בריאת אדה"ר וזוגתו ע"ה

חניבעל

משתמש רשום
שמעתי שישנו מדרש שאדה"ר הראשונה נבראה עימו אשה בתחילה אולם היות שידע מנין היא באה נתגנתה עליו ורק לאחר מכן ויפל תרדמה וכו' ונבראה חוה...
משהו מכיר וידוע מחזל כזה?
אם כן יוצא שחוה זה בעצם זיווג שני...
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רש"י כותב וזו גמרא שדו פרצופין נבראו, ואח"כ הפרידה.
ומה שייך זיווג שני ביצירת הקב"ה.
אם כבר זיווג שני זה ליקוחין שניים אחר 130 שנה שפירש מן האשה.

כאגב, 'זוגתו'? מותר לכתוב אדם וחוה, אפילו לבני חסידות מסוימת..
ועד הערה מענינת, לא הכרתי ביטוי אדה"ר ע"ה. כ"ש לא חוה ע"ה.
בסוף, בחיפוש בבר אילן בכל המאגרים מצאתי לשון יחיד של החזו"א ‎(בקונטרס ח"י שעות, או"ח סי' ס"ד (ב) סק"ג ד"ה ואמנם אחרי שירושלים):
'ושם נברא אדם הראשון ע"ה'.
 

נבשר

משתמש ותיק
חניבעל אמר:
שמעתי שישנו מדרש שאדה"ר הראשונה נבראה עימו אשה בתחילה אולם היות שידע מנין היא באה נתגנתה עליו ורק לאחר מכן ויפל תרדמה וכו' ונבראה חוה...
משהו מכיר וידוע מחזל כזה?
אם כן יוצא שחוה זה בעצם זיווג שני...
לא הבנתי מהיכן באה הראשונה, מאדם??? א"כ זהו גופא נתקללה שהלידה עברה מין?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא חשבתי שהתכוון שנבראה אחרת בראשונה, ואח"כ חוה.
אם זו הכוונה, זה בודאי לא יעלה על הדעת.
 

ירמיה

משתמש ותיק
ראיתי את המדרש מובא בספר 'מסולאים בפז', ולמיטב זכרוני כ' שם מחלו' מה היתה הבעיה בה, אם היתה מלאה רירין או שברחה ממנו, וביאר שם שכיון שלא היתה ממנו ברחה ממנו.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בראשית רבה יז ז:
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי, אמרה לו למה בגניבה? (תרדמה גו' ויקח גו') אמר לה משל אם הפקיד אדם לידך אונקיא של כסף בחשאי וחזרת ליה ליטרא של זהב בפרהסיא זו גניבה. אמרה לו, למה במטמוניות. ואמר לה בתחלה בראה לו, וראה אותה מלאה רירין ודם הפליגה ממנו. חזר ובראה לו פעם ב'.

וכן להלן מינה (יח ד):
ויאמר האדם זאת הפעם, רבי יהודה בר רבי אמר בתחלה בראה לו וראה אותה מליאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שנייה, הה"ד זאת הפעם זאת היא של אותו הפעם.

פשוטו של מדרש שברא לאדם את חוה פעם שניה - ממנו (והראשונה נתבטלה).
 

סיידוף

משתמש רגיל
ספר אוצרות חיים - [שער רחל ולאה]
"גם בזה יובן ענין אדם הראשון שהיו לו ב' נשים, חוה הראשונה הנקראת לילית וחוה הב'. וכו' וזו היא בחינת חוה הראשונה שהיתה מזדווגת עם אדם קודם שנבראת חוה הב' (ואח"כ יצאת חוה הב') ממותקת, וזו נשארה לאשת אדם וכו' והנה הפ' אומר [בראשית ב' כ"ג] בענין אדה"ר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וכו', ובתיקונים [תיקון ס"ה צ"ו א'] אמרו כי הם תרין נשין חד גרמא וחד בשרא וכו'." עיי"ש
 

ירמיה

משתמש ותיק
ספר נחמד מאד בדרך הדרוש, ממחבר בן ימינו. נתקלתי בו בשבת בפעם הראשונה וכעת אינו תחת ידי. זכורני שהמקור ממדרש.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
סיידוף אמר:
ספר אוצרות חיים - [שער רחל ולאה]
"גם בזה יובן ענין אדם הראשון שהיו לו ב' נשים, חוה הראשונה הנקראת לילית וחוה הב'. וכו' וזו היא בחינת חוה הראשונה שהיתה מזדווגת עם אדם קודם שנבראת חוה הב' (ואח"כ יצאת חוה הב') ממותקת, וזו נשארה לאשת אדם וכו' והנה הפ' אומר [בראשית ב' כ"ג] בענין אדה"ר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וכו', ובתיקונים [תיקון ס"ה צ"ו א'] אמרו כי הם תרין נשין חד גרמא וחד בשרא וכו'." עיי"ש
במופלא מאתנו בל נדרוש.
 
