יודע ספר אמר:
וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם (בראשית יד טז).
וצ"ע איך השיב לו אברהם את הרכוש הלא יש איסור "לא תחנם"?
הקשו כן בעיון הפרשה
גליון קל"ח פרשת לך לך אות ד' (עמ' 199).
וראיתי שעמד בזה הפנים יפות כאן, ותירץ, שכאן לא נחשב שאברהם נתן לו חן אלא להיפך שהוא נתן חן לאברהם, כי נחשב כמו מתנה לאדם חשוב (קידושין ז' ע"א) שהנותן נהנה יותר מהמקבל, ולכן כאן היות והיה מלך סדום אדם חשוב, לכן אברהם התכבד לתת לו ולא נשב שנתן לו חן, וזה מה שאמר לו אברהם שלא ייקח מחוט ועד שרוך נעל, כי לא רוצה לתת לו את ההנאה הזו, כי הרי גם אברהם היה אדם חשוב, שלא תאמר אני העשרתי את אברם.
עוד יש לומר שכאן אברהם לא התכוון באמת להנותו, אלא אדרבה כוונתו הייתה שלא לקחת ממנו כלום בכדי שלא יאמר אני העשרתי וכו'.
ומצאתי כן בשו"ת אבנ"ז חו"מ סי' קפ"ד שחידש שמתי שמתכוון לטובת עצמו ולא מתכוון להנות את הגוי מותר, וכמש"כ הרשב"א בגיטין ל"ח גבי משחרר עבדו עיי"ש. א"כ ה"ה כאן שאברהם לא רצה להנותו אלא רק שלא יגיד אני העשרתי.
ולדעתי יש לזה ראיה מדברי השו"ע הלכות ע"ז סי' קנ"א סי"ד שאסור לומר כמה יפה גוי זה, אך אם מתכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, מותר. וכמש"כ בע"ז כ' ע"א מעשה ברשב"ג שראה נכריה ואמר מה רבו מעשיך ה' (וקרן זוית הואי עיי"ש). וכמו שלגבי נתינת חן אם אינו מתכוון לגוי מותר, ה"ה לגבי מתנת חינם אם אינו מתכוון להנות את הגוי מותר.
וה"נ מסתברא, לפי שכל עניין לא תחנם הוא שלא יהיה קירוב דעת ויבואו להחטיא את עמ"י, אך מתי שאינו מתכוון לתת לגוי הנאה, הרי אין כאן קירוב דעת, ונראה לומר שלכן אברהם הוסיף שלא תאמר אני העשרתי, כי היה יכול להיות שיהיה קירוב דעת ביניהם כשיראה עד כמה אברהם וותרן ויעריך אותו ויתחבר אליו, לכן אמר לו אברהם את הסיבה שאדרבה, אני רוצה לא לקבל ממך כלום כדי שלא יהיה קירוב דעת.