מצבו הרוחני של עמ"י במצרים - בירידה או בעלייה?

משיב דבר

משתמש ותיק
ידוע לכל מה שנאמר בספרים שעם ישראל ירד במצרים עד שער המ"ט משערי טומאה מכח טומאת המצריים. ובספר בית הלוי עה"ת מביא בשם כתבי האר"י שאם היו נשארים עוד כבר לא היו יכולים לצאת כי היו ירודים לשער הנ' משערי טומאה, וע"כ יצאו בחפזון והדברים ידועים. ומזה מבואר שעם ישראל היה במצרים בתנועה של ירידה רוחנית גדולה, עד שהגיעו למצב של ערום ועריה - מן המצות, והללו עובדי עבודה זרה. 
ומאידך ידוע חידושו של האריז"ל בנוגע לתקופה של שובבי"ם שבנוי על ההנחה שבמצרים עמ"י היה בתהליך של התעלות והתקרבות להקב"ה ויציאה מתוך הטומאה, וכמש"נ על מצרים "כור הברזל" - המסיר כל סיג ולכלוך, עד כדי שנשאר לדרות הכח הזה להתקדש בימים בהם קוראים את פרשיות יצי"מ. 
ולכאור' יש כאן סתירה - האם ימי שעבוד מצרים היו בתנועה של התקרבות והתעלות או להפך?
[רק אציין ששאלתי זאת פעם לאחד מחכמי הדעת שליט"א, והוסיף ע"ז כי השאלה אינה רק על זמן יצי"מ אלא גם על דורינו אנו, כי מצד אחד ידוע שיש מצב של ירידת הדורות, ומאידך ברור שהעולם בתנועה של תיקון לקראת התיקון השלם, ואכמ"ל).
 
 

בבלי

משתמש ותיק
ירידה שהיא לצורך עליה.
כלומר הירידה הייתה לצורך ההתקרבות
 

הערשלה

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
ולכאור' יש כאן סתירה - האם ימי שעבוד מצרים היו בתנועה של התקרבות והתעלות או להפך?
גם וגם ואין כלל סתירה בין הדברים.
מעין המושג נסיון שמצד אחד נותן קושי וסבל לאדם ומצד שני מפתח בו יכולות שמתחילה לא היה ניכר שקיימות בו.
כלומר שהקושי בעצם רק הואיל לאדם וקידם אותו.

נו, אז הנסיון הוא התעלות או להיפך??
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
ליקו"ה הל' דם הל' א, ד

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (שיר השירים רבה ד, כה) בשביל ארבעה דברים נגאלו - על שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם והיו גדורים מן העריות ומן העבודה זרה. (אל יתפלא המעין, אשר נמצא בכמה מקומות בדברי רבותינו ז"ל מבאר שלא היו גדורים מעבודה זרה וכאן מבאר להפך, אבל
נמצא במדרש רבה, במדבר פרשה ג, על פסוק מוציא אסירים בכושרות, שבזכות הכשרים שבהם שלא עבדו עבודה זרה נגאלו, עין שם. נמצא שאלו ואלו דברי אלקים חיים שנגאלו גם בזכות שהיו גדורים מעבודה זרה).
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
[רק אציין ששאלתי זאת פעם לאחד מחכמי הדעת שליט"א, והוסיף ע"ז כי השאלה אינה רק על זמן יצי"מ אלא גם על דורינו אנו, כי מצד אחד ידוע שיש מצב של ירידת הדורות, ומאידך ברור שהעולם בתנועה של תיקון לקראת התיקון השלם, ואכמ"ל).

ליקו"ה הל' קריאת שמע הל' ה, טו

וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח אף על פי שהצרות הנפש מתגברין יותר, אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
משיב דבר אמר:
[רק אציין ששאלתי זאת פעם לאחד מחכמי הדעת שליט"א, והוסיף ע"ז כי השאלה אינה רק על זמן יצי"מ אלא גם על דורינו אנו, כי מצד אחד ידוע שיש מצב של ירידת הדורות, ומאידך ברור שהעולם בתנועה של תיקון לקראת התיקון השלם, ואכמ"ל).


