מדוע פריה ורביה היא מצוה חד פעמית?

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
משום שאין מעשה המצווה, המצווה, אלא התוצאה, ולכך אם הוליד בנים בגויותו נפטר מהמצווה.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
זוהי שיטת המחנת חינוך, אולם זו לא הפשטות, שמעשה הביאה הוא קיום המצוה. (דברי המחנת חינוך מחודשים מאוד שהמצוה אין לה שום עשיה).
 

חימקו

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
זה בדיוק השאלה, היכן מבואר שגדר מצוה זו היא חד פעמית.



אם זה לא היה חד פעמית, מה היה גדרה? אין מצוה שחייבים בה כל הזמן.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה לא? מה עם תלמוד תורה? ועם שש מצוות תמידיות?
גם תפילין וקריאת שמע, הם מצוות תמידיות, אמנם לא בכל רגע ורגע, אבל כל יום. וכמו כן מצה וסוכה זה תמידי, כל שנה.
וכמעט כל המצוות הם מצוות שהאדם מחוייב בעשייתם כל חייו, ולא רק פעם אחת בחייו. (ואם כבר, יותר מסתבר שגדר המצוה היא שהאדם חייב בה כל רגע ורגע, מאשר שהוא חייב בה רק פעם אחת שזה לא מצינו כלל בתורה).
 

לביא

משתמש ותיק
לכאורה אדם מקיים מצ״ע של פריה ורביה בבן ובת, אבל מי יימר שלא מקיים אותה עוד אם לא מביא עוד ילדים לעולם?
אולי הוא נפטר ממנה, אך אולי אם מביא עוד ילדים נחשב כמקיים מצ״ע, כמו שמקיים אדם מצ״ע כשמושך על עצמו מצוות טלית בטלית קטן.
 

לעיתים רחוקות

משתמש ותיק
מצוות פריה ורביה אדם מקיים רק עד שנולדו לו בן ובת, כיון שעד אז בכל ביאה מקיים את המצוה, ומרגע שהתקיימה המצווה בפועל תו אין עוד מצוה בהמעשה ביאה.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לביא אמר:
לכאורה אדם מקיים מצ״ע של פריה ורביה בבן ובת, אבל מי יימר שלא מקיים אותה עוד אם לא מביא עוד ילדים לעולם?
אולי הוא נפטר ממנה, אך אולי אם מביא עוד ילדים נחשב כמקיים מצ״ע, כמו שמקיים אדם מצ״ע כשמושך על עצמו מצוות טלית בטלית קטן.
בראשונים מבואר שאחרי האדם נפטר מפריה ורביה, אז עדיין יש לו את הענין של לשבת יצרה, ומזה שלא כתבו שעדיין הוא מחוייב עוד פעמים בקיום המצוה, מבואר שסברו שאין עוד קיום למצוה.
וזה השאלה שלי, למה זה לא יהיה כמו ציצית?
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לעיתים רחוקות אמר:
מצוות פריה ורביה אדם מקיים רק עד שנולדו לו בן ובת, כיון שעד אז בכל ביאה מקיים את המצוה, ומרגע שהתקיימה המצווה בפועל תו אין עוד מצוה בהמעשה ביאה.
זה בדיוק השאלה, למה לא נאמר שמקיים בכל ביאה מעשה מצוה נוסף, שהרי זה מביא עוד ילדים לעולם.
 
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.

מצינו כמה מצוות, שגדר חיובם, וממילא גדר ביטולם, אינו ברור כ"כ.

