נדה ז: רבי אליעזר שמותי הוה

אוריאל

משתמש ותיק
ראבי"ה הקשה [מודפס בת"י על הדף], מהו דבעיא לן במו"ק אם מנודה אסור בתפילין אם לאו וסלקא בתיקו והלא בפירוש איתא בב"מ נט שהיה רבי אליעזר עטור בתפילין. ואי משום דלא חש רבי אליעזר לנידוי, א"כ מאי טעמא חלץ נעליו, ונשאר בצ"ע.

ושמעתי ליישב, דאולי רבי אליעזר אכן חש לנידוי חבריו, אבל רק בתורת חשש שאולי הנידוי שלהם נידוי, אבל לא בתורת ודאי. ולכן חלץ מנעליו מספק, אך לא יכל מחמת זה להפסיד מצות תפילין.

אי נמי באמת לא חש לנידוי חביריו, אלא שמפני כבוד חביריו שלא יאמרו שאין נידוי חכמים נידוי חלץ מנעליו, אבל תפילין לא יכל שלא להניח מחמת ענין זה.
 

HaimL

משתמש ותיק
קודם כל, זה שהניח תפילין הוא בסנהדרין, לא בבבא מציעא (מה שהביא הראבי"ה)

אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.

ועיקר התירוץ, שדעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
א. אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
ב. אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.
ג. דעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
בְּלָה-בְּלָה-בְּלָה​
א. בעיא דלא איפשיטא היא בפרק ואלו מגלחין אי מנודה מותר בתפלין אם לאו (אין שום מחלוקת בדבר), והקושיא היא: תיפשוט לה מרבי אליעזר שהיה מניח תפלין!​
ב. רבי אליעזר היה מבורך עד יום מיתתו, כמפורש בשלהי ארבע מיתות.​
ג. אבל אסור בתפלין משום שנקראו פאר, ואסור לו להניחן אפילו בצנעא.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
HaimL אמר:
א. אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
ב. אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.
ג. דעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
בְּלָה-בְּלָה-בְּלָה​
א. בעיא דלא איפשיטא היא בפרק ואלו מגלחין אי מנודה מותר בתפלין אם לאו (אין שום מחלוקת בדבר), והקושיא היא: תיפשוט לה מרבי אליעזר שהיה מניח תפלין!​
ב. רבי אליעזר היה מבורך עד יום מיתתו, כמפורש בשלהי ארבע מיתות.​
ג. אבל אסור בתפלין משום שנקראו פאר, ואסור לו להניחן אפילו בצנעא.
ב. זה בכלל לא מפורש בסנהדרין שרבי אליעזר היה בנידוי עד יום מותו. כתוב עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר. אם בלה בלה בלה, אז הייתה צריכה להיות הנוסחה הותר הנידוי הותר הנידוי.

 אלא יש לפרש שרבי אליעזר נתנדה בסתם לשלושים יום (כפירוש רש"י שברכוהו) והותר הנדר, הפירוש הוא על מה שהסכימו החכמים שלא לפסוק כרבי אליעזר משום שנתנדה פעם אחת, ומשמת, הותר הנדר, וחזרו לפסוק כמוהו
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
HaimL אמר:
א. אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
ב. אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.
ג. דעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
בְּלָה-בְּלָה-בְּלָה​
א. בעיא דלא איפשיטא היא בפרק ואלו מגלחין אי מנודה מותר בתפלין אם לאו (אין שום מחלוקת בדבר), והקושיא היא: תיפשוט לה מרבי אליעזר שהיה מניח תפלין!​
ב. רבי אליעזר היה מבורך עד יום מיתתו, כמפורש בשלהי ארבע מיתות.​
ג. אבל אסור בתפלין משום שנקראו פאר, ואסור לו להניחן אפילו בצנעא.
א. חבר, לא צריך לא להבין בכוונה. כוונתי הייתה שאולי לרבי אליעזר עצמו היא בעיא דלא איפשיטא, אך משום ספק של תורה הניח. רק שאין זה עיקר, ולכן לא הארכתי
 
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
HaimL אמר:
א. אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
ב. אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.
ג. דעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
בְּלָה-בְּלָה-בְּלָה​
א. בעיא דלא איפשיטא היא בפרק ואלו מגלחין אי מנודה מותר בתפלין אם לאו (אין שום מחלוקת בדבר), והקושיא היא: תיפשוט לה מרבי אליעזר שהיה מניח תפלין!​
ב. רבי אליעזר היה מבורך עד יום מיתתו, כמפורש בשלהי ארבע מיתות.​
ג. אבל אסור בתפלין משום שנקראו פאר, ואסור לו להניחן אפילו בצנעא.

ג. לפני שנפתח (או לא נפתח) בדיון על הנושא, אז תגיד, לטעמיך, מה הם צדדי הבעיא? 
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
HaimL אמר:
א. אולי רבי אליעזר סובר כדעת המתירים.
ב. אולי נתנדה בסתם, שהוא שלושים יום.
ג. דעת האוסרים מנודה בתפילין הוא רק משום שנקראו פאר, ולכן אין למנודה להתנאות בתפילין בפרהסיה. אבל רבי אליעזר הניח בביתו, כמבואר שם בגמרא סנהדרין.
בְּלָה-בְּלָה-בְּלָה​
א. בעיא דלא איפשיטא היא בפרק ואלו מגלחין אי מנודה מותר בתפלין אם לאו (אין שום מחלוקת בדבר), והקושיא היא: תיפשוט לה מרבי אליעזר שהיה מניח תפלין!​
ב. רבי אליעזר היה מבורך עד יום מיתתו, כמפורש בשלהי ארבע מיתות.​
ג. אבל אסור בתפלין משום שנקראו פאר, ואסור לו להניחן אפילו בצנעא.

ב. ומה שישבו חבריו בריחוק ארבע אמות, הוא בקינוף והם בטרקלין, שוב, יש לומר שהם קיבלו על עצמם שהם בדילים ממנו (שלכן אמר רבי יהושע הותר הנדר) אבל לא שיהיה רבי אליעזר מנודה, בכל חומרי הנידוי,  כל חייו
 
חלק עליון תַחתִית