לילה כיום יאיר אמר:
כולם יודעים את מחלוקת בית שמאי ובית הלל ביבמות ס"א ב', האם פריה ורביה זה בן ובת או ב' זכרים. והנה לכו"ע אחר שקיים את מצוה זו, נפטר ממנה, ורק דיש עליו דין לשבת יצרה וכדו'.
אך יש להקשות, מדוע לא תהיה מצוה זו תמידית, כמו שתפילין מניחים כל יום, וכמו שקריאת שמע קורים כל יום, וכמו שמצה אוכלים בכל שנה, כן תהיה מנצוה זו, שאחר שגמר לקיימה ונולדו לו בן ובת, יחוייב עוד פעם להביא בן ובת, ככל מצוות התורה שאחר שקיימם צריך לקיימם פעם נוספת.
מצינו כמה מצוות, שגדר חיובם, וממילא גדר ביטולם, אינו ברור כ"כ.
א.
מצוות וידוי. החיוב הוא בכל פעם שעבר עבירה, הביטול הוא כשלא מתוודה ביוכ"פ.
ב.
מצוות מילה. החיוב הוא בכל יום ויום כשהוא ערל, הביטול הוא כשמת כשאינו מהול (לדעת הרמב"ם).
ג.
מצוות תפילין. אנו נוהגים שהחיוב הוא פעם ביום, אך לכאורה החיוב הוא כל רגע ורגע. ומה שלא חוששים בזה לביטול עשה, עיין פמ"ג וביאוה"ל סי' ל"ז.
ד.
מצוות נשיאת כפים לכהנים. לא נכתב בתורה אימתי הוא זמן החיוב. ואנו נוהגים שהוא פעם אחת ביום (עיין שו"ע סי' קכ"ח ס"ג), ובלבוש שם ביאר שבהכרח שזהו גדר המצווה, שאם לא כן אימתי יקיים שאר המצוות ואימתי יעשה שאר צרכיו. אמנם לא מפורש בחז"ל גדר החיוב. ובמאמר מרדכי שם כתב שקבלה היא ביד חז"ל.
ה.
מצוות תשביתו. אם בתחילה לא השבית חמץ מביתו, ולאחמ"כ ביערו והשביתו, לא תיקן את מה שעבר מקודם. אך מי שלא מל עצמו ולבסוף מל, תיקן מה שעבר מקודם. וזה דומה להבדל בין מחלל שבת ששמר את רוב השבת, למי שאכל ביוכ"פ אך רוב היום היה שרוי בצום, שזה מצוות שבת בידו, וזה אין מצוות עינוי יוכ"פ בידו.
אמנם בנוגע לשאלתך, י"ל דפריה ורביה דומה למצוות מילה, דמי שהוא נימול אין עליו מצווה לחזור ולמול, וה"ה מי שפרה ורבה, אין עליו מצווה לשוב ולעשות המצווה שוב. וצ"ל דגדר אלו המצוות הם בתוצאה, והרי התוצאה קיימת בידו. וכי מי שמניח תפילין יקשה אמאי אינו מחוייב להניח תוך כדי זוג תפילין נוסף ?