נדה טז. רואה דם מחמת מכה בימי וסתה

איש אל רעהו

משתמש ותיק
בגמרא מבואר שלמאן דסבר וסתות דאורייתא אם כן אף ברואה דם מחמת מכה תהא טמאה בימי וסתה.
וברש"י כתב לפרש אבל אם יש לה וסת קבוע וראתה ביום וסתה אפי' מחמת מכה חיישינן שמא טיפת נדה מעורבת בו:
ולכאורה לא מובן למה הוצרך לפרש משום טיפת דם נדה מעורבת בדם מכה, תיפוק ליה בפשוטו כיון שיש לה וסת א"כ במשך עונת הוסת ראתה וכי משום שגם רואה דם מחמת מכתה יהא זה סיבה לטהר?
 

שניאור

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
בגמרא מבואר שלמאן דסבר וסתות דאורייתא אם כן אף ברואה דם מחמת מכה תהא טמאה בימי וסתה.
וברש"י כתב לפרש אבל אם יש לה וסת קבוע וראתה ביום וסתה אפי' מחמת מכה חיישינן שמא טיפת נדה מעורבת בו:
ולכאורה לא מובן למה הוצרך לפרש משום טיפת דם נדה מעורבת בדם מכה, תיפוק ליה בפשוטו כיון שיש לה וסת א"כ במשך עונת הוסת ראתה וכי משום שגם רואה דם מחמת מכתה יהא זה סיבה לטהר?
אם בדקה ולא ראתה הרי טהורה גם למ"ד וסתות דאורייתא, וא"כ אם לא היינו חוששים שמעורב דם נדה בדם המכה היינו מטהרים אותה, שהרי חוץ מדם המכה לא ראתה כלום, והרי בתוס' מפורש דמיירי באופן שמרגשת שהדם בא מן המכה, רק כיוון דחיישינן שמעורב גם דם נדה כיוון שאינה יכולה לבדוק עצמה לכן טמאה.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
בגמרא מבואר שלמאן דסבר וסתות דאורייתא אם כן אף ברואה דם מחמת מכה תהא טמאה בימי וסתה.
וברש"י כתב לפרש אבל אם יש לה וסת קבוע וראתה ביום וסתה אפי' מחמת מכה חיישינן שמא טיפת נדה מעורבת בו:
ולכאורה לא מובן למה הוצרך לפרש משום טיפת דם נדה מעורבת בדם מכה, תיפוק ליה בפשוטו כיון שיש לה וסת א"כ במשך עונת הוסת ראתה וכי משום שגם רואה דם מחמת מכתה יהא זה סיבה לטהר?
אם בדקה ולא ראתה הרי טהורה גם למ"ד וסתות דאורייתא, וא"כ אם לא היינו חוששים שמעורב דם נדה בדם המכה היינו מטהרים אותה, שהרי חוץ מדם המכה לא ראתה כלום, והרי בתוס' מפורש דמיירי באופן שמרגשת שהדם בא מן המכה, רק כיוון דחיישינן שמעורב גם דם נדה כיוון שאינה יכולה לבדוק עצמה לכן טמאה.
יישכ על ההתייחסות.
מה כוונתך שחוץ מדם המכה לא ראתה כלום? בפשטות לא מדובר כאן בבדיקה ולשון הברייתא הרואה דם מחמת מכה.

גם אם נניח כדבריך שמדובר שנמצא דם על ידי בדיקה, ואז לדבריך לולא שנאמר שדם מעורב הרי יש כאן בדיקה לטהר אותה, וגם זה קשה מאוד נכון שתולים שהוא דם מכה אבל לומר שזה בדיקה שמבררת שלא ראתה דם נדה באותו הזמן? התוס' רק אמרו שהיא מרגישה דם מחמת המכה אבל אין זה שולל דם נדה, ואם כן עדיין אין צריך לדבר דווקא על טיפת דם נדה שמעורבת בדם המכה, אלא למה הדבר דומה? לאשה שבדקה בזמן הוסת ואיבדה את העד שלמ"ד וסתות דאורייתא ודאי טמאה.

