"נח" - ע"ש נ"ח שנה

בלדד השוחי

משתמש ותיק
בראשית [ו ט] 
ברש"י ד"ה בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, עכ"ל.
הנה לפי החשבון בחמישים ושמונה שנותיו האחרונות הי' חי ביחד עם אברהם, דהיינו דור צדיקים כמשמעות רש"י בסו"ד, וא"כ לפי הדורשים לשבח נמצא דנ"ח שנים אלו באמת הי' צדיק יותר.
ונראה בדרך צחות, שגם זה נרמז בשמו נח שהוא בגימ' נ"ח, משום דאלו הן עיקר שנותיו, שהיה צדיק יותר.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
נמצא דנ"ח שנים הי' צדיק יותר.
איכא למשדי בה נרגא: דל שנין שלא הכיר בהן את בוראו – ג' לחד מאן דאמר, ומ"ח לאידך מ"ד.​
ואגב אורחא, אעתיק מרשימותי ביאור במחלוקתם של רבותינו:​
הכל מודים כי אילו היה נח בדור של צדיקים היה צדיק יותר, והכל מודים כי אילו היה בדורו של אברהם בדרגתו הנָכחית לא היה נחשב לכלום, לא נחלקו אלא איזה פן משני הפנים בא הכתוב להטעים בהוספת המלה 'בְּדֹרֹתָיו', מר סבר להוסיף ולהרבות שבחו של צדיק בא הכתוב, ומר סבר להגביל ולצמצם שבחו בא הכתוב.
והענין בזה, כי גלוי וידוע לפי כסא כבודו, כי בפרשת 'ויחל נח איש האדמה' עתיד כל העם לְהֵהוֹם עליו לאמר: הזה איש צדיק?! לפיכך אמר הכתוב: טרם יקראו ואני אענה – אכן, דור דור וצדיקיו.
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
נמצא דנ"ח שנים הי' צדיק יותר.
איכא למשדי בה נרגא: דל שנין שלא הכיר בהן את בוראו – ג' לחד מאן דאמר, ומ"ח לאידך מ"ד.​
גם הלשון של רש"י אילו משמע שבאמת לא היה, וזכוני מסבירים שדורו של אברהם התחיל רק אחרי שקיים ציווי לך לך שנתקיים בו ואעשך לגוי גדול - שיתפשט טבעך בעולם.
​​
 

תלמיד חכמים

משתמש רגיל
משה נפתלי אמר:
 
ואגב אורחא, אעתיק מרשימותי ביאור במחלוקתם של רבותינו:​
הכל מודים כי אילו היה נח בדור של צדיקים היה צדיק יותר, והכל מודים כי אילו היה בדורו של אברהם בדרגתו הנָכחית לא היה נחשב לכלום, לא נחלקו אלא איזה פן משני הפנים בא הכתוב להטעים בהוספת המלה 'בְּדֹרֹתָיו', מר סבר להוסיף ולהרבות שבחו של צדיק בא הכתוב, ומר סבר להגביל ולצמצם שבחו בא הכתוב.
והענין בזה, כי גלוי וידוע לפי כסא כבודו, כי בפרשת 'ויחל נח איש האדמה' עתיד כל העם לְהֵהוֹם עליו לאמר: הזה איש צדיק?! לפיכך אמר הכתוב: טרם יקראו ואני אענה – אכן, דור דור וצדיקיו.

כתוב במפרשי רש"י (רא"ם גו"א ועוד)
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
נמצא דנ"ח שנים הי' צדיק יותר.
איכא למשדי בה נרגא: דל שנין שלא הכיר בהן את בוראו – ג' לחד מאן דאמר, ומ"ח לאידך מ"ד.​
ואגב אורחא, אעתיק מרשימותי ביאור במחלוקתם של רבותינו:​
הכל מודים כי אילו היה נח בדור של צדיקים היה צדיק יותר, והכל מודים כי אילו היה בדורו של אברהם בדרגתו הנָכחית לא היה נחשב לכלום, לא נחלקו אלא איזה פן משני הפנים בא הכתוב להטעים בהוספת המלה 'בְּדֹרֹתָיו', מר סבר להוסיף ולהרבות שבחו של צדיק בא הכתוב, ומר סבר להגביל ולצמצם שבחו בא הכתוב.
והענין בזה, כי גלוי וידוע לפי כסא כבודו, כי בפרשת 'ויחל נח איש האדמה' עתיד כל העם לְהֵהוֹם עליו לאמר: הזה איש צדיק?! לפיכך אמר הכתוב: טרם יקראו ואני אענה – אכן, דור דור וצדיקיו.
לכן כתבתי רק 'דרך צחות'..
ומ"מ אפשר שיש משמעות לעצם השנים שהיה חי עם אברהם, עכ"פ בשביל לרמז זאת בשמו.
 

במבי

משתמש ותיק
במבי אמר:
כך מובא במד"ר קהלת

מ"ר א (טז) דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי,

1. הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה.

2. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ.

3. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי.

4. הַלֵּב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כו): לֹא לִבִּי הָלַךְ.

5. הַלֵּב נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו.

6. הַלֵּב עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יד): הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ.

7. הַלֵּב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי.

8. הַלֵּב צוֹעֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'. הַלֵּב

9. הלב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם.