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
רשב"א כתובות דף ח ע"א
ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חיה לבדה נוצרה מן הצלע, ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקדם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו, ע"כ.
 

יאיר

משתמש ותיק
מדרש ידוע בחז"ל (כמדומני) ובזהר (חדש כח:) ונקראת ''חוה הראשונה'' ובזהר מחלוקת אם נבראה מבשרו או מהאדמה ואיתא שהתווכחה עימו וברחה ובכ"א זה לכ"ע שהיתה ''חוה הראשונה''.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ידוע הסיפור באותו אדם שלא הסתדר עם אשתו ונתגרש ממנה, אחרי זמן קצר חזר ולקחה, כשנשאל "מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?" השיב "לזיווג שני היא לא כל כך נורא".
 

מבקש השם

משתמש ותיק
מאמר נפלא ונורא למהרח"ו על ענין חוה ראשונה ושניה, בתוך מאמר הפסיעות

בתוך דבריו הוא מקדים לפרש את הענינים הללו <לפי מה שהוא ז"ל קורא> על דרך הפשט.

ומפליא לראות בדבריו, איך הוא מקנא לכבוד דרך הפשט, ושלא יאמרו הלומדים שאלו ואלו דא"ח ניתן לפרש רק על דרך הסוד.
ועי' עוד כמה ענינים נפלאים כאן ובכל הקונטרס.
וזה סוד מחלוקת רב ושמואל במסכת ברכות, מר אמר פרצוף היתה ומר אמר זנב היתה, אלו ואלו דברי אלהים, ואוי לו למי שמתגאה עצמו ומחמת שאינו יודע לתקן הענין אומר כי הם מדרשים חלוקים, וכן בכל מקום כיוצא בזה, ולא קרא 'כי לא דבר רק הוא', כי אין בדברי רז"ל שום דבר לבטלה, רק הכל אמת ואמונה, ואוי לבריות מעלבונה של תורה, כי גם לפי הפשט יש כח בשכל האדם להבין וליישב את המקראות לפי פשטן, ולקיים דברי רז"ל באין נפתול ועיקש, ושני הסברות הם אמיתיות, ולא יחשבו הפשטנים כי בלבד על דרך הקבלה אפשר להעמיד המחלוקת, כי גם על דרך הפשט הכל אמת ואמונה.

כי ידעתי שיש כת שאינם רוצים להתעסק רק עד מקום שיד שכלו מגעת בפשטי התורה, ומרחיב פה ומאריך לשון על חכמת האמת, ויש מי שמתעסק בקבלה כפי דעתו בפשטי התורה, ושני דעות אלו הם נפסדות בתכלית ההפסד, כי פשטי התורה הם כדוגמת הגוף, כמ"ש במסכת חגיגה, 'הן הן גופי תורה', לרמוז כי כל אלו הם גופי תורה, אך נגד חכמת הקבלה הם גופות לנשמות. ונמצא כי כל העוסק בזה בלתי זה כמעט אינם מקיימים בעצמם תורת חכם מקור חיים, כי אין חיים זולתו בהיות גוף ונפש יחד, וז"ס, 'לאשר נגע אלהים בלבו'.

ואגיד הענין ברמז, הגם כי קשה הדבר מאוד בעיני לגלות דבר הזה הגם שהוא על דרך הפשט, אבל כיון שנכנסתי לא אצא.