זולת אם נאמר, שאפשר להכיר על הדם שהוא דם מכה ולא דם נדה ואיירי שבדקה ומצאה דם במראה של דם מכה וא"כ היינו מחשיבים זאת כבדיקה שלא יצא דם נדה ועל זה ביאר רש"י דחיישינן שדם נדה מעורב בו ואי אפשר להכירו. אבל בדברי התוס' ודאי משמע שאי אפשר להכיר.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובאמת נסתפקתי איך הדין למ"ד וסתות דאורייתא ברואה דם מחמת המכה, באופן שבתחילת הוסת בדקה ומצאה עצמה טהורה [ובפשטות מהני בדיקה זו לטהרה, אף שהיא רק בתחילת הוסת] ובהמשך עונת הוסת ראתה דם [ואפשר לתלותו במכה], האם תהא טמאה? או שכיון שיש כאן בדיקה לטהרה א"כ ראיית הדם אינו מגרע.
 

שניאור

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
בגמרא מבואר שלמאן דסבר וסתות דאורייתא אם כן אף ברואה דם מחמת מכה תהא טמאה בימי וסתה.
וברש"י כתב לפרש אבל אם יש לה וסת קבוע וראתה ביום וסתה אפי' מחמת מכה חיישינן שמא טיפת נדה מעורבת בו:
ולכאורה לא מובן למה הוצרך לפרש משום טיפת דם נדה מעורבת בדם מכה, תיפוק ליה בפשוטו כיון שיש לה וסת א"כ במשך עונת הוסת ראתה וכי משום שגם רואה דם מחמת מכתה יהא זה סיבה לטהר?
אם בדקה ולא ראתה הרי טהורה גם למ"ד וסתות דאורייתא, וא"כ אם לא היינו חוששים שמעורב דם נדה בדם המכה היינו מטהרים אותה, שהרי חוץ מדם המכה לא ראתה כלום, והרי בתוס' מפורש דמיירי באופן שמרגשת שהדם בא מן המכה, רק כיוון דחיישינן שמעורב גם דם נדה כיוון שאינה יכולה לבדוק עצמה לכן טמאה.
יישכ על ההתייחסות.
מה כוונתך שחוץ מדם המכה לא ראתה כלום? בפשטות לא מדובר כאן בבדיקה ולשון הברייתא הרואה דם מחמת מכה.

גם אם נניח כדבריך שמדובר שנמצא דם על ידי בדיקה, ואז לדבריך לולא שנאמר שדם מעורב הרי יש כאן בדיקה לטהר אותה, וגם זה קשה מאוד נכון שתולים שהוא דם מכה אבל לומר שזה בדיקה שמבררת שלא ראתה דם נדה באותו הזמן? התוס' רק אמרו שהיא מרגישה דם מחמת המכה אבל אין זה שולל דם נדה, ואם כן עדיין אין צריך לדבר דווקא על טיפת דם נדה שמעורבת בדם המכה, אלא למה הדבר דומה? לאשה שבדקה בזמן הוסת ואיבדה את העד שלמ"ד וסתות דאורייתא ודאי טמאה.

זולת אם נאמר, שאפשר להכיר על הדם שהוא דם מכה ולא דם נדה ואיירי שבדקה ומצאה דם במראה של דם מכה וא"כ היינו מחשיבים זאת כבדיקה שלא יצא דם נדה ועל זה ביאר רש"י דחיישינן שדם נדה מעורב בו ואי אפשר להכירו. אבל בדברי התוס' ודאי משמע שאי אפשר להכיר.
התירוץ שלך לכאורה נכון, וגם לתוס' אפשר לומר שמכירין, אלא שגם למ"ד וסתות דרבנן אילו אין יודעים בדיוק שזה מגיע מהמכה חוששים שנתערב בו דם נדה, כי סו"ס יש לנו כאן בדיקה עם דם. כך נלענ"ד.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
ובאמת נסתפקתי איך הדין למ"ד וסתות דאורייתא ברואה דם מחמת המכה, באופן שבתחילת הוסת בדקה ומצאה עצמה טהורה [ובפשטות מהני בדיקה זו לטהרה, אף שהיא רק בתחילת הוסת] ובהמשך עונת הוסת ראתה דם [ואפשר לתלותו במכה], האם תהא טמאה? או שכיון שיש כאן בדיקה לטהרה א"כ ראיית הדם אינו מגרע.

