נדה יד. בדקה בעד הבדוק וטחתו ביריכה

שומר שבת

משתמש רגיל
נדה יד. בדקה בעד הבדוק וטחתו בירכה ולמחר מצאה עליה דם אמר רב טמאה נדה
רש"י מפרש שמדובר שמצאה דם על יריכה ותולין שבא מן העד ועל כן טמאה נדה.
ובכל הראשונים מפורש שאף רש"י מודה שאם העד לפנינו ואין עליו דם ודאי טהורה, שאם הדם בא מן העד איך יתכן שלא נמצא עליו דם? ועל כרחך שלא בא מן העד אלא הדם היה רק על הירך ומעלמא אתי.

וברמב"ן כתב בלשון זה 'שאם העד נמצא ואין עליו כלום נראה ודאי שדם יבש על יריכה היה ואין לטמא אותה משום נדה עכ"ל.
לשם מה הוסיף הרמב"ן תוספת זו שהדם יבש היה? נראה שהוקשה לו שאף אם הדם מעלמא אתי, מכל מקום קשה למה לא עבר מן הירך לעד? וא"כ בלאו הכי יקשה למה לא רואים דם על העד? ועל זה יישב הרמב"ן שאנו תולים שהדם היה כבר יבש על ירכה ועל כן לא השאיר רושם על העד.

אלא שלכאורה לא מובן מה הוצרך לכך הרמב"ן, הרי יש לומר בפשיטות, שהרי מדובר שמצאה למחר הדם על ירכה, וא"כ אפשר לתלות שהדם בא על הירך רק לאחר הבדיקה והטיחה בירך, ונמצא אם כן שבזמן שטחתו בירכה לא היה כלל דם על הירך ופשוט.  
 

ayedavid

משתמש ותיק
אולי להסביר את הדין גם באופן שבדקה את העד מיד או אחרי קצת זמן, שאעפ"כ אם לא נמצא דם בעד טהורה. ומה שבגמ' כתוב למחר הוא לרבותא במצב שכן נמצא דם בעד ובירך, שאע"פ שעבר יום ואפשר שכל אחד בא ממקור אחר, תולים ששניהם ממקור אחד.
 
חלק עליון תַחתִית