הפסוק הראשון של דברים

בחור צעיר

משתמש ותיק
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב:
מישהו יכול להסביר לי את הפסוק לפי פשוטו?
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
בין פארן ובין תופל ניחא, בין 2 מקומות שאלו שמם (אמנם מוזר שלמקומות במדבר יש שמות). אך לבן, וחצרות ודי זהב, מה הם, האם כל שמות אלו יש למקום זה, או שבין מקומות אלו, מכיוונים אחרים?.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
המקרא הזה הוא אחד המקומות שבהם יש תחושה שהדרש הוא הפשט
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אפרט מעט: בפשוטו, רשימת המקומות הללו הם רשימת המקומות בהם דיבר משה אל כל ישראל את הדברים שבספר משנה תורה.
אמנם הקשיים בכך רבים, א. יש מן המקומות שהם מוכרים לנו ממקומות אחרים ולא ידוע לנו על המצאותם בערבות מואב, כפארן, שהוא מדבר בדרומה של א"י ולא במזרחה.
מול סוף נראה כשייך לים סוף, והוא אינו באזור ערבות מואב. וחצרות, אם הוא חצרות המוכר ממעשה מרים אף הוא בדרום הרחוק ואינו קרוב לכאן.
ב. איך יתכן שלמקום נאומו של משה יש כל כך הרבה שמות, וכל הרבה תוואי גבול, בין כאן לשם ובין פה לפה ועוד. ג. למה הוזקקה התורה למנות כה הרבה ציוני דרך למקום דיבורו של משה. ד. המקומות הללו בחלקם אינם ידועים משום מקום אחר, וכלשונו של ריו"ח שהביא רש"י חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו תופל ולבן, ולא שכיח שיבוא ציון שם ואין לו שום מקבילה. ה. הוספה לשאלה הקודמת. בדר"כ כאשר התורה מציינת מיקום או מידע היסטורי, מטרתה היא לקשר ולשייך לקורא בה את המעשה, שידע היכן הוא אירע ומתי היה, אבל לכתוב ציון גיאוגרפי שאינו מועיל כלום כי אף אחד אינו מכיר את המקומות הללו, אין לזה כל תועלת.
וזה מה שהוביל את חז"ל לדרוש כאן שהם רמזי מקומות שבהם הלכו וחטאו, ובזה הכל מיושב כי באמת לא נקב במקומות בשמם אלא ברמזים מעומעמים.
אמנם האב"ע פירש שהמכוון בדברים הוא לדברים שדיבר עמם לאורך ארבעים השנה, והם המקומות שבהם הילכו בנ"י לאורך השנים. ובזה הוא מרוויח את הקושיות הראשונות, אבל על האחרונות אינו עונה, כי אלו מקומות בלתי מוכרים כלל, ולא מועילים כלום כציון היסטורי.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועתה ראיתי פירוש חדש בהעמק דבר ריש דברים וז"ל:
אלה הדברים. היינו כל הספר עד פ׳ וילך. והנה לא היו כל הדברים הרבים ההם במעמד אחד ולא ביום אחד. אלא הקהיל את העם בכמה עתים ודבר איזה ענין מזה הספר. ומפרש הפסוק שפעם הקהיל את העם במדבר. פעם בערבה. פעם מול סוף. פעם בין פארן ובין תופל פעם בלבן ופעם בחצרות. שהית׳ עיר בעה״י הנקראת חצרות. ואין זו חצרות דמסעות. פעם במקום שנקרא די זהב. ובאשר דחניית ישראל בעה״י לא הי׳ כאופן חנייתם במדבר שהי׳ במקום א׳ על דגליהם וכשנדרש משה להקהיל את העדה הי׳ לזה מקום מיוחד חצר המשכן משא״כ בעה״י היו ישראל מפוזרים בערים שירשו בארצות סיחון ועוג. ורק הארון עמד במקום א׳. ומשה רבינו הקהיל את העם במקומות שונים. וכן מצינו את יהושע פעם הקהיל במקום שדר בעצמו כדכתיב ביהושע כ״ג ופעם הקהיל שכמה:
ובאמת שהדבר מבואר בכמה מקראות שבנ"י התפזרו בעבר הירדן, דרך משל בבני גד וראובן וחצי המנשי כתוב: וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר: וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיָגְבְּהָה: וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן: וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם: וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ: וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר: וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ: 
ואם לא נניח שכל אלה נבואות לעתיד הרי מבואר שכבר בחיי משה הלכו הם ובנו את כל הערים האלה וא"כ וודאי התפזרו בכל עבר הירדן. ואף שכתוב וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב: ואמרו רבב"ח בגמ' בעירובין וביומא שהיה המקום הזה תלתא פרסי, אבל זה היה עיקר החניה ומקום המשכן, אבל וודאי שהתפזרו כמבואר לעיל. וכן רמוז במה שאמרו חז"ל שהושיב להם בלק זונות מהר שלג עד בית הישימות, דהיינו מהחרמון, שהוא רחוק מאד.
 

דחד יומא

משתמש ותיק
יעוי' רמב"ן על התורה "וכך הוא נדרש בספרי (דברים א) על דעת רבי יהודה, אבל רבי יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן"
דהיינו דעת ר' יוסי בן דורמסקית שהוא כפשוטו. עיי"ש.
 
חלק עליון תַחתִית