לא בטוח שבדיקה זו מהני למ"ד דאורייתא, אבל אם כן מהני אולי אפשר להסביר דברי רש"י כך, שמיירי בעשתה בדיקה ומצאה טהורה ואח"כ ירד לה דם מכה ואעפ"כ כיוון שירד לה דם ואין אנו יכולים להבטיח שזה רק דם מכה הרי היא טמאה. [רק שבתוס' קצת לא משמע כן, וצ"ע]
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
שניאור אמר:
אם בדקה ולא ראתה הרי טהורה גם למ"ד וסתות דאורייתא, וא"כ אם לא היינו חוששים שמעורב דם נדה בדם המכה היינו מטהרים אותה, שהרי חוץ מדם המכה לא ראתה כלום, והרי בתוס' מפורש דמיירי באופן שמרגשת שהדם בא מן המכה, רק כיוון דחיישינן שמעורב גם דם נדה כיוון שאינה יכולה לבדוק עצמה לכן טמאה.
יישכ על ההתייחסות.
מה כוונתך שחוץ מדם המכה לא ראתה כלום? בפשטות לא מדובר כאן בבדיקה ולשון הברייתא הרואה דם מחמת מכה.

גם אם נניח כדבריך שמדובר שנמצא דם על ידי בדיקה, ואז לדבריך לולא שנאמר שדם מעורב הרי יש כאן בדיקה לטהר אותה, וגם זה קשה מאוד נכון שתולים שהוא דם מכה אבל לומר שזה בדיקה שמבררת שלא ראתה דם נדה באותו הזמן? התוס' רק אמרו שהיא מרגישה דם מחמת המכה אבל אין זה שולל דם נדה, ואם כן עדיין אין צריך לדבר דווקא על טיפת דם נדה שמעורבת בדם המכה, אלא למה הדבר דומה? לאשה שבדקה בזמן הוסת ואיבדה את העד שלמ"ד וסתות דאורייתא ודאי טמאה.

זולת אם נאמר, שאפשר להכיר על הדם שהוא דם מכה ולא דם נדה ואיירי שבדקה ומצאה דם במראה של דם מכה וא"כ היינו מחשיבים זאת כבדיקה שלא יצא דם נדה ועל זה ביאר רש"י דחיישינן שדם נדה מעורב בו ואי אפשר להכירו. אבל בדברי התוס' ודאי משמע שאי אפשר להכיר.
התירוץ שלך לכאורה נכון, וגם לתוס' אפשר לומר שמכירין, אלא שגם למ"ד וסתות דרבנן אילו אין יודעים בדיוק שזה מגיע מהמכה חוששים שנתערב בו דם נדה, כי סו"ס יש לנו כאן בדיקה עם דם. כך נלענ"ד.
בתוס' להדיא לא משמע כן שהרי כתבו שהאשה מרגשת שהדם בא מחמת המכה, ולא כתבו שהדם ניכר במראיתו.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
יישכ על ההתייחסות.
מה כוונתך שחוץ מדם המכה לא ראתה כלום? בפשטות לא מדובר כאן בבדיקה ולשון הברייתא הרואה דם מחמת מכה.

גם אם נניח כדבריך שמדובר שנמצא דם על ידי בדיקה, ואז לדבריך לולא שנאמר שדם מעורב הרי יש כאן בדיקה לטהר אותה, וגם זה קשה מאוד נכון שתולים שהוא דם מכה אבל לומר שזה בדיקה שמבררת שלא ראתה דם נדה באותו הזמן? התוס' רק אמרו שהיא מרגישה דם מחמת המכה אבל אין זה שולל דם נדה, ואם כן עדיין אין צריך לדבר דווקא על טיפת דם נדה שמעורבת בדם המכה, אלא למה הדבר דומה? לאשה שבדקה בזמן הוסת ואיבדה את העד שלמ"ד וסתות דאורייתא ודאי טמאה.

