אפרט מעט: בפשוטו, רשימת המקומות הללו הם רשימת המקומות בהם דיבר משה אל כל ישראל את הדברים שבספר משנה תורה.
אמנם הקשיים בכך רבים, א. יש מן המקומות שהם מוכרים לנו ממקומות אחרים ולא ידוע לנו על המצאותם בערבות מואב, כפארן, שהוא מדבר בדרומה של א"י ולא במזרחה.
מול סוף נראה כשייך לים סוף, והוא אינו באזור ערבות מואב. וחצרות, אם הוא חצרות המוכר ממעשה מרים אף הוא בדרום הרחוק ואינו קרוב לכאן.
ב. איך יתכן שלמקום נאומו של משה יש כל כך הרבה שמות, וכל הרבה תוואי גבול, בין כאן לשם ובין פה לפה ועוד. ג. למה הוזקקה התורה למנות כה הרבה ציוני דרך למקום דיבורו של משה. ד. המקומות הללו בחלקם אינם ידועים משום מקום אחר, וכלשונו של ריו"ח שהביא רש"י חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו תופל ולבן, ולא שכיח שיבוא ציון שם ואין לו שום מקבילה. ה. הוספה לשאלה הקודמת. בדר"כ כאשר התורה מציינת מיקום או מידע היסטורי, מטרתה היא לקשר ולשייך לקורא בה את המעשה, שידע היכן הוא אירע ומתי היה, אבל לכתוב ציון גיאוגרפי שאינו מועיל כלום כי אף אחד אינו מכיר את המקומות הללו, אין לזה כל תועלת.
וזה מה שהוביל את חז"ל לדרוש כאן שהם רמזי מקומות שבהם הלכו וחטאו, ובזה הכל מיושב כי באמת לא נקב במקומות בשמם אלא ברמזים מעומעמים.
אמנם האב"ע פירש שהמכוון בדברים הוא לדברים שדיבר עמם לאורך ארבעים השנה, והם המקומות שבהם הילכו בנ"י לאורך השנים. ובזה הוא מרוויח את הקושיות הראשונות, אבל על האחרונות אינו עונה, כי אלו מקומות בלתי מוכרים כלל, ולא מועילים כלום כציון היסטורי.