לך לך- איסור לא תחנם השבת הרכוש למלך סדום ע"י אברהם

יודע ספר

משתמש ותיק
וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם (בראשית יד טז).
וצ"ע איך השיב לו אברהם את הרכוש הלא יש איסור "לא תחנם"?
 

משה

משתמש רגיל
אולי במקום שיש קידוש השם אין איסור לא תחנם כמו דמצינו בר' שמעון בן שטח שהשיב המרגניתא
 

יודע ספר

משתמש ותיק
פותח הנושא
שומע!
רק שלכאו' אי"ז דומה,
דודאי לא נאמר שבכל מקום שנתינת מתנה לעכו"ם תגרום קידוש ה' שיגידו איזה יופי מצידם וכדו' נתיר איסור לא תחנם. ובעובדא דשמעון בן שטח שהבאת שם הוא קיום השבה שאף שאינו חייב בזה מכ"מ יש לזה מקום ואולי רק בכה"ג שייך לדון מצד קידוה"ש.
עכ"פ תודה על תשובתך.
 

משה

משתמש רגיל
מפורש בפסוק שהיה חשש חילול השם 'ולא תאמר אני העשרתי את אברהם' היינו שיתלו בזה ולא בברכת השם. ובזה מבואר מה שדקדק על עצמו כל כך לומר אם מחוט ועד שרוך נעל...
 

משה

משתמש רגיל
ואולי י''ל דבר נפלא דאיתא בשכר מחוט ועד שרוך נעל זכה לבניו במצות חליצה. ומה הקשר ועפ''יז יומתק מאד כי כשיהודי נזהר מחילול השם הרי זה לעומת זה הקב''ה דואג לו 'להקים שם' ולא ימחה שם המת מישראל
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יודע ספר אמר:
שומע!
רק שלכאו' אי"ז דומה,
דודאי לא נאמר שבכל מקום שנתינת מתנה לעכו"ם תגרום קידוש ה' שיגידו איזה יופי מצידם וכדו' נתיר איסור לא תחנם. ובעובדא דשמעון בן שטח שהבאת שם הוא קיום השבה שאף שאינו חייב בזה מכ"מ יש לזה מקום ואולי רק בכה"ג שייך לדון מצד קידוה"ש.
עכ"פ תודה על תשובתך.
למה לא? הרי כל האיסור הוא לא לתת להם מתנת חינם, וע"כ אם עושה בשביל סיבה מסויימת כבר אין בעיה. 

לגבי השבה, הרי אדרבה יש בזה חומר גדול יותר של מחזיק ידי עוברי עבירה (משום שהם עובדי ע"ז), ואעפ"כ מותר בשביל קידוש ה', וכמ"ש השו"ע חו"מ רסו,א:
"אבידת העכו"ם מותרת שנא' אבידת אחיך והמחזירה ה"ז עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה"ז משובח".
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
יודע ספר אמר:
וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם (בראשית יד טז).
וצ"ע איך השיב לו אברהם את הרכוש הלא יש איסור "לא תחנם"?
הקשו כן בעיון הפרשה גליון קל"ח פרשת לך לך אות ד' (עמ' 199).
וראיתי שעמד בזה הפנים יפות כאן, ותירץ, שכאן לא נחשב שאברהם נתן לו חן אלא להיפך שהוא נתן חן לאברהם, כי נחשב כמו מתנה לאדם חשוב (קידושין ז' ע"א) שהנותן נהנה יותר מהמקבל, ולכן כאן היות והיה מלך סדום אדם חשוב, לכן אברהם התכבד לתת לו ולא נשב שנתן לו חן, וזה מה שאמר לו אברהם שלא ייקח מחוט ועד שרוך נעל, כי לא רוצה לתת לו את ההנאה הזו, כי הרי גם אברהם היה אדם חשוב, שלא תאמר אני העשרתי את אברם.

עוד יש לומר שכאן אברהם לא התכוון באמת להנותו, אלא אדרבה כוונתו הייתה שלא לקחת ממנו כלום בכדי שלא יאמר אני העשרתי וכו'.
ומצאתי כן בשו"ת אבנ"ז חו"מ סי' קפ"ד שחידש שמתי שמתכוון לטובת עצמו ולא מתכוון להנות את הגוי מותר, וכמש"כ הרשב"א בגיטין ל"ח גבי משחרר עבדו עיי"ש. א"כ ה"ה כאן שאברהם לא רצה להנותו אלא רק שלא יגיד אני העשרתי.
ולדעתי יש לזה ראיה מדברי השו"ע הלכות ע"ז סי' קנ"א סי"ד שאסור לומר כמה יפה גוי זה, אך אם מתכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, מותר. וכמש"כ בע"ז כ' ע"א מעשה ברשב"ג שראה נכריה ואמר מה רבו מעשיך ה' (וקרן זוית הואי עיי"ש). וכמו שלגבי נתינת חן אם אינו מתכוון לגוי מותר, ה"ה לגבי מתנת חינם אם אינו מתכוון להנות את הגוי מותר.
וה"נ מסתברא, לפי שכל עניין לא תחנם הוא שלא יהיה קירוב דעת ויבואו להחטיא את עמ"י, אך מתי שאינו מתכוון לתת לגוי הנאה, הרי אין כאן קירוב דעת, ונראה לומר שלכן אברהם הוסיף שלא תאמר אני העשרתי, כי היה יכול להיות שיהיה קירוב דעת ביניהם כשיראה עד כמה אברהם וותרן ויעריך אותו ויתחבר אליו, לכן אמר לו אברהם את הסיבה שאדרבה, אני רוצה לא לקבל ממך כלום כדי שלא יהיה קירוב דעת.     
 
 
חלק עליון תַחתִית