זולת אם נאמר, שאפשר להכיר על הדם שהוא דם מכה ולא דם נדה ואיירי שבדקה ומצאה דם במראה של דם מכה וא"כ היינו מחשיבים זאת כבדיקה שלא יצא דם נדה ועל זה ביאר רש"י דחיישינן שדם נדה מעורב בו ואי אפשר להכירו. אבל בדברי התוס' ודאי משמע שאי אפשר להכיר.
התירוץ שלך לכאורה נכון, וגם לתוס' אפשר לומר שמכירין, אלא שגם למ"ד וסתות דרבנן אילו אין יודעים בדיוק שזה מגיע מהמכה חוששים שנתערב בו דם נדה, כי סו"ס יש לנו כאן בדיקה עם דם. כך נלענ"ד.
בתוס' להדיא לא משמע כן שהרי כתבו שהאשה מרגשת שהדם בא מחמת המכה, ולא כתבו שהדם ניכר במראיתו.

עקרונית אני מסכים איתך אבל בדוחק חשבתי לומר שאולי בלי הרגשה היינו אוסרים מחשש תערובת דם נדה גם למ"ד וסתות דרבנן
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
ובאמת נסתפקתי איך הדין למ"ד וסתות דאורייתא ברואה דם מחמת המכה, באופן שבתחילת הוסת בדקה ומצאה עצמה טהורה [ובפשטות מהני בדיקה זו לטהרה, אף שהיא רק בתחילת הוסת] ובהמשך עונת הוסת ראתה דם [ואפשר לתלותו במכה], האם תהא טמאה? או שכיון שיש כאן בדיקה לטהרה א"כ ראיית הדם אינו מגרע.

לא בטוח שבדיקה זו מהני למ"ד דאורייתא, אבל אם כן מהני אולי אפשר להסביר דברי רש"י כך, שמיירי בעשתה בדיקה ומצאה טהורה ואח"כ ירד לה דם מכה ואעפ"כ כיוון שירד לה דם ואין אנו יכולים להבטיח שזה רק דם מכה הרי היא טמאה. [רק שבתוס' קצת לא משמע כן, וצ"ע]
יפה, זה מה שאני גם חשבתי ליישב לפי זה. אבל כמובן שזה דוחק לומר שמדובר באופן זה.
מה כוונתך שבדיקה זו אפשר שלא מהני למ"ד דאורייתא? האם מצינו חילוק באופן הבדיקה אם וסתות דאורייתא או דרבנן?
אז איזה בדיקה כן צריך? אתה מתכוון שלמ"ד דאורייתא צריך מוך דחוק כל זמן הוסת? זה חידוש גדול.
 
 

שניאור

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
ובאמת נסתפקתי איך הדין למ"ד וסתות דאורייתא ברואה דם מחמת המכה, באופן שבתחילת הוסת בדקה ומצאה עצמה טהורה [ובפשטות מהני בדיקה זו לטהרה, אף שהיא רק בתחילת הוסת] ובהמשך עונת הוסת ראתה דם [ואפשר לתלותו במכה], האם תהא טמאה? או שכיון שיש כאן בדיקה לטהרה א"כ ראיית הדם אינו מגרע.

לא בטוח שבדיקה זו מהני למ"ד דאורייתא, אבל אם כן מהני אולי אפשר להסביר דברי רש"י כך, שמיירי בעשתה בדיקה ומצאה טהורה ואח"כ ירד לה דם מכה ואעפ"כ כיוון שירד לה דם ואין אנו יכולים להבטיח שזה רק דם מכה הרי היא טמאה. [רק שבתוס' קצת לא משמע כן, וצ"ע]
יפה, זה מה שאני גם חשבתי ליישב לפי זה. אבל כמובן שזה דוחק לומר שמדובר באופן זה.
מה כוונתך שבדיקה זו אפשר שלא מהני למ"ד דאורייתא? האם מצינו חילוק באופן הבדיקה אם וסתות דאורייתא או דרבנן?
אז איזה בדיקה כן צריך? אתה מתכוון שלמ"ד דאורייתא צריך מוך דחוק כל זמן הוסת? זה חידוש גדול.

כמדומה שהחוו"ד ס"ל שגם לדידן דוסתות דרבנן צריך מוך כל זמן הוסת, ואה"נ דלא נקטינן כן אבל אולי רק משום דוסתות דרבנן.
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
שניאור אמר:
איש אל רעהו אמר:
שניאור אמר:
לא בטוח שבדיקה זו מהני למ"ד דאורייתא, אבל אם כן מהני אולי אפשר להסביר דברי רש"י כך, שמיירי בעשתה בדיקה ומצאה טהורה ואח"כ ירד לה דם מכה ואעפ"כ כיוון שירד לה דם ואין אנו יכולים להבטיח שזה רק דם מכה הרי היא טמאה. [רק שבתוס' קצת לא משמע כן, וצ"ע]
יפה, זה מה שאני גם חשבתי ליישב לפי זה. אבל כמובן שזה דוחק לומר שמדובר באופן זה.
מה כוונתך שבדיקה זו אפשר שלא מהני למ"ד דאורייתא? האם מצינו חילוק באופן הבדיקה אם וסתות דאורייתא או דרבנן?
אז איזה בדיקה כן צריך? אתה מתכוון שלמ"ד דאורייתא צריך מוך דחוק כל זמן הוסת? זה חידוש גדול.

כמדומה שהחוו"ד ס"ל שגם לדידן דוסתות דרבנן צריך מוך כל זמן הוסת, ואה"נ דלא נקטינן כן אבל אולי רק משום דוסתות דרבנן.
ראיתי בספר מים חיים שהאריך לומר כן דלמ"ד וסתות דאורייתא בעינן מוך דחוק כל עונת הוסת.
עוד הערה בענין רואה מחמת מכה, האם אף בעונת הוסת גופא מותר לבוא עליה? לכאורה ודאי שאסור, לענין זה היא בדיוק כמו שאר אשה, אבל בראשונים משמע לא כן עיין תורת הבית בשער הכתמים והובא באבני מילואים בתש' כ"ג.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת אני חושב, שיש לכאורה ראיה מהגמרא שאין צריך מוך דחוק כל עונת הוסת, ואף למ"ד וסתות דאורייתא שהרי מפורש בגמרא דמהני בדיקה כשיעור וסת אחר עונת הוסת, והרי בפשטות משמע ברוב הראשונים דאין וסת לפחות משעה כלשון המשנה בדף סג: ואם כן ממה שמועיל בדיקה אחר עונת הוסת כשיעור וסת מוכח שמועיל בדיקה לכל הפחות ברגע האחרון של עונת הוסת.
ודוחק לומר שכל עונת הוסת היה לה מוך דחוק אלא שהוצאתו קודם הרגע האחרון של עונת הוסת ואז בעינן בדיקה על הרגע האחרון. וכן דוחק להעמיד בשאר וסת הגוף או קפיצות וכו'.
 

מחשב

משתמש רגיל
איש אל רעהו אמר:
כעת אני חושב, שיש לכאורה ראיה מהגמרא שאין צריך מוך דחוק כל עונת הוסת, ואף למ"ד וסתות דאורייתא שהרי מפורש בגמרא דמהני בדיקה כשיעור וסת אחר עונת הוסת, והרי בפשטות משמע ברוב הראשונים דאין וסת לפחות משעה כלשון המשנה בדף סג: ואם כן ממה שמועיל בדיקה אחר עונת הוסת כשיעור וסת מוכח שמועיל בדיקה לכל הפחות ברגע האחרון של עונת הוסת.
ודוחק לומר שכל עונת הוסת היה לה מוך דחוק אלא שהוצאתו קודם הרגע האחרון של עונת הוסת ואז בעינן בדיקה על הרגע האחרון. וכן דוחק להעמיד בשאר וסת הגוף או קפיצות וכו'.

בחזו"א יו"ד סי' פ אות כב הקשה זה על החוו"ד שכ' שצריכין לכתחילה מוך דחוק כל שעת הוסת. ובראב"ד בשער הנפש בדין נמשכה ראייתה אחר נץ החמה, נראה ג"כ שאין צריכין אף לכתחילה מוך דחוק.
 
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרך אגב, אם כבר הוזכר הענין של בדיקה בתוך שיעור וסת. לכאורה יצא חידוש שאם יש ב' ימים שאסורים משום וסתות והם סמוכים זה לזה, משכחת לה בדיקה אחת לשניהם והוא באופן של תוך שיעור וסת לסוף היום הראשון וכיון שהוא בתחילת היום השני מהני לב' הימים.
 
חלק עליון תַחתִית