למה יולדות לא לומדות על הקינים שלהן?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
חז"ל מביאים שכשה' אמר למשה את סדרי הכפרה ע"י הקרבנות, שאל משה: אבל מה יעשו כשבית המקדש יחרב?
והשיבו הקב"ה שיקראו/ילמדו בפרשיות של הקרבנות ואני מעלה עליהם כאילו הקריבו. 
לפי זה אין זה קשור רק למצוות תלמוד תורה וידיעתה, אלא האמירה היא במקום עשייה. 
וכבר האריך הח"ח בזה בריש ליקוטי הלכות שבירור עניני קדשים נחשב גם בזמן שאין קרבנות כמו הלכה למעשה, וזאת משום שהלומד כאילו הקריב.
וכ"כ עוד רבים מרבותינו שהנכשל בחטא שחייבין עליו חטאת - יקרא פרשת חטאת, וכן כל כיו"ב. 

אז למה נשים לא קוראות - לא בעיון וגם לא בבקיאות - את פרשת יולדת? 
​​​[אני הקטן מעולם לא שמעתי על אשה שלומדת באופן מעשי איזה קינין בדיוק היא צריכה להביא לאחר כל לידה מן התורים או בני היונה] 
 

HaimL

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
חז"ל מביאים שכשה' אמר למשה את סדרי הכפרה ע"י הקרבנות, שאל משה: אבל מה יעשו כשבית המקדש יחרב?
והשיבו הקב"ה שיקראו/ילמדו בפרשיות של הקרבנות ואני מעלה עליהם כאילו הקריבו. 
לפי זה אין זה קשור רק למצוות תלמוד תורה וידיעתה, אלא האמירה היא במקום עשייה. 
וכבר האריך הח"ח בזה בריש ליקוטי הלכות שבירור עניני קדשים נחשב גם בזמן שאין קרבנות כמו הלכה למעשה, וזאת משום שהלומד כאילו הקריב.
וכ"כ עוד רבים מרבותינו שהנכשל בחטא שחייבין עליו חטאת - יקרא פרשת חטאת, וכן כל כיו"ב. 

אז למה נשים לא קוראות - לא בעיון וגם לא בבקיאות - את פרשת יולדת? 
​​​[אני הקטן מעולם לא שמעתי על אשה שלומדת באופן מעשי איזה קינין בדיוק היא צריכה להביא לאחר כל לידה מן התורים או בני היונה] 
סומכות על הבעלים  
 
 

עמנואל

משתמש ותיק
תודה על השאלה המעניינת.
נראה שאין ללמוד משנה שהרי כל המלמד וכו'.
בסיוע אוצר החכמה מצאתי כי לפי היעב"ץ בסידורו, הפמ"ג בפתיחה כוללת (ח"ב סוף אות יב), הגרי"ש אלישיב (ערכין כא, ותלה זאת בהא דקופצת ונשבעת ולא בחיובא [?]) וחתנו הגר"ח (דעת נוטה א פח וע"ש) וחתנו הגרי"ז (נדה יח) - היולדת תקרא בתורה דיני קרבנותיה (וע"ש בשם בנין שלמה א שהבעל יקרא).
אולם לעומתם הגאון חתם סופר (תזריע) שולל את האפשרות שקריאת האישה תחשב במקום קרבן, משום שהיא פטורה מת"ת. וע"ש (ועיין בח"ס ולגרי"ש שם).
ויש שתמהו על דבריו מדברי הבית יוסף (ס"ס מז) שכתב: "וכתב עוד האגור (שם) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה), דנשים מברכות ברכת התורה, אף על פי שאינן חייבות, ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ, א), זהו בתורה שבעל פה, אבל לא תורה שבכתב. ואף על פי שלשון ברכת "לעסוק בדברי תורה" משמע תורה שבעל פה, מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות. ועוד, כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפילה כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו, ב), והן חייבות בתפלה (שם כ:), ואם כן חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות. וכל שכן לדברי סמ"ג, שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן, עד כאן."
אך אפשר שכוונת האגור שחיוב קריאת הקרבנות לנשים הוא מפני שהיא בכלל התפילה שחייבות בה משום רחמי, ולא משום "כל העוסק".
ובלבוש (רפד) מורה לעלות לתורה במלאת ימי טהרה במקום קרבן.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אז למה נשים לא קוראות - לא בעיון וגם לא בבקיאות - את פרשת יולדת? 
​​​[אני הקטן מעולם לא שמעתי על אשה שלומדת באופן מעשי איזה קינין בדיוק היא צריכה להביא לאחר כל לידה מן התורים או בני היונה]

ואני הקטן שמעתי גם שמעתי על נשים שקוראות את פרשת יולדת במלאות ארבעים יום לזכר ושמונים לנקיבה שזה זמן הבאת הקרבנות
וכמדומה כי כך מובא במשנה ברורה
 

בעל אוצר

משתמש ותיק
הרבנית קנייבסקי ע"ה היתה אומרת לנשים שיבקשו מבעליהן ללמוד מסכת קינים.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהיכן הבטחון והוודאות שהבעל יכול ללמוד במקומה?
התינח אם היתה זו רק מצות תלמוד תורה - בזה הוא יותר טוב.
אבל אם כפי שהוכחתי שזהו סוג של 'הקרבה אלטנטיבית' (המתקיימת במחשבה ודיבור בלי מעשה) אז חובת החוטא להקריב ולא אף אחד אחר במקומו.
אולי שיתפלל מוסף במקומה? (לשיטות שהיא חייבת במוסף)
ואולי גם שחרית הוא יתפלל עבורה (למ"ד כנגד תמידין תקנום) ?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת - בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי - מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְאִם הָיָה עָשִׁיר - מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר.
 

הערשל

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת - בַּעְלָהּ מֵבִיא עַל יָדֶיהָ. אִם הָיָה עָנִי - מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי, וְאִם הָיָה עָשִׁיר - מֵבִיא עַל יָדֶיהָ קָרְבַּן עָשִׁיר.
בפשטות בעלה מביא על ידה, היינו שהוא משלם וקונה את הקרבן, אבל האשה היא בעל הקרבן, ואם כהני שלוחי דידן הם שלוחים מטעם האשה, וכן אם בעלה כהן אינני יודע אם תהי' לו זכות קדימה בהקרבה, ובעור העולה.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הערשל אמר:
האשה היא בעל הקרבן.
וכדאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הַמַּקְדִּישׁ מוֹסִיף חֹמֶשׁ, וּמִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
ואם היה הבעל כהן והקריב עליה מנחה – הרי היא נקמצת ושייריה מתפזרין על בית הדשן, כדין מנחת אשת כהן.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הערשל אמר:
האשה היא בעל הקרבן.
וכדאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הַמַּקְדִּישׁ מוֹסִיף חֹמֶשׁ, וּמִתְכַּפֵּר עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
ואם היה הבעל כהן והקריב עליה מנחה – הרי היא נקמצת ושייריה מתפזרין על בית הדשן, כדין מנחת אשת כהן.
מה שאין שירי' נאכלים זה לא מפני שהוא המקדיש, אלא מפני שהמנחה נקנתה מכספו, ונקרא שיש כאן שותפות כהן, ולכן גם מנחת נדבה שנקנתה מכספו של הבעל שירי' מתפזרין, אף שאין האשה שליח הבעל להקדיש, 
ומה שמקדיש מוסיף חומש אי"ז תלוי בכך שהוא בעל הקרבן. ור"ח בריסקער אומר שהמתכפר הוא בעל הבשר ג"כ לאכילה.  
 
 
חלק עליון תַחתִית