פרק כל היד

משה נפתלי

משתמש ותיק
משנה ב: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן.​
קשיא לי, למ"ד משמש מת בעריות פטור, אמאי חייבין קרבן? דילמא ראתה בין גמר ביאה ליציאה?​
 

בן ראם

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
משנה ב: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן.​
קשיא לי, למ"ד משמש מת בעריות פטור, אמאי חייבין קרבן? דילמא ראתה בין גמר ביאה ליציאה?​
מסתמא כיון שאין זמן רב בין הרגע שבו האבר מת ליציאה, אם יש עליו דם, שהגיע מהמקור חזקה שהוא יצא מן המקור כשהאבר היה חי.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
משנה ב: נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין וְחַיָּבִין קָרְבָּן.​
קשיא לי, למ"ד משמש מת בעריות פטור, אמאי חייבין קרבן? דילמא ראתה בין גמר ביאה ליציאה?​
מי אמר שיצא באבר מת, אולי הוא יעמיד כשיצא באבר חי, (אגב יש שממליצים לעשות כן כדי שישאר כח לאדם ללמוד למחרת).
 
 

יחידה ליחדך

משתמש רגיל
כמעיין המתגבר אמר:
מי אמר שיצא באבר מת, אולי הוא יעמיד כשיצא באבר חי
ולפ"ז הדין ששניהם טמאין וחייבים חטאת הוא רק בפירש באבר חי. ולא מצאתי רמז לזה בראשונים ואחרונים.
כמעיין המתגבר אמר:
(אגב יש שממליצים לעשות כן כדי שישאר כח לאדם ללמוד למחרת).
איך זה עוזר?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יחידה ליחדך אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מי אמר שיצא באבר מת, אולי הוא יעמיד כשיצא באבר חי
ולפ"ז הדין ששניהם טמאין וחייבים חטאת הוא רק בפירש באבר חי. ולא מצאתי רמז לזה בראשונים ואחרונים.
כמעיין המתגבר אמר:
(אגב יש שממליצים לעשות כן כדי שישאר כח לאדם ללמוד למחרת).
איך זה עוזר?
שניהם טמאין אף באבר מת, וגבי חיוב חטאת, איני רואה בכך קושיה שלא נכתב כן.
איך זה עוזר?
אקוה שאצליח להסביר, דין הוצאת ז''ל היינו רק כשמוציא מחוץ לאשה ממש אבל במקצת אבר בפנים סגי דלא יחשב לבטלה אע''ג דאינה יכולה להתעבר מזה דומיא דעקרה דאין בה איסור זה (וכן לפי המדע כיום אינה יכולה להתעבר רק בימים הסמוכים לטבילה (וכן אמרו חז''ל), בשעת הביוץ ובכל שאר הבעילות אינם לצורך עיבור, ואפ''ה שרי), וכשרוב האבר בחוץ אין הוא פולט את כל הזרע אלא עוצר בחצי מהזמן וכך נשאר בלא הרבה תאוה ומאידך אינו נחלש כל כך.
אבל דבר זה צריך זהירות יתירה כי אפשר להיכשל בטעות בהוצאה בחוץ, וזה אינו ניתן אלא ליחידים.
 
 

ערבה

משתמש ותיק
תוס' שבועות יח.

המשמש מת בעריות פטור. והא דתנן בפרק ב' דנדה (דף יד.) נמצא על שלה כשיעור וסתה חייבין בקרבן ומפרש בגמרא משל לשמש ועד זה נכנס וזה יוצא וצריך לאוקומה דפירש בקישוי דאי בפירש מת אין זה שיעור וסתה:

ולכאורה צ"ל כן אף בנמצא על שלו.
 

משהדוד

משתמש רגיל
כמעיין המתגבר אמר:
יחידה ליחדך אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
מי אמר שיצא באבר מת, אולי הוא יעמיד כשיצא באבר חי
ולפ"ז הדין ששניהם טמאין וחייבים חטאת הוא רק בפירש באבר חי. ולא מצאתי רמז לזה בראשונים ואחרונים.
כמעיין המתגבר אמר:
(אגב יש שממליצים לעשות כן כדי שישאר כח לאדם ללמוד למחרת).
איך זה עוזר?
שניהם טמאין אף באבר מת, וגבי חיוב חטאת, איני רואה בכך קושיה שלא נכתב כן.
איך זה עוזר?
אקוה שאצליח להסביר, דין הוצאת ז''ל היינו רק כשמוציא מחוץ לאשה ממש אבל במקצת אבר בפנים סגי דלא יחשב לבטלה אע''ג דאינה יכולה להתעבר מזה דומיא דעקרה דאין בה איסור זה (וכן לפי המדע כיום אינה יכולה להתעבר רק בימים הסמוכים לטבילה (וכן אמרו חז''ל), בשעת הביוץ ובכל שאר הבעילות אינם לצורך עיבור, ואפ''ה שרי), וכשרוב האבר בחוץ אין הוא פולט את כל הזרע אלא עוצר בחצי מהזמן וכך נשאר בלא הרבה תאוה ומאידך אינו נחלש כל כך.
אבל דבר זה צריך זהירות יתירה כי אפשר להיכשל בטעות בהוצאה בחוץ, וזה אינו ניתן אלא ליחידים.
ח"ו לעשות כן
א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
משהדוד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יחידה ליחדך אמר:
ולפ"ז הדין ששניהם טמאין וחייבים חטאת הוא רק בפירש באבר חי. ולא מצאתי רמז לזה בראשונים ואחרונים.

איך זה עוזר?
שניהם טמאין אף באבר מת, וגבי חיוב חטאת, איני רואה בכך קושיה שלא נכתב כן.
איך זה עוזר?
אקוה שאצליח להסביר, דין הוצאת ז''ל היינו רק כשמוציא מחוץ לאשה ממש אבל במקצת אבר בפנים סגי דלא יחשב לבטלה אע''ג דאינה יכולה להתעבר מזה דומיא דעקרה דאין בה איסור זה (וכן לפי המדע כיום אינה יכולה להתעבר רק בימים הסמוכים לטבילה (וכן אמרו חז''ל), בשעת הביוץ ובכל שאר הבעילות אינם לצורך עיבור, ואפ''ה שרי), וכשרוב האבר בחוץ אין הוא פולט את כל הזרע אלא עוצר בחצי מהזמן וכך נשאר בלא הרבה תאוה ומאידך אינו נחלש כל כך.
אבל דבר זה צריך זהירות יתירה כי אפשר להיכשל בטעות בהוצאה בחוץ, וזה אינו ניתן אלא ליחידים.
ח"ו לעשות כן
א"ר חמא ברבי חנינא בשכר שמשהין עצמן בבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן
מה זה ענין לכאן הלא הוא כבר הזריע, וזכורני שרש''י שם מפרש דהיינו דוקא בבועל שוב לאחר מכן ובבעילה השניה הוא הזריע תחילה, ועוד דהיינו דוקא בביאה שיש בה צורך לעיבור, ולא כשמעוברת או מניקה או שיש מניעה או שהוא לאחר זמן הביוץ, ולא עיינתי כעת.
 
 
חלק עליון תַחתִית