ספר שמות פרק ט
(כג) ויט משה את מטהו על השמים וידוד נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ידוד ברד על ארץ מצרים:
(כד) ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי:
(כה) ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר:
(כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד:
(כז) וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ידוד הצדיק ואני ועמי הרשעים:
(כח) העתירו אל ידוד ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד:
(כט) ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ידוד הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לידוד הארץ:
(ל) ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ידוד אלהים:
(לא) והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל:
(לב) והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה:
(לג) ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ידוד ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה:
(לד) וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו:
(לה) ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ידוד ביד משה:
דרוש הסבר מדוע פסוקים לא, לב נכנסו תוך כדי התראת משה לפרעה?
ונראה הביאור על פי מה שכתב שם רש"י לפרש "כי אפילות הנה" בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד, וכן הביא בשם המדרש שנעשו פלאי פלאות שלא לקו. ומכל זה הבין משה שעל כרחך ממה ששייר הקב"ה את החטה והכסמת שלא ילקו בברד, שמכה נוספת תבוא על מצריים. וזה שאומר משה בפסוק ל "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני השם", שאם לא כך הרי שהיו לוקים אף החטה והכוסמת.
רש"י פרק ט פסוק לב - כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו:
(כג) ויט משה את מטהו על השמים וידוד נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר ידוד ברד על ארץ מצרים:
(כד) ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי:
(כה) ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר:
(כו) רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד:
(כז) וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם ידוד הצדיק ואני ועמי הרשעים:
(כח) העתירו אל ידוד ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד:
(כט) ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ידוד הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי לידוד הארץ:
(ל) ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ידוד אלהים:
(לא) והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל:
(לב) והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה:
(לג) ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל ידוד ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה:
(לד) וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו:
(לה) ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר ידוד ביד משה:
דרוש הסבר מדוע פסוקים לא, לב נכנסו תוך כדי התראת משה לפרעה?
ונראה הביאור על פי מה שכתב שם רש"י לפרש "כי אפילות הנה" בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד, וכן הביא בשם המדרש שנעשו פלאי פלאות שלא לקו. ומכל זה הבין משה שעל כרחך ממה ששייר הקב"ה את החטה והכסמת שלא ילקו בברד, שמכה נוספת תבוא על מצריים. וזה שאומר משה בפסוק ל "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני השם", שאם לא כך הרי שהיו לוקים אף החטה והכוסמת.
רש"י פרק ט פסוק לב - כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו: