כנראה לא מסתדר עם רמח"ל דעת תבונות שעץ הדעת היה עצים דקים רוחניים
.ואמנם זה כלל ענין שני העצים, עץ החיים ועץ הדעת, שודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, והעצים עצים היו. והפירות פירות והאכילה אכילה, אך פירות דקים ואכילה דקה, מה שאין מחשבתנו מציירת, שאינה מציירת אלא דברים גופניים, אמנם הלא גם בפירות הגשמיים יש הסגולות שמשתמשים מהם לרפואות ולדברים אחרים, ויש בסגולות הטבעיים דברים נפלאים, גם העצים האלה היה בפרים סגולה שחקק הבורה ית' שמו, כי עץ החיים היה בפריו סגולה להכניס בלב הידיעה הנכונה והדבקות והאהבה אליו יתברך והידיעה בדרכיו הקדושים, והיה שולל מן הנפש התאוות הגופניות, ועץ הדעת היה מכניס בלב התאוות הגופניות והחומריות וכל החטאים. ואם היה אדם הראשון אוכל מעץ החיים ולא מעץ הדעת, היה מתדבק והולך בקדושת קונו ומתענג על הוד קדושתו לנצח נצחים באין מפריד, וכשאכל מעץ הדעת נשתקע בתאוות הגופניות ואהב החמריות. הנה כי כן מכל מקום אבד יקר רוחניותו ונשאר גשמי במספר הימים שנגזר עליו עד שישבע פרי חטאו ושב ורפא לו... (שם קכו)