א. מצוות וידוי. החיוב הוא בכל פעם שעבר עבירה, הביטול הוא כשלא מתוודה ביוכ"פ.
ב. מצוות מילה. החיוב הוא בכל יום ויום כשהוא ערל, הביטול הוא כשמת כשאינו מהול (לדעת הרמב"ם).
ג. מצוות תפילין. אנו נוהגים שהחיוב הוא פעם ביום, אך לכאורה החיוב הוא כל רגע ורגע. ומה שלא חוששים בזה לביטול עשה, עיין פמ"ג וביאוה"ל סי' ל"ז.
ד. מצוות נשיאת כפים לכהנים. לא נכתב בתורה אימתי הוא זמן החיוב. ואנו נוהגים שהוא פעם אחת ביום (עיין שו"ע סי' קכ"ח ס"ג), ובלבוש שם ביאר שבהכרח שזהו גדר        המצווה, שאם לא כן אימתי יקיים שאר המצוות ואימתי יעשה שאר צרכיו. אמנם לא מפורש בחז"ל גדר החיוב. ובמאמר מרדכי שם כתב שקבלה היא ביד חז"ל.
ה. מצוות תשביתו. אם בתחילה לא השבית חמץ מביתו, ולאחמ"כ ביערו והשביתו, לא תיקן את מה שעבר מקודם. אך מי שלא מל עצמו ולבסוף מל, תיקן מה שעבר מקודם.       וזה דומה להבדל בין מחלל שבת ששמר את רוב השבת, למי שאכל ביוכ"פ אך רוב היום היה שרוי בצום, שזה מצוות שבת בידו, וזה אין מצוות עינוי יוכ"פ בידו.

אמנם בנוגע לשאלתך, י"ל דפריה ורביה דומה למצוות מילה, דמי שהוא נימול אין עליו מצווה לחזור ולמול, וה"ה מי שפרה ורבה, אין עליו מצווה לשוב ולעשות המצווה שוב. וצ"ל דגדר אלו המצוות הם בתוצאה, והרי התוצאה קיימת בידו. וכי מי שמניח תפילין יקשה אמאי אינו מחוייב להניח תוך כדי זוג תפילין נוסף ?  
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
המטרה של פרו ורבו זה לדאוג לקיום האנושות בעולם. ונפסק שע"י בן ובת כבר מילא את חלקו.
זה נכון שלדאוג לקיום האנושות בעולם מספיק בן ובת, אבל מי אמר שמספיק לדאוג לכך רק פעם אחת. אם המצוה היא לדאוג וכו', אז מדוע שלא יחוייב בה האדם בכל חייו, כמו שאר המצוות.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
כבר כתבתי במקום אחר https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=122&t=24049&p=386119#p385892, כי גדר מצות פריה ורביה זהה לגדר מצות בניית מקדש: התעסקות בעסק לתכלית מסוימת.​
כאן – התעסקות בבניה למען הקמת בית לשם, וכאן – התעסקות בפריה ורביה למען ישוב העולם.​
כאן וכאן, בהשגת המטרה (השלמת הבנין וישוב העולם בבן ובת) מוּלאה החובה.​
ולהעיר: קיום מצות בניית המקדש מתחיל בחציבת אבני הקודש במחצבה, וקיום מצות פריה ורביה מתחיל בחיזור אחר אשה לפרות ולרבות עמה.
 

נוברדוק'ר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
המטרה של פרו ורבו זה לדאוג לקיום האנושות בעולם. ונפסק שע"י בן ובת כבר מילא את חלקו.
זה נכון שלדאוג לקיום האנושות בעולם מספיק בן ובת, אבל מי אמר שמספיק לדאוג לכך רק פעם אחת. אם המצוה היא לדאוג וכו', אז מדוע שלא יחוייב בה האדם בכל חייו, כמו שאר המצוות.

הוא חייב בה כל חייו. וכל זמן שיש לו בנים, הרי הוא מקיים המצווה, כמו מי שמניח תפילין שבעת שמונחות עליו מקיים מצווה.
האם גם שם יקשה לך מדוע אינו מחוייב להניח זוג נוסף ?
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נוברדוק'ר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.

מצינו כמה מצוות, שגדר חיובם, וממילא גדר ביטולם, אינו ברור כ"כ.