והענין הוא זה, כי שתי נשים היו לו לאדם הראשון, חוה ראשונה וחוה שניה, וכנגדם נשאר שני האשה, וז"ס משרז"ל בסוף מסכת בבא בתרא פ' הספינה, 'ואולך אתכם קוממיות, שני קומות של אדה"ר' והם מאתיים אמה, כי כל א' כלולה מי', והם י' פעמים י' שהם ק', והרי ק' לזה וק' לזה, ולדברי האומר ק' בלבד הם נ' לזה ונ' לזה, בסוד הי"הן, שכל אחת כלולה מי' והם שני חצאי הנכללים בספירות וכל אחד כלול מהסוד שלו לבד, והם נ' נ'. ואמנם הראשונה היתה פרצוף, ואח"כ כתיב 'ויבן ה' א' את הצלע', וכל מי שיחפוץ להבין יסתכל במאמר רב ושמואל, ותן לחכם ויחכם עוד, כי איני יכול להאריך בזה, ומה גם בדרוש הזה אשר לאו כל מוחא סביל דא, ומה גם תוך פנימיותו.

ונחזור לבאר הך דרב ושמואל על דרך האמת, כי נודע אשר שופריה דיעקב היה מעין שופריה דאדה"ר, והיו לו שני נשים חוה ראשונה וחוה שניה וכן היו ליעקב ב' נשים לאה ורחל, כי חוה ראשונה היתה קליפה החופפת על לאה ראשונה, לילית סבתא, כלתא דסמאל שרו של עשו, וע"י תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא בסוד פרצוף לפי שיצאה מאחורי פרצוף הזעיר, והוא סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו.

ורחל בסוד זנב, כי היא מאחוריו למטה, ואחר כך גם היא נתקנה ונעשית פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב, ועל כן בלאה נאמר 'ועיני לאה רכות' כי היא יונקת מצד הפנים, כי היא במקום הפרצוף, אך רחל לא יש בה מציאת עינים, זולתי נאמר בה 'ורחל היתה יפת תואר וגו', וזה סוד בסבא פרשת משפטים, 'עולמתא שפירתא דלית לה עיינין', וז"ס כוס של ברכה שצריך לתת בה עיינין, כדי להמשיך לה אור העינים שאין לה.

וענין השתי נשים הם בסוד 'לחמא עניא', מה דרכו של עני בפרוסה, שהוא סוד המלכות הנקרא עני, ובהיותו בסוד עני שהוא בפסח קודם נתינת התורה שאז היא פרוסה בסוד, 'פרוס פריסת מלכותך וגו', שני פריסות, האחד מה שנטלה המלכות ממנה ונתנה לזולתו, וגם כי גם שם היא פרוסה, וזהו שאמרו 'ויהיבא למדי ופרס', חציה למדי וחציה לפרס, והתנו ביניהם 'אי מינן מלכי מינייכו איפרכי'. והענין הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, ומלכות העליונה גלתה לבבל, 'רישא די דהבא', וכאשר נסתיים גלות ההוא ניטלה השררה מבבל, בסוד 'היו צריה לראש, וניתנה למדי ופרס וגלתה השכינה בין שני המלכי ההם, ונמצא כי אותה המלכות שהיתה שלימה אצלך, פרס פריסה ויהיבא למדי ופרס. וסוד הענין הוא זה, כי בבל הוא כנגד הרישא ולכן אין פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד חדוי ודרעוי ושם נחלקו לשני הזרועות. גם מלת פרס נקרא גם כן על שם החלוקה והפריסה שנעשית בימיו, כענין שנאמר 'אשר שם שמות בארץ', וכיוצא בזה נזכר בזוהר פ' שלח לך דף קס"ו ע"א כמ"ש 'ופרסין, מלכא דפרס אשתמע הכא'.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
רשב"א כתובות דף ח ע"א
ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חיה לבדה נוצרה מן הצלע, ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקדם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו, ע"כ.
ואולי הגירסא 'והבריחה', כמו והפליגה במדרש רבה. והיינו נתבטלה, ונעשתה שניה.
 
 

ירמיה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
רוצה לדעת אמר:
רשב"א כתובות דף ח ע"א
ור"ח ז"ל פי' חדא הואי חיה לבדה נוצרה מן הצלע, ומר סבר שתי יצירות הוו לו אחת נוצרה עמו מקדם וברחה ואח"כ ברא לו חוה מצלעו, ע"כ.
ואולי הגירסא 'והבריחה', כמו והפליגה במדרש רבה. והיינו נתבטלה, ונעשתה שניה.
כאמור, במדרש מובאות ב' דעות, א' שברחה וא' שפרש ממנה. אחפש ציטוט בל"נ.
 
 
חלק עליון תַחתִית