכיר במלכות ה', וברגע שיעזוב את תפקידו זה הארץ תקיא אותו ממנה כמבואר בתורה.
ואכן אברהם לא התיישב בארץ במנוחה, אלא הלך למסעיו מנגב ועד בית אל וקרא בשם ה' כל הזמן, כי הוא יושב בארצו, אלא מתארח בארצו של הקב"ה כבעל תפקיד, שהוא תפקיד שלא נתפס בכלל בשכל אנושי רגיל, כמו שנתבאר בזה
כאן
וזהו שאמרו חז"ל שלא אמר לו הקב"ה להיכן ללכת, אלא "אל הארץ אשר אראך", דהיינו שלעולם אין אתה יושב במקומך, אלא בכל רגע תהיה במקום שאומר לך ובאופן שאומר לך.