10. הַלֵּב מִצְטָעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ.

11. הַלֵּב מִתְחַזֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, יב): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה.

12. הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם.

13. הַלֵּב מִתְעַצֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

14. הַלֵּב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ.

15. הַלֵּב מִשְּׁתַּבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה.

16. הַלֵּב מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ.

17. הַלֵּב מְסָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

18. הַלֵּב מִתְבַּדֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ.

19. הַלֵּב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ.

20. הַלֵּב מְרַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב.

21. הַלֵּב מְחַשֵּׁב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ.

22. הַלֵּב מִתְאַוֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ.

23. הַלֵּב סוֹטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ.

24. הַלֵּב זוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'.

25. הַלֵּב נִסְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם.

26. הַלֵּב נִגְנָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן.

27. הַלֵּב נִכְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מא): אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם.

28. הַלֵּב מִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה.

29. הַלֵּב תּוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי.

30. הַלֵּב חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יג): כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד.

31. הַלֵּב נֵעוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): : אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר.

32. הַלֵּב אוֹהֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ.

33. הַלֵּב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ.

34. הַלֵּב מְקַנֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'.

35. הַלֵּב נֶחְקָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'.

36. הַלֵּב נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם.

37. הַלֵּב הוֹגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ד): וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת.

38. הַלֵּב הוּא כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ.

39. הַלֵּב הוּא כָּאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן.

40. הַלֵּב שָׁב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, כה): אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ.

41. הַלֵּב חַם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ו): כִּי יֵחַם לְבָבוֹ.

42. הַלֵּב מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, לז): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ.

43. הַלֵּב נָמֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ה): וַיִּמַּס לְבַב הָעָם.

44. הַלֵּב מְקַבֵּל דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ.

45. הַלֵּב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לב, מ): וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם.

46. הַלֵּב מוֹדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, א): אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב.

47. הַלֵּב חוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כה): אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ.

48. הַלֵּב מִתְקַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יד): וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ.

49. הַלֵּב מֵטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כה): וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם,

50. הַלֵּב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, כ): מִרְמָה בְּלֵב חֹרְשֵׁי רָע.

51. הַלֵּב מִתּוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ.

52. הַלֵּב אוֹהֵב שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כב, יז): כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'.

53. הַלֵּב כּוֹתֵב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ג): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ.

54. הַלֵּב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, יד): תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע.

55. הַלֵּב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת.

56. הַלֵּב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ג): זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ.

57. הַלֵּב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב.

58. הַלֵּב מִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כה, יט): וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. הֱוֵי דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וגו'.

(יישר כח למחברי תכנת תורת אמת שע"י הועתק קטע זה)
 
במבי אמר:
אברך אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
באיזה הקשר הועתק כאן?
מצא מדרש מעניין והעלה לתועלת הציבור.

אמת,

פעם חשבתי לקשר מדרש זה עם הנאמר על נח, ונח מצא חן בעיני ה'

ונאמר על דורו שה' ראה את יצר ליבם הרע, אך נח נבדל בהם בחן שזה בגי' מספר הדברים הנאמרים על הלב

נח = 58 

כמספר מאפייני הלב
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
משה נפתלי אמר:
בלדד השוחי אמר:
נמצא דנ"ח שנים הי' צדיק יותר.
איכא למשדי בה נרגא: דל שנין שלא הכיר בהן את בוראו – ג' לחד מאן דאמר, ומ"ח לאידך מ"ד.​
ואגב אורחא, אעתיק מרשימותי ביאור במחלוקתם של רבותינו:​
הכל מודים כי אילו היה נח בדור של צדיקים היה צדיק יותר, והכל מודים כי אילו היה בדורו של אברהם בדרגתו הנָכחית לא היה נחשב לכלום, לא נחלקו אלא איזה פן משני הפנים בא הכתוב להטעים בהוספת המלה 'בְּדֹרֹתָיו', מר סבר להוסיף ולהרבות שבחו של צדיק בא הכתוב, ומר סבר להגביל ולצמצם שבחו בא הכתוב.
והענין בזה, כי גלוי וידוע לפי כסא כבודו, כי בפרשת 'ויחל נח איש האדמה' עתיד כל העם לְהֵהוֹם עליו לאמר: הזה איש צדיק?! לפיכך אמר הכתוב: טרם יקראו ואני אענה – אכן, דור דור וצדיקיו.
לכן כתבתי רק 'דרך צחות'..
ומ"מ אפשר שיש משמעות לעצם השנים שהיה חי עם אברהם, עכ"פ בשביל לרמז זאת בשמו.
יש משמעות לזה שנח ראה את אברהם, שהרי כ' רש"י בדברים (לב,ח) שמה שהקב"ה לא עשה כליון לעולם בדור המבול וההפלגה הוא בגלל עם ישראל שעתידין לצאת מהם,
ונמצא ששליחותו של נח היתה המשכיות העולם למען עם ישראל,
והנה כשהגיע אברהם הרי אחז"ל ש'אברהם נקרא ישראל', ויצאה לפועל מטרת שליחותו ומשמעות חייו של נח, ולכן יש לזה משמעות.
 
חלק עליון תַחתִית