יחידה ליחדך אמר:
ולפ"ז הדין ששניהם טמאין וחייבים חטאת הוא רק בפירש באבר חי. ולא מצאתי רמז לזה בראשונים ואחרונים.
איך זה עוזר?
שניהם טמאין אף באבר מת, וגבי חיוב חטאת, איני רואה בכך קושיה שלא נכתב כן.
איך זה עוזר?
אקוה שאצליח להסביר, דין הוצאת ז''ל היינו רק כשמוציא מחוץ לאשה ממש אבל במקצת אבר בפנים סגי דלא יחשב לבטלה אע''ג דאינה יכולה להתעבר מזה דומיא דעקרה דאין בה איסור זה (וכן לפי המדע כיום אינה יכולה להתעבר רק בימים הסמוכים לטבילה (וכן אמרו חז''ל), בשעת הביוץ ובכל שאר הבעילות אינם לצורך עיבור, ואפ''ה שרי), וכשרוב האבר בחוץ אין הוא פולט את כל הזרע אלא עוצר בחצי מהזמן וכך נשאר בלא הרבה תאוה ומאידך אינו נחלש כל כך.
אבל דבר זה צריך זהירות יתירה כי אפשר להיכשל בטעות בהוצאה בחוץ, וזה אינו ניתן אלא ליחידים.