א. מצוות וידוי. החיוב הוא בכל פעם שעבר עבירה, הביטול הוא כשלא מתוודה ביוכ"פ.
ב. מצוות מילה. החיוב הוא בכל יום ויום כשהוא ערל, הביטול הוא כשמת כשאינו מהול (לדעת הרמב"ם).
ג. מצוות תפילין. אנו נוהגים שהחיוב הוא פעם ביום, אך לכאורה החיוב הוא כל רגע ורגע. ומה שלא חוששים בזה לביטול עשה, עיין פמ"ג וביאוה"ל סי' ל"ז.
ד. מצוות נשיאת כפים לכהנים. לא נכתב בתורה אימתי הוא זמן החיוב. ואנו נוהגים שהוא פעם אחת ביום (עיין שו"ע סי' קכ"ח ס"ג), ובלבוש שם ביאר שבהכרח שזהו גדר        המצווה, שאם לא כן אימתי יקיים שאר המצוות ואימתי יעשה שאר צרכיו. אמנם לא מפורש בחז"ל גדר החיוב. ובמאמר מרדכי שם כתב שקבלה היא ביד חז"ל.
ה. מצוות תשביתו. אם בתחילה לא השבית חמץ מביתו, ולאחמ"כ ביערו והשביתו, לא תיקן את מה שעבר מקודם. אך מי שלא מל עצמו ולבסוף מל, תיקן מה שעבר מקודם.       וזה דומה להבדל בין מחלל שבת ששמר את רוב השבת, למי שאכל ביוכ"פ אך רוב היום היה שרוי בצום, שזה מצוות שבת בידו, וזה אין מצוות עינוי יוכ"פ בידו.

אמנם בנוגע לשאלתך, י"ל דפריה ורביה דומה למצוות מילה, דמי שהוא נימול אין עליו מצווה לחזור ולמול, וה"ה מי שפרה ורבה, אין עליו מצווה לשוב ולעשות המצווה שוב. וצ"ל דגדר אלו המצוות הם בתוצאה, והרי התוצאה קיימת בידו. וכי מי שמניח תפילין יקשה אמאי אינו מחוייב להניח תוך כדי זוג תפילין נוסף ?  


במילה אני מבין, משום שכל החיוב הוא לעשות מעשה אחד, ולא שייך לחייבו שוב במעשה זה. (אמנם יל"ד באחד שמל והעור חזר וכיסה את העטרה, ואין לי ידיעות בזה).
ובתפילין, מה שאינו חייב כשהם מונחים זהו משום שהוא עושה את המצוה, והרי מקיים את ציווי התורה, משא"כ בפו"ר שגמר לקיים את הציווי, ואני שואל שאחרי שגמר את קיום הציווי שיתחייב עוד.
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
כבר כתבתי במקום אחר https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=122&t=24049&p=386119#p385892, כי גדר מצות פריה ורביה זהה לגדר מצות בניית מקדש: התעסקות בעסק לתכלית מסוימת.​
כאן – התעסקות בבניה למען הקמת בית לשם, וכאן – התעסקות בפריה ורביה למען ישוב העולם.​
כאן וכאן, בהשגת המטרה (השלמת הבנין וישוב העולם בבן ובת) מוּלאה החובה.​
ולהעיר: קיום מצות בניית המקדש מתחיל בחציבת אבני הקודש במחצבה, וקיום מצות פריה ורביה מתחיל בחיזור אחר אשה לפרות ולרבות עמה.
בבנין בית המקדש אכן מולאה החובה שהרי כבר הבית בנוי, ולא שייך יותר להתעסק בבנינו, אולם בפו"ר שמא גם אחרי שכבר יצא ידי חובת המצוה, עדיין יחוייב להתעסק בבנינו של עולם, שהרי עדיין לא נגמרה מלאכה זו.
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.


מה הדין אם נולד לו בן ובת, ואחד מהם נפטר ל"ע, האם הוא חוזר ונעשה מחויב?
אם נאמר שכן, יותר מובן לי למה לא יתחייב שוב אחרי שיש לו בן ובת, משום שכל זמן שהם קיימים אתה מקיים בכך את המצוה, ודו"ק.
 
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
היו לו בנים ומתו הוא מחלוקת ר"י ור"ה ביבמות סב. ולדינא פסקו הרמב"ם והטור והש"ע שלא קיים, ובדרישה ביאר שהוא משום שלא קיים את חלק ה'לשבת יצרה'. ועי' בחכמ"ש שחידש עפ"ז דהמגדל יתומים אחר שמתו בנו ובתו קיים פ"ו בודאי. (סברת ר"ה דקיים הוא משום שכלו נפשות שבגוף)
 

לביא

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
לביא אמר:
לכאורה אדם מקיים מצ״ע של פריה ורביה בבן ובת, אבל מי יימר שלא מקיים אותה עוד אם לא מביא עוד ילדים לעולם?
אולי הוא נפטר ממנה, אך אולי אם מביא עוד ילדים נחשב כמקיים מצ״ע, כמו שמקיים אדם מצ״ע כשמושך על עצמו מצוות טלית בטלית קטן.
בראשונים מבואר שאחרי האדם נפטר מפריה ורביה, אז עדיין יש לו את הענין של לשבת יצרה, ומזה שלא כתבו שעדיין הוא מחוייב עוד פעמים בקיום המצוה, מבואר שסברו שאין עוד קיום למצוה.
וזה השאלה שלי, למה זה לא יהיה כמו ציצית?
 
לשבת יצרה זכורני שהוא חיוב חכמים.
אבל אפילו בלי זאת, אפשר לומר שאדם לא מקיים יותר פריה ורביה כשהוא מוליד עוד ילדים? הוא מקיים פה על פניו ״ורבו״.
ואה״נ שיפטר מהמצווה, אבל עכ״פ שכשמושך אותו עליה עדיין יקיים את המצווה, כמו שאדם מקיים במצוות טלית קטן.
 
לעיתים רחוקות אמר:
מצוות פריה ורביה אדם מקיים רק עד שנולדו לו בן ובת, כיון שעד אז בכל ביאה מקיים את המצוה, ומרגע שהתקיימה המצווה בפועל תו אין עוד מצוה בהמעשה ביאה.
מקור?
 

אברהם משה

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
היו לו בנים ומתו הוא מחלוקת ר"י ור"ה ביבמות סב. ולדינא פסקו הרמב"ם והטור והש"ע שלא קיים, ובדרישה ביאר שהוא משום שלא קיים את חלק ה'לשבת יצרה'.
לדעת הדרישה הוא קיים מצוות פו"ר, רק לא את הלשבת יצרה?
יש מי שחולק?
 
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.


מה הדין אם נולד לו בן ובת, ואחד מהם נפטר ל"ע, האם הוא חוזר ונעשה מחויב?
אם נאמר שכן, יותר מובן לי למה לא יתחייב שוב אחרי שיש לו בן ובת, משום שכל זמן שהם קיימים אתה מקיים בכך את המצוה, ודו"ק.


פשוט שאם מתו לא יצא ידי חובה,

ואפילו אם אינם ראויים להוליד לא יצא ידי חובה.
וכתב המנ"ח מ"ע ב' א' שאפילו אם בשעת הלידה היו ראויים להוליד, ואח"כ נעשו אינם ראויים להוליד אינם יוצאים ידי חובה.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
ואפילו אם אינם ראויים להוליד לא יצא ידי חובה.
וכתב המנ"ח מ"ע ב' א' שאפילו אם בשעת הלידה היו ראויים להוליד, ואח"כ נעשו אינם ראויים להוליד אינם יוצאים ידי חובה.
לפי זה א"כ צודק הרב @לילה כיום יאיר שיהיה כל הזמן חיוב של פו"ר, מחשש הנ"ל.
 
חלק עליון תַחתִית