וזה סוד מחלוקת רב ושמואל במסכת ברכות, מר אמר פרצוף היתה ומר אמר זנב היתה, אלו ואלו דברי אלהים, ואוי לו למי שמתגאה עצמו ומחמת שאינו יודע לתקן הענין אומר כי הם מדרשים חלוקים, וכן בכל מקום כיוצא בזה, ולא קרא 'כי לא דבר רק הוא', כי אין בדברי רז"ל שום דבר לבטלה, רק הכל אמת ואמונה, ואוי לבריות מעלבונה של תורה, כי גם לפי הפשט יש כח בשכל האדם להבין וליישב את המקראות לפי פשטן, ולקיים דברי רז"ל באין נפתול ועיקש, ושני הסברות הם אמיתיות, ולא יחשבו הפשטנים כי בלבד על דרך הקבלה אפשר להעמיד המחלוקת, כי גם על דרך הפשט הכל אמת ואמונה.
כי ידעתי שיש כת שאינם רוצים להתעסק רק עד מקום שיד שכלו מגעת בפשטי התורה, ומרחיב פה ומאריך לשון על חכמת האמת, ויש מי שמתעסק בקבלה כפי דעתו בפשטי התורה, ושני דעות אלו הם נפסדות בתכלית ההפסד, כי פשטי התורה הם כדוגמת הגוף, כמ"ש במסכת חגיגה, 'הן הן גופי תורה', לרמוז כי כל אלו הם גופי תורה, אך נגד חכמת הקבלה הם גופות לנשמות. ונמצא כי כל העוסק בזה בלתי זה כמעט אינם מקיימים בעצמם תורת חכם מקור חיים, כי אין חיים זולתו בהיות גוף ונפש יחד, וז"ס, 'לאשר נגע אלהים בלבו'.
ואגיד הענין ברמז, הגם כי קשה הדבר מאוד בעיני לגלות דבר הזה הגם שהוא על דרך הפשט, אבל כיון שנכנסתי לא אצא.
והענין הוא זה, כי שתי נשים היו לו לאדם הראשון, חוה ראשונה וחוה שניה, וכנגדם נשאר שני האשה, וז"ס משרז"ל בסוף מסכת בבא בתרא פ' הספינה, 'ואולך אתכם קוממיות, שני קומות של אדה"ר' והם מאתיים אמה, כי כל א' כלולה מי', והם י' פעמים י' שהם ק', והרי ק' לזה וק' לזה, ולדברי האומר ק' בלבד הם נ' לזה ונ' לזה, בסוד הי"הן, שכל אחת כלולה מי' והם שני חצאי הנכללים בספירות וכל אחד כלול מהסוד שלו לבד, והם נ' נ'. ואמנם הראשונה היתה פרצוף, ואח"כ כתיב 'ויבן ה' א' את הצלע', וכל מי שיחפוץ להבין יסתכל במאמר רב ושמואל, ותן לחכם ויחכם עוד, כי איני יכול להאריך בזה, ומה גם בדרוש הזה אשר לאו כל מוחא סביל דא, ומה גם תוך פנימיותו.
ונחזור לבאר הך דרב ושמואל על דרך האמת, כי נודע אשר שופריה דיעקב היה מעין שופריה דאדה"ר, והיו לו שני נשים חוה ראשונה וחוה שניה וכן היו ליעקב ב' נשים לאה ורחל, כי חוה ראשונה היתה קליפה החופפת על לאה ראשונה, לילית סבתא, כלתא דסמאל שרו של עשו, וע"י תפלותיה ודמעותיה לקחה יעקב. ולאה היא בסוד פרצוף לפי שיצאה מאחורי פרצוף הזעיר, והוא סוד קשר של תפילין של ראש מאחוריו.
ורחל בסוד זנב, כי היא מאחוריו למטה, ואחר כך גם היא נתקנה ונעשית פרצוף, והיא תפלה של יד במקום החזה כנגד הלב, ועל כן בלאה נאמר 'ועיני לאה רכות' כי היא יונקת מצד הפנים, כי היא במקום הפרצוף, אך רחל לא יש בה מציאת עינים, זולתי נאמר בה 'ורחל היתה יפת תואר וגו', וזה סוד בסבא פרשת משפטים, 'עולמתא שפירתא דלית לה עיינין', וז"ס כוס של ברכה שצריך לתת בה עיינין, כדי להמשיך לה אור העינים שאין לה.
וענין השתי נשים הם בסוד 'לחמא עניא', מה דרכו של עני בפרוסה, שהוא סוד המלכות הנקרא עני, ובהיותו בסוד עני שהוא בפסח קודם נתינת התורה שאז היא פרוסה בסוד, 'פרוס פריסת מלכותך וגו', שני פריסות, האחד מה שנטלה המלכות ממנה ונתנה לזולתו, וגם כי גם שם היא פרוסה, וזהו שאמרו 'ויהיבא למדי ופרס', חציה למדי וחציה לפרס, והתנו ביניהם 'אי מינן מלכי מינייכו איפרכי'. והענין הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, ומלכות העליונה גלתה לבבל, 'רישא די דהבא', וכאשר נסתיים גלות ההוא ניטלה השררה מבבל, בסוד 'היו צריה לראש, וניתנה למדי ופרס וגלתה השכינה בין שני המלכי ההם, ונמצא כי אותה המלכות שהיתה שלימה אצלך, פרס פריסה ויהיבא למדי ופרס. וסוד הענין הוא זה, כי בבל הוא כנגד הרישא ולכן אין פירוד, אך מדי ופרס הם כנגד חדוי ודרעוי ושם נחלקו לשני הזרועות. גם מלת פרס נקרא גם כן על שם החלוקה והפריסה שנעשית בימיו, כענין שנאמר 'אשר שם שמות בארץ', וכיוצא בזה נזכר בזוהר פ' שלח לך דף קס"ו ע"א כמ"ש 'ופרסין, מלכא דפרס אשתמע הכא'.