כוכבי אור


שמעתי מהרב הגאון רבי מרדכי מו"צ דק"ק סאקלוב ששמע מאת בעל המחבר רבי אברהם ז"ל בעניין שאלת הגאולה הנ"ל, שהלא אנו רואים שכל דור ודור מתדלדל בתורה ועבודה ויראת שמים, ואיך תבא הגאולה בימיהם שלא באה בדורות הראשונים שהיו צדיקים נוראים עובדי ה' באמת.
והשיב ז"ל בזה הלשון, כי הלא קשה לכאורה על דברי חכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק ט', משחרב בית המקדש בושו חברים וכו' על מי לנו להשען על אבינו שבשמים. משחרב בית המקדש וכו' וכו' שרו חכימיא וכו' על מי להשען וכו' וכו', בעקבות משיחא וכו' על מי לנו להשען וכו'. וכי מה מודיעים לנו בזה (כי הדרך הוא להודיע העצה ואיזה עצה היא), והלא זה אנו יודעים גם כן כי אין על מי להשען וכו'.
אבל העניין כך כי יש אתערותא דלעילא מאת השם יתברך בעצמו ברחמנותו, וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה ב' עיין שם, ויש אתערותא דלתתא מעבודה שלנו מתורה ויראת שמים וכו', ובאמת אנחנו (בשר ודם) הולכים בכל פעם מטה מטה, וכל דור גרוע מהדור הקודם, אבל השם יתברך הולך בכל פעם גדול יותר, כי זה עיקר גדולתו (כי גדולה זה חסד וכמובא בדברי רבותינו ז"ל), וכמו שמובא בהשיחות שהשם יתברך מנהיג את העולם בכל פעם יותר יפה (שעניר). ועל כן מספר בהמשניות האלו איך שהדורות הולכים ומתמעטים בעוונותינו הרבים, אבל העצה שלעניין זה האתערותא דלעילא (רחמנות השם יתברך הולך וגדול, ובפרט אדרבא כל מה שהדור יותר גרוע הרחמנות יותר גדול וכו' ודי לחכימא) מסיים על מי לנו להשען (כי הלא האתערותא דלתתא שלנו הולך וקטן), על אבינו שבשמים (על אתערותא דלעילא של רחמנותו יתברך שהולך וגדול וכל מה שיותר גרוע ויותר חולה הרחמנות יותר גדול עליו).
 

הערשלה

משתמש ותיק
ישר א-ל אמר:
וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח אף על פי שהצרות הנפש מתגברין יותר, אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל
ישר א-ל אמר:
שמעתי מהרב הגאון רבי מרדכי מו"צ דק"ק סאקלוב ששמע מאת בעל המחבר רבי אברהם ז"ל בעניין שאלת הגאולה הנ"ל, שהלא אנו רואים שכל דור ודור מתדלדל בתורה ועבודה ויראת שמים, ואיך תבא הגאולה בימיהם שלא באה בדורות הראשונים שהיו צדיקים נוראים עובדי ה' באמת.
והשיב ז"ל בזה הלשון, כי הלא קשה לכאורה על דברי חכמינו ז"ל במסכת סוטה פרק ט', משחרב בית המקדש בושו חברים וכו' על מי לנו להשען על אבינו שבשמים. משחרב בית המקדש וכו' וכו' שרו חכימיא וכו' על מי להשען וכו' וכו', בעקבות משיחא וכו' על מי לנו להשען וכו'. וכי מה מודיעים לנו בזה (כי הדרך הוא להודיע העצה ואיזה עצה היא), והלא זה אנו יודעים גם כן כי אין על מי להשען וכו'.
אבל העניין כך כי יש אתערותא דלעילא מאת השם יתברך בעצמו ברחמנותו, וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה ב' עיין שם, ויש אתערותא דלתתא מעבודה שלנו מתורה ויראת שמים וכו', ובאמת אנחנו (בשר ודם) הולכים בכל פעם מטה מטה, וכל דור גרוע מהדור הקודם, אבל השם יתברך הולך בכל פעם גדול יותר, כי זה עיקר גדולתו (כי גדולה זה חסד וכמובא בדברי רבותינו ז"ל), וכמו שמובא בהשיחות שהשם יתברך מנהיג את העולם בכל פעם יותר יפה (שעניר). ועל כן מספר בהמשניות האלו איך שהדורות הולכים ומתמעטים בעוונותינו הרבים, אבל העצה שלעניין זה האתערותא דלעילא (רחמנות השם יתברך הולך וגדול, ובפרט אדרבא כל מה שהדור יותר גרוע הרחמנות יותר גדול וכו' ודי לחכימא) מסיים על מי לנו להשען (כי הלא האתערותא דלתתא שלנו הולך וקטן), על אבינו שבשמים (על אתערותא דלעילא של רחמנותו יתברך שהולך וגדול וכל מה שיותר גרוע ויותר חולה הרחמנות יותר גדול עליו).
לביאור העניין קצת יותר אוסיף מה שכתבתי באשכול אחר הנוגע לכאן.


כידוע גאולת מצרים היתה באופן של אתערותא דלעילא, הוציאנו ה' ממצרים והביא אותנו להר סיני ונתן לנו שם את התורה הק'. אלא שאז נשברו הלוחות הראשונות ולא היה להם קיום. רק אחרי שחזרו ישראל בתשובה וביום הכיפורים סלח להם ה' קיבלו את הלוחות השניות שלהם היה קיום.

כלומר הלוחות הראשונות שהגיעו ע"י אתערותא דלעילא נשברו ולא היה להם קיום ורק הלוחות השניות שהגיעו באתערותא דלתתא אחרי התשובה של ישראל, נשארו והיה להם קיום.
זה מראה את המהלך, תחילה ה' נותן לנו לטעום ע"י שהוא זה שמעורר אותנו אף שעדיין לא היינו כלי ראוי, אחרי שחטאו והפסיק הסיוע שלו ה', היו צריכים לחזור בתשובה ורק כך נהיו כלי ראוי לתורה שבאמת נשארה לדורות.

אם מתבוננים שמים לב רואים שבביהמ"ק הראשון היה פחות נצרך האמונה כיון שיחסית היה גילוי גדול של אור ה' והשראת שכינתו.
בביהמ"ק השני היתה האמונה נצרכת יותר, כיוון שאור ה' ושכינתו היה באופן מוסתר ופנימי יותר.
בביהמ"ק השלישי לפי"ז יהיה עוד יותר מקום לעבודה הפנימית ולאמונה באופן המוחלט ביותר.

זה אולי האור של משיח שהוזכר, כך נלע"ד.
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא (זוהר)
במשך הדורות הפנימיות מזדככת והחיצוניות יורדת, ולבסוף הפנימי יבקיע ויתפשט ויאיר הכל.
(רבי צדוק הכהן ועוד)

לייסורים יש תפקיד חשוב וגדול בזיכוך נסתר זה.


הוספה מאוחרת: 
בס"ד בדיוק יצא שזה נכתב בפרשת השבוע שבה נמצא הפסוק שממנו הוכיח רבי צדוק את דבריו הנפלאים:
ממש בהתחלה של עשרת הדיברות מפורש שהמצוות משאירות חותם לאלפיים דור ומאידך העבירות נמחקות בכל 4 דורות. 
כך שבעוד הרע מתכלה כל הזמן - הרי איכות הטוב הפנימי מצטברת ועולה בכל הדורות.
​​​​​​(ואמנם בשביל שתישאר לנו בחירה אין אנו מרגישים אותו בינתיים). 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
בשאלה נכבדה זו [בעיקר הכותרת] דנו מרנן החזו"א ור' אייזיק שר בחילופי מכתבים. החזו"א בתגובה למאמר של ר' אייזיק שר על דרגתם הרוחנית הגבוה של עמ"י בגלות מצרים, כתב באופן די נחרץ שדבריו נסתרים ממדרשי חז"ל.
דברי החזו"א נמצאים בקובץ אגרות ח"א אגרת רח-רט ודברי ר' אייזיק שר בספרו לקט שיחות מוסר. פרשת שמות תחת הכותרת בני ישראל במצרים - א. ובמאמר ב' עמוד קנא נראה שנכתב כמאמר תגובה לדברי החזון איש.

וכאן הורחב קצת בהסבר הגישה הכללית [וקיצונית לא פעם] של ר' אייזיק שר בהתייחסות לדמויות התנ"ך בספרו לקט שיחות מוסר, דמויות הוד טהורים ונקיים משאיפות עכורות ורצון חומרי, ובוודאי אין את קנה המידה להעריך אותם את הנהגותיהם ואת חשקם, ולדוגמה בפרשת בראשית עמוד יב כתב שם ר' אייזיק וז"ל: כשהתורה מספרת לנו את מעשיהם של אבות העולם, של אדם וחוה, קין והבל שת ואנוש ותולדותיהם עד דור המבול ונח איש צדיק, יש לנו לדעת שהם היו שלמים שבשלמים גדולים שבגדולים ועלינו להתרומם אליהם, להשכיל במעשיהם ולדעת מה יש לנו ללמוד מהם ולא להשפיל את ערכם, להשוותם אלינו ולהחשיבם לקטנים כמונו ע"כ. וכן לגבי השבטים, וכמוהם לגבי אבותינו במצרים.
 

בשלמא

משתמש ותיק
קושיית הלשם על השל"ה
כדאי לעיין באפיקי מים (להגרמ"ש) פסח
 

מהו דתימא

משתמש ותיק
וכאן הורחב קצת בהסבר הגישה הכללית [וקיצונית לא פעם] של ר' אייזיק שר בהתייחסות לדמויות התנ"ך בספרו לקט שיחות מוסר, דמויות הוד טהורים ונקיים משאיפות עכורות ורצון חומרי, ובוודאי אין את קנה המידה להעריך אותם את הנהגותיהם ואת חשקם, ולדוגמה בפרשת בראשית עמוד יב כתב שם ר' אייזיק וז"ל: כשהתורה מספרת לנו את מעשיהם של אבות העולם, של אדם וחוה, קין והבל שת ואנוש ותולדותיהם עד דור המבול ונח איש צדיק, יש לנו לדעת שהם היו שלמים שבשלמים גדולים שבגדולים ועלינו להתרומם אליהם, להשכיל במעשיהם ולדעת מה יש לנו ללמוד מהם ולא להשפיל את ערכם, להשוותם אלינו ולהחשיבם לקטנים כמונו ע"כ. וכן לגבי השבטים, וכמוהם לגבי אבותינו במצרים.
ראה עוד כאן מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
 
חלק עליון תַחתִית