סוף מסכת קינין (זבחים סח.)

יעבץ

משתמש ותיק
בשלהי קינין למדנו "אמר רבי יהושע זהו שאמרו כשהוא חי (האיל) קולו א' וכשהוא מת קולו שבעה כיצד קולו שבעה? ב' קרניו - ב' חצוצרות..."

ובתוס' זבחים (סח.) הקשו על כך שמשמע שחצוצרות באות שלא מן הכסף, ובמסכת תמיד למדנו שהחצוצרות במקדש היו של כסף דווקא, ויעו"ש מה שתי'.

וכאן הבן שואל: מה פתאום הבינו בתוס' שהמשנה בקינים מדברת מחצוצרות של קודש? הלומד שם יראה שלא הובא מאמר זה בקשר לדין כל שהוא אלא שהמשנה הביאה דוגמא לקרבן א' שבשביל ספיקות שנולדו בו יש להביא שבע קרבנות לצאת מידי ספק, ועל זה נסמך מאמר זה שהוא בגדר "דאמרי אינשי", ובחינם נדחקו לכאו' ללמוד מכאן על כשרות של חצוצרות במקדש.

ונראה שתוס' למדו שאם החצוצרה אינה מכסף אין שם חצוצרה עליה, כלומר שכלי העשוי מקרן נקרא 'שופר' ולא חצוצרה. אמנם דבר זה קשה להולמו, שלכאורה הדין שהחצוצרה עשויה מכסף הוא לכבוד המקדש ולא הגדרה של הכלי, ובתירוץ התוס' שם גם כן משמע שלא פירשו כך, וצ"ב בזה.
 
חלק עליון תַחתִית