ידעתי כי טרם תיראון - מכת ברד ארבה

נדיב לב

משתמש ותיק
ספר שמות פרק ט
(כג) ויט משה את מטהו על השמים וידוד נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ידוד ברד על ארץ מצרים:
(כד) ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי:
(כה) ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר:
(כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד:
(כז) וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ידוד הצדיק ואני ועמי הרשעים:
(כח) העתירו אל ידוד ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד:
(כט) ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ידוד הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לידוד הארץ:
(ל) ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ידוד אלהים:
(לא) והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל:
(לב) והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה:

(לג) ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ידוד ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה:
(לד) וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו:
(לה) ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ידוד ביד משה:

דרוש הסבר מדוע פסוקים לא, לב נכנסו תוך כדי התראת משה לפרעה?
ונראה הביאור על פי מה שכתב שם רש"י לפרש "כי אפילות הנה" בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד, וכן הביא בשם המדרש שנעשו פלאי פלאות שלא לקו. ומכל זה הבין משה שעל כרחך ממה ששייר הקב"ה את החטה והכסמת שלא ילקו בברד, שמכה נוספת תבוא על מצריים. וזה שאומר משה בפסוק ל "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני השם", שאם לא כך הרי שהיו לוקים אף החטה והכוסמת.

רש"י פרק ט פסוק לב - כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו:
 

בבא קמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ספר שמות פרק ט
(כג) ויט משה את מטהו על השמים וידוד נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ידוד ברד על ארץ מצרים:
(כד) ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי:
(כה) ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר:
(כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד:
(כז) וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ידוד הצדיק ואני ועמי הרשעים:
(כח) העתירו אל ידוד ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד:
(כט) ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ידוד הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לידוד הארץ:
(ל) ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ידוד אלהים:
(לא) והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל:
(לב) והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה:

(לג) ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ידוד ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה:
(לד) וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו:
(לה) ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ידוד ביד משה:

דרוש הסבר מדוע פסוקים לא, לב נכנסו תוך כדי התראת משה לפרעה?
ונראה הביאור על פי מה שכתב שם רש"י לפרש "כי אפילות הנה" בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד, וכן הביא בשם המדרש שנעשו פלאי פלאות שלא לקו. ומכל זה הבין משה שעל כרחך ממה ששייר הקב"ה את החטה והכסמת שלא ילקו בברד, שמכה נוספת תבוא על מצריים. וזה שאומר משה בפסוק ל "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני השם", שאם לא כך הרי שהיו לוקים אף החטה והכוסמת.

רש"י פרק ט פסוק לב - כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו:
עיין במוסף 'לקראת שבת' מהשבוע שעבר במדור ויבינו במקרא בשם הערבי נחל שכתב לבאר כן. 
 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באולתכם, אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר (להלן י ה) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד: (הרמב"ן)
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
כפי שנכתב למעלה, כך כתב הערבי נחל לבעל הלבושי שרד לבאר, ושמעתי על כך תוספת נפלאה,
הנה בתחילת פרשת בא הקב"ה אומר למשה בא אל פרעה וכו' ולא כתוב כלל שהקב"ה אמר למשה לומר לפרעה שתבוא עליו מכת ברד וכפי שעמדו בזה כל המפרשים, אבל לפי הדברים הנ"ל הדברים נפלאים, שמשה רבינו אכן הבין מדעתו שכיון שהחיטה והכוסמת נשארו כדי שיהא עוד מכה, על כן לא הוצרכו לפרש לו על מה מדובר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי רציני אמר:
ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באולתכם, אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר (להלן י ה) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד: (הרמב"ן)

נפלא!
ואכן יש חילוק דק בין דברי הרמב"ן למש"כ, שמשה הבין מכך שלא ניזוקו החיטים שמכה נוספת עתידה לנחות על המצריים, ואילו לרמב"ן זהו חלק מאמירת משה כלפי פרעה. אבל הרעיון דומה
 
חלק עליון